ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הרב הצבאי כ'רב מטעם'? ;">

דף הבית בית מדרש הלכה מחשבה ומוסר תורה ולימודה רב ותלמיד Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

שבט תשע"ב

הרב הצבאי כ'רב מטעם'?


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
שירה מרים בת הילה

רב צבאי מורה הוראות מכוח הסמכות הקנויה לו, לדבריו, להורות הלכה מחייבת לכפופים לו, כשם שקנויה סמכות הוראה מחייבת לכל מרא דאתרא. האם אכן קיימת חובה להישמע להוראותיו?
קצת הסטוריה: החל מהמאה הי"ט, במקביל להתפתחות מוסדות המינהל השלטוניים, ובמקביל לכרסום המתמשך באוטונומיה בניהול ענייני הקהילה היהודית, נתקבעה הוראה ממשלתית במדינות רבות, שנציג הקהילה היהודית אל מול רשויות השלטון חייב להיות דובר שפת המקום ובעל השכלה אקדמית. כיוון שמעטים מגדולי ישראל שלטו בשפת המקום, ומעטים מהם רכשו השכלה אקדמית, נאלצו הקהילות היהודיות למנות 'רב מטעם' שיכהן לצד המרא דאתרא. כיוון שתפקיד ה'רב מטעם' היה תפקיד ייצוגי חשוב התייגעו לא פעם פרנסי הקהל עד שמצאו אדם שלא רק שיענה על דרישות השלטון, אלא שתהיה בו גם מידה מסוימת של יראת שמים. בקהילות עניות נדרשו פרנסי הקהל להתמודד גם עם בעיית המימון, והפתרון נמצא בכך שלא פעם מינו כ'רב מטעם' את רופא הקהילה. מובן, שבקהילות שבהן יד הרפורמים היתה על העליונה, הם הצליחו למנות כ'רב מטעם' את הראביי שלהם, וכך העצימו את שליטתם במוסדות הקהילה.
בגלל המלאכותיות שבמשרה והקוֹמיות שבה, לא מצאנו בכל ספרות התשובות הענפה מאותה תקופה איזו התנצלות מהרב המשיב על כך שהתשובה נכתבת מבלי להיוועץ תחילה ב'רב מטעם' המקומי. אדרבה, אם נמצא איזכור בתשובה הלכתית ל'רב מטעם', היה זה בטרוניה על כך שה'רב מטעם' אינו מכיר בפחיתות מעמדו ואינו מכפיף עצמו למורי ההוראה (ראו, למשל, בשבחי ראי"ה עמ' קכד-קכה, נזר דוד - תשנ"ה).
אמור מעתה, שלפני שיש לדון בגדרי החובה לציית לפלוני, כביכול, מרא דאתרא, יש לברר אם אותו פלוני בכלל מכהן במעמד של מרא דאתרא, או שמא הוא מכהן רק במעמד של 'רב מטעם', שוודאי שיש לכבדו (כשם שחובה לכבד כל פקיד מפקידי המדינה), אך גם ודאי שאין כל חובה לציית לפסקי ההלכה שלו.

מיהו 'רב מטעם'
ואיך נכריע אם פלוני מכהן במעמד של מרא דאתרא או במעמד של 'רב מטעם'?
מידת הלמדנות: המרא דאתרא אינו צריך להיות במדרגה של יחיד בדורו, אבל, מאידך גיסא, ברור גם שהוא נדרש להציג בפני הציבור את החיבורים הלמדניים שחיבר ואת פסקי הלכה שכתב. תשובה הלכתית אינה יכולה להיות מבוססת על ססמאות גרידא שנשמעות יפה בתקשורת, אלא היא צריכה להציג את כל הצדדים שיש לדון בהם, לשקול כל אחד מהם לחוד, לאזן בין כולם יחד, ולהוליך את הקורא במסלול מסודר ומנומק בציון אסמכתאות. ההיגיון מורה שככל שהשאלה מורכבת יותר ונוגעת לציבור רחב יותר, גם התשובה צריכה להיות מקיפה יותר.
הליך הבחירה: אם פרנסי הקהל שבחרו בפלוני לכהונתו הרמה כלל אינם שומרי תורה ומצוות, וגם מידת למדנותו של פלוני כלל לא נשקלה בעת הבחירה, כיצד הוא יכול להציג את עצמו כמרא דאתרא? נניח שהזוכה בתחרות 'כוכב נולד' ייבחר לתפקיד של רב צבאי, האם הוא יהיה מרא דאתרא? אם אותם פרנסים עצמם שבחרו בפלוני אינם מכפיפים עצמם להוראותיו (ובסתר ליבם אף בזים לו), מדוע שאחרים יידרשו לעשות כן? מעמד המרא דאתרא נתחדש ע"י הפוסקים לא כדי לתת חרב בידם של החפצים לקעקע את מעמד התורה, אלא כדי לבצר אותו.
ההתנהלות של הרב עצמו: על אף גדלותו המובהקת בתורה הרי שכהונת הרבנות הראשונה לה נתמנה הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, לא היתה לכהונה של מרא דאתרא אלא לכהונה של רב מטעם: חכם באשי מטעם הסולטאן יר"ה על היישוב החדש. בעיני התורכים המינוי היה, בוודאי, כמינוי לכל דבר ועניין, אך הרב עוזיאל בתבונתו ובענוותנותו הכיר ברום מעלתו של מרן הרב קוק זצ"ל, שכבר כיהן כרבן של יפו והמושבות, וגם הכיר בטעם לכך שהיישוב החדש נזקק לו, והכריז בדרשת ההכתרה כי יתחום את פעילותו לפעילות מדינית בלבד ( מכמני עוזיאל חלק א שער שלישי מאמר ראשון). אם ציפו התורכים שהרב החדש יליד הארץ והבקיא בלשונם ובנימוסיהם יהיה שותף נאמן בהטלת מרות השלטון על היישוב החדש בבדיית פסקי הלכה מופרכים או בדרשות של הבל, הרי שנכונה להם אכזבה מרה. בכל הזדמנות עמד הרב עוזיאל על משמר זכויותיהם של בני היישוב החדש נגד השכנים הערבים ונגד קציני הצבא ומושל יפו, עד שבמלחמת העולם הראשונה הוגלה על ידי השלטונות לדמשק בסכנת חיים של ממש. רק לאחר תבוסת התורכים נתמנה הרב עוזיאל כיאה וכראוי לכהן ברבנות תל אביב במעמד של מרא דאתרא, ובשנת תרצ"ט זכה ונתעלה לכהונת הראשון לציון. תשובותיו המקיפות ידועות בעולם התורה ומצוטטות בכבוד רב עד היום (לביוגרפיה ראו בספר שכתב נכדו, העיתונאי מאיר עוזיאל: ' הראשון לארץ ציון - סיפורו של הרב עוזיאל', יד בן צבי ועם עובד - תשנ"ט).

"לא הרבי שלנו"

גם אז כהיום היו רבנים מטעם שהתכחשו לשכל הישר, ומתחו את סמכויותיהם ברצינות תהומית עד לזרא. גם את אלו ידע ההומור היהודי להעמיד במקום: שלושה רבנים היו לה לבוברויסק: רבי רפאל שפירא - רבם של המתנגדים, רבי שמריה נח שניאורסון - רבם של החסידים, ושלישי - הרב מטעם. פעם אחת לגלג מושל המחוז על אחד מחשובי הפרנסים של הקהילה ואמר לו: רבכם קוביוסטוס הוא; בביתי הוא משחק בקלפים כל יום ראשון בשבוע. היתמם הפרנס ושאל: הרב שפירא? - לא. הרב שניאורסון? - לא. אלא מי? - פלוני בן פלוני הרב מטעם. לגלג הפרנס על מושל המחוז והחזיר לו: ' הלה לא הרבי שלנו, אלא הרבי שלכם!'
( ספר הבדיחה והחידוד מאת דרויאנוב, כרך א מעשה 452, הוצאת דביר - תשנ"א).
מתוך העיתון בשבע
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il