כהפטרת פרשת החודש, נבחרו פסוקים המופיעים בחלק האחרון של ספר יחזקאל (פרקים מ"ה-מ"ו, לפי הנוסחים השונים). ננסה להבין השבוע מה המשמעות הרחבה של נבואות אלה ומשמעותן לדורנו. כמו כן, נשווה את נבואתו של יחזקאל שישב בבבל, לנבואותיו של בן דורו - ירמיהו - שישב בארץ ישראל.
בספר יחזקאל, הנביא מותח ביקורת קשה ביותר על עם ישראל, על דורו ועל דורות קדומים. יש בספר נבואות כל כך קשות, עם ביקורת כל כך נוקבת, עד כדי כך שחכמים אסרו את קריאתן בציבור. (עיינו כדוגמא במשנה מגילה פ"ד מ"י ובתוספתא שם פ"ג ה' לד). החל מפרק ל"ו, ההפטרה שקראנו בשבוע שעבר, מנבא הנביא סדרה של נבואות נחמה. בפרק מ' מתחילה סדרת נבואות העוסקות בענייני גאולה הקשורים לבנין המקדש:

מהפסוק ברור כי החורבן כבר אירע ואף על פי כן יחזקאל נלקח במראה הנבואה לארץ ישראל, לסיור בבית המקדש שיבנה לעתיד לבא. בהפטרה שלנו נקרא אודות המעמד שיתרחש בר"ח ניסן ובו יקריב הנשיא את קרבנות המילואים בטקס פתיחתו מחדש של המקדש. בפרקים הבאים יבקר הנביא באזורים השונים של המקדש ויתאר שינויים שיתרחשו בארץ ישראל מבחינות רבות. המשמעות של נבואה זו היא אחת - מנקודת המבט של הנביא, ההבטחה לגאולה איננה רק הבטחה, היא מציאות. בית המקדש מבחינתו של יחזקאל קיים בירושלים, ניתן לבקר בו ויש גם מלך - נשיא שחונך אותו.
לכאורה לעומתו, ירמיהו הנביא - איש ענתות - מדגיש את הפן ההפוך. אף על פי שאנשי ארץ יהודה יכולים לבקר במקדש ולהקריב בו קרבנות, ברור לו כי גזר דינו של המקום הוא חורבן ומה שארע בשילה יחזור על עצמו בירושלים וז"ל של ירמיהו:

במבט מעמיק, אין סתירה ואין מחלוקת בין הנביאים. כל עוד הבית קיים ירמיהו קורא לחזור בתשובה ולשנות את פסק הדין, שהרי אם ימשיכו בדרכם, הביקורת שלו והביקורת הנוקבת של יחזקאל, מבטאות את הביקורת האלקית שמשמעותה אזהרה. רק שינוי כיוון של מאה ושמונים מעלות ימנע את החורבן. לאחר שהתברר כי העם לא שינה את דרכו ושמועת החורבן הגיעה לבבל, יחזקאל מוזמן לספר על ביקורו בבית שיבנה לעתיד לבא כבר עכשיו. זאת כדי להראות לעם ישראל כי כשם שהתקיימו נבואות החורבן, כך יתקיימו בוודאות גם נבואות הגאולה.

אנו תפילה כי כשם שזכינו בדורנו לחזות בהתקיימות הנבואות אודות:

כך נזכה לחזות בשוב ד' ציון.