ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש משפחה חברה ומדינה אחדות ומחלוקות

יום ז' מר-חשוון - יש לו כוח מיוחד לאחדות בני ישראל

מוקדש לרפואת
יהודית בת איטה
לחץ להקדשת שיעור זה
בפרשתנו - פרשת נח, יש לימוד גדול על כוח האחדות, כמבואר בספרים הקדושים שבדור הפלגה כתוב: "הן עם אחד ... ועתה לא יבצר מהם ...", ומובא בזוהר הקדוש (ח"א עו/ב) שיש ללמוד מזה קל וחומר על כוח האחדות, שרשעים אלו הייתה להם האחדות לסיוע לעשות בניין שלהם, כל שכן שאחדות מסייעת לעבודת הבורא יתברך, וכוח האחדות מסייע לבני ישראל להגיע עד לשמיים, ולבנות את בית הבחירה ולהמשיך שכינה לתחתונים. ועניין האחדות הוא גם כן נוגע בעניין העבודה עם כל אחד מישראל, ולהתאחד אפילו עם פחותים שבישראל.
ונראה (לפי מיעוט ערכנו וכפי מה שקיבלנו מבעל "הלקח והלבוב" בתוספת נופך) כי יום ז' במר-חשוון יש לו כוח מיוחד לאחדות בני ישראל, ששנינו (תענית י.): "בשלושה במר-חשוון שואלים את הגשמים. רבן גמליאל אומר: בשבעה בו - חמישה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת". היינו, כי ממתינים להתפלל על הגשמים, שזמן הגשמים הוא באמת ימי חג הסוכות, וזה בשביל האחרון שבישראל שלא הגיע עדיין לביתו, על זה ממתינים כל ישראל לבקש על דבר חיוני כמו גשם, שהוא שורש לכל הצמחים והפירות שיצמחו, והכל מפני שה"אחרון שבישראל" לא יצטרך לחזור בגשמים. ונראה לומר, כי הלשון: "אחרון שבישראל" מורה לא רק על האחרון בזמן, רק נקרא "אחרון שבישראל" מחמת פחיתותו, כי הוא אחרון בדרגתו ובמעמדו, וכלל ישראל ממתין עבורו גם כן, וזה מורה על עניין האחדות שיש בבני ישראל, ועניין האחדות הזה בא לידי גילוי בז' מר-חשוון שאז מתחילים לשאול על הגשמים, וניכר לכל שהמתינו עד אז מפני שה"אחרון בישראל" יגיע לביתו.
ז' מר-חשוון, הוא יום ההילולא של הצדיק הגה"ק רבי מאיר שפירא מלובלין זת"ע, ואינו במקרה שהוא דווקא ביום הזה, כי עניין "הדף היומי" שהוא ירושת כלל ישראל לדורות שירשו מהצדיק הנ"ל ביום פטירתו, שכלל ישראל הם הבנים שהשאיר, יש לזה שייכות מיוחדת ליום זה. "הדף היומי" היה הרעיון הנפלא של הצדיק הנ"ל, וכל מטרתו הייתה לאחד את בני ישראל, וכמו שאמר בשעתו: כי בזה תהיה שייכות של כל בני הגולה זה עם זה, שכולם לומדים אותו דף, ועל-ידי זה תהיה "שפה אחת" ו"עם אחד", כי הכל יהיה להם עניין בתורה מה לדבר אחד עם השני, כי כולם אוחזים באותו מקום בלימוד, ובזה יתקשרו זה לזה באחדות. ידוע כי ה"חפץ חיים" זת"ע אמר כי אינו מקנא בצדיק הנ"ל על שייסד רעיון כביר כ"הדף היומי", אלא מקנא בו על המצוה הגדולה שעשה שבעבורה הייתה לו הזכות לעשות דבר גדול כזה. דף יומי מביא אחדות, כי אחדות אין יכולים לעשות על-ידי רעיון לאומי, כי כל זה מביא פירוד ואינו שייך לאחדות של אמת, רק תחילתו מישור וסופו קוצים, אחדות אמיתית היא רק על-ידי תורה והתקשרות לאחד יחיד ומיוחד, ועל-ידי שכל בני ישראל מקושרים בתורה ובתורת ה' דווקא, זה מקשרם באחדות נפלאה.
ועל דברי חז"ל (ברכות סד:) "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", כתוב ב"חידושי רבי שלמה קלוגר" זת"ע (שם עמ' רס, מתוך ספרו "חכמת התורה" פרשת וישב, עמ' רלז): "הנה נחזי אנן (נראה אנו) בענייני העולם הזה, באישים נפרדים, אם עושים להם איזה משא ומתן ושותפות יחד, אז העסק הזה מחברן להיות אחדים, ועושה ביניהם אהבה ואחווה ואחדות. והנה כן הוי בענייני הנפש, ישראל כשקיבלו את התורה דהוי כולו עסק ועניין אחד, כי כל המצוות תלויות זו בזו, אז נעשו כשותפים במשא ומתן ונעשה ביניהם אחדות. ולכך נאמר לשון יחיד בפרשת יתרו (שמות י"ט, ב'): 'ויחן שם ישראל נגד ההר'. ולכך אמר המשורר (תהלים כ"ט, י"א): 'ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום', שעל-ידי התורה נעשה שלום ואחדות. אך זה היה אז שהייתה להם ראייה א-לוהית וראו כי התורה כולה חד, אבל בזמן הזה שאין לנו אלא רק עיני חומר ובשר אין רואים שהמצוות תלויות זו בזו, ולא נעשה ביניהם אחדות. רק כשלומדים איזה עניין ביחד ומקבלים עליהם ללמוד מסכת אחת או ש"ס, שבזה גם לעיני בשר הוי דבר אחד, לכך בזה נעשו כשותפים בעסק אחד וגורם אחדות. ולכך אמרו: 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם', והיינו ש'כל בנייך לימודי ה' ורב שלום בנייך', שגם ביניך בעולם הזה יהיה נראה השלום והאחדות, ואתי שפיר". עכל"ק.
וכאשר רואים בחוש כי בכוח "הדף היומי" להביא אור התורה ל"אחרון שבישראל", חלק גדול מכלל ישראל שמעולם לא טעמו טעם מים המתוקים של תורה, על-ידי "הדף היומי" התקרבו לתורה, ובזה נתאחדו יחד עם כלל ישראל ונתעלו בכל מהלך החיים שלהם, וביום ז' מר-חשוון יש לנו הכוח להתאחד יחד ביתר שאת וביתר עוז, ובכוח האחדות תהיה היכולת להתגבר על כל המניעות, ולזכות בכוח האחדות לבניין בית המקדש השלישי "במהרה בימינו אמן".
ז' מר-חשון, הוא יום אשר מתחילים לשאול לגשם, יום אשר מתחילים ההשפעות בגשמיות ורוחניות לרדת, גשם - ידוע שהוא שם הכולל להשפעה של מים במובן הרוחני והגשמי, "אין מים אלא תורה", וגם כל ההארות בעבודת ה' כולם נכללים בגשם, וביום הזה מתחילים בארץ הקודש לבקש על הגשם, וכל יהודי קשור בפנימיות נפשו לארץ ישראל, ויכול להתקשר להיות לו ביום הזה יניקת השפעות והארות בגשמיות ורוחניות, והשפעות אלו תלויים ועומדים בכוח האחדות בכלל ישראל, כי זה הוא הכלי לקבל הארות והשפעות אלו, ולכן דווקא בז' מר-חשוון יום אשר הראו בני ישראל האחדות שלהם שממתינים ל"אחרון שבישראל" יכולים לבקש ולשאול גשמים בזכות האחדות.

"ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ..."
בספר "יגדיל תורה" הביא שהגה"ק רמ"מ מלעלוב זת"ע חיבב מאוד את דברי ה"אור לשמים" זת"ע (תחילת ניצבים): "ותהי ראשית ממלכתו" - היינו, תחילת קבלת עול מלכות שמיים, היא "בבל" - היינו, תלמוד בבלי. על-ידי שלומד גמרא יוכל להגיע לכל הדברים הטובים, זוכה ל"וארך" - היינו, לחיים ארוכים, וגם "ארך" מלשון ארוכה ורפואה שהלימוד מביא גם רפואה לאדם.
היה אומר: ללמוד מוסר - במידה, העיקר זה ללמוד גמרא עם יראת שמיים - ללא מידה, כמה שיותר עדיף, זוהי החיות של האדם. ואמר בשם הרבי מלובלין זת"ע: עיקר לימוד התורה זה לימוד גמרא, כי תורה שבכתב ללא תורה שבעל-פה אין לזה פירוש [עיין "אור החיים" הקדוש זת"ע (דברים כ"ו, ד'): "'ושמת בטנא', ירמוז שצריך כל המצוות שעשה יהיו על-פי דבריהם ... והתורה והמשפטים ביארו אותם חכמים בשישים מסכתות כמניין 'טנא', שזולת זה הגם שיעשה כל מצוות שבעולם ישרף הוא והם"].
וכן הוא במדרש (תנחומא פרשת נח, אות ג'): "לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבעל-פה ... שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול ... לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל ליבו ובכל נפשו ובכל מאודו ... ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבעל-פה לפי שיש בה צער גדול ונידוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה לפיכך מתן שכרה לעולם הבא שנאמר: 'העם ההולכים בחושך ראו אור גדול' ..." (עיי"ש באורך).
הגה"ק רבי שלמה מקארלין זת"ע היה אומר שגמרא מלשון גומרא דהיינו גחלים, שכשיהודי לומד גמרא הוא מבעיר את ליבו לה' יתברך, ומרגיש משיכה לתורה ומצוות וליראת שמיים. והיה אומר כי קדושת הגמרא גדולה מאוד, גמרא מלשון גומרא, והיא שורפת את כל הקליפות המבדילים בינו לבין קונו יתברך שמו.
ה"אמרי אמת" מגור זת"ע היה אומר שגמרא מלשון גומרא, והיא שורפת את כל הדברים הלא טובים שבלב.
בהקדמה לח"ב משו"ת מהרש"ג זת"ע מובא שכמו שיש שתי דרכים להסיק כירה - בגפת ועצים או בקש, כן יש שתי דרכים לקנות התעוררות לאהבה וליראה טהורה - א' על-ידי ספרי מוסר, וב' על-ידי לימוד גפ"ת (ג'מרא פ'ירוש רש"י ת'וספות). בכל דרך ישנן מעלות, על-ידי ספרי מוסר השלהבת גדולה מיד, והיא דומה למדורת קש, ברגע אחת נדלקת, אבל יש צורך תמיד להסיקה מחדש, כי חמימותה אינה מתקיימת כל כך. לעומת זה, בגפת ובעצים אין השלהבת גדולה כל כך, אבל בוערת ומחממת זמן רב. כן גמרא מלשון גומרא שהיא גחלת, אם מסיק עצמו בגמרא, אף שלכאורה אינו נראה שמתלהב מיד, מתקיימת החמימות תמיד.
אמר ה"שפת אמת" מגור זת"ע לאברך: יצר הרע יודע להסתדר אפילו עם ספר "חובת הלבבות" ועם כל חיבור אחר, פרט לגמרא, ליצר אין שום שייכות לגמרא.
ב"ספר החיים" (לגה"ק רבי חיים אחי המהר"ל מפראג זת"ע) כתב: גמר"א ראשי תיבות ג'בריאל מ'יכאל ר'פאל א'וריאל, (וכמו שכתוב:) "מימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל ומלפני אוריאל ומאחורי רפאל ועל ראשי שכינת אל", כשיהודי דבוק לגמרא - שומרים עליו מלאכים".
ב"אביר הרועים" מסופר: פעם ה"אבני נזר" זת"ע לא היה בקו הבריאות, כיון שהרופאים אסרו עליו את הלימוד בעיון, הסתכל בספריו הקדושים.
כשנכנס לפני חותנו הגה"ק הרבי מקוצק זת"ע, שאלו: באיזה ספר עיין היום, וענה: בספר "בחינת עולם" (לרבינו ידעיה הפניני).
אמר הרבי מקוצק: מה חידש המחבר ההוא שמהביל את העולם הזה, הרי השכל של האדם יודע מעצמו שהעולם הזה הוא הבל. אבל איך תכנס ידיעה זו לגוף החומרי של האדם? אבל על-ידי לימוד דף גמרא בעיון וביגיעה יודע גם בשר האדם שהכל הבל.

לראש חודש מר-חשוון
כתב ב"שם שמואל" זת"ע: כתוב על ירבעם שעשה חג במר-חשוון - "בחודש אשר בדא מליבו" ... אך ירבעם קילקל מידת ההתחדשות שבו וחידש התחדשות לרע, וזה החודש אשר בדא מליבו. כמו שביארנו דברי המדרש: "'בה' בגדו ... עתה יאכלם חודש את חלקיהם' כי ישראל במצרים כשמת יוסף הפרו ברית מילה ... 'עתה יאכלם חודש את חלקיהם' - מלך חדש, שנאמר: 'ויקם מלך חדש'" עכ"ד. בשביל שקילקלו מידתו של יוסף מידת ההתחדשות על כן לקחו המצרים את כוח ההתחדשות מישראל, ובכוח זה חידשו עליהם גזירות (עיי"ש).
כמו כן נוכל לומר, בחטא ירבעם שקילקל מידת ההתחדשות נטלו אומות העולם כח ההתחדשות מישראל, וגוזרים עלינו גזירות חדשות.
הגה"ק רמ"מ מרימנוב זת"ע אמר שכל הגזירות הרעות המתחדשות על ישראל ה' יצילנו וכל המיסים והארנוניות שמוצצים דמי ישראל, התחלתם תמיד בחודש מר-חשוון. לפי מה שכתבנו יובנו הדברים, שעל החודש הזה נאמר: "החודש אשר בדא מליבו", בעוונותינו הרבים נהפכה התחדשות חודש זה להם כנ"ל. נראה שהתיקון לזה על-ידי ההתחדשות שבישראל בעת הזאת שקובעים שיעורים תמידים כסדרם ללמוד וללמד, איש ואיש, חבורה וחבורה, ההתחדשות הזאת מוציאה מתחת ידיהם את כוח ההתחדשות, אמן כן יהי רצון.

ונסיים "בברכה שלימה" (בגימטריא "מרחשון") ל"ישועה ולרוחה", "מזל רב והצלחה מרובה" (בגימטריא "חודש חשון"), "ליום שמחת ליבנו" (בגימטריא "חודש מרחשון") ב"גאולה שלימה במהרה", "בירושלים הבנויה" (בגימטריא "חודש חשון"), בהתגלות "מלכות בית דוד" (בגימטריא "חודש מרחשון") והקב"ה "יגן ויושיע לכל החוסים בו" (בגימטריא "חודש חשון"). אמן כן יהי רצון.
עוד בנושא אחדות ומחלוקות

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il