"חופש וחירות במשנת הרב קוק" | הרב ארי יצחק שבט | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
בא

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שירה מרים בת הילה

7140

2 דק' קריאה

פרשת "בא" מתייחסת להכנות האחרונות ליציאת מצרים, ולהלכות הפסח ואיסורי החמץ. פירושו של הרב קוק על ההגדה, מדגיש את העובדה כי נושאי החופש והחירות תופשים מקום מרכזי בכללי החג ופרטי הלכותיו. 1
מבחינת הרקע ההיסטורי יש לדעת, כי בתקופת הרב קוק, המושגים הללו היו טעונים במיוחד. יחד עם המשמעות של החירות הלאומית והפרטית אליה שאפו הציונות, הסוציאליזם והדמוקרטיה, הייתה נפוצה לצערנו גם הופעת פורקי עול המצוות אשר כינו אז את עצמם " חופשיים " (=חילוניים). לעומת חרדים (בלשונם:"האדוקים") רבים שמיד התנגדו למושגים הללו, כותב הרב קוק שהתורה מזדהה מאד עם השאיפות לעצמאות, לחופש ולחירות הלאומיים והפרטיים. החופש הוא אפילו מידה א-לוהית, כי הקב"ה חופשי לחלוטין, ועלינו לחקות אותו. התורה דווקא משחררת את האדם מיצריו השפלים, מהאגו, העצלנות והלחץ החברתי השלילי, ודווקא מאפשרת לו את החופש המיוחל להתעלות ולהיות עצמו הא-לוהי בבחירתו החופשית באמת. 2 "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". 3
רוב אנשים מחפשים את ה"אני" שלהם, ומתבלבלים מכך שלפעמים ה"אני" הוא אידיאליסטי וערכי, אך לפעמים "אני" הוא אגואיסט ועצלן. אך אם נזהה את עצמנו, לא עם הגוף הזמני, הכבד והאנוכי, המתבלה והמשתנה, אלא עם הנשמה האידיאליסטית והנצחית, ה"חלק א-לוה" שלנו, נזדהה בקלות עם מה שמכנה הרב קוק "הרצון הפנימי" ("מה שאני באמת רוצה "), במקום להסתפק רק ב"רצון החיצוני" ("מה שבא לי לעשות"). 4
מרן הרב זצ"ל מזכיר בהקשר זה את התפילה, "רבון העולמים! גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? - שׂאור שבעיסה ושיעבוד מלכיות ". 5 החמץ או "השאור שבעיסה", המתסיס את הקמח והמים להשתנות באופן מלאכותי מפשטותם הבסיסיים והטבעיים (לחם "עוני"), 6 מסמל את היצר הרע שאינו ה"אני" החיובי אלא אדרבה, מטעה אותי על פי " מה שבא לי " במקום על פי מה שאני באמת רוצה !
כמו ה"חמץ", גם שיעבוד מלכויות היקשה על עם ישראל לחיות על פי החופש והחירות הישראלית הטבעית שלו, דרך התורה והמצוות, כפי שחיינו במשך הדורות. הגוים השפיעו עלינו דרך כפייה או התבוללות, לחיות כמותם. בקיצור, היצרים וחוסר החירות מונעים מה"אני" האמיתי לממש את הפוטנציאל הערכי שלו.
בזמן חירותנו,ביום ההולדת הלאומית, אנו חוגגים את חירותנו האמיתית. את ה"אני" הישראלי, את החופש להיות עצמנו האידיאלי.

^ 1. למשל, עולת ראיה, עמ' רמד-רמה, רפז-רפט.
^ 2. אורות התשובה ה, ה.
^ 3. אבות ו, ב.
^ 4. אורות הקודש ג, עמ' קמ, "בקשת האני העצמי"- "ואני בתוך הגולה, האני הפנימי העצמי, של היחיד ושל הציבור, אינו מתגלה בתוכיותו רק לפי ערך הקדושה והטהרה שלו... חטאנו עם אבותינו, חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת אַיֶכָּה?" איפה ה"אני" האמיתי שלך? ראו גם אורות התשובה ה, ה.
^ 5. בבלי, ברכות יז ע"א, מובא עולת ראיה, עמ' רמה.
^ 6. על פי המהר"ל, פירוש על ההגדה, עמ' נא-נב, ספר החינוך, מצוה קיז.

בא