בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופייך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצ"ל

עם שלם מתנבא על אחרית הימים

undefined

הרב שמואל אליהו

שבט תשע"ב
4 דק' קריאה
"אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה" (פסחים קיז). בשירת הים הייתה שמחה ושירה גדולה, ובזכותה שרתה שכינה על ישראל וזכו כולם לנבואה. רק במעמד הר סיני זכו כל ישראל ביחד לנבואה. הם ראו דברים שהיו רחוקים מהם מאוד. "אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן". הם ראו את בית המקדש שעתיד להיבנות ארבע מאות ושמונים שנה אחר כך. "מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ". הפלא הגדול, שהם ראו את אחרית הימים באותה שעה. "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" – ימלוך על כל העולם כולו.

ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד
היום זה נראה אפשרי שכל העולם כולו יכיר באלוקים אחד. 80% מעם ישראל מאמינים באלוקים. 95% מהעם עושים ברית מילה. 15% מה"לא מאמינים" עושים גם בר-מצווה לילדים שלהם!! גם בעולם כולו אחוז המאמינים הוא גדול מאוד ודומה למספרים הללו. רוסיה הכפרנית נפלה, ואתה נפלה כל הכפירה העולמית. היום הזה נראה לעין וקרוב מאוד מבחינה ריאלית. בימים ההם של קריעת ים סוף זה היה חידוש נדיר. עולם שלם אלילי, נבער ואכזר. לפני קריעת ים סוף גם בני-ישראל נחשבו לעובדי עבודה זרה. "הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז – מה נשתנו אלו מאלו?". והנה עכשיו הם רואים את אחרית הימים.

ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד – עשר פעמים בתפילת שחרית
המילים הללו הן השיא של שירת הים. את הפסוק הזה אנו אומרים בתפילת שחרית כל יום עשר פעמים. שתי פעמים ב"ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד". ב"יהי כבוד" עוד פעם אחת. ב"שירת הים" שתי פעמים מקרא ואחד תרגום. גם לפני תפילת שמונה-עשרה חוזרים ומזכירים אותו. בקדושת "ובא לציון" אומרים אותו עם תרגום, שכולם יבינו, גם אנחנו וגם אומות העולם. ולבסוף אנו חוזרים על כך בסיום התפילה – ב"עלינו לשבח". שזה הטעם שיישאר לנו בפה.

העולם שותף בגאולה בשמחה
כשדוד המלך מתאר את קריעת ים סוף הוא אומר "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס" (תהילים קיד). רוצה לומר, שהים הוא לא דבר דומם שנקרע, אלא שהוא דבר חי שמעצמו מפנה את הדרך לעם ישראל. כל המשך המזמור מדבר באותה לשון: "הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים, גְּבָעוֹת (רקדו) כִּבְנֵי צֹאן".
הם נשאלים במזמור למה הם כל כך שמחים ורוקדים, למה הם מפנים את הדרך לבני ישראל: "מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר: הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן"? הדברים הדוממים הללו פותחים לפתע את הפה ועונים שזה מרוב שמחה על גילוי כבוד ה' בעולם שמתרחש ביציאת מצרים: "מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב: הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם".

המצרים שמחים בגאולתם של ישראל
בפרשות הקודמות ראינו שיש לקב"ה עניין שבני-ישראל יהיו בשלים ליציאה. כל תהליך הגאולה לא התחיל עד שבני-ישראל צעקו אל ה'. רק אז שמע אלוקים את זעקתם וזכר את בריתו. אחר כך התמשכו עשר המכות כדי שנבין ונדע את ה'. שהיציאה לא תהיה משהו טכני בלבד, אלא "וידעתם כי אני ה'".
גם המצרים היו צריכים לעבור את סדרת החינוך שלהם. משה לא יוצא ממצרים בלי שפרעה יבין, וכך הוא אומר לפרעה: "וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ וְאַחֲרֵי כֵן אֵצֵא". מי שמתבונן בפסוקים רואה שלא מדובר בהסכמה חיצונית בלבד, "כמי שכפאו שד", אלא בהסכמה של המצרים שכמעט גובלת בהערצה של עם ישראל. "וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם, גַּם הָאִישׁ משֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם".
המצרים כנראה הבינו לרגע את טעותם והצטערו על מעשיהם הרעים. קשה לכתוב את המילים הללו על המצרים, במיוחד ששבוע אחר כך הם חוזרים לסורם ורודפים אחרי בני-ישראל. אבל אם רוצים לדעת מה הם הרגישו באותה שעה של גילוי שכינה, צריך להקשיב למילים של התרגום על הפסוק שמדבר על החן – "וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם" – אומר התרגום, שה' נתן את בני-ישראל "לרחמין בעיני מצרים". רחמים.
הרמב"ן מסביר "שלא היו אנשי מצרים שונאים אותם על המכות, אבל מוסיפין בהם אהבה ונושאים חן בעיניהם , לאמר, אנחנו הרשעים גם עושים חמס, וראוי הוא שיחונן אתכם האלקים". הם מצדיקים עליהם את הדין. מתוך כך הם נותנים לבני-ישראל מרצון "כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת".

גם הכלבים שוחקים
מתוך זה נבין שההשתחוויה של פרעה ושל מצרים בעת היציאה הייתה אמיתית. גם השתיקה של הכלבים ביציאה הייתה מתוך הרצון שלהם להשתתף בתהליך הגדול, מעין מה שקרה להרים ולגבעות שרקדו בשמחה "כִּבְנֵי צֹאן". כך אומרת הגמרא: "תָּנוּ רַבָּנָן, כְּלָבִים בּוֹכִים – מַלְאַךְ הַמָּוֶת בָּא לָעִיר. כְּלָבִים מְשַׂחֲקִים – אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בָּא לָעִיר" (בבא קמא ס).
כל זה הוא מעין מה שיקרה בגאולה העתידה, שם אנחנו מתבשרים שהעולם יתמלא שמחה. "כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף" (תהילים מז ב). גם ה"נהרות יִמְחֲאוּ כָף, יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ" (תהילים צח). כשהנביא ישעיה (נה) מתאר את אחרית הימים הוא מגלה לנו שגם "עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף". "הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה".
דוד המלך מתאר בתהילים את המעמד הגדול הזה במילים "יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ: יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר" (תהילים צו). שמחת העולם ושמחת אומות העולם. כל זאת למרות שחלק מהם מקבלים את עונשם: "אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו: הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָרֶץ" (תהילים צז). עם זאת הם מבינים את הצדק ומקבלים את הדין בשמחה. "הָרִיעוּ לה' כָּל הָאָרֶץ: עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהילים ק).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il