בשני כוחות מרכזיים חנן אותנו הבורא: כח הנתינה וכח הלקיחה. כוחות אלה נטועים בשלשה סוגי בני אדם. הנצי"ב בפירושו העמק דבר מסביר שהתפצלות החברה האנושית ל"נותנים ו"נוטלים" החלה כבר עם לידת קין והבל. קין היצרני, איש האדמה העמל ותורם ליישובו של עולם. אחיו הבל היה רועה צאן, החי מעמלם של אחרים, שואף למותרות ותפנוקים ואינו עוסק בקיום העולם. יעקב אבינו היה איש עבודה. לבן לעומתו היה איש של לקיחה. אנחנו שואפים לסוג השלישי של אנשי העולם אלה שיוצרים עבור עצמם ודואגים גם לישובו של עולם. זהו השיח הישן מאז ימי סולם יעקב.
בקיץ האחרון עוררו כמה ילדים (ילדות) תשומת לב וביקשו שיח חדש במדינה. כשהם שיכורי כח (מההופעות של הזמרים בככר העיר) הם דחו כל הצעה ואפילו התנשאו כלפי הממשלה וראשה. הילדות הבורגניות שכחו שהן הקימו את הצעקה הראשונה בשביל צדק חברתי. לצאת מהמצוקות אפשר רק בדרך השלישית בדרך של נתינה וקבלה יחד, זהו הצדק החברתי האמיתי והאפשרי.
יעקב ראה בחלומו "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" (כח, יב). בענינים הנוגעים לשמים צריך אדם להסתכל מי למעלה ממנו, וזהו בשמים ממעל, ואילו בענינים הנוגעים לעוה"ז שהם בחינת ארץ, ועל הארץ מתחת, שאדם יסתכל למטה לפחותים, לסובלים ולנזקקים, ואין להפוך את היוצרות. מסופר על עשיר אחד שהיה לו עלית גג בחצרו, וסולם מוצב לעלות ולרדת בו. האנשים באו לכלל סכנה, קרא העשיר למשרתו ואמר לו: "בבקשה ממך תוריד את הסולם הזה לבלתי יהיה מכשול". המשרת, התחיל שובר את השלב הראשון, עולה על השלב השלישי ושובר את מה שתחתיו, וכך על זה הדרך שובר את התחתון ועולה למעלה ממנו, עד שהגיע לראש הגג ואינו יכול לרדת, כי כל שלבי הסולם נעקרו ממקומן, ומיד הוא התחיל לצעוק. אמר לו בעה"ב: שוטה שכמותך, היית צריך לעלות תחילה לראש הסולם ומשם להתחיל לשבור את השלבים וכך לרדת עד הרצפה, ואז הכל היה מתנהל נכון. לימים קרא בעה"ב לאותו משרת ואמר, הבט וראה ישנו בור בחצר שיש לו מדרגות מסוכנות שיכולות לסכן חיי אדם, לך ושוברם. מיד נזכר אותו משרת במה שאמר לו בעה"ב שצריך לעלות למעלה ובדרך זו לשבור את הסולם. וכן עשה. ירד מדרגה ושבר שלב וכן על זה הדרך עד שהגיע לקרקעית הבור ואינו יכול לעלות. התחיל צועק על מצבו. אמר לו בעה"ב גם הפעם הפכת את היוצרות ויצאת נפסד. צריך האדם להזהר לבלתי הפוך את הדברים ויהיה בבחינה של אותו משרת שיצא קרח מכאן ומכאן.