ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות חנוכת הבית

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

כסלו תשע"ב

הלכות חנוכת הבית


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצ"ל

ויגש אליו יהודה
בכל הסיפור של מפגש יוסף ואחיו אנו רואים שליוסף יש נפש רגישה הוא לא יכול להתאפק ויוצא אל החדר הפנימי ובוכה. גם האחים מלקים את עצמם שבשעה שהוא התחנן אליהם הם לא שעו אליו. הם חשבו שעל זה שהקשיחו את ליבם הם נעשנו.
הרגישות הזו מלוה את עם ישראל מראשית היסודו. אבינו מרן הרב זצוק"ל היה רגיל לומר כי זאת הסיבה שבגללה אומר יעקב "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי". למה יעקב חושב שהוא הולך למות? הוא חשש מהתרגשות. זה בגנים שלו מסבתא שלו, שרה אימנו שנפטרה בגלל בשורה טובה. שסיפרו לו שיצחק עלה על המזבח וניצל. הבשורה הטובה הזאת הייתה גדולה מידי בשבילה והיא נפטרה מן העולם.
לכן בני יעקב מפחדים לספר ליעקב כי יוסף חי. ידוע המדרש שמספר כי הם שלחו את סרח בת אשר שתספר ליעקב מה שקרה עם יוסף. היא הייתה ילדה קטנה ובאה לרקוד לפני יעקב ולשיר לו על יוסף שהוא חי. לאט לאט נכנסים הדברים שלה באוזניו והוא מצליח לעכל את הבשורה הטובה בלי נזקים.

חלק ההלכה
חנוכת הבית דוחה מלחמה
אחת ההלכות שהרב מרדכי אליהו זצ"ל היה מזהיר עליה הרבה - הייתה חנוכת הבית. באופן פשוט זו חלק ממצוות הודאה שאדם צריך להודות לה' על מה שיש לו. התורה מצווה פעמיים "וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ". (דברים יב) "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ: (דברים כו). תשמח במה שיש לך ותתן על זה תודה לה'
עד כמה החשיבה התורה את המצווה הזו של חנוכת הבית אנו למדים מכך שהתורה אומרת כי מי שבנה בית ולא חנכו – חוזר עליה מעורכי המלחמה. ומלחמה היא דבר חשוב של הצלת חיים. לא רק מי שבנה בית ולא חנכו אלא גם מי שבנה בית ולא גר בו שנה חוזר מעורכי המלחמה. כך אומרת המשנה במסכת סוטה. (דף מג/א) "בנה בית וחנכו, נטע כרם וחללו, הנושא את ארוסתו, הכונס את יבמתו. שנאמר:"נקי יהיה לביתו שנה אחת". לביתו - זה ביתו. יהיה - זה כרמו. ושמח את אשתו - זו אשתו. אשר לקח - להביא את יבמתו".
למדנו מכך כי מי שבנה בית ולא חנכו – מוותרים על שירותו בצבא למרות שמדובר בדבר שמצדיק פיקוח נפש. ולא עוד אלא גם אם כבר חנך את ביתו ולא שמח בו שנה תמימה – חוזר לביתו לשמוח בו. ללמדך כמה גדולה מצווה זו של חנוכת הבית.

חנוכת הבית – דוחה יום כיפור
הפסוקים בספר מלכים מספרים שכשחנך שלמה המלך את בית המקדש הוא חנך אותו לפני סוכות. (מלכים א פרק ח) "וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם".
שבעת הימים האלו היו לפני חג הסוכות שכן כתוב פסוק אחד אחר כך "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ". אם כן שלמה שולח אותם אחרי ארבע עשרי יום בשמיני עצרת. זאת אומרת שהוא עשה את חנוכת הבית ארבע עשרה יום רצופים.
הגמרא שואלת: למה לא עשה שלמה את חנוכת הבית יחד עם חג הסוכות? כי "אין-מערבין-שמחה-בשמחה". תן לכל שמחה את המקום שלה שלא יחשבו שהשמחה האחת היא טפלה לשמחה האחרת. לכן כל אחת היא חשובה בפני עצמה לתת לה זמן מיוחד שישמחו בה בפני עצמה. מעין מה שנאמר שאין עושים מצוות חבילות חבילות. מכאן לומדת הגמרא (מועד קטן ט.) את ההלכה של אין מערבים שמחה בשמחה לחול המועד שאין נושאים בו נשים.

אי אפשר לעשות חנוכת בית המקדש בלי אכילה ושתיה
כל ישראל שבאותו דור שמחו עם שלמה המלך את שמחת חינוך בית המקדש לחוד ואת שמחת חג הסוכות לחוד, ולא עוד אלא שביום הכפורים שבאותה שנה, שהיה בתוך שבעת ימי חנוכת המקדש, אכלו ושתו, שסברו שכשם שחנוכת המקדש דוחה את יום הכפורים להקרבת קרבנות, כך דוחים את יום הכפורים לאכילה ושתיה. ולא היה אפשר להם לעשות חנוכת בית בלי אכילה ושתיה – כי אין שמחה בלי אכילה ושתיה.
"אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים, והיו דואגים ואומרים: שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה, יצתה בת קול ואמרה להם: כולכם מזומנין לחיי העולם הבא. מאי דרוש? אמרו: קל וחומר; ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם, וקרבן יחיד - דוחה שבת, דאיסור סקילה, מקדש, דקדושתו קדושת עולם, וקרבן צבור, ויום הכפורים דענוש כרת - לא כל שכן?".
כיון שדאגו "יצתה בת קול ואמרה להם: כולכם מזומנין לחיי העולם הבא" ומנין שהקב"ה מחל להם שנאמר "ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו. לאהליהם - שהלכו ומצאו נשיהם בטהרה, שמחים - שנהנו מזיו השכינה, וטובי לב - שכל אחד ואחד נתעברה אשתו בבן זכר, על כל הטובה - שיצתה בת קול ואמרה להם: כולכם מזומנין לחיי העולם הבא".
מנין שחייבים לשמוח באכילה ושתיה בחנוכת בית המקדש? כתבו ראשונים מנין למד שלמה שצריך לחנוך את בית המקדש באכילה ושתיה. שלמדוהו מהאמור (דברים פרק יב יא)
"וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַה' ".

מהפסוק הזה למדו את חובת בנית בית המקדש. וסמיך לו הפסוק שאומר כי בנית הבית וחינוכו צריכה להיות בשמחה. דכתיב אחר כך:
"וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם".

לפיכך הוצרכו כל ישראל לבוא לחנוכת הבית לשמוח בשמחת הבית.

חנוכת בית פרטי – כמו יום שבת
במדרש תנחומא מובא (פרשת בראשית סימן ב')
"שאילתא דמחייבין בית ישראל למינח ביומא דשבתא דכד ברייה הקדוש ברוך הוא לעלמיה ברייה בשיתא יומין ונח ביומא דשבתא. ברכיה וקדשיה. כמאן דבנא ביתא וגמר לעבידתיה ועביד יומא טבא כך אמרי אינשי כילול בתי. דכתיב 'ויכל אלהים ביום השביעי' ואומר רחמנא נוחו ביומא דשבתא כי היכי דנחי ביה אנא. דכתיב וינח ביום השביעי על כן ברך ה' וגו'"

המדרש מביא שאלה ועונה שחייבים לנוח ביום השבת כי אחרי שברא הקב"ה את העולם בששה ימים נח ביום השביעי. ברכו וקדשו. כמו מי שבונה בית וגומר את מלאכתו – עושה יום טוב. כך אומרים בני אדם "כילול בתי" סיים את בנית ביתו. ועושה על כך מסיבה. כך הקב"ה עשה את השבת לזכר סיום מלאכת הבריאה.
התורה אסרה ל"ט מלאכות בשבת. אבל בדברי הנביאים אנו מוצאים שאסור להתענות בשבת וצריך להיות בו בשמחה. צריכים לענגו במאכל ומשתה ובבגד נקי. שנאמר בספר ישעיה (פרק נח יג) "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר". אם תזכור לכבד את השבת ולא רק לשמור אותו ממלאכות אסורות "אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר".
כדברי המדרש תנחומא כתוב גם בשאילתות שאילתא א', ובלשון זה:
"דמחייבין דבית ישראל למינח ביומא דשבתא דכד ברייה קודשא בריך הוא לעלמיה ברייה בשיתא יומי ונח ביומא דשבתא וברכיה וקדשיה כאינש דבני ביתא וכד מצבית ליה וגמר ליה לעיבידתיה - עביד הילולא חד יומא כדאמרי אינשי הילול בתי וכו' ע"ש".

האם סיום הבנין או תחילת המגורים?
בהעמק שאלה סק"ב מעיר דבתנחומא כתוב שהשמחה היא בעת "כליל בתי" דהינו כילוי הבנין של הבית. בשאלתות כתוב "הילול בתי" ולדעתו של הנצי"ב זה אותו דבר. כי כשמסתיימת הבניה של הבית עושים הילול לאלוקים.
בשו"ת דברי מלכיאל (ח"א סימן ג' סק"ו) כותב על הערת העמק שאלה דנראה דלא פליגי ותרווייהו אמת, כי יש ב' שמחות, השמחה שנשלמה המלאכה, והב' שנכנס לדור בבית ולהשתמש בו, וע"ז נקראו ב' השמות 'כלול בתי' ו'הלול בתי'.
ואולי זאת הסיבה שבגללה אנו מציינים אל 'חנוכת המזבח' והיא חנוכת המשכן שבנה משה שתי פעמים. פעם אחת בחודש חנוכה קוראים את פרשת הנשיאים כי בימים ההם נסתיים שלב ההכנה של כל חלקי המשכן. אבל לא השתמשו בו. ופעם שניה בניסן שהתחילו להשתמש בו. ללמדך שיש פעמים חובת הודאה אחת על הבנין ואחת על השימוש. ואפשר לעשות את שניהם ביחד אם הם קורים יחד.

דווקא בארץ ישראל – חוזר מעורכי המלחמה
אחת הסיבות שבגללם יש צורך לחזק את הנושא הזה של חנוכת הבית הוא כי בגלות הארוכה לא כל כך הקפידו בכל מקום על חנוכת הבית. הגמרא בירושלמי (סוטה פ"ח ה"ד והמפרשים שם) אומרת שמי שבנה בית בחוץ לארץ לא חוזר מעורכי המלחמה. כי רק בארץ ישראל יש בזה מצווה. ואע"פ שכל בנין בית בעולם הוא חלק ממצות ישוב העולם. כי "לא תוהו בראה – שבת יצרה" עם זאת אינה דומה מצוות ישוב ארץ ישראל שהיא מצוה גדולה למצוות ישוב העולם שאינה דוחה את מצוות היציאה למלחמה.
כך כתוב בגמרא ירושלמי. "יכול הבונה בית בחוץ לארץ יהא חוזר, תלמוד לומר ולא חנכו, את שמצוה לחנכו - יצא זה שאין מצוה לחנכו". כי אין מצוה לגור בחוץ לארץ (וכן פסק רמב"ם מלכים פ"ז הי"ד). וזה אולי מסביר למה בדורינו היו חכמים צריכים להזהיר על זה ביותר. כי בחו"ל היו מקילים במצווה זו ובצדק, לחלק מהפוסקים, כי אין לדעתם מצווה לעשות שמחה בבית של חוץ לארץ.

האם סעודת הבית היא סעודת מצוה גם בחו"ל?
כותב המגן אברהם: "וכתב בספר באר שבע דחנוכת הבית בארץ ישראל הוי סעודת מצוה אבל לא בחוץ לארץ". וסברתו של הרב באר שבע היא בגלל דברי הרמב"ם דלעיל. שרק על בית בארץ ישראל חוזר עליו מעורכי המלחמה. כי הוא מקיים בו מצווה של "וירשתם אותם וישבתם בה". וכל הקונה בית בארץ ישראל כאילו קנה חלק בעולם הבא.
וממשיך המגן אברהם וכותב כי בספר 'ים של שלמה' (ספ"ז דב"ק) כתב: 'אם לא הניח תחלה לשתות בביתו ולנהוג קלות ראש, רק שעושה סעודה לחנכו תחלה לומר בו דברי תורה ולדרוש בו מעין המאורע - הוי סעודת מצוה"
לפי דבריו של המגן אברהם רק בארץ ישראל יש מצות חנוכת הבית. ולא רק מצווה של "נקי יהיה לביתו" כמו שראינו ברמב"ם, אלא גם במצווה של הסעודת מצוה של היום הראשון. שלפי דברי המגן אברהם אין בזה מצוה אלא כן אומרים בו דברי תורה. והשאר נהנים מדברי התורה הללו.
וגאון עוזנו ותפארתנו בעל הבן איש חי בספרו תורה לשמה (תפד) חלק על דבריו ואמר כי גם עצם הסעודה היא מצווה כמי שמודה לקב"ה כמו במביא מדרש תנחומא והשאלתות. כיון שעצם ההודאה היא מצוה – אפילו לא יודעים לומר דברי תורה. "מיהו ודאי דראוי לומר בתוך סעודה זו דחנוך הבית שירות ותשבחות להשם יתברך, גם נכון ג"כ לומר דברי תורה שיהיה אחד דורש וכל המסובין מטים אזנם אליו לשמוע הדרשה".
אם ירד לחו"ל – לא יעשה חנוכת בית - בשו"ת דברי מלכיאל (חלק ד' סימן ז') כותב כי יש לחלק בין היוצאים מארץ ישראל לדור בבית בחוץ לארץ שישנו בזה איסור, לבין הדרים בקביעות בחו"ל שאצלהם יש מצוה בחינוך בית מצד הודאה לקב"ה.

מה המשמעות ההלכתית של המושג "סעודת מצוה"?
דברי המגן אברהם דלעיל נאמרו על מה שכתב שולחן ערוך (אורח חיים הלכות תענית סימן תקסח סעיף ב) "הנודר לצום עשרה ימים באיזה יום שירצה, והיה מתענה ביום אחד מהם והוצרך לדבר מצוה או מפני כבוד אדם גדול - הרי זה לוה ופורע יום אחר, שהרי לא קבע הימים בתחלת הנדר".
השאלה היא איזה סעודה נקראת "דבר מצוה" שבגללו צריך להפסיק את הצום של העשרה ימים. וצריך להדגיש שלא מדובר כאן במי שנדר לצום ביום מסויים. כי בזה גם סעודת מצוה לא תפר את נדרו. כאן מדובר במי שנדר לצום עשרה ימים לא מוגדרים. וכבר התחיל לצום אחד מהם. על זה הדיון האם סעודת חנות הבית נקראת סעודת מצוה. שלדעת המגן אברהם אם זה בארץ ישראל נקראת סעודת מצוה ויפסיק את הצום שלו. ואם בחו"ל – לא. אלא אם כן יאמרו בה דברי תורה. ולדעת התורה לשמה גם בחו"ל זו סעודת הודאה והיא סעודת מצוה.
מי שנדר לא לאכול בסעודת הרשות - בפתחי תשובה (יורה דעה סימן ריז טז) הביא את דברי הבאר היטב שכתב כי מי שנדר לאכול רק בסעודת מצוה ולא בסעודת רשות. האם חנוכת הבית היא סעודת רשות או חובה. והביא את דעת הבאר היטב שהלך בשיטתו של המגן אברהם וכתב: "מי שנדר שלא לאכול בסעודת הרשות - יכול לאכול בסעודת חנוך הבית בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ". וסיכם שרק אם יגידו בה דברי תורה ולא יסתפקו בנוכחתם של תלמידי חכמים. זה יקרא סעודת מצוה גם בארץ ישראל.

האם גם שיפוץ בית צריך חנוכת הבית?
חג החנוכה הוא חג שנעשה על שיפוץ של בית המקדש. שהרי היוונים לא הרסו את בית המקדש, והחשמונאים לא בנו אותו מחדש. כל מה שנהרס ונבנה שם היה המזבח שעמד בחצר. שאותו הרסו החשמונאים ובנו אותו מחדש. כיון שהיוונים הקריבו בו לעבודה זרה. בכל זאת נקרא חג זה על שם החנוכה – דהיינו על חינוך המזבח שבנו מחדש ועל השיפוץ למרות שלא בנו את כל הבנין מחדש.
אמנם יש אומרים שזה על שם חנוכת המזבח שהיה בימי משה רבינו. שסיימו את הכנת כל הכלים לבית המקדש. ולכן כתב הרמ"א "ויש אומרים שיש קצת מצוה ברבוי הסעודות, משום דבאותן הימים היה חנוכת המזבח. ונוהגין לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם, ואז הוי סעודת מצוה".
איזה חנוכת המזבח מדובר? הברכי יוסף הביא בשם הב"ח שהכוונה היא על חנוכת הנשיאים שהיה במשכן בימי משה. והקשה עליו הרב הלבוש שחנוכת הנשיאים הייתה בחודש ניסן ולא בחודש כסלו. ולמסקנת דבריו מדובר בחנוכת המזבח שעשו החשמונאים. לפי דבריהם לא עושים חנוכה על מה כך שהחלקים למשכן היו מוכנים. רק על מה שבנו מחדש. ומדובר בשיפוץ ולא בבניה מחודשת.
בתורה לשמה (תפד) נשאל על כך " אדם שהיה לו חצר ונחרב ובנה אותו מחדש אם צריך לעשות סעודת חנוך הבית או דלמא דוקא אם קנה כל החצר מחדש?" ועונה שגם הבונה וגם הקונה צריכים לעשות חנוכת הבית. ובמקרה זה ענה לשואל לעשות חנוכת הבית מיד. ואמנם שם מדובר על חורבה שבנוה אותה מחדש. וכן הדין גם במי חידש בה רק חלק ולא את כולה.
חנוכת בית קטנה בשכירות או בשיפוץ- בספר קונטרס היחיאלי לרבי יצחק אלפייה כתב סדר חנוכת הבית והביא שם עצה לשוכר בית "שבהכנסו לדור שם ילמוד סדר תיקון הבית. ואז ירויח רווח גדול בכל מילי דמיטב ובהני תלתא ברכתא בני חיי ומזוני. והוא בדוק ומנוסה. ומועיל גם כן להסיר מעליו עין הרע ושלא תשלוט בו ובמשפחתו ובממונו ועסקיו.
והלימוד הזה של שוכר בית ודר שם אינו צריך להיות בפומבי ובאוושא מילתא כמו מי שבונה בית וקונה בית. אלא בהצנע לכת עם אלוהיך. כל אחד כפי כוחו ויכולתו. קורא משלושה ועד עשרה תלמידי חכמים או אנשים מהוגנים יראי ה' מרבים. ויראי חטא ללמוד סדר תיקון הבית ולהנותם מסעודת מצוה ומפרי צדקותיו כאשר חננו ה'. אך לא פחות משלושה אנשים כדי שתהיה שם השראת שכינה. כי בשלשה שכינה שרויה. ובעשרה – קדמא ואתיא. כנכר בפרקי אבות".

לעשות חנוכת הבית מיד עם הכנסו לדירה
על הפסוק בתורה שאומר כי מי שבנה בית ולא חנכו ילך וישוב לביתו אומר רש"י "היינו שלא דר בו, שחינוך לשון התחלה". ומכאן שעיקר חנוכת הבית היא השימוש בו. שמתחיל להשתמש בו מיד יעשה חנוכת הבית בשמחה להודות לה'.
כן משמע בגמרא (מועד קטן דף ט/א) שדנה בחנוכת בית המקדש. שם הגמרא שואלת למה עשו את חנוכת בית המקדש ביום כיפור. למה לא חיכו עד חג סוכות? ולפני שהגמרא תירצה ש'אין מערבים שמחה בשמחה' היא אמרה אולי לא עשו כן כדי לא לאחר את חנוכת הבית. הרי לנו שחנוכת הבית צריכה להיות כמה שיותר מוקדם ולא מאחרים אפילו אם בגלל זה ידחו את יום הכיפורים.
כך גם כתב בספר תורה לשמה (תפד) כי מדברי השאלתות דרב אחאי גאון בפרשת באישת שמדמה את חנוכת הבית ליום השבת. שברא אלוקים את השמים והארץ ומיד בסיום הבניה עשה חנוכת הבית – היא שבת. אם כן "משמע מהכא דראוי לעשות סעודת החנוך בתחילה ולא יאחר".
כי "חביבה מצוה בשעתה". ו"מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה". ו"שיהוי מצוה – לא משהינן". ואם לא עשאה מיד – יקדים לעשותה בכל מה שאפשר. וכתב על זה בשו"ת דברי מלכיאל (חלק א סימן ג) על בר מצוה שלא לאחר ולהשתדל שתהיה בזמן ממש. ולמד כן מ"מצות ביכורים הוא להביא תיכף כשמתבכר הפרי. אם כן כל שמקדים להביא - עדיף טפי".
ובספר חסידים כתב שלא ילון בבית חדש עד שיעשה חנוכת הבית. מחמת המזיקים. כן היה כשנכנסתי לגור בבית בצפת. היינו עוד עם החבילות בבית ואמר לי מו"ר אבא זצוק"ל לעשות חנוכת הבית אפילו בשלשה אנשים. ללמוד ולהודות לה'. ואחר כך כשיסדרו את הבית יעשו חנוכת בית ברוב עם אם ירצו. אבל לא לאחר כלל את חנוכת הבית לעשותה מיד. כמו שעושים בר מצוה מיד.

האם צריך סעודה?
מהגמרא דלעיל שמדברת על חנוכת בית המקדש למדנו שצריך לעשות חנוכת הבית הסעודה. שהרי הגמרא מלמדת שאכלו ביום כיפור בגלל חנוכת בית המקדש. ואם אפשר לעשות חנוכת הבית בשמחה בלי אכילה – למה לא עשו את חנוכת בית המקדש בלי אכילה?
וגם לפי מה שמדמה המדרש את חנוכת הבית לשבת. גם שבת מכבדים אותה במאכל נאה ובבגדים נאים. מכבדים אותה בכל מילי דמיטב. אם כן גם בחנוכת הבית צריך לעשות אותה בכבוד. אפשר עם לחם ואפשר בלי. אבל כבוד חייב להיות.
ובשו"ת תורה לשמה (תפד) הביא ראיה מהזוהר שצריך סעודה שכתב שם: "גם יש ראיה גדולה מן זוהר הקדוש לסעודה זו דחנוך הבית שכן איתא בזוהר (ויקרא דף ג' ע"ב) אמר לו הקב"ה למשה: חנוכא דביתא במאי הוי בסעודתא וכו' ע"ש".
חנוכת בית – בשמחה - חנוכת בית צריכה להיות בשמחה. וזה הוא פסוק מפורש שהגמרא דורשת אותו על חנוכת בית. (דברים פרק כד ה) "נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח". ומצווה זו של שמחה באשה נכונה גם לבית. שצריך אדם להודות לה' בשמחה על הבית שנתן לו הקב"ה.
סימנא טבא – בתורה לשמה שם כתב "וכל טעם הסעודה הוא שעושה זה לכבודו יתברך שזיכהו בחסד זה ולפרסם טובו וחסדו יתברך. גם הוא לסימנא טבא על דרך מה שאמרו רז"ל על דברים הבאים על השלחן בריש שתא לסימנא טבא. וכמו שבראש השנה אנו אוכלים מאכלים שיש בשמותם משמעות של בשורות טובות. כך יש לעשות בראש כניסתו לביתו שיהיה עם סעודה ושמחה שיהיה בזה סימנא טבא לכניסתו לבית בשמחה ובתורה ובהודאה להם יתברך.

בשבת או בחול
חכמינו למדו את הכלל שאין מערבים שמחה בשמחה מחנוכת בית במקדש. שם הם לא רצו לערב את חנוכת הבית עם חג סוכות שלא יראה כאילו אחד מהם לא מספיק חשוב לעשות בשבילו שמחה. לכן לא ערבו וכך למדו חכמים שלא נושאים נשים בחול המועד.
מכן למד בעל הבן איש חי בספרו תורה לשמה הנ"ל שלא ראוי לעשות חנוכת הבית בשבת. כדי שלא יראה שזאת שמחה טפלה לשמחת השבת. ויעשה אותה ביום חול שיראה לכולם חשיבות חנוכת הבית ששוה לעשות סעודה וכינוס חכמים במיוחד בשבילה. "ובזה אין פקפוק גם אם יעשנה בחול, ואפשר כי בדרך זה עדיף לעשותה בחול מאם יעשנה בשבת כדי שיהא ניכר סעודת החנוך בפני עצמה. ולא יתערב זה בסעודת שבת".
אמנם זו המלצה בלבד ולכן אם רואה שביום שבת יבואו יותר נוכחים לשמחה זו. באשר הם לא עובדים וזמנם פנוי. אפשר לעשות זאת גם ביום שבת.

חנוכת בית - מזוזה
בתרגום יונתן פירש "ולא חנכו", שלא קבע בו מזוזה. לכן נהגו בעת חנוכת הבית לשים מזוזה בפתח הבית. וצריך לשים לב שדבר זה צריך לעשותו מיד עם הכנסו לבית. ולא ישב בבית כמה שעות וילמדו בו ויאכלו בו ואחר כך ישימו מזוזה. אלא מיד אם התכנסות האנשים ישימו מזוזה בברכה. ואחר כך יכנסו לבית ויאכלו וילמדו בו.
ובמיוחד מי שמאחר מאיזה טעם את חנוכת הבית עד שיתכנסו כמה תלמידי חכמים. אע"פ שלא טוב עושה – לא יאחר בגלל זה את קביעת המזוזה. שהדר בארץ ישראל צריך לשים מזוזה מיד עם הכנסו לביתו.

חנוכת בית - דברי תורה
לעיל הזכרנו את דברי המגן אברהם שאמר כי בחנוכת בית בחו"ל חייב לביות דברי תורה שאם לא כן אינה סעודת מצוה. ויש שכתבו כי גם בארץ ישראל חייבים לומר דברי תורה על השולחן שתהיה סעודת מצוה.
כך הביא הפתחי תשובה (יורה דעה סימן ריז טז) בשם תשובת חות יאיר (סי' ע') שנסתפק בזה אם סעודת חינוך הבית מצוה היא או לא (אף בא"י) אם לא שדורשין בו וע"י כך נעשה סעודת מצוה מפני שהדורש בא מחמת הסעודה וכל המסובים שם מקשיבים לקול הדורש. אבל אם אין דורשין בו רק ששם קצת תלמידי חכמים שיש בינהם דברי תורה - אינו מספיק". וכן בשו"ת צמח צדק (לובאוויטש יורה דעה סימן שא) הביא משם שו"ת חתם סופר (חלק יו"ד ססי' קל"ח) שכתב "וטוב שיחנך את הבית בתורה ובתפלה זמן מה, כי היא חיינו ואורך ימינו".
מה ילמדו בחנוכת הבית? - לפי האמור לעיל העיקר שיאמרו דברי תורה לכלל הציבור. ובספרי חנוכת הבית מובא ללמוד משניות ברכות. יום טוב – ביצה. ומסכת תמיד. לבד שהם ראשי תיבות של המילה "בית". הם עוסקים בברכות וביום טוב. והם מזכירם לנו את בנין בית המקדש. אמנם אם רואים שהקהל לא מקשיב ללימוד זה – טוב שידרוש בעל תורה בדברים המשובבים את הלב. דברים שהקהל מקשיב אליהם ומתעורר להודות לה' בשמחה ובטוב לבב.
קודם דברי תורה ואחר כך סעודה – וכתב בספר תורה לשמה הנ"ל "יזמינו תלמידי חכמים שיאמר דברי תורה תחלת כל דבר, דהיינו אחר שיסדרו השלחן לפני המסובין אך קודם שיברכו ויאכלו. ואחר הדרשה יברכו ויאכלו ויאמרו שירות ותשבחות לאל יתברך כמנהגן של ישראל.

תודה ותפילה
כתב בתורה לשמה הנ"ל כי "על כן ודאי לא נכון להביא בסעודה זו כלי זמר וגם לא לנגן בפה משירי הגויים כי אם רק יאמרו שירות ותשבחות" שהעיקר של הסעודה היא הודאה להשם יתברך על מה שנתן לו לגור בדירה זו.
"ונוהגין גם כן שישב בעה"ב ויאמר הוא עצמו ג"כ מזמורים וקצת מאמרי רז"ל המתוקנים לזה ודבר זה הוא צורך מאוד. וגם זה יאמר תחלת הכל ויהיו כל המסובים שומעים קריאתו. וטוב גם כן לומר אחר קריאתו בקשה ותפלה על ביתו ובני ביתו שיהיה מוצלח בישיבתו בביתו זה בעושר ובנים ובריאות וחיים טובים ויזכה הוא ובני ביתו לקיים בו תורה ומצות ומעשים טובים ויענו המסובין אמן ויברכו אותו. והיה זה שלום".

להזהר משתיה חריפה
בספר ים של שלמה כתב "אבל סעודת חינוך הבית בודאי הוא דרך ריעות, בפרט בעוונות הרבים אותם סעודות וחנוכים שעושין ההמון עכשיו הוא קלון ורק לרוות הגרון בשחוק וקלות ראש. ומכל מקום נראה מי שהוא ירא אלקים ורוצה לחנך ביתו בתורה ובמצות וליתן שבח למקום אשר חננו ולא הניח מתחילה לשתות בביתו ולשחוק בו ולנהוג קלות ראש, אלא מתחילה עושה סעודה לחנכו ולומר בו דברי תורה ולדרוש בו מעין המאורע שפיר הוא סעודת מצוה ועליו נאמר המקרא 'שתו ושכרו דודים בימי המלואים'.
כן בספר תשב"ץ קטן (סימן קע) "ואומר מהר"ם ז"ל דוקא להלל ולהודות, אבל לא למשתה ולשמחה וכל שכן לחנוך הבית שהוא סעודת הרשות". ומה שכתב סעודת רשות. כבר ראינו לעיל שכל הפוסקים חשבו אותו סעודת מצוה אם הוא בארץ ישראל. וחלק אמרו כי גם בחו"ל הוא סעודת מצוה. אבל לכולי עלמא אם יעשוהו בדברי תורה – הוא סעודת מצוה.

ברכת שהחיינו
על כל דבר חדש שיש לו לאדם מברך שהחיינו ובודאי בית חדש. וכך כתב השו"ע (אורח חיים - סימן רכג ג) "בנה בית חדש, או קנה כלים חדשים, אפילו היה לו כיוצא באלו תחלה, או קנה וחזר וקנה, מברך על כל פעם, שהחיינו".
ואומר השולחן ערוך שגם אם הבית הוא משומש ולא בית חדש. רק שהוא חדש בשבילו מברך עליו שהחיינו "ולאו דוקא חדשים דהוא הדין לישנים, אם הם חדשים לו, שלא היו אלו שלו מעולם" אבל אם מכר וקנה את הבית הזה - לא מברך שהחיינו.
ונהגו לקנות חולצה חדשה או בגד נאה או תכשיט לאשתו ויברכו שניהם ברכת שהחיינו על הבגד החדש כמו שעושים בחתונה. שמברכים על השמחה של החתונה ליד הטלית החדשה. גם כן כאן יברכו שהחיינו ליד הטלית או הבגד או התכשיט החדש.

להקדיש לה'
ובספר קונטרס היחיאלי. הביא את דברי הזוהר הקדוש שכשאדם עושה דבר מצוה צריך לומר בפיו שזה לה' יתברך. כמו שאומרים על כל דבר שמבשלים לשבת. לכבוד שבת. וכמו שאומרים על קרבנות שמקדישים אותם לה' ובזה שורה עליהם רוח של קדושה. כך יעשה עם הבית שיאמר כי הבית הזה לכבוד ה' יתברך.
כך תשרה עליו רוח של קדושה. ולא חלילה רוח של טומאה של מזיקים שמשתדלים להתדבק בבית. וכמו שאומרת הגמרא (בבא קמא דף כא/א) "ושאיה יוכת שער" אמר מר בר רב אשי: לדידי חזי ליה ומנגח כי תורא".
וזה נכון במיוחד לבתים שהיו בהם נכרים. או אנשים שעשו בהם עבירות. ופעם שאלתי את מו"ר אבא זצ"ל על בית שמישהו נפטר בתוכו באופן לא טוב. ואמר לי שחנוכת הבית של למוד תורה מסלקת כל המזיקים.

סיפור על הרב אליהו
סיפר הרב שמואל זעפרני. היה מעשה במישהו שבנו רצה ללכת ליחידה קרבית והאב לא רצה לחתום כי אח אחד שלו נהרג בצבא. ואח אחר נהרג בתאונת אופנע. ופחד שיקרהו אסון ח"ו כמו שקרה לאחיו. שהרגיש שמידת הדין מתוחה עליהם.
ובאו האב ובנו הצעיר אל הרב מרדכי אליהו זצ"ל שיכריע ביניהם. והרב שמע והיה לו צער גדול לשמוע ששני אחים נהרגו ל"ע. ושאל את בעל הבית האם נכנסת לבית חדש. אמר לו שנכנס לבית בשכונת בקעה בירושלים. ושאל אותו הרב האם עשית חנוכת בית? אמר לו: לא.
ענה הרב ואמר: לכו ותעשו עכשיו חנוכת בית. למרות שעברו מאז כבר עשר שנים. ואחר כך יכול הבן ללכת ליחידה קרבית ואין לכם לחשוש כלל. וכך היה הרב זצ"ל מקפיד לשאול בכל מקרה של שלום בית וכד' על כך.
והיה מביא את הרב זצ"ל המעשה שהיה עם החזון איש שפעם אחת חזר מבית הכנסת עם תלמידיו ובדרך נעצר ליד פנס ברחוב והתעכב שם יותר מעשרים וחמש דקות. ושאלו אותו למה אתה מתעכב כאן. ואמר להם שיש כאן הרגשה טובה באויר של קדושה.
ולא ידעו האנשים למה יש באויר הרגשה של קדושה. ותוך כדי שהם מדברים אמר להם מישהו כי אתמול בלילה הייתה הפסקת חשמל והתלמידים של הישיבה שהיו גרים בסמוך יצאו מבית המדרש לפנס הרחוב שהיה דולק ולמדו לאורו עד שהתחבר החשמל מחדש.
באותה שעה כולם הבינו שהחזון איש הריח ברוח קדשו את ריח הקדושה שהיה באויר בעקבות לימוד התורה שהיה שם. כך היה אומר מו"ר אבא הרב זצ"ל כי כשלומדים תורה בבית משרים בבית רוח של קדושה גדולה. שמביאה הרבה ברכה ודוחה כל המזיקים.
ויהי רצון שנזכה לחנוכת בית המקדש בשמחה ובטוב לבב. שכל חנוכת בית פרטי בארץ ישראל יש בה התחלה של בנין בית המקדש שאין הקב"ה נכנס בירושלים של מעלה עד שנכנסים בירושלים של מטה. אכי"ר.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il