ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- שיעורים נוספים
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"החירות הצביונית היא אותה הרוח הנישאה שהאדם כפרט וכן העם ככלל מתרומם על ידה להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו, לצלם האלקים אשר בקרבו". עולת ראיה, הקדמה להגדה של פסח
על הכתוב "חרות על הלוחות" דרשו חז"ל: " אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ". ועלינו לברר לעצמנו מהי החירות האמיתית שאין זוכה לה אלא מי שעוסק בתורה. בהקדמה להגדה של פסח כותב הראי"ה: "ההבדל שבין עבד לבן חורין אינו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה משועבד לאחר וזה הוא בלתי משועבד. אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חירות, ולהיפך בן-חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החירות הצביונית היא אותה הרוח הנישאה שהאדם כפרט וכן העם ככלל מתרומם על ידה להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו, לצלם האלקים אשר בקרבו ". מהי כוונתו של הראי"ה? כל אדם מצוי בשלושה מעגלים: האלוקות, העולם והאדם, במקביל מקיפות תרי"ג המצוות את שלושתם: מצוות שבין אדם למקום, מצוות שבין אדם לחברו, ומצוות שבין אדם לעצמו (עיין מהר"ל על "דרך חיים" פרקי אבות פ"א מ"ב, מהרש"א ב"ק ל. האדם הצועד בחייו לקראת שלמותו הרוחנית, תוהה ומבקש את הדרך שתביא אותו למטרתו, הסובבים אותו מבחינים רק בגילויו החיצוניים, ברם מעבר למעטה של דיבורים ומעשים חבויות להן מחשבות ורצונות,מידות ותכונות, ואת כולם חייב האדם להציב על הטוב, היפה, האמיתי והישר שבחיים, כמו שכתב הראי"ה: "יסוד האושר הוא אהבת האמת בשכל, אהבת היושר בחיים, אהבת היופי ברגש ואהבת הטוב במעשה " (אוה"ק א, חכמת הקודש צא), וכאן עומד האדם נבוך ותוהה, כיצד הוא, בכוחותיו המוגבלים, יבוא אל שלמותו הנשגבה הזו, האם אין זה למעלה מיכולתו של האדם? טענה זו היתה נכונה אילו השלמות היתה מחוץ לאדם ועליו להביאה ממרחקים, אך לא כך הדבר, השלמות מונחת בטבע נפשו של האדם כמו שכתב הראי"ה: " טבע הנפש האנושית היא ללכת בדרך ישרה". הישרות מצויה בתוך טבע האדם, ככתוב (קהלת ז כט): "אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים". על כן אין לאדם צורך לבקש את שלמותו ממרחקים, ומה שעליו לעשות הוא לחשוף ולגלות את הישרות המצויה כבר בתוך תוכו. לזה התכוונה התורה כשכתבה: "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום, לא נפלאת היא ממך, ולא רחוקה היא, לא בשמים היא לאמור מי יעלה לנו השמימה ויקחנה לנו וישמיענו אותה ונעשנה, לא מעבר לים היא לאמור מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחנה לנו וישמיענו אותה ונעשנה, כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו ". ועל יסוד הדברים הללו כתב הראי"ה (אורות התורה פ' יא, ב): "האדם הישר צריך להאמין בחייו, כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים, ושהם מוליכים בדרך ישרה ".– ואם תשאל: לשם מה יש צורך בתורה? על כך משיב הראי"ה: "התורה צריכה שתהיה נר לרגליו, שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה לפעמים שתתע הנפש בתוהו לא דרך, אבל המעמד התמידי צריך להיות הביטחון הנפשי".
על כן מסביר הראי"ה שתכונת החרות היא כשהאדם מרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים שהם שווים את ערכם. לעומת זה, תכונת העבדות היא שהאדם אינו חי את עצמיותו אלא את מה שהוא טוב ויפה אצל האחר השולט עליו שליטה רשמית או שליטה מוסרית, ואז האדם אינו חי את עצמו אלא את האחר . ולכך התכוון רבי יהודה הלוי בשירו "עבדי הזמן" שכתב: " עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבדו חפשי ". שהרי כל ענייני עולם החומר לא נוצרו אלא כדי שישמשו וישרתו את האדם, לסייע לו להגיע לשלמותו, וכך כל העולם החולף הוא עבד המשרת את האדם. אבל אם האדם מקדיש את זמנו ומרצו לא לקידומו האישי אלא לאסוף רכוש, והוא עסוק ברכישת מותרות, לקנות דירת פאר ומכונית יוקרה, להימנות בין עשירי החברה, וכהנה וכהנה, דברים שאין לעצמיות האדם ולהם לא כלום, כשהאדם חי ברדיפה כזו, חוץ ממה שהוא לעולם לא ימלא את תאוותו, כמו שכתב הגר"א: "האדם בעולם הזה דומה לשותה מים מלוחים, ידמה לו שמרוה את עצמו ולאמיתו הוא נעשה צמא יותר, אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". ואז גם במה שיש לו הוא נעשה עבד לדברים שהיו צריכים להיות עבדיו, ובזה הוא הופך להיות "עבד לעבדים". ולעומתו "עבד ה' הוא לבדו חפשי", כי עבד ה' אינו מבזבז את זמנו ומרצו לדברים שחוצה לו, אלא מקדיש את פעילותו לפתח את אישיותו ולגלות את צלם האלקים אשר בו. לכן מסיים הראי"ה וכותב: "החירות העצמית, חירות הגוף מכל שיעבוד זר, מכל שיעבוד הכופה את צלם אלקים אשר באדם להיות משעובד לכל כח אשר מוריד את ערכו, את תפארת גדולתו והדרת קדשו. והחירות הזו אינה נקנית כי אם על ידי חירותה של הנשמה, חירות הרוח מכל מה שהוא מטה אותה ממסילתה הישרה והאיתנה, היצוקה במהותו העצמית".
כל מה שאמרנו על חירות הפרט הוא הדין גם לגבי חירותה של האומה . לא כל עצמאות מדינית יש עמה גם חירות לאומית. נכון שהממלכתיות היא הבסיס להגשמת שליחותה ההיסטורית של האומה כדברי הנביא (ישעיה מג כב): "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו", אבל דבר זה נכון רק כאשר האומה מנצלת את משאביה וכישוריה הלאומיים להגשמת שליחותה, כי אז האומה משרתת את עצמה בהגשימה את מטרתה. אבל אם חלילה תבקש האומה למצוא תחליפים לתרבות ישראל המקורית בניסיונה לחקות את תרבותם של אחרים, התרבות האירופית או האמריקאית, בכך הופכת האומה להיות "עבד" לתרבות של עם אחר", גם אם היא חיה חיים מדיניים עצמאיים במולדתה. כך שהעצמאות הפיזית והמדינית אינן התכלית הסופית של החירות הלאומית, אלא יש לראותן רק כבסיס להגשמת השליחות ההיסטורית של אותה האומה. ובדרך כזו רואה הראי"ה את תכלית הקמתה של מדינת ישראל כמו שכתב (אוה"ק ג, מוסר הקודש קצא): שמדינת ישראל האידיאלית היא"יסוד כסא ה' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד , שזהו באמת האושר היותר עליון". חרות לאומית אמיתית תתכן רק אם תקדיש האומה את משאביה הלאומיים להשרשתה ופיתוחה של התרבות היהודית המקורית אותה נחלנו מסיני, כאשר תגשים האומה בחייה את אורחות התורה והמצוות ותאיר במלוא תבל את דעת האלוקים ומוסרו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
