ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש מדורים קול צופייך

לימוד תורה לנשים

מוקדש לעלוי נשמת
רחל בת יקוט
לחץ להקדשת שיעור זה
למה לנשים תחילה? שהן מזדרזות במצוות
במתן תורה נאמר: "הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה" מו"ר אבא זצ"ל היה אומר כי לפי הגמרא ההלכה הזו נועדה לאפשר לנשים להיות טהורות במתן תורה. במיוחד התוספת שהוסיף משה "אמר רבי יצחק שלא יהא הללו הולכין לקבל תורה והללו הולכין לטבילה" (שבת פו ע"ב).
אמרו חז"ל שהנשים היו ראשונות לקבל תורה. שנאמר: "וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹקִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יט). "כה תאמר לבית יעקב" – אלו הנשים. "ותגד לבני ישראל" – אלו האנשים (מכילתא ב). ובמדרש (רבה שמות כח ב): "למה לנשים תחלה? שהן מזדרזות במצות. דבר אחר כדי שיהו מנהיגות את בניהן לתורה. אמר רב תחליפא דקיסרין: אמר הקב"ה כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון ואחר כך נצטוית חוה ועברה וקלקלה את העולם. עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה לכך נאמר כה תאמר לבית יעקב וכו'".
ביציאת מצרים הנשים היו הראשונות שזיהו את הגאולה. הן היו הראשונות שהתנקו מעבודה זרה ולא השתתפו בחטא העגל. הן היו הראשונות שהתנתקו מהגעגועים למצרים ולא חטאו בחטא המרגלים. הן היו הראשונות שהבינו את מעלתה של ארץ ישראל ורצו נחלה. והן היו הראשונות במתן תורה, ועל זה אומר המדרש: "למה לנשים תחילה? שהן מזדרזות במצוות".
אין השכינה שורה אלא על חכם, גיבור, עשיר, בעל קומה ובעל מידות
מתן תורה היה נבואה לכלל ישראל. גם אחרי מתן תורה הייתה נבואה לרבים מאוד מהעם. למעשה כל מי שזכה והכין את עצמו, זכה לנבואה או לרוח הקודש, או למדרגות ביניים אחרות (מגילה יד ע"א): "כדתניא הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים". שש-מאות אלף כפול שניים. כשהגמרא מונה את אלה שנרשמה נבואתם לדורות, היא מונה גם נביאים וגם נביאות (שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה ואסתר). אם כן, כשהגמרא אומרת שהיו שש-מאות אלף כפול שניים, צריך לומר שש-מאות אלף משפחות כפול שניים שהיו נביאים ונביאות בישראל.
נביא שהקב"ה משרה את שכינתו עליו צריך שיהיו בו כמה תנאים. אמרו חכמינו (שבת צב ע"א) ש"אין השכינה שורה אלא על חכם, גיבור ועשיר ובעל קומה". ובמסכת נדרים (לח ע"א): "אמר רבי יוחנן, אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו. וכולן (למדנו) ממשה". אם כן צריך לומר שכל הנביאים היו כך, וכן כל הנביאות שהיו במשך הדורות היו חכמות, גיבורות עשירות ובעלות מידות טובות, כדי שתשרה עליהן שכינה.
נשים לא חייבות בלימוד תורה
מכל זה למדנו שנשים שייכות לחכמה ולהשראת שכינה. בעניין מתן תורה וקבלת התורה, לעומת זאת, מצאנו שנשים לא שייכות ללימוד תורה. שכך אומרת הגמרא במסכת קידושין (כט), שנשים פטורות מתלמוד תורה שנאמר "ולימדתם אותם את בניכם", ודרשו חכמים שהחובה היא רק על בנים ולא על בנות.
יש דעות בחז"ל שאסור לאב ללמד את בִתו תורה. המשנה (סוטה כ ע"א) מביאה מחלוקת חכמים. לדעת בן עזאי "חייב אדם ללמד את בתו תורה". לדעת רבי אלעזר "כל המלמד בתו תורה – לומדה תפלות". והלכה כמותו. אם כן, כיצד הנשים לומדות חכמה ואיך הן תהיינה נביאות?
בהמשך מביאה הגמרא את דברי רבי יהושע שאומר כי יש ארבעה אנשים שצריך להיזהר בהם, כי הם מבלי עולם. ואלו הם: "חסיד שוטה, ורשע ערום, ואשה פרושה, ומכות פרושין". כל זאת לברר את דברי רבי אלעזר בעניין סכנה שיכולה להיות בלימוד תורה של אדם לבִתו.
לָמַדְנוּ יִרְאַת חֵטְא מִבְּתוּלָה, וְקִבּוּל שָׂכָר מֵאַלְמָנָה
הגמרא מקשה: וכי אין נשים שלמדו והביאו ברכה לעולם?
והלא "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, לָמַדְנוּ יִרְאַת חֵטְא מִבְּתוּלָה, וְקִבּוּל שָׂכָר מֵאַלְמָנָה. יִרְאַת חֵטְא מִבְּתוּלָה – דְּרַבִּי יוֹחָנָן שָׁמְעָה לְהַהִיא בְּתוּלָה, דְנָפְלָה עַל אַפָּהּ וְאָמְרָה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּרָאתָ גַּן-עֵדֶן, בָּרָאתָ גֵּיהִנּוֹם, בָּרָאתָ רְשָׁעִים, בָּרָאתָ צַדִּיקִים, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בִּי בְּנֵי אָדָם". רבי יוחנן, שהיה מרא דארעא דישראל, אומר שהוא למד יראת חטא אמיתית מאותה בתולה. צריך לומר שזאת הייתה יראת חטא טהורה ומיוחדת.

הגמרא ממשיכה לספר שרבי יוחנן למד משמעות של קיבול שכר מאלמנה. "ומהו קִבּוּל שָׂכָר מֵאַלְמָנָה? דְּהַהִיא אַרְמַלְתָּא דַהֲוָאִי בֵּי כְּנִישְׁתָּא בְּשֵׁיבְבוּתָהּ, וְכָל יוֹמָא הֲוָה אַתְיָא וּמַצְלָא בֵּי מִדְרָשָׁא דְּרַבִּי יוֹחָנָן" – שהייתה אלמנה שהיה בית-כנסת בשכונה שלה, והיא הייתה מתפללת כל יום בבית המדרש של רבי יוחנן. "אָמַר לָהּ, בִּתִּי, לָא בֵּית הַכְּנֶסֶת יֵשׁ בְּשֵׁבְבוּתֵךְ?! (שכונתך) אָמְרָה לוֹ, רַבִּי, וְלֹא שְׂכַר פְּסִיעוֹת יֵשׁ לִי?!" אם כן, מה החשש ב"אישה פרושה" ו"בְּתוּלָה צַלְיָנִית"?
אנשים שמשתמשים בקדושה על מנת לעשות עוולה
הגמרא אומרת שיש כמה "מבלי העולם" צבועים שמתלבשים באצטלה של קדושה בגלל בורות או בגלל רשעות. אחד הוא "חסיד שוטה" – שרואה אישה טובעת ולא מציל אותה בגלל צניעות של שטות. בירושלמי הביאו דוגמה של חסיד שלובש תפילין כל היום ורואה תינוק טובע ואומר: אחלוץ תפילין ואחר כך אציל אותו, ובינתיים התינוק מת. טיפשות שבאה מחסידות שנראית כלפי חוץ כמו צדקות.
השני הוא "רשע ערום" – גם הוא מתראה כמו צדיק גדול שדואג לטובתם של אחרים, אבל באמת הוא מסובב את הכול לטובתו. כן הם "מכות פרושים" – אלו אנשים שמתראים כמו צדיקים, שמכים את עצמם על מנת לחזור בתשובה, כעין מה שהיו עושים חסידי שבתאי צבי שר"י. כמו כל אלו כן ה"אישה פרושה" וה"בְּתוּלָה צַלְיָנִית", "כְּגוֹן יוֹחְנִי בַּת רְטִיבִי" שהייתה אישה רעה שמראה את עצמה כאילו היא צדקת שמתקבלות תפילותיה ברצון. אבל מי שהיא יראת-שמים באמת – היא מעולה ביותר.
נשות הטליבאן – דוגמה לדברי הגמרא
לפני כמה שנים שאלה אותי עיתונאית מ"מעריב" על תופעת הנשים מבית-שמש המכסות את פניהן ברעלה. השבתי לה על-פי הגמרא הזאת, שנשים אלו הן סכנה גדולה וטומאה גדולה. היא התפלאה על דברי אלה וכתבה עליהם טוב בעיתונה. כעבור כמה חודשים התגלה שמנהיגת הנשים הללו חטאה בגילוי עריות חמור ביותר בתוך משפחתה ובניה ובנותיה ניזוקו מכך קשות. הבעיה העיקרית היא שאותה אישה השתמשה בצדקות שכולם ייחסו לה על מנת לקדם את הרשעות הגדולה שלה.
כמותה היו מקרים רבים, שחלקם התפרסמו וחלקם לא. חלקם גברים וחלקם נשים. והצד השווה שלהם היה שהם ניצלו את החזות הצדקנית שלהם לקדם תועבות גדולות בשם התורה. עליהם נאמר "מבלי עולם". שכאשר מתגלה קלונם ברבים – נוצר חילול ה' גדול. הם גורמים לאנשים לחשוב שכל הקדושה היא שקר, והם לא יודעים שרק אלה הם צבועים מסוכנים, "שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס" (סוטה כב).
הרחמן הוא יצילנו מחצי חכם
מרן הרב אבא זצ"ל היה אומר לפעמים בחצי בדיחות, שהיה בירושלים אחד שהיה אומר "הרחמן הוא יצילנו מחצי חכם". והכוונה היא לאלה שלמדו קצת ואוסרים ומתירים ומביאים ראיות לדבריהם מהתורה, ואי אפשר להתווכח אתם כי הם זורקים משפטים וחצאי פסוקים, מערבבים את התורה לפי יצרם או בורותם ועושים מעשים שלא ייעשו.
באמת יש לדעת כי התורה היא מתנה גדולה, אבל אם לא לומדים בה כפי שצריך יש בה גם סכנה. בגמרא תענית (ז)
"תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי בְנָאָה אוֹמֵר: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ – תּוֹרָתוֹ נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג) 'עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ', וכו'. וְכָל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – נַעֲשֵׂית לוֹ סַם הַמָּוֶת".

הגמרא (סוכה נב ע"א) אומרת שהיצר הרע החמור מכל הוא יצר הרע שנקרא "שֶׁצָּפוּן וְעוֹמֵד בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם". "שֶׁמַּנִיחַ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמִתְגָּרֶה בָהֶן בְּיִשְׂרָאֵל". אביי אומר "וּבְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹתֵר מִכֻּלָּן". והגמרא מביאה מעשה באביי עצמו, שהרגיש את הדברים על בשרו והצטער עד שבא אליו "הַהוּא סָבָא" ואמר לו: "כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ – יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ".
על כן צריך אדם ללמוד תורה שלמה, לשמה, בענווה. אבל אם לא נזהרים – יש בזה סכנה. לכן במתן תורה הייתה סכנה בכפיית הר כגיגית וכמעט הייתה שם קבורתם של ישראל. לכן פרחה נשמתם בעת קבלת התורה. וממש בעת קבלת הלוחות על-ידי משה עשו בני-ישראל את העגל. עוצמה של התורה שנלקחת חלילה למקום של קלקול.

מוציאות דברי תורה לדברי הבאי, לפי עניות דעתן
כשהגמרא מסבירה מה החשש בלימוד תורה של נשים היא אומרת: "א"ר אבהו מאי טעמא דרבי אלעזר? דכתיב 'אני חכמה – שכנתי ערמה' כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמו ערמומית". אם מכוונים את התורה נכון – זה לתועלת. לא מכוונים את הלימוד התורה נכון – הוא עלול לקחת את הכול למקום מקולקל.
לדבר זה יש דוגמה בימינו, והיא קבוצת נשים שלמדו קצת תורה והקימו ארגון במימון של "הקרן החדשה לישראל". ארגון שנלחם בכל דבר של קדושה, בתלמידי חכמים וכמובן גם ביישוב ארץ ישראל. הכול, כביכול, בשם הצדק וההומניות. לשם כבודן של נשים. באצטלה של צדקות וישרות ושם שמים. הבעיה הזאת הייתה מול עיניהם של חכמים כשאמרו מה שאמרו על הסכנה שיש בלימוד תורה של נשים שלא לומדות כפי שצריך. שהן "מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן" (רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א יג).

מהו לימוד תורה של נשים כפי שצריך?
המהרי"ל (שו"ת החדשות מה) נשאל למה נשים מברכות על לימוד תורה כל יום אם אסור לאב ללמד את בִתו תורה, ותשובתו הייתה שיש כמה כללים שבהם נשים צריכות או יכולות ללמוד תורה. תשובתו זו התקבלה על-ידי הפוסקים כדלקמן, והובאה בקיצור ב"בית יוסף" (מג).
א] האיסור ללמד את בתו – רק בלימוד גמרא
הבעיה היא דווקא בלימוד גמרא, אבל לא בלימוד תורה שבכתב. כך כתב הרמב"ם (הלכות ת"ת א יג). כן נפסק בשו"ע (יו"ד רמו) וכתב על זה הרב קאפח זצ"ל שהוא לא מצא מקור מפורש לדברי הרמב"ם לחלק בין תורה שבכתב לתורה שבעל-פה.
הב"ח כתב שהמקור לדברי הרמב"ם הוא במצוות "הקהל" שנעשית אחת לשבע שנים, ועליה אומרת התורה: "הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (דברים לא, יב). אומרת הגמרא: "אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע. טף למה באים? כדי ליתן שכר למביאיהם" (חגיגה ג ע"א).
מכאן לומד הב"ח שיש מצווה על הנשים ללמוד תורה שבכתב כמו שהיה במתן תורה. שמצוות "הקהל" היא כמו מתן תורה שאנו חוזרים ומזכירים לעצמנו במעמד כל העם. כדי שתהיה יראת ה' על פנינו לבלתי נחטא.
ב] המלמד לבתו עושה איסור, אבל היא שלמדה בעצמה – מותר
החשש שהנשים ייקחו את התורה למקום לא נכון. הוא דווקא במי שמלמד את בתו, כי איננו יודעים לאן היא תיקח את העורמה שתתלווה ללימוד הגמרא שלה. אבל אם היא מעצמה לומדת ורואים שיש לה מידות טובות ורצון להתקדש ולהיטהר – אין חשש. כך כתב "פרישה" (בטור יו"ד רמו טו) "רוב נשים אין דעתן מכוונות וכו'. אבל אם למדה לעצמה, אנו רואים שיצאו בזה מן הרוב הנ"ל". ועל זה נאמר "אישה שלמדה תורה – יש לה שכר".
מכאן מביא החיד"א (שו"ת טוב עין, סי' ד) מקור להתנהגותה של ברוריה, אשתו של רבי מאיר, שהייתה לומדת תורה שבעל-פה. שאמרו בגמרא בעירובין (נג)
" על "בְּרוּרְיהּ אַשְׁכַּחְתֵיהּ לְהַהוּא תַּלְמִידָא דַּהֲוָה קָא גָּרִיס בִּלְחִישָׁא, בַּטְשָׁא בֵיהּ וְאָמְרָה לֵיהּ, לָאו הָכִי כְּתִיב, (שמואל ב כג) 'עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמוּרָה' – אִם עֲרוּכָה בְמַאתָיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵבָרִים שֶׁל אָדָם – שְׁמוּרָה בַלֵּב. תָּנָא, תַּלְמִיד אֶחָד הָיָה לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהָיָה שׁוֹנֶה בְלַחַשׁ. לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים שָׁכַח תַּלְמוּדוֹ".

כן אמרו בגמרא (פסחים סב ע"ב) על ברוריה אשתו של רבי מאיר, בתו של רבי חנניה בן תרדיון, שלמדה שלוש-מאות הלכות ביום משלוש-מאות רבנים. על זה מקשה החיד"א ואומר "ואם הלכה כרבי אליעזר, איך רבי חנניא בן תרדיון אביה ותלת מאה רבוואתא מלמדיה עברו יחדיו והיו מלמדין אותה תורה שבעל פה?". ומתרץ החיד"א ואומר: "ובברוריא שהכירו בה שהיתה כונתה ללמוד בכל לבה וגדל שכלה – לכך למדוה".
כן כתב החיד"א (ברכי יוסף חו"מ ז, יב) בשם ספר החינוך (סי' קנח/קנב) שאישה חכמה ראויה להורות הלכה. וכן כתב בעל "מנחת חינוך" (מצווה עח). ובספר "תורה תמימה" (דברים יא מח) הביא
לזה ראיה ממאמרם "כל המלמד בתו תורה כאילו לימדה תפלות" (סוטה כ ע"א). ולמה לא אמרו "המלמד אשתו תורה"? ולמה לא אמרו על-אודות האישה עצמה "אישה הלומדת תורה"? מכאן למדו שהבעיה היא בבת קטנה שאין האב יודע מראש אם תוכל להקדיש את הזמן הראוי ללמוד ולא להיות "חצי חכם" או חכם שלוקח את התורה לדברי הבאי (ועיין עוד בשם הגדולים בערך "רבנית").
ג] נשים חייבות ללמוד כל מה שקשור בתפילה
בשו"ת המהרי"ל הסביר שיש עוד דבר שנשים חייבות בו, והוא כל מה שקשור לתפילה. שהרי הן חייבות בתפילה. ואם לא תברכנה ברכות התורה, לא תוכלנה להתפלל. ולא לומר קרבנות ופרשת "איזהו מקומן", שהיא משנה וכד'. ובוודאי שקוראות פסוקי דזמרה וקריאת שמע וברכותיה.
התפילה גם צריכה כוונה גדולה, ולכן צריך ללמוד לא רק את פירוש המילות, אלא הרבה דברים אחרים שקשורים באמונה ויראת-שמים. ואת כל זה נשים צריכות ללמוד.
ד] נשים חייבות ללמוד את המצות ששייכות אליהן
הרמ"א פסק "ומכל מקום חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה" (רמ"א יו"ד רמ"ו, ו). כן פסק בספר חסידים (שיג) שאדם חייב ללמוד את בנותיו הלכות "שאם לא תדע הלכות שבת – איך תשמור שבת?! וכן כל מצוות כדי להיזהר במצוות. שהרי בימי חזקיה מלך יהודה אנשים ונשים גדולים וקטנים ידעו אפילו טהרות וקדשים. וזהו 'הקהל את העם האנשים והנשים והטף'" (דברים ל"א, יב).
דברים אלו הובאו ב"בית יוסף" כהסבר למה נשים מברכות ברכת התורה. והקשה על כך ה"ברכי יוסף" (או"ח מז ז) מהגמרא שאמרה שנשים לא חייבות בלימוד תורה (שבת דף לג ע"ב). למה לא נאמר שהן חייבות ללמוד את המצוות ששייכות אליהן?
ותירץ כי לימוד זה אינו בגדר לימוד תורה אלא לימוד לדעת את הדינים שלהן. ברגע שהן יודעות – הן לא צריכות ללמוד יותר. זה לא כדין של תלמוד תורה שצריך אדם לשנות פרקו אפילו מאה ואחת פעמים. כן הסביר בשו"ת בית הלוי (א, ו) ושו"ת אבני נזר (שנב).
נשים היו במתן תורה והן בו עד היום – לבן מברכות "אשר בחר בנו"
על כל אלה הקשה הרה"ג צבי פסח פרנק זצוק"ל, שהיה רב בירושלים: למה מברכות הנשים על לימוד התורה שלהן שלוש ברכות? הרי אם חיובן הוא בגדר ברכת המצוות, הרי זו ברכה אחת! עוד שאל ה"ציץ אליעזר" (טו כד): איך נשים מברכות על מצווה שנשים פטורות ממנה? הלא השו"ע פסק (י"ז ב' ותקפ"ט ו') שלא מברכים על מצווה ש"לא מצווה ועושה"?
תירץ שם שאע"פ שנשים לא מצוות על לימוד תורה כמו גברים, הן שייכות בלימוד תורה, שהרי היו במעמד הר סיני. לכן הן מברכות גם את הברכה האחרונה שהיא על מעמד הר סיני, שמתמשך עד היום. שכך כתב הטור (מז) על ברכת "אשר בחר בנו": "ויכוין בברכתו על מעמד הר סיני אשר בחר בנו מכל הגויים וקרבנו לפני הר סיני והשמיענו דבריו מתוך האש ונתן לנו את תורתו הקדושה שהיא בית חיינו כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום". ברכה זו שייכת גם בנשים, כי גם הן היו במעמד הנפלא (עיין שיורי ברכה או"ח סי' מ"ז ושו"ת יוסף אומץ סי' ס"ז).
נשים וגברים הם גוף אחד – לכן הן אומרות בברכת המזון "ברית ותורה"
על-פי זה מסביר ה"בית יוסף" (בדק הבית, אורח חיים סימן קפז) את הסיבה שבגללה הנשים אומרות בברכת המזון "ברית ותורה, חיים ומזון". כי למרות שברית המילה נעשית בגברים והתורה נלמדת בעיקר על-ידי הגברים, הדברים האלה לא שייכים רק לגברים, אלא לעם ישראל כולו. הברית היא עִם עם ישראל כולו. התורה שייכת לכלל ישראל. כולם גוף אחד. כך אמרה הגמרא (יבמות סג ע"א) ש"זכר ונקבה – גוף אחד". לכן הברית והתורה הן גם של הנשים.
נשים חולקות עם הגברים את השכר
הגמרא (סוטה כא ע"א) אמרה שנשים מקבלות שכר על לימוד תורה "פלגאן בַּהֲדַיְיהוּ" – חולקות אתנו. זכות לימוד התורה היא הרבה יותר מזכות של מצוות, וכך אומרת הגמרא
"אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי מְנַחֵם בְּרַבִּי יוֹסֵי (משלי ו) 'כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר', תָּלָה הַכָּתוּב אֶת הַמִּצְוָה בְּנֵר, וְאֶת הַתּוֹרָה בְּאוֹר. אֶת הַמִּצְוָה בְּנֵר, לוֹמַר לְךָ, מַה נֵּר אֵינוֹ מֵאִיר אֶלָּא לְפִי שָׁעָה, אַף מִצְוָה אֵינָהּ מְגִנָּה אֶלָּא לְפִי שָׁעָה. וְאֶת הַתּוֹרָה בְּאוֹר, לוֹמַר לְךָ, וּמָה אוֹר מֵאִיר לְעוֹלָם, אַף תּוֹרָה מְגִנָּה לְעוֹלָם".

ממשיכה הגמרא ואומרת שתורה מגינה גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.
"מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה, וּמִתְיָרֵא מִן הַקּוֹצִים, וּמִן הַבַּרְקָנִים, וּמִן הַפְּחָתִים, וּמֵחַיָּה רָעָה, וּמִן הַלִּסְטִים, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ. נִזְדַּמְּנָה לוֹ אֲבוּקָה שֶׁל אוֹר, נִצַּל מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַבַּרְקָנִים וּמִן הַפְּחָתִים, וַעֲדַיִן מִתְיָרֵא מֵחַיָּה רָעָה וּמִן הַלִּסְטִים, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ. כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, נִצַּל מֵחַיָּה רָעָה וּמִן הַלִּסְטִים, וַעֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים, נִצַּל מִכֻּלָּם".

עוד אמרו בגמרא שם: עֲבֵרָה מְכַבָּה מִצְוָה, וְאֵין עֲבֵרָה מְכַבָּה תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שה"ש ח) "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה". שהרי לימוד תורה הוא אהבת הבורא, ולכן זו מעלה מיוחדת. את כל המעלות הללו הנשים חולקות עם הגברים. "פלגאן בַּהֲדַיְיהוּ".
על זה היה דורש מרן הרב אליהו זצוק"ל את הפסוק "אם הבנים שמחה". ולמה היא שמחה? כי הגמרא אומרת שהאישה חולקת עם בעלה ובניה. אם יש לאישה בעל וכמה בנים שהיא מחכה להם ושולחת אותם ללמוד תורה – עם כל אחד היא חולקת חצי, ובסוף היום יש לה יותר מכולם. עוד היה אומר, כי אם אישה שלחה את בעלה ללמוד והוא התבטל חמש דקות או יותר, ביטול הזמן יורד מהחצי שלו ולא מהחצי שלה. על זה אומרת הגמרא:
תָּנוּ רַבָּנָן, גְּדוֹלָה הַבְטָחָה שֶׁהִבְטִיחָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנָּשִׁים, יוֹתֵר מִן הָאֲנָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לב) "נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת קֹמְנָה, שְׁמַעְנָה קוֹלִי בָּנוֹת בֹּטְחוֹת, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי".

סיפור על הרב זצ"ל
הרב לא נשאר חייב
מספרת הילה נועה: אני מתנדבת בארגון "עזרת נשים" שמארגן כינוסי תפילה והתחזקות לנשים, בין השאר גם לרפואת הרב מרדכי אליהו זצ"ל בימי מחלתו. מטבע הדברים היינו מאוד מקורבות לרבנית שתחיה. במשך הזמן כל הבנות שעבדו בארגון הזה זכו להקים בית בע"ה. כולן, חוץ ממני.
בכל פעם שהייתי באה אל הרבנית שתחיה היא הייתה אומרת לי: הרב לא נשאר חייב. בעזרת ה', גם את תזכי להקים את ביתך בקרוב. וחיכיתי מאוד ל"בקרוב" הזה.
בזמנו הייתי מאוד מקורבת גם אל הרב משה בן-טוב זצ"ל, ואחרי פטירתו הלכתי פעם לקברו וראיתי שהמקום לא נקי כל כך. היו פזורים בו קופסאות של נרות ריקים וכד'. חשתי שזה לא כבוד המקום, ולכן פיניתי את כל מה שלא היה שייך וניקיתי את הציון לכבוד הצדיק ולכבוד המקום הקדוש.
כעבור כמה ימים חלמה מירב צדוק, חברתי מ"עזרת נשים", כי הרב מרדכי אליהו בא אליה בחלום ואמר לה שאני צריכה לנקות את הציון שלו כמו שניקיתי את הציון של הרב משה בן-טוב, וזה הדבר האחרון שאני צריכה לעשות לפני האירוסין שלי. אחר כך הוא אמר לה את הפסוק מתהילים (לז כג) "מה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ".
מירב התקשרה אלי למחרת בבוקר ושאלה אותי אם באמת ניקיתי את הציון של הרב משה בן-טוב. נדהמתי, מאיפה מירב יודעת מה עשיתי שם בציון, ובתגובה היא סיפרה לי את אשר חלמה ודחקה בי ללכת לנקות את הציון של הרב מרדכי אליהו זצ"ל.
האמת היא שלא הזדרזתי לעשות את זה. אולי קצת חששתי. אולי הייתי שבעה מסגולות. כמה ימים לאחר מכן פגשתי את בנו של הרב וסיפרתי לו את החלום של מירב צדוק, והוא אמר לי לעשות כן, ללכת לציון של הרב ולעשות מה שנאמר בחלום.
הלכתי ועשיתי כמיטב יכולתי, וזה היה ממש פלא איך שהדברים התרחשו. ביום שלישי ניקיתי את הציון. ביום שישי התקשרו אלי להציע לי שידוך. בשלישי אחר כך נפגשנו, ולא עבר זמן רב עד שהתארסנו. בט"ו בשבט התחתנו בשעה טובה, והשבת אנחנו חוגגים שבת חתן.
אכן, הרב לא נשאר חייב.
עוד בנושא קול צופייך
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il