ליל ראש השנה | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

לילה ראשון
א. סעודת ליל ראש השנה היא הסעודה הראשונה של האדם בשנה החדשה, וחשוב מאוד לעשות אותה סעודה חשובה בשמחה ובדברי תורה, ויהיה לו לסימן טוב לשנה החדשה (עיין רש"י ד"ה: "ערב ראש השנה" ע"ז דף ה' ע"ב).

ב. תשתדל האשה להכין את כל צרכי החג לפני שיחזור הבעל מהתפילה כדי שבבואו ימצא שולחן ערוך ובית מסודר. וינהג בעל הבית בנחת עם כל בני ביתו ולא יכעס כלל ביום קדוש זה אף אם לא ימצא משהו כרצונו. ולא יקפיד אפילו בליבו, שאם לא יכעס ולא יקפיד כלל - אין סימן יותר טוב מזה (בא"ח ניצבים ו).

ג. טוב להתחיל את הסעודה ב"פתח אליהו" עד "קם ר' שמעון", בפסוקים ובבקשות, (כפי שסידר הבא"ח) ואם יש ילדים קטנים או שבני הבית עייפים, יאמר רק את פסוקי הברכה, ואחר כך יקדש. וכשחל ראש השנה בשבת, יאמר "שלום עליכם וכו'" לפני פסוקי הברכה.

ד. אע"פ שבכל שבת נוהגים לעמוד מיד ולקדש כשמגיעים מבית הכנסת, בראש השנה שאומרים את פסוקי הברכה אינו חייב להשאר עומד עד הקידוש. ובקידוש עצמו יעמוד, ויש נוהגים לישב בקידוש כדעת הרמ"א (רעא ס" י. עיין בא"ח ניצבים ז. כה"ח תקפג ס"ק ג ועיין מנהגי חב"ד ועיין מטה אפרים).

ה. לאחר שיקדש ישב וישתה רביעית או מלוא לוגמיו, ולא יברך אחריו ברכה אחרונה אף אם שתה רביעית. אם לא יכול לשתות יין, יתן לאחר שישתה כנ"ל ואם אין אחר, יחלק לבני ביתו שישתו בצירוף רביעית.

ו. נוטלים ידיים, מברכים "המוציא", מטבילים חתיכה מהלחם או החלה במלח ג' פעמים לקיים מה שנאמר: "ולא תשבית מלח ברית" (ויקרא ב יג). ועוד כי טיבול הלחם במלח ממתק הגבורות, ואחר כך מטבילים גם בסוכר או בדבש ג' פעמים, לסימן של שנה מתוקה. והאשכנזים לא נהגו להטביל במלח (עיין בא"ח וילך ד. כה"ח תקפג ס"ק ד וס"ק טו"ב בשם הרב פאלג'י).

ז. יקח לעצמו "כזית" מהחלה (27 גרם) יאכל ממנו, יתן לאשתו כפול - שתי "כזיתות" (54 גרם) ואחר כך יחלק לכולם מהחלה. אחרי שיאכל "כזית" מהחלה, יברך על ה"סימנים" (כה"ח שם).
ח. נכון שלא ישמש אדם מטתו בשני לילות דראש השנה אפילו כשחל בשבת. אך אם הוא ליל טבילתה, לא יבטל עונתה, וכן אם חושש לשז"ל - מותר \בא"ח ניצבים ט\. ויטבול בבוקר לפני התפילה.
ט. כתר מלכות - יש נוהגים לקרוא באשמורת הבוקר כתר מלכות של הגאון רבינו יוסף חיים ז"ל, המסודר במחזורים ליום הכיפורים, ויכול לקוראו גם אחרי התפילה.

לילה שני
הכנה מיו"ט ראשון, לשני
ח. אין יום טוב ראשון של ראש השנה מכין ליום טוב שני, ועל כן אין להוציא ביום טוב ראשון אוכל מהמקפיא לצורך יום טוב שני, וכן אין לערוך את השולחן או לחתוך סלט וכדו' לצורך ליל יום טוב שני בין אם חל יום ראשון בשבת ובין אם חל ביום חול.

ט. בצאת הכוכבים אפשר להכין את השולחן לצורך הלילה השני אמנם אם היום הראשון חל בשבת יאמרו : "ברוך המבדיל בין קדש לקדש" לפני שעושין כן.

י. אם מכינים שולחן מוקדם באופן שאפשר להנות ממנו בסעודה שלישית של היום הראשון, אפשר לעשותו ביום טוב ראשון אפילו אם חל בשבת. (ועיין בא"ח ניצבים ד' כה"ח תקג ס"ק א, תקי"ג ס"ק ה').

ברכת שהחיינו ביו"ט שני
יא. יש נוהגים ללבוש בגד חדש או להביא פרי חדש על השולחן בעת הקידוש בלילה השני, ומברכים "שהחיינו" על היום השני של ראש השנה ומכוונים גם על הפרי (בעת שאוכלים את הפרי אין מברכים "שהחיינו" פעם נוספת). ואם אין שם פרי חדש, יברך "שהחיינו" בלילה השני גם ללא פרי חדש, ואין צריך להקפיד לחזר אחר פרי חדש. (עיין בא"ח ניצבים ח וראה כה"ח תר ס"ק ז' ומשנ"ב ס"ק ה).

יב. אם יש לאדם שני מיני פירות חדשים שמברכים עליהם "שהחיינו". יניח פרי אחד לצורך הלילה השני כנ"ל, ואת הפרי הראשון יביא לשולחן ביום הראשון אחרי הקידוש, ועדיף שיביאנו בסוף הסעודה, יברך עליו "שהחיינו" ויאכלנו. ולא יניחנו על השולחן בעת הקידוש כי אז ברכת "שהחיינו" שבקידוש תפטור גם אותו (עיין כה"ח תר ס"ק ה ו. בא"ח ניצבים ח).

הבדלה בקידוש
יג. חל ליל ב' של ראש השנה במוצאי שבת, מוסיפים "ותודיענו" בתפילת ערבית של ליל החג שהיא ברכת הבדלה "בין קודש לקודש", בין קדושת השבת האסורה במלאכה לבין קדושת יום טוב שמלאכות אחדות מותרות בה (שו"ע תקצט). איש או אשה שלא התפללו ערבית במוצאי שבת שהוא ליל החג, או שלא אמרו בתפילה "ותודיענו", אסור להם לעשות שום מלאכה האסורה בשבת, ואפילו זו מלאכה המותרת ביום-טוב עד שיאמרו "ברוך המבדיל בין קודש לקודש". ולכן אסור לאשה להדליק נרות יום טוב במוצאי שבת ליל החג קודם שתאמר "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" (שו"ע רצט ס"ע א, כה"ח ס"ק ג).

יד. בקידוש שעושים במוצאי שבת שחל בליל ב' של ראש השנה משלבים "הבדלה" בתוך ה"קדוש". מברכים חמש ברכות וסימנן יקנה"ז: יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן;
א. יין - "בורא פרי הגפן".
ב. קידוש - "אשר בחר בנו וכו' מקדש ישראל ויום הזכרון".
ג. נר - "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא מאורי האש" (ויסתכל על הנרות שהדליקה האשה).
ד. הבדלה - "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המבדיל וכו' ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לקודש". ה. זמן - "שהחיינו" (עיין שו"ע תעג ס"ע א ולחונים עליו).

טו. אם שכח וקידש קידוש רגיל ללא הבדלה, יעשה הבדלה בשעה שנזכר. וכיצד יעשה הבדלה זו? אם נזכר בתוך הסעודה ורגיל לשתות יין בסעודתו, יקח כוס יין בידו ויברך "מאורי האש" ו"המבדיל" אך לא יברך בפה"ג. ואם אינו רגיל ביין בתוך הסעודה או שנזכר אחרי האוכל, יקח כוס יין בידו ויברך שלוש ברכות: "הגפן", "מאורי האש" ו"המבדיל". (ע"פ בא"ח נשא ג' כה"ח תעג כא-כו משנ"ב ס"ק ג-ה).

טז. אין לברך בורא מאורי האש על האש שבכיריים, כיון שלא הודלק להאיר אלא לבישול.

יז. בשעת ההבדלה יש להזהר מלחבר שני נרות יחד, כיון שעלול לגרום בזה לגרום כיבוי על ידי השעוה הנוזלת, וכן יזהר בחיבור הגפרור לנר כי לעיתים עלולה הדלקת הגפרור לגרום לכיבוי הנר. והרוצה להחמיר ולברך על שתי להבות, יקח את עץ הגפרור ויחברו לנר בזהירות, אך מהדין אין צריך כי דין אבוקה הוא רק היכא דאפשר, ובליל יום טוב שאי אפשר, יכול לברך גם על נר אחד (ועיין תול"ש סי' ק"א אם האדם צריך להתקרב לנר או יקרב את הנר אליו).

יח. יש האומרים שבמוצאי שבת אין להנות מהאור שבבית עד שיברך "מאורי האש" ואין להורות כן. ומי שמחמיר, יחמיר על עצמו (עיין כה"ח סי' תקצ"ט ס"ק ו' ובחיד"א שם ומשנ"ב ס"ק א).

"סימנים" - מאכלים מיוחדים
יט. טוב להביא מאכלים מיוחדים שהם "סימנא טבא" - לסימן טוב לכל השנה. ויש בענין זה מנהגים שונים. יש הנוהגים לאכול רק תפוח בדבש ויש הנוהגים לאכול "רימון", "קרא", "סילקא" ו"כרתי" המוזכרים בגמרא (הוריות יב כריתות ו).

כ. יש עדות הנוהגים לאכול גם "שומשום", "ריאה", "גזר" וכדו' שיש בהם סימן טוב. מי שאין אצלו מנהג ידוע יאכל את ה"סימנים" המוזכרים בגמרא. מי שאבותיו נהגו במאכלים מיוחדים, ימשיך במנהג אבותיו. זוג המתחתן ינהיג בביתו לאכול את המאכלים שמבית הבעל וגם שמבית האשה על מנת להרבות השלום בקרבם (עיין שו"ע תקפג).

כא. אם שכחו לקנות או להביא או לבשל את אחד המאכלים, אין בכך כל סימן רע, ורק יאמר את הבקשה הקשורה לאותו מאכל בלי לאוכלו (עיין כה"ח שם ס"ק ו. ע"פ מסכת הוריות יב א).

כב. אף על פי שאין לבטל בנקל מנהג אבותינו, אם הסוחרים מנצלים את המנהג על מנת להפקיע שערים, אין צריך לקנות מהם את כל הסימנים ויאמר את הבקשה בלבד.

כג. ראוי לאכול מכל מין אחרי הבקשה. אמנם אם אין המאכל ערב לו - יבקש את הבקשה בראייה בלבד (עיין כה"ח תקפג ס"ק ו).

כד. בזמן הקידוש בלילה הראשון יסיר מעל השולחן את הפירות החדשים שלא יפטרו בברכת "שהחיינו" של הקידוש. ובלילה השני משאירים בכוונה פרי חדש על השולחן (כדלעיל בהלכות קידוש).

זמן אכילתם
כה. יש כאלה האוכלים את הסימנים אחרי הסעודה ויש האוכלים אותם אחרי הקידוש לפני הסעודה. אבל הטוב ביותר הוא: לקדש, ליטול ידיים, לאכול "כזית" חלה (ובדיעבד די בטעימה), ואחר כך לאכול את המאכלים של סימן טוב.

כו. מי שאוכל את ה"סימנים" אחרי קידוש ולפני הסעודה או אחריה, יברך "בורא פרי העץ" על הפרי הראשון - תמר ויכוון לפטור כל פרי העץ שיאכל ויברך גם "בורא פרי האדמה" על הירק הראשון שאוכל ויכווין על כל פירות האדמה. ויברך "שהכל" לפני שאוכל מראש הכבש, הדג או העוף. ואם אוכל בתוך הסעודה, יברך רק בורא פרי העץ שהוא על פירות שאינם חלק מהסעודה (עפ"י בא"ח ניצבים ד).

כז. אלה הנוהגים לאכול את הסימנים אחרי הקידוש לפני נטילת ידיים, יזהרו שלא לאכול "כזית" מהפירות, כדי שלא יכנסו לספק חיוב ברכה אחרונה. ובמיוחד צריך להזהר בזה באכילת הרימון, שאף על פי שאינו אוכל כזית ממנו, כל גרגיר הוא "בריה שלמה" ונכנס בספק ברכות אם לברך ברכה אחרונה אפילו אכל גרגיר אחד (שו"ע ר"י).

תמר
כח. יקח תמר בידו, (טוב לבודקו מתולעים) יכווין לפטור את כל פרי העץ שיאכל, ויברך. ואחרי שיאכל ממנו מעט, יקח חתיכת תמר בידו, יאמר הבקשה הכתובה במחזור ויכווין על האויבים התחתונים (בא"ח ניצבים ד).

כט. אם התמר לח וחדש ולא אכל מסוג זה בעונה זו, יברך ברכת "שהחיינו" אחרי ברכת "בורא פרי העץ" ולפני שיאכל. ובלבד שפרי זה לא היה על השולחן בעת הקידוש.

תפוח בדבש
ל. יש מברכים על התפוח בדבש קודם כי הוא חביב בלילה זה, אך ראוי לנהוג כמנהג הראשון ולברך על התמר כיון שהוא משבעת המינים והוא לסימן טוב שפריו מתוק ועצו גבוה ונמשל לצדיק שנאמר: "צדיק כתמר יפרח". (עיין בא"ח שם. כה"ח תקפג ס"ק כה).

לא. כשאוכל תפוח בדבש לא יאמר "יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה כדבש" כי יש מקפידים לבשלו בסוכר, ועוד כי הפסוק אומר עליו "דבש מצאת אכול דייךָּ" (משלי כה טז) ואנו רוצים ברכה בלי הגבלה, ולכן יאמר "יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה" (עפ"י בא"ח ניצבים ד - עיין מועד לכל חי על החשש שיש בתפוח בדבש, והיום נהגו ליקח תפוח בדבש בלי חשש).

סדר הסימנים
לב. כשאוכלים את הסימנים אומרים את הבקשות לפי הסדר הכתוב במחזורים; רוביא (מין קטניות), כרתי (בצל ירוק גדול), סלקא (תרד), קרא (מין קישוא), רימון (מתוק), תפוח בדבש וראש כבש. דין ברכה ראשונה נזכר לעיל ודין ראש כבש, דגים או עוף הוא כדין הירקות שהם דברים הבאים מחמת הסעודה ולא יברך עליהם. אמנם אם אוכל "סימנים" לפני או אחרי הסעודה - צריך לברך "שהכל" לפני שאוכל מראש הכבש הדג או התרנגול (עפ"י בא"ח ניצבים ד כה"ח ס"ק יג).

לג. אחר פרי העץ יש נוהגים לקחת פרי אדמה שאינו חלק מהארוחה כגון אבטיח, מלון, בננה או בוטנים, ומברכים עליו "בורא פרי האדמה" ומכוונים לפטור כל פירות האדמה. ויש שלא נהגו בזה כי הירקות של הסימנים כולם נאכלים בתוך הסעודה, ועל כן חשובים הם כחלק מהסעודה. וכל זה אם אוכלם אחר "המוציא" כנ"ל, אבל אם אוכלם לפני "המוציא" או אחרי ברכת המזון, יברך על כל ירק שירצה "בורא פרי האדמה" ויכווין לפטור בברכה זו על כל פירות האדמה שיביאו אחר כך (עיין כה"ח ס"ק יג).

רימון
לד. כתב הרמ"א לומר על הרימון: "נרבה זכויות כרימון" והספרדים נוהגים לומר "שנהיה מלאים מצות כרימון". (רמ"א תקפ"ג א').

לה. יקפיד מערב החג לפרק את הגרגירים מהרימון שלא להכנס לספק מלאכה. וכן יפרק את התמרים אם הם מחוברים לענף. אם לא עשה כן, יחצה את הרימון, יעבירו בין המסובין, וכל אחד יקח גרגירים ממנו ויחזיקו בידו עד שיאכלו. גם בתמרים יעשה כך, ואם יכול להמנע גם מזה, תבוא עליו ברכה (עיין שו"ע של"ו סע' ח' ברמ"א, סי' שכ"א סעי' י"ט ברמ"א, שו"ע שיט סעי' ו'. רש"י, ור"ן ותוס' על הגמ' שבת ע"ג, פמ"ג בפתיחה לסי' ש"כ, מנחת חינוך דש, מאירי שבת ע"ג, עגלי טל דש סעי' ב').

לו. נוהגים שכל אחד מברך לעצמו ואומר את הבקשה לעצמו, ומי שלא יודע, ישמע מאחרים ויענה "אמן".

לז. נוהגים לעשות סדר זה בשני הלילות. ובכל מקרה לא יכינו מיום-טוב אחד לשני כלום, כנזכר לעייל והבא"ח היה נוהג לעשות כן גם ביום (עיין בא"ח ניצבים ד. כה"ח תקפג ס"ק ז).

סלקא
לח. סלקא הוא תרד ויש לוקחים סלק כיוון שכך שמו בימינו. אך הטוב ליקח תרד שעליו כיוונה הגמ'. ואם אין, יקח סלק. כשיאמר את הבקשה יכווין על המקטרגים וכוחות הדין המשטינים למעלה (עיין בא"ח שם).

לט. כיום שיש ירקות של גוש קטיף הנקיים מחרקים, יש להשתמש בהם לכתחילה ואין לנקות ירקות נגועים על סמך שיבדקם, משום שקשה לבודקם היטב, ובדוחק התירו.

קרא
מ. קרא הוא קישוא לבן וכשיאמר: "שתקרע רוע גזר דיננו" יכווין בשם "קרע" מ"קרע שטן" (עיין בא"ח שם).

מא. יש נוהגים ליקח דלעת אדומה במקום קישוא לבן (קרא).

ראש
מב. יש להדר ליקח "ראש כבש" כדי שיהיה זכר לאילו של יצחק. ויאמר "שנהיה לראש ולא לזנב ותזכור לנו עקדתו ואילו של יצחק אבינו בן אברהם אבינו עליו השלום".

מג. אם מחיר ראש כבש הוא יקר מדי או שיש פקפוק בכשרותו, יקח ראש תרנגול או דג, אך לא יקח ראש עז, ויש שאינם אוכלים "דגים" בראש השנה ואפילו חל בשבת וכן נוהגים. ויש שאדרבה מקפידים לאכול דגים בלילה זה לסימן ברכה שיפרו וירבו כדגים ועוד שאין עין הרע שולטת בהם. (שו"ע שם סע' ב. כה"ח שם ס"ק ט, כב. תקצז ס"ק י. עיין בא"ח ניצבים ד).

מד. מי שאין לו ראש כבש לא יאמר: "ותזכור לנו עקידתו ואילו וכו'", אלא רק "שנהיה לראש ולא לזנב" (עיין בא"ח שם).

כרתי
מה. יקח כרתי בידו, וכשיאמר את הבקשה יכווין על הכוחות הרעים שנבראו מהעוונות ומניצוצי קרי (בא"ח שם ד).

האכילה בליל ראש השנה
א.
אין אוכלים דברים חמוצים או מרירים בראש השנה. ומי שדבר זה צער הוא לו, יאכל מעט מעט ככל האפשר \עיין בא"ח ניצבים ה. כה"ח תקפג ס"ק חי משנ"ב ס"ק ה\.
ב.
נוהגין שלא לאכול אגוזים כי אגוז עם הכולל בגימטריא "חטא", וגם אכילה זו עלולה להפריע למחרת את תפילתו \רמ"א שם סע' ב\.
ג.
בכל סעודה יאמר האדם על שולחנו דברי תורה כדי שיהיה כמו שולחנו של מקום. ובוודאי ביום חשוב זה ראוי להשתדל לדבר על השולחן דברי תורה. ויש נוהגים בכל ארוחה מארבע ארוחות החג ללמוד עם בני הבית על השולחן משניות מסכת ראש השנה. ואם קשה לו ילמד לפחות פרק אחד, וכן יקרא את הזוהר המובא במחזורים \בא"ח ניצבים ח\.
ד.
ישתה יין משובח וטעים לכבוד היום, כדכתיב "אכלו משמנים ושתו ממתקים כי קדוש היום" אומנם יזהר שלא ישתכר ח"ו.
ה.
יש להדר ביותר שבראשית השנה בפרט ובכל השנה בכלל, האוכל יהיה בתכלית הכשרות.
ו.
טעה בברכת המזון - אם בשבת שכח לומר "רצה והחליצנו" ונזכר קודם שאמר "בונה ירושלים" יאמר "למדני חוקיך" ויחזור ל"רצה". ואם סיים "בונה ירושלים" ונזכר ששכח לפני שהתחיל ברכת "הטוב והמטיב" יאמר ברכה זו, ואם נזכר ששכח אחרי שהתחיל ברכת "הטוב והמטיב" ואפילו רק אמר "ברוך" - יחזור לראש "ברכת המזון" \עיין בא"ח חקת כ\.
ז.
אם שכח לומר "יעלה ויבוא" בראש השנה ונזכר אחרי שאמר "ברוך אתה ה'" \של "בונה ירושלים"\ יאמר ברכה זו בלי שם ומלכות. ואם התחיל ברכת "הטוב והמטיב", אפילו אמר רק "ברוך" - אינו אומר ברכת "אשר נתן וכו'", אלא ממשיך כדרכו, וכשיגיע ל"הרחמן" יאמר "יעלה ויבוא" \בא"ח שם\.

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

הראשל"צ הרב הראשי לישראל לשעבר. לשיחות אודות הרב לחץ כאן.

קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
הלכות תלמוד תורה
גליו מס' 434
י שבט תשס"ח
שבעתא דנחמתא
סדר ההפטרות
תשס"ג
1:05
הלכות שבועות
הלכות חג השבועות
הלכות ראש השנה
תפילות ראש השנה
תשס"ב

הלכות ראש השנה

4 דק'
הלכות ראש השנה
התשליך הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | אלול תשפ"ג
הלכות ראש השנה
התרת נדרים בזום בערב ראש השנה
הרב יוסף צבי רימון | אלול תשפ
הלכות ראש השנה
ערב ראש השנה
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | תשס"ב
הלכות ראש השנה
ערב ראש השנה – הכנות
"קול צופייך" – גיליון 330
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | תשס"ו

הלכות ראש השנה

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
כשהבעש"ט היה דוקטור
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ה
הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
פורים בראי דורנו
אילת השחר - כך היא גאולתן של ישראל
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | אדר ב' תשס"ה
הלכה יומית
תנור אחד לבשרי ולחלבי
בית מדרש ג. אסף | סיון תשע"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב חגי לונדין
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הרב אליעזר מלמד
הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
הרב בני אלון
הרב מרדכי גרינברג
הרב יהודה לייב גרונר
הרב יוסף צבי רימון

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו