ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- גבורת חנניה
- הליכה לערכאות ללא רשות בית דין
- משפחה חברה ומדינה
- משפט עברי
- משפט עברי או אזרחי?
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יהודית בת איטה
ברם, אם הנתבע אינו מוכן לבוא להתדיין בבית דין של תורה ואין דרך לתובע להציל את ממונו מידו למדו הפוס' מן הגמ' בבבא קמא (צ"ב ע"ב) שמותר לתובעו בערכאות. ובגמ' שם כתוב כך :"אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי: קרית חברך ולא ענך, רמי גודא רבה שדי ביה? א"ל: (יחזקאל כ"ד) יען טהרתיך ולא טהרת מטומאתך לא תטהרי עוד". ורש"י שם פירש: קרית חברך - להוכיחו ולא ענך. דחי גודא - כותל הפל עליו כלומר הניחו ויפול ברשעו דחהו בידים.
אולם נחלקו הפוס' בשאלה האם ומתי התובע צריך ליטול רשות מבית דין קודם שהולך לתבוע בערכאות.
כפי הנראה מדברי הפוס' האחרונים ישנן כאן ג' גישות:
א. אסור לילך להתדיין בערכאות כלל, ואם הנתבע מסרב לבוא לדין תורה בית דין משמתין אותו, אך לא נותנים רשות לתובע להתדיין עמו בערכאות. אמנם, אם נתדיינו בבית דין והמתחייב אינו ציית דינא לקיים את פסק הדין יתן בית דין רשות לבעל דינו לתובעו לקיים הדין ע"י הליכה לערכאות, וזה בכלל הכפייה שעושה בית דין לקיים את הפס"ד, וכגמ' בגיטין (פח:) "ובעובדי כוכבים, חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך וכשר". (הגר"א הביא גמ' זו כמקור לדין השו"ע ולא כבאה"ג שהביא הגמ' בב"ק, וראה לקמן באר אליהו).
ב. אם תבעו בבית דין של ישראל ושלחו לו ולא בא, נוטל מבית דין רשות לילך להתדיין בערכאות.
ג. אם מבקש ממנו לבוא עמו להתדיין בבית דין ומסרב, אין צריך ליטול רשות מבית דין אלא יכול לילך לתובעו בערכאות.
הדעה הראשונה היא דעת בעל התרומות (שער ס"ב) בשם רב שרירא גאון, שכתב וז"ל: "מי שחייבוהו בחוב או בפקדון ואין יכולין להוציא ממנו ויש ביניהם מקום בי דואר של גוים שאינו לוקח שוחד ומקבל עדות ישראל על חברו יש לזקנים ולתלמידים רשות שילכו לפני השופט ויעידו שזה חייב לזה ומצוה לעשות כן דאפילו נגזל גוי וגזלן ישראל עדים מעידים אצל שופט שאינו חומס ושופט ביניהם כדגרסינן מכריז רבא האי בר ישראל דידע סהדותא כו', וכל המורד בבית דין מתרין בו תחלה התראה מפורסמת ואם אינו מקבל עליו את הדין מעידין עליו וגובין ממנו בדיני גוים והמנהג לעכב שלשה פעמים בבית הכנסת ואחר כך מתירין לו".
הדעה השניה היא דעת הרמב"ם (הל' סנהדרין כ"ו, ז): "היתה יד העכו"ם תקיפה ובעל דינו אלם ואינו יכול להוציא ממנו בדייני ישראל יתבענו לדייני ישראל תחלה, אם לא רצה לבא נוטל רשות מבית דין ומציל בדיני עכו"ם מיד בעל דינו".
הדעה השלישית היא דעת הרא"ש (ב"ק ח, י"ז) בשם רב פלטוי גאון: מכאן פסק רב פלטאי ז"ל ראובן שיש לו תביעה על שמעון ומסרב לבוא עמו לדין שרשאי להביאו לערכאות של נכרים כדי להוציא את שלו מתחת ידו".
כדעה הראשונה נראה שהיא גישת בעל התרומה בשם רב שרירא גאון, וכך הבין בספר ירך אברהם (חו"מ סי' ג') גם את גישת הרמב"ם, וז"ל: "ורב שרירא גאון לפי פשט דבריו מיירי שכבר נתחייב בבית דין כמו שכתבנו אלא שמסרב לתת מה שחייבוהו בית דין, אמנם אם לא נתחייב בבית דין, מנא לן דס"ל דיש רשות להביאו לערכאות של גוים". כלומר, אף אם יצא חייב בדיני ישראל ולא ציית דינא צריך ליטול רשות מבית דין כדי לתובעו בערכאות, אולם בשו"ת טוב טעם ודעת (יו"ד סימן רס"א) סובר שבמקרה כזה אינו צריך, וכתב כך: "אבל אם כבר תבעו בבית דין ויצא ר' גרשון חייב, אם כן ודאי מגיע לרי"א מר' גרשון בזה לקיים הפס"ד אין צריך רשות בית דין, ובכהאי גונא עביד איניש דינא לנפשיה...בפרט בזמננו דהמנהג פשוט ללכת בערכאות בלי רשות בית דין, וגם דינא דמלכותא הוי דאין בית דין של ישראל רשאים לדון ושהחיוב לדון רק בדיניהם, שאין צריך רשות בית דין, ולכך אם רק תובע לקיים פסק בית דין שרי". גם התומים (סימן ד') מסכים שלאחר שחייבוהו יכול בע"ד לפנות לערכאות באופן ישיר מדין עביד איניש דינא לנפשיה ואין צריך לרשות בית דין.
לעומדים בגישה זו ניתן לצרף את נתיבות המשפט (סימן כ"ו ס"ק ג') שכתב "ונראה דמיירי באופן שידוע החוב לדייני ישראל, כגון במלוה בשטר וכיוצא, דבמלוה על פה אי אפשר לדייני ישראל ליתן לו רשות להוציא דאימר אינו חייב לו כל כך, רק משמתין אותו כשאינו רוצה לבוא, וכן מוכח מהב"י [סעיף ב'] שכתב כשאינו יכול להוציא ממנו על פי אדרכתא, משמע שידוע שחייב לו כבר, וכן מוכח מהדרישה סימן ב' שכתב וזה לשונו, שאם היה העכו"ם אומרים לישראל תן ממון זה לישראל חברך שאתה חייב לו על פי הדין וכו' ". כלומר, על פי הנתיבות הרשות ניתנת רק אם בית דין דן בתביעה ומצא שמדובר בתביעה מבוררת, שאז נותנים רשות לילך לערכאות, והוי כאילו כבר התחייב בבית דין למרות שהיה שלא בפניו, והרשות לילך לערכאות היא כדי לכופו על הפסק. הירך אברהם הבין שאף הרמב"ם קאי בשיטה זו שנתינת הרשות היא רק בחוב המבורר לדיינים, וז"ל "וגם הרמב"ם ז"ל נלע"ד דבהכי מיירי שיש עליו חוב מבורר וכן הטור שהביא דבריו סימן כ"ו שכתב "ואם בעל דינו אלם...נוטל רשות מבית דין ומציל את שלו מבעל דינו בדיני גויים", הרי כתב 'מציל את שלו', דמשמע תביעה מבוררת".
הדעה השניה נראה שהיא דעת הרמב"ם בפשטות שסגי בנטילת רשות מבית דין, אך ללא קבלת רשות אינו יכול לילך לתבוע בערכאות של עכו"ם, ואת הרשות יקבל רק לאחר שיתבענו תחילה לבית דין של ישראל ולא יבוא.
בפשטות נראה שזו הדעה המקובלת להלכה. המהר"י בן לב (ח"ג, מ"ח) נוטה לומר שאין מחלוקת בין הרמב"ם לרש"ג, ואף רב שרירא גאון מסכים שאם אינו רוצה לבוא לבית דין נותנים לו רשות, וכל מה שבא הרש"ג לחדש הוא שאם כבר דנוהו בית דין וחייבוהו יש עליהם ליטפל בדינו ולהגיע בעצמם לערכאות על מנת להעיד ולהוציא משפטו לאור.
הדעה השלישית היא דעת הרא"ש בשם רב פלטוי גאון, כפי שהבין בכנסת הגדולה (חו"מ סימן י"ד הגהות ב"י ס"ק כ"ח): "ראיתי להרא"ש ז"ל בפרק החובל והביאו רבינו המחבר ז"ל בסי' כ"ו כת', מכאן פסק רב פלטוי גאון ז"ל ראובן שיש לו תביעה עם שמעון ומסרב לבוא עמו לבית דין, שרשאי להביאו בערכאות של כותים כדי להוציא את שלו מתחת ידו, ע"כ. ומדברים אלו נראה דאפילו מבלי נטילת רשות מבית דין רשאי להביאו לערכאות של כותים, שלא כדברי רב שרירא גאון ורמב"ם ומרדכי ובעל התרומות ז"ל, וכן ראיתי לבעל משפט צדק ח"ב סי' כ' שדקדק כן מדברי רב פלטוי גאון ז"ל. ואפשר דלהציל את שלו מתחת ידו לא בעי רשות בית דין, אבל להתפרע ממנו ההוצאות בעי נטילת רשות בית דין. ולפי זה יש לתמוה על רבינו בעל הטורים ז"ל בסימן כ"ו שסתם דבריו שלא כדעת אביו ז"ל (אלא כדעת הרמב"ם שצריך ליטול רשות מבית דין לתבוע בערכאות מי שמסרב לבוא לבית דין)... או כיון דאיש אלם הוא לא התירו לו לתובעו בערכאות בלי רשות בית דין שמא יבוא הדבר לידי תקלה, ובודאי שאם בית דין יראו שאפשר לבוא לידי תקלה לא יתנו לו רשות, אבל באיש שאינו אלם דליכא למיחש לתקלה, כל שסרב ואינו רוצה לבוא לבית דין מוליכין אותו לערכאות של כותים, וכן יש לדקדק מדברי רב פלטוי ז"ל שלא הזכיר אלם".
הכנסת הגדולה מיישב את דעת הרא"ש עם דעת הטור שהעתיק את הרמב"ם, ועולה לדינא שאף לדעת הרמב"ם באיש שאינו אלם אין צריך ליטול רשות מבית דין בכדי לילך לערכאות, והעלה שאף לדעת רב שרירא גאון אין צריך ליטול רשות היכא שהולך להציל את שלו, ורש"ג שהצריך נטילת רשות מיירי רק בבא לפרוע ממנו הוצאותיו.
השו"ע העתיק להלכה את לשון הרמב"ם, אמנם הדין תלוי בהבנות השונות בדעת הרמב"ם.
כאב הגלות ותקוות הגאולה
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
"עין במר בוכה ולב שמח"
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
האם מותר להתקלח ביום טוב?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הנאה ממעשה שבת
איך לקשור את הסכך?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
