ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש שבת ומועדים קרבן פסח

קרבן הפסח

הרב ראם הכהןניסן תשע"ב
1316
מוקדש להצלחת
עם ישראל
לחץ להקדשת שיעור זה
נתבונן בשלוש סוגיות:

סוגיה א' - זמן התמיד
במשנה בתחילת הפרק החמישי בפסחים מובא זמן קרבן הפסח. רבא בגמ' על אתר מביא את הדין שכל הקרבנות כולם מוקרבים בין תמיד של שחר לתמיד של בין הערביים על פי הכלל : "'והקטיר עליה חלבי השלמים' - עליה השלם כל הקרבנות". למעט קרבן פסח שמוצא את מקומו אל מחוץ למסגרת התמיד, ומוקרב אחרי תמיד של בין הערביים. הירושלמי מחדד את השיטה הזו ומתחיל מהשאלה - מניין קרבן תמיד? - ועונה - שתמיד נלמד מקרבן פסח, ואילו קרבן פסח נלמד מהפסוק בירמיהו - "וינטו צללי ערב", שלכאורה איננו קשור בפשט אל קרבן כלשהו. אך אם נסתכל לעומק נראה שכחלק מתהליך לימודי שלם מתחזק הרושם שהפסח חורג מתחום התמיד. אדרבה, הוא המהווה את הבסיס לזמן התמיד.

סוגיה ב' - מיקום סדר היום של קרבן הפסח
"תמיד קודם לפסח, פסח קודם לקטרת, קטרת קודמת לנרות". תחילה נעמוד על כך שעבודת המקדש הרגילה מסודרת בצורת מנורה על שבעת קניה, שני הקנים החיצוניים - הטבת הנרות בבוקר ובערב, יותר פנימיים - הקטורת בבוקר ובערב, יותר פנימיים - התמיד בבוקר ובערב, ובין התמידים. - הקנה האמצעי - "עליה השלם כל הקרבנות".
בתוך המערכת היפה והמסודרת הזו נכנס קרבן הפסח כישות אונתולוגית, כקו ברשימו, כיושר בעיגולים, כייחוד במשפט. הפסח נכנס בין התמיד - קרבן המזבח החיצון, ובין הקטורת - קרבן המזבח הפנימי.
כדי להסביר את העניין הזה נקדים בקושייה על הרמב"ם - בהלכות מעשה הקרבנות (יח' א): "כל הקרבנות כולן, בין קרבנות בהמה ועוף בין קרבנות מנחות, מצות עשה להקריבן בבית הבחירה", ואילו בהלכות בית הבחירה (ב' ד): "…שמקריבין על המזבח הזה כל הקרבנות אע"פ שאין שם בית" .
נתרץ, שכשיש בית מקדש יש מעלה יתרה בהקרבת הקרבנות משום שההיכל מהווה זיקה לאור היותר עליון, למקיף. ואכן הבית מסמל את האור המקיף, וכך גם הקטורת עם אחד עשר סמניה שייכת לאור המקיף (עשר בפנימי ואחד במקיף). ואילו התמיד המוקרב בחוץ מסמל את האור הפנימי. גם במושגים יותר ארציים אפשר לראות זאת במוחש - הבית, האור והריח אופפים את הכהן העובד במקדש - הם המקיפים אותו. ואילו מרכז עבודתו ופעמים אף חלק מהאוכל הנכנס אל גופו ממש הם הקרבנות, תוך שהם "ממוסגרים" בקרבנות התמיד.
קרבן פסח נכנס בנקודה זו, כאותה גאולת מצריים שהייתה מעל הטבע, אל בין האור הפנימי ובין האור המקיף. (הרמב"ם מרחיק לכת ופוסק שזמן קרבן פסח אף אחרי הקטורת והנרות - מעל הכל וצ"ע).
כאן באה לידי ביטוי הייחודיות של קרבן פסח. כמו זמנו, בין הערביים שבין י"ד לט"ו, שהוא זמן שאנחנו לא מכירים כזמן רגיל, זמן א-סימטרי - כך גם קרבן פסח מבטא אופי א-טבעי, מעל הטבע, כמייצג את הנהגת הייחוד שפעלה באותה שעה. הוציאה, הצילה, גאלה ולקחה את עם ישראל במימדי המקום, הזמן והנפש ובפנימיותם של אלה.

סוגייה ג' - האם קרבן פסח דוחה את השבת
בתחילת פרק שישי אנו מוצאים את שאלת בני בתירה האם קרבן פסח דוחה את השבת - השאלה נובעת מהתהייה על מהותו של קרבן הפסח.
תחילה נבחין בין קרבן שלמים לקרבן עולה. בשלמים - המזבח משרת את האדם מכיוון שהבעלים אוכלים את הקרבן - יש זיקה בין האדם למזבח. בעולה אין אכילה, וממילא הקרבן עומד כשלעצמו ואין זיקה עוד למביאו. אנו רואים זאת גם בדין גוי שיכול להביא עולה - מכיוון שמרגע שהביא נפסקה הזיקה. שלמים, לעומת זאת, אינו מביא - מכיוון שאי אפשר להקריב קרבן שנשארה לו זיקה לגוי (הסברו של ר' משה רוזין ב"נזר הקודש").
תשובתו של הלל: "והלא הרבה יותר ממאתיים פסחים יש לנו בשנה שדוחים את השבת", מראה על מרכיב מסויים שיש בקרבן הפסח שהוא מרכיב של קרבן ציבור, כאותם מוספים ותמידים הדוחים את השבת. עם זאת יש בו גם מרכיב של קרבן יחיד, כקרבן השלמים הנאכל לבעליו.
אמירה זו עולה כבר מן הפסוקים. אנו רואים שוני בין הציווי של הקב"ה שבו מוזכרת אכילה (שמות יב' א-כא) ובין הציווי של משה לעם, בו לא מוזכרת אכילה (שמות יב' כא-כח). השוני מגלה לנו על האופי הדואלי של קרבן פסח. מצד אחד, הוא חלק מהציווי האלוקי ושונה מהותית מקרבן שלמים, אך מצד שני הוא משלב גם יסודות של אכילה כבקרבן שלמים.
כאן המקום לציין את הייחוד שבקרבן פסח - קרבן פסח הוא קרבן יחיד הנלקח לכל משפחה, אך עם זאת הוא לא יכול ליקרב בבמות יחיד אלא רק בציבור. קרבן הפסח הוא קרבן של "והייתם לי לעם", קרבן המתחיל בכל בית אב אך מתאחד ומתכלל עם שאר הקרבנות בבית המקדש וכולם נהפכים ונהיים למעין קרבן ציבור (ישנה מחלוקת בין הירושלמי והתוספתא הסוברים שפסח קרבן ציבור לבין הבבלי הסובר שפסח קרבן יחיד ואכמ"ל).
אך התהליך ממשיך (כאור חוזר), לאחר ההקרבה בבית המקדש נאכל הקרבן בכל משפחה - אחרי ההתכללות, חלה שוב התפרטות של יחידים אך היא כבר יונקת מהישות הישראלית כהוויה שלמה.
סיכום
באמצעות שלוש הסוגיות שהבאנו עמדנו קצת על אופיו של קרבן הפסח ראינו בו שלושה מרכיבים:
א. קרבן הפסח עומד בעמידה עצמאית אל מול קרבן התמיד. מן הירושלמי עולה, שהוא אף מחולל אותו ממש.
ב. ביטוי להתערבות הנהגת הייחוד בסדרי הטבע הרגילים - הראינו שקרבן הפסח יוצא מסדר היום הרגיל אל מחוץ לתחומי קרבן התמיד. הוא ניצב, ע"פ רוב השיטות, בין הקטורת והטבת הנרות - הריח והאור המקיפים את האדם העובד, לבין הקרבנות הנעשים במזבח החיצון - מרכז העבודה.
ג. ביטוי להתהוות היחידים לעם - הראינו שקרבן הפסח מכיל מרכיבים של קרבן שלמים - קרבן פרטי, יחד עם מרכיבים של קרבן תמיד - קרבן ציבור. שני המרכיבים האלו מצטרפים ויוצרים קרבן ייחודי, זכר להתהוות עם ישראל.

שלושת המרכיבים הללו מתאחדים למהלך מאד מוגדר שקרבן הפסח מחולל.
קרבן הפסח בא מנקודה הנמצאת מחוץ לסדרי הטבע הרגילים, ומביא את עם ישראל לידי הוויה של עם. עתה, אחרי שנהיה לעם, יכול הציבור להקריב את קרבנות הציבור - התמיד. לאחר שהוגדר כעם ואף מימש זאת ע"י קרבנות הציבור המוקרבים מדי יום ביומו, יכול עם ישראל להתפרט ליחידים שמצד אחד יונקים מהציבור אך מן הצד השני מקריבים קרבנות יחיד עד כדי שלמים הנאכלים לבעליהם - "עליה השלם כל הקרבנות כלם".
נסיים בדבריו של מרן הרב קוק זצ"ל בעולת ראיה:
רבון העולמים. נושאים אנחנו את דענו למרחוק. לא רק בשביל ההטבה
הפרטית, של כל יחיד, ולא רק בשביל חוג פרטי של עולם מיוחד, בא סוד
העבודה האלהית, כ"א בשביל ההתעלות הכללית של העולמים הרבים, אשר
ברוח ד' רבון העולמים נוצרו, להיות הולכים ומתעלים, מתקדשים ומשתפרים,
ע"י הוספת אור הנשמה העליונה, הבאה בעקב העבודה האלהית התמימה,
המרוכזת בעבודת הקדש והמקדש.
עוד בנושא קרבן פסח
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il