ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

כיצד תגשימו את חלומות הילדות?

בית מדרש חגים וזמנים פסח ליל הסדר שיעורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ניסן תשע"ב

כיצד תגשימו את חלומות הילדות?


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

ליל הסדר הוא ציר חשוב בחלומות הילדות של ילדים רבים. חלומות אלו סובבים בעיקר סביב שני מנהגים מופלאים – פתיחת הדלת לאליהו הנביא, ו... מתנות האפיקומן.
לפי הפשט, מתנות האפיקומן מטרתם להשאיר את הילדים ערים, כחלק מהמנהג המובא בגמרא לחלק לתינוקות קליות ואגוזים, כדי שלא ישנו בסדר. כמובן, אין זו חובה הלכתית.
גם מנהג פתיחת הדלת אינו קשור בהכרח לביקורו של אליהו הנביא, שהרי בספרי ההלכה מובא (רמ"א ומשנ"ב תפ) שיש "לפתוח הפתח כדי לזכור שהוא ליל שימורים, ואין מתיראין משום דבר, ובזכות אמונה זו יבוא משיח וישפוך חמתו על הגויים". "ונוהגין למזוג כוס אחד יותר מהמסובין, וקורין אותו כוס של אליהו הנביא, לרמז שאנו מאמינים, שכשם שגאלנו ה' יתברך ממצרים הוא יגאלנו עוד וישלח לנו את אליהו לבשרנו".
ובכל זאת, למנהגי ישראל יש דופק מופלא משלהם, וברצוני להציע בשורות הבאות רעיון העומד ביסוד מנהגים אלו, וביכולתו לתת לנו יסוד חשוב לעבודת ליל הסדר.
ליל הסדר הוא הלילה בו נולד עם ישראל, רגע הראשית של גאולת ישראל. כולנו יודעים, שכאשר עניין נמצא עוד ברגע הראשון שלו, הרי יכול הוא לצמוח לכל הכיוונים. כך למשל לתאי הגזע יש יכולת להתפתח לכל צורות התאים שבגוף. זאת בשונה מהמשך החיים, שהעניין כבר מקובע וממוסגר, ואי אפשר לשנותו. לפיכך, בראשית הדבר אפשר לחלום ולהתפלל עליו לכל כיוון טוב שנחפוץ.
בליל הסדר אנו זוכים למנת תאי גזע של גאולה. זוהי היציאה ממצריים – מהמיצרים. זוהי החרות האמיתית והשלימה, החירות לדמיין ולהתפלל על הכול.
בתחילה אנו נותנים לילד לבקש – מה אתה רוצה לאפיקומן? זוהי השעה להגשים חלומות כמוסים של הילד (כמובן, בפרופורציות סבירות. העיקר אינם החלומות הגשמיים). כך מתחנך הילד, שפסח חג החירות קשור לשחרור ולחלומות גדולים. כך גם אנו זועקים בצורה סמויה לאבא שבשמיים, כשם שאנו מגשימים את חלומות ילדינו כך הגשם גם אתה את חלומות בניך.
מיד אחר כך, אנו פותחים את הדלת ומבטאים בכך את פתיחת השערים. באותה שעה אנו מוזגים את הכוס החמישית הרומזת ללשון הגאולה "והבאתי אתכם אל הארץ", הבטחה אשר תתקיים במלואה בגאולה השלמה, וישראל קדושים מאמינים שמגיע אליהו הנביא מבשר הגאולה.
בירושלים של ימי המקדש, באותה שעה שבין אכילת קרבן הפסח לאמירת ההלל, היה מתרחש המאורע המופלא אותו מתארים חז"ל (פסחים פה:) - שהיו אוכלים רק כזית מבשר קרבן הפסח, ובעת אמירת ההלל היו הגגות מתבקעים מרוב שמחת ההמון. כלומר – הפריצה והשחרור היו מתוך שמחה והודיה הפורצת את הגגות עד השמיים. אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלוקיו.
אף אנו בימי החורבן, באותה שעה שבין אכילת האפיקומן זכר לפסח לזמן קריאת ההלל, פותחים את כל השערים, מפילים את כל המסכים, ומרגישים שאליהו מבשר הגאולה השלימה הגיע. זוהי שעה אדירה להתפלל ולבקש על הגאולה השלימה שתהיה במהרה בימינו, ואסור להחמיץ את השעה ולהסתפק במועט.
עלינו לזכור את המשל המפורסם על הצאר הרוסי, שפעם הלך ליד הגבול ואחד מחיילי האויב כיוון אליו את נשקו. אחד החיילים הרוסים הרגיש בדבר, הפיל את הצאר לארץ, וכך הציל את חייו. אחר זמן, קרא הצאר לחייל ואמר לו: "הצלת את חיי, לכן כל שתבקש ממני אתן לך". ביקש החייל: "הקצין שלי מתאכזר אלי ומלקה אותי, תצווה עליו שיתנהג אלי יפה". נזף בו הצאר: "שוטה שבעולם! היית מבקש להיות הקצין בעצמך!" אף אנו נבקש את הגאולה השלימה.
וכל מי שיוצא באמת מכל המיצרים, ופותח את שעריו בתמימות ובאמונה ללא גבולות, זוכה באותה שעה לטעום משהו מטעם הגאולה העתידה. וכך מספרים על חידושי הרי"מ, שבנו רבי אברהם מרדכי היה רגיל לסדר את הסדר בביתו ואחר כך להצטרף לסדר של האב. פעם איחר הבן. כששאלו חידושי הרי"מ לסיבת האיחור, הסביר הבן שהנכד בן ה-7 (שלימים גדל והפך לבעל ה'שפת אמת') בכה וביקש לראות את אליהו הנביא, והוכרח להתעכב ולהרגיעו. שאלו בעל חידושי הרי"מ: "ולמה באמת לא הראית לו אותו?"
ומספרים על המגיד מקוז'ניץ שאירח פעם לשולחן הסדר יהודי גס והמוני, שהיה משבש אפילו את מילות ההגדה. והנה בעת חתימת הסדר, כשכולם שרו בערגה – "בקרוב... פדויים לציון ברינה, לשנה הבאה בירושלים הבנויה". קם אותו יהודי בהתלהבות, שיבש את המילים ושר בעברית מתובלת ברוסית: ' פודיום לציון ברינה'. 'פודיום' ברוסית הכוונה ל – בואו לציון ברינה. ומיד החל לצאת, וכשעבר את מפתן הדלת, רץ אחריו המגיד וצעק – אנחנו באים. אלא שהוחמצה השעה, והוא ראה אותו מרקד במרחקים עוטה הילת אור ושר – "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il