ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
מוקדש להצלחת
עם ישראל
לחץ להקדשת שיעור זה
כעת יש לדון בסיבת הדבר דבעינן נטילת רשות מבית דין, שבסיס ההיתר הוא כמובן שיוכל להציל שלו מידם, ונאמרו ד' סיבות בזה:
1. מטעם שמא יבוא לבית דין כשיקראו לו, ואם כן כשיש אומדנא ברורה שלא יבוא לבית דין יש להתיר ללא נטילת רשות. וכן כתב כסף הקדשים (סימן כ"ו) וז"ל "גם שאין לילך בערכאות של גויים קודם רשות מבית דין צדק דעם בני ישראל, מכל מקום מי שידוע עליו שיודע מאליו חיוב שלא לעשות עולה, והוא ממונה בעירו, או שיש אומדנא שלא תועיל התביעה בבדה"צ דעם בני ישראל והיא אומדנא ידועה לרבים, י"ל ששייך בזה מעין מה שאמרו חז"ל (סנהדרין ח' ע"ב) חבר אין צריך התראה. וגם דלא קיימא לן שם כן, מכל מקום לגבי התראה לגבי משפט י"ל שמועיל אומדנא כנ"ל". סיבה זו מתיישבת עם הגישה השלישית שהזכרנו (הכנסת הגדולה). כמו כן בשו"ת שבט הלוי (ח"ד, קפ"ג) נראה שקאי בשיטה זו, שכתב להתיר ללא נטילת רשות מבית דין רגיל אלא רק לשאול מו"צ יחיד, וז"ל "נוסף לזה הרי איכא דעת התומים סי' ד' דמדין עביד דינא לנפשיה לא בעינן רשות בי"ד יע"ש, וסתימת הפוסקים אינו כן, - איברא הרי כ' בכנה"ג סי' י"ד וכו' - דדעת הרא"ש ורב פלטאי גאון נוטה דמסרב לא בעינן רשות בי"ד כלל, ויכול להזמינו לערכאות, דלא כסתימת השו"ע סי' כ"ו, ונהי דאי אפשר לחלוק על המפורש בשו"ע דבעינן רשות בי"ד והוא לשון הרמב"ם, מכל מקום מצאתי בשו"ת טוטו"ד מ"ג סוסי' רס"א דהמנהג עכשיו שלא להקפיד על רשות בי"ד אם מסרב ללכת לדינא, ונהי דקשה לסמוך ע"ז לבד, אבל הכא דרוצה להוציא עצמו מכל דין, וגם נראה לרב מובהק יושב על מדין להזמינו כדת אם יסרב גם לזה בודאי מכל הנ"ל יראה שיצאנו גם לידי חובת רשות בי"ד".
2. מטעם זילות בית הדין צדק של ישראל, שנראה שאין הישראל יכולים לפתור הבעיות שביניהם בעצמם ונזקקים לילך לערכאות של גויים. נטילת הרשות מבית דין תחילה מראה את הבכורה שאנו נותנים לבית דין שלנו, ואם כן אין אנו עושים אותם פלילים, כך איתא בחת"ס (חו"מ סי' ג').
כדברים האלה איתא במהרש"ל (יש"ש ב"ק ח, סה) שכתב שנטילת הרשות היא משום תקנה, וז"ל "ולפי דעתי נראה, שמהר"ם לא עלה על דעתו לחלוק על ר"י. כי מאחר שהתנה כך בשטר, ונתן לו רשות לדון בערכאות של גוים. פשיטא דלעניין זה מועיל, שאין צריך ליטול רשות, ולא הוה כמתנה על מה שכתב בתורה. אלא שעוקר קצת התקנה שנהגו בבתי דינים שבישראל, שלא לדון בפניהם אלא ע"י רשות".
3. ע"י הרשות של בית דין נעשים הערכאות כשלוחם. עיין בבאר אליהו שמתקשה כיצד חובטין ע"י גויים הרי "ישראל הוא בר שליחות, וכיון שבית דין מצווין אותו שיחבוט אותו במצוותם הרי שלוחו של אדם כמותו, והוי כאילו חבטוהו המומחין בעצמן, אבל נוכרי דלאו בר שליחות הוא י"ל שבאמת אי אפשר שיחבוט גם על פי בית דין, דסוף סוף הוי שלא לפניהם, ושליחות אין כאן שאין שליחות לגוי". אח"כ מקשה שהרי לדעת הרמ"ה צריך שהערכאות יאמרו עשה מה שישראל אומר לך, ולדעת הרא"ש בעינן לפחות שהבית דין של ישראל יאמר לערכאות לכופו, ואם כן כיצד תועיל נטילת רשות גרידא הרי הערכאות עושין לגמרי על דעת עצמן? ומתרץ כך "וצריך לומר דכיון שנתנו רשות לתובע לקבול בערכאות הוי כאילו אמרו להם בית דין של ישראל שיכופו אותו". (אמנם לענ"ד צ"ע בדבריו אלו, שהרי שם מיירי שכבר היה פסק של בית דין שצריך לתת גט לאשתו, והכפיה ע"י הערכאות היא רק לבצע את הפסק, מה שאין כן בנטילת רשות להתדיין לגמרי בערכאות ללא שבית דין ישראל פסק את הדין. לכן נ"ל שהגר"א פסק כשיטה הראשונה שהזכרנו לעיל, היא גישת בעל התרומה ורב שרירא גאון. בדעת הרא"ש עצמו נ"ל שאין סתירה, לעניין גט ס"ל שהבית דין צריך לומר לגוי לכופו משום גט מעושה, מה שאין כן בממונות סגי בנטילת רשות).
4. מטעם הפקר בית דין הפקר כדי לתת תוקף לפסק הדין של הערכאות. כך כתבו ספר אורח משפט ובספר ערך שי.
5. נטילת הרשות מועילה לצורך גביית הוצאות המשפט, כך כתב הכנה"ג בשם רש"ג.
עוד בנושא הליכה לערכאות ללא רשות בית דין

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il