ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מרכז העניינים

בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית לך לך Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

חשוון תשע"ב

מרכז העניינים


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
יהודית בת איטה

מעשה ביהודי אחד, תלמיד חכם גדול ועצום, שחידושיו הנפלאים היו שם דבר בעולם. הלך אותו רב ובעמל גדול קיבץ תלמידים והקים ישיבה גדולה ומפורסמת. ישיבתו הפכה לתנועה גדולה, המביאה מסרים חדשים לעולם.
והנה, יום אחד התגלה אליו ה' ואמר לו – דע לך, ישיבתך ותנועתך הם מפעלים גדולים, חשובים ויקרים. אולם, הם עתידים ברבות השנים להתפורר ולהיעלם. המפעל הנצחי שלך, שבמהלך הדורות יפיץ את חידושך בעולם ויהיה לברכה הוא... להוליד בן בארץ ישראל.
הרב הזה הוא... אברהם אבינו.
בשעה שמגיע אברהם אבינו לעיר הברית שכם, מתגלה אליו ה' ומבטיח לו – "לזרעך אתן את הארץ הזאת", ומיד מודה אברהם לה', בונה מזבח ומקריב קרבנות. מבאר רש"י, שהתודה המיוחדת לה' היא על שתי בשורות – בשורת הזרע ובשורת ארץ ישראל.
מיד צפה ועולה שאלה עצומה – הרי בבשורות אלו התבשר אברהם עוד לפני שנכנס לארצנו הקדושה, בעת שנאמר לו עוד בחוץ לארץ – "לך לך... אל הארץ אשר אראך, ואעשך לגוי גדול...", שם כבר נתבשר על הארץ ועל הילדים, ומה התחדש לו בשכם?
התשובה נעוצה בנתון חשוב, שנמצא בפסוקים שבין שתי ההבטחות. נתון זה גרם לאברהם לפרש את הבטחת ה' בחוץ לארץ באופן שונה מהתובנה שהתחדשה לו בשכם. הנתון הוא – "הנפש אשר עשו בחרן".
רגילים אנו לתאר את אברהם ההולך מאור כשדים לארצנו הקדושה כאיש בודד ההולך עם משפחתו המצומצמת. בודד מול כל העולם. ואף חיזוק יש לנו מהמדרש המבאר שאברהם נקרא עברי, כי כל העולם מעבר אחד והוא מהעבר השני. אך האמת היא, שאברהם מגיע בראש תנועה גדולה ועצומה, "הנפש אשר עשו בחרן", "אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים", 318 תלמידים מנתה ישיבתו של אברהם אבינו.
ממילא, כשהבטיח ה' לאברהם – "ואעשך לגוי גדול", אמר אברהם לעצמו – העם הגדול יצא מתלמידי, שהרי זרע אין לי. (כיוון חשיבה זה מלווה את אברהם באמירות נוספות – האמירה בברית בין הבתרים שאליעזר עבדו יירשנו, מחשבת עבדי לוט שלוט יירשנו). כך גם בקשר לארץ ישראל – ה' אומר לו ללכת לארץ, הוא לא מבטיח לו שהארץ תהיה שלו. ייתכן, שהוא צריך ללכת לארץ כי שם ירבה בהפצת התורה ויאסוף תלמידים רבים, שיהפכו לגוי גדול.
כל המחשבות והחלומות הללו מתנפצים בשכם. בשכם מגלה אברהם, ש"הכנעני אז בארץ". וכפי שמסביר רש"י – במקור ניתנה הארץ לזרעו של שכם, וכעת היה הכנעני הולך וכובש אותה מזרע שם. שם היה צדיק, ואילו זרע כנען היו מקולקלים ורשעים. למעשה, בשכם מגלה אברהם שהוא הגיע למקום פחות מתאים להפצת תורה והגדלת התנועה הרוחנית שלו.
בעת משבר זו, כשכל חלומותיו מתנפצים, מתגלה אליו ה' ומגלה לו את המטרה האמיתית של הליכתו לארץ – "לזרעך אתן את הארץ הזו". התנועה שלך יפה וחשובה, אך לא זה עיקר העניין. העיקר, שיהיה לך בן ושתנחל את הארץ. ובאמת – מכל התנועה של מתגיירי חרן לא נשאר לדורות זכר, ואילו זרעו של אברהם נוחלים את הארץ, ומכאן מפיצים את האמונה בשם ה'.
יש כאן אמירה רוחנית יסודית ועמוקה (המתבארת בתחילת ספר 'אורות') – היסוד של התגלות ה' בעולם מגיע דווקא מעם ישראל בארץ ישראל. עם ישראל הוא המרכז. ארץ ישראל היא המרכז. כאן מצוי המעיין היסודי, וכל העניינים האחרים הם נחלים הנובעים ממעיין זה.
יתכן שבחוץ לארץ, אברהם ינהיג תנועה גדולה. אך דווקא כשהוא עולה לארץ וניגש לבנות את נקודת המרכז, הופך אברהם ל'עברי', הוא מעבר אחד וכל העולם מהעבר השני. בהמשך, לאחר שהמרכז נבנה, בכוחו להזריח קרני אור סביבו ושוב הופך אברם לאברהם, אב המון גויים, מאור לכל העולם.
בימים אלו, עת אויבינו – אויבי ה' שבים ומזכירים לנו בהפגזותיהם על ערי הדרום, שהם חשים שנקודת הופעת ה' בעולם מצויה בעובדה שעם ישראל מצוי בארץ ישראל. עלינו להיאחז בארץ ישראל ביתר שאת, ליישבה בכל מקום בישובים ומאחזים, ודווקא אחיזה חזקה זו בארץ תביא בסוף לכך שהגויים יודו באור ה' וישראל.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il