ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
גם הגר"ש עמאר יעביר שיחה בסופ"ש ההכנה לר"ה. שריינת מקום?
בית המדרש שבת ומועדים שיחות ליום ירושלים

מיציאת מצרים אל יום ירושלים

משנה: הכבדת ליבם של הבריטים והערבים הובילה לכיבוש הארץ, לשחרור ירושלים ולהתחזקותנו הכלכלית * ההמשך תלוי רק בנו.
מוקדש להצלחת
עם ישראל
לחץ להקדשת שיעור זה
בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, כך הדריכונו חכמים. נראה שיש להוסיף על כך כי כל אשר נלמד אודות יציאת מצרים מחייב את ההתבוננות ההיסטורית בעתיד. הדרכות כמו "מתחיל בגנות ומסיים בשבח" טובות לא רק לשעתן. דברי הנביא מיכה "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" מחייבים להתבונן ולגלות את נפלאות תקופתנו.
מנפלאות מצרים היתה הכבדת לב פרעה. לא זו בלבד שהביאה להענשתו הראויה והראתה לישראל את יד ה' המשגחת, אלא שהיתה לה מטרה נוספת. אנו אומרים: "ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים". הרב חרל"פ כותב בפירושו להגדה כי אילו הניח לנו פרעה לצאת, היינו ממשיכים להיות משועבדים לו שיעבוד של הכרת טובה, ואפשר שאף לתרבות המצרית היינו נשארים קשורים. יש אפוא ליצור נתק נפשי מהם.
הכבדת לב זו הופיעה שוב בימינו אצל הבריטים והערבים. הבריטים היו אמורים להביא להקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל. הם מעלו בתפקידם, סגרו מחד את שערי הארץ ליהודים, ומאידך אפשרו למאות אלפי ערבים מכל המדינות הסובבות להיכנס אליה באין מפריע. בבואם לעזוב את הארץ, לא יצאו ממנה תוך השלטת סדר כנדרש, אלא עזבוה במגמה שייווצר כאן 'תוהו ובוהו', אשר בעקבותיו הם יתבקשו לחזור ולא יצאו עוד. כתוצאה מכך נאלצנו לצאת למלחמה, אשר הביאה לנו יתרונות רבים כפי שיפורט.
במאמר מוסגר יש לומר כי הבריטים השאירו כאן תשתית בסיסית חשובה: שדות תעופה, נמל חיפה, כבישים ומסילות ברזל. אלמלא נהגו בנו כפי שנהגו, היינו משועבדים להכרת טובה להם.

התועלת שבלאווים
אולם הכבדת הלב של האנגלים היתה כאין וכאפס לעומת זו של הערבים. הללו לא היו אמורים לקבל ריבונות באיזשהו חלק של ארץ ישראל המערבית. ההחלטה שהתקבלה על ידי חבר הלאומים דיברה על בית לאומי יהודי בארץ. התנגדותם הנחרצת של הערבים לכל ריבונות יהודית בארץ, ולכל עליית יהודים אליה, גרמה לבריטים למנוע התיישבות ועלייה. היהודים ביקשו להעלות לארץ מאה אלף פליטי שואה בלבד, אך הבריטים בלחץ הערבים לא הסכימו גם לזאת. כתגובה חיזקו המחתרות היהודיות את עוצמת המרי.
מהלכם של הבריטים להביא את עניין ארץ ישראל לאו"ם היה מעשה פרו-ערבי. שכן החלטת חבר הלאומים על הקמת מדינה יהודית בלבד בארץ לא זזה ממקומה. היא החלה להתבצע על ידי כינון ההתיישבות היהודית בארץ, ולאו"ם לא היתה כל סמכות לשנותה. הערבים יכלו אך להרוויח ממסירת הדבר לאו"ם, שכן לא היתה קודם לכך שום הכרה לתביעתם על הארץ. למרות זאת הם לא שיתפו פעולה.
תוכנית החלוקה של האו"ם היתה חטא על פשע. אחר ששלושה רבעים משטח הארץ נקרעו לצורך הקמת ממלכת ירדן, נקרעו חלקים רבים ממה שנותר כדי להימסר למדינה ערבית אשר כלל לא הובאה בחשבון קודם. למדינה היהודית הוקצו חלקים קטנים מאוד מן הארץ, וכל לב הארץ, וכן מרכז הגליל, נמסרו לערבים.
על פי תוכנית זו באר שבע, אשקלון, אשדוד, יפו, רמלה, לוד, בית שמש, קריית גת, ראש העין, עכו, נהריה, נצרת ומגדל העמק לא היו אמורות להיכלל במדינה היהודית. כאשר עמדה לקום, לא היתה המדינה יכולה להכיל אפילו חלק קטן מן היושבים בה היום.
הסירוב הערבי הגורף לכל פתרון נראה בלתי הגיוני ואך נראה כי שוב הכביד ה' את ליבם. מתוך שיצאו למלחמה והקב"ה הנחיל לנו ישועה, גדלה מדינת ישראל הראשונית בשליש על מה שהוקצב, והתווספו לה כל המקומות שפירטנו ועוד למעלה מהם.
והנה בתשע עשרה שנות מדינת ישראל הראשונות, לא נשמע קול במדינה הקורא לכבוש את חלקי ארץ ישראל שלא נותרו בידינו, גם לא את גוש עציון או את עטרות ונווה יעקב אשר נפלו בידם, להוציא זעקתו המפורסמת של הרב צבי יהודה זצ"ל, אשר אף היא לא באה אלא ממש שבועות לפני קרות הדבר.
בפרוץ המלחמה הובטח למלך ירדן כי אם לא יצא להילחם לא נפגע בנתון לשלטונו. אין הסבר מתקבל על הדעת מדוע יצא למלחמה. שוב, הכביד ה' את ליבו.
על פי הסכמי שביתת הנשק של מלחמת תש"ח, היינו אמורים לקבל מעבר חופשי לכותל ולהר הזיתים, וגם להר הצופים. אולם הירדנים לא כיבדו את ההסכם. מדינת ישראל נאלצה לבנות חלופה ל'הדסה' ולאוניברסיטה, ועכשיו יש שתיים.
בתום מלחמת ששת הימים הכריז שר הביטחון דאז, משה דיין: "אני מחכה לטלפון מן הערבים". הוא היה מוכן להשיב להם את ששוחרר תמורת הסכם שלום. אולם הערבים התכנסו בחרטוּם בירת סודן, והשמיעו כלפי מדינת ישראל את שלושת הלאווים המפורסמים: לא שלום, לא הכרה, לא משא ומתן. עקב סירוב בלתי הגיוני זה, התאפשרה בהמשך הדרך ההתיישבות ביש"ע ובגולן. ואגב, כדאי להשוות בין מה שהשתנה מאז בחרטום ושאר בירות ערב, לעומת מה שהשתנה בירושלים.
הכבדת הלב הערבית הביאה רווחים נוספים. האלוף במילואים חיים הרצוג, לימים נשיא המדינה, כתב לפני שנים רבות מאמר אודות התועלת שצמחה מן החרם הערבי על ישראל. כיוון שהערבים סירבו לקנות ממנה ולמכור לה, היתה ישראל צריכה להתאים את עצמה לרמת הדרישות של שוקי אירופה. כתוצאה מכך צמחה פה תעשייה מתוחכמת בהרבה מכזו שהיתה פונה לשוקי ערב.
עתה עומדת ישראל כשהיא מפותחת, מניבה יבולים ברוכים, וחזקה כלכלית מהרבה מדינות אחרות.
אך קיימת הסכנה לקלקל. בסיום מלחמות יהושע על הארץ נאמר שם הסיכום הבא: "לא נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר דיבר ה' אל בית ישראל הכל בא". הדברים נאמרים כאשר הן ביהושע והן בשופטים נמנים חבלי ארץ רבים אשר עדיין לא נכבשו. אברבנאל ורלב"ג מיישבים את הסתירה. הם אומרים כי מבחינת הקב"ה הכל בא, ואך עצלותם ורפיונם של ישראל הם שגרמו לכך שלא כל הארץ נכבשה לפניהם. בימינו ניתן לומר כי מבחינת הקב"ה "הכל בא". שערי הארץ פתוחים ושערי הגלויות פתוחים. חלקים גדולים מן הארץ ניתנו בידינו. רק הרפיון וההיסוס והעדר האמונה הם שמעכבים. בבחירה החופשית של בני האדם אין האלוקים מתערב. דרושה עבודה חינוכית נרחבת.
מתוך העיתון בשבע
עוד בנושא שיחות ליום ירושלים

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il