ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- שיעורים נוספים
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"החירות הצביונית היא אותה הרוח הנישאה שהאדם כפרט וכן העם ככלל מתרומם על ידה להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו, לצלם האלקים אשר בקרבו". עולת ראיה, הקדמה להגדה של פסח
על הכתוב "חרות על הלוחות" דרשו חז"ל: " אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ". ועלינו לברר לעצמנו מהי החירות האמיתית שאין זוכה לה אלא מי שעוסק בתורה. בהקדמה להגדה של פסח כותב הראי"ה: "ההבדל שבין עבד לבן חורין אינו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה משועבד לאחר וזה הוא בלתי משועבד. אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חירות, ולהיפך בן-חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החירות הצביונית היא אותה הרוח הנישאה שהאדם כפרט וכן העם ככלל מתרומם על ידה להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו, לצלם האלקים אשר בקרבו ". מהי כוונתו של הראי"ה? כל אדם מצוי בשלושה מעגלים: האלוקות, העולם והאדם, במקביל מקיפות תרי"ג המצוות את שלושתם: מצוות שבין אדם למקום, מצוות שבין אדם לחברו, ומצוות שבין אדם לעצמו (עיין מהר"ל על "דרך חיים" פרקי אבות פ"א מ"ב, מהרש"א ב"ק ל. האדם הצועד בחייו לקראת שלמותו הרוחנית, תוהה ומבקש את הדרך שתביא אותו למטרתו, הסובבים אותו מבחינים רק בגילויו החיצוניים, ברם מעבר למעטה של דיבורים ומעשים חבויות להן מחשבות ורצונות,מידות ותכונות, ואת כולם חייב האדם להציב על הטוב, היפה, האמיתי והישר שבחיים, כמו שכתב הראי"ה: "יסוד האושר הוא אהבת האמת בשכל, אהבת היושר בחיים, אהבת היופי ברגש ואהבת הטוב במעשה " (אוה"ק א, חכמת הקודש צא), וכאן עומד האדם נבוך ותוהה, כיצד הוא, בכוחותיו המוגבלים, יבוא אל שלמותו הנשגבה הזו, האם אין זה למעלה מיכולתו של האדם? טענה זו היתה נכונה אילו השלמות היתה מחוץ לאדם ועליו להביאה ממרחקים, אך לא כך הדבר, השלמות מונחת בטבע נפשו של האדם כמו שכתב הראי"ה: " טבע הנפש האנושית היא ללכת בדרך ישרה". הישרות מצויה בתוך טבע האדם, ככתוב (קהלת ז כט): "אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים". על כן אין לאדם צורך לבקש את שלמותו ממרחקים, ומה שעליו לעשות הוא לחשוף ולגלות את הישרות המצויה כבר בתוך תוכו. לזה התכוונה התורה כשכתבה: "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום, לא נפלאת היא ממך, ולא רחוקה היא, לא בשמים היא לאמור מי יעלה לנו השמימה ויקחנה לנו וישמיענו אותה ונעשנה, לא מעבר לים היא לאמור מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחנה לנו וישמיענו אותה ונעשנה, כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו ". ועל יסוד הדברים הללו כתב הראי"ה (אורות התורה פ' יא, ב): "האדם הישר צריך להאמין בחייו, כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים, ושהם מוליכים בדרך ישרה ".– ואם תשאל: לשם מה יש צורך בתורה? על כך משיב הראי"ה: "התורה צריכה שתהיה נר לרגליו, שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה לפעמים שתתע הנפש בתוהו לא דרך, אבל המעמד התמידי צריך להיות הביטחון הנפשי".
על כן מסביר הראי"ה שתכונת החרות היא כשהאדם מרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים שהם שווים את ערכם. לעומת זה, תכונת העבדות היא שהאדם אינו חי את עצמיותו אלא את מה שהוא טוב ויפה אצל האחר השולט עליו שליטה רשמית או שליטה מוסרית, ואז האדם אינו חי את עצמו אלא את האחר . ולכך התכוון רבי יהודה הלוי בשירו "עבדי הזמן" שכתב: " עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבדו חפשי ". שהרי כל ענייני עולם החומר לא נוצרו אלא כדי שישמשו וישרתו את האדם, לסייע לו להגיע לשלמותו, וכך כל העולם החולף הוא עבד המשרת את האדם. אבל אם האדם מקדיש את זמנו ומרצו לא לקידומו האישי אלא לאסוף רכוש, והוא עסוק ברכישת מותרות, לקנות דירת פאר ומכונית יוקרה, להימנות בין עשירי החברה, וכהנה וכהנה, דברים שאין לעצמיות האדם ולהם לא כלום, כשהאדם חי ברדיפה כזו, חוץ ממה שהוא לעולם לא ימלא את תאוותו, כמו שכתב הגר"א: "האדם בעולם הזה דומה לשותה מים מלוחים, ידמה לו שמרוה את עצמו ולאמיתו הוא נעשה צמא יותר, אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". ואז גם במה שיש לו הוא נעשה עבד לדברים שהיו צריכים להיות עבדיו, ובזה הוא הופך להיות "עבד לעבדים". ולעומתו "עבד ה' הוא לבדו חפשי", כי עבד ה' אינו מבזבז את זמנו ומרצו לדברים שחוצה לו, אלא מקדיש את פעילותו לפתח את אישיותו ולגלות את צלם האלקים אשר בו. לכן מסיים הראי"ה וכותב: "החירות העצמית, חירות הגוף מכל שיעבוד זר, מכל שיעבוד הכופה את צלם אלקים אשר באדם להיות משעובד לכל כח אשר מוריד את ערכו, את תפארת גדולתו והדרת קדשו. והחירות הזו אינה נקנית כי אם על ידי חירותה של הנשמה, חירות הרוח מכל מה שהוא מטה אותה ממסילתה הישרה והאיתנה, היצוקה במהותו העצמית".
כל מה שאמרנו על חירות הפרט הוא הדין גם לגבי חירותה של האומה . לא כל עצמאות מדינית יש עמה גם חירות לאומית. נכון שהממלכתיות היא הבסיס להגשמת שליחותה ההיסטורית של האומה כדברי הנביא (ישעיה מג כב): "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו", אבל דבר זה נכון רק כאשר האומה מנצלת את משאביה וכישוריה הלאומיים להגשמת שליחותה, כי אז האומה משרתת את עצמה בהגשימה את מטרתה. אבל אם חלילה תבקש האומה למצוא תחליפים לתרבות ישראל המקורית בניסיונה לחקות את תרבותם של אחרים, התרבות האירופית או האמריקאית, בכך הופכת האומה להיות "עבד" לתרבות של עם אחר", גם אם היא חיה חיים מדיניים עצמאיים במולדתה. כך שהעצמאות הפיזית והמדינית אינן התכלית הסופית של החירות הלאומית, אלא יש לראותן רק כבסיס להגשמת השליחות ההיסטורית של אותה האומה. ובדרך כזו רואה הראי"ה את תכלית הקמתה של מדינת ישראל כמו שכתב (אוה"ק ג, מוסר הקודש קצא): שמדינת ישראל האידיאלית היא"יסוד כסא ה' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד , שזהו באמת האושר היותר עליון". חרות לאומית אמיתית תתכן רק אם תקדיש האומה את משאביה הלאומיים להשרשתה ופיתוחה של התרבות היהודית המקורית אותה נחלנו מסיני, כאשר תגשים האומה בחייה את אורחות התורה והמצוות ותאיר במלוא תבל את דעת האלוקים ומוסרו.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.














