לחיות בלי משיכת יתר (אוברדרפט) בבנק

חז"ל אמרו איזהו העשיר השמח בחלקו. כלומר, אדם שיש לו מעט והוא שמח הרי הוא עשיר. ואדם שיש לו הרבה אבל אינו שמח הוא לא עשיר. דברי חכמים הם אמת לאמיתה. הכסף הממון אינו מטרה הוא אמצעי לעשות לאדם טוב לעשותו מאושר. על כן מי שיודע להיות שמח בחלקו הוא עשיר באמת. אפשר לשמוח גם כשיש מעט גם בפת חרבה. כדברי החכם מכל אדם: טוב פת חרבה ושלווה בה משולחן מלא זבחי ריב.

אדם שמאמין בהשגחה האלוקית על ברואיו ומאמין בטוב ד', חייב להיות שמח בחלקו, להודות לד' על מה שקבל ולשמוח במה שקבל. עליו לדעת שריבונו של עולם נתן לו בדיוק את מה שראוי שיהיה לו, לא פחות ולא יותר, הכול בא בחשבון מדויק והכול לטובתו. מי שאינו שמח בחלקו מי שאינו מסתפק במה שיש לו זה לא רק פגם במידות , זה פגם באמונה.

על כן צריך לדעת שמי שיש לו משיכת יתר (אוברדרפט) בבנק, נמצא שאינו מסתפק במה שיש לו, אינו שמח בחלקו הוא חי במה שאינו בחלקו. אדם זה מאבד את העושר האמיתי,הרי כסף נוסף אין לו כי את הכול יצטרך להחזיר. ולא עוד אלא הוא נענש בגלל שאינו מסתפק בחלקו, ונפסד וחי בפחות מחלקו, כי בכל חודש הוא צריך לשלם לבנק ריבית. תחושה של הרווחה ממשיכת יתר היא דמיון טיפשי, ההפך מהמציאות. על כן כל אדם שרוצה להיות עשיר באמת, עליו לקבל החלטה פנימית : אני לא נכנס למשיכת יתר. ואם הוא נמצא כעת במשיכת יתר עליו להחליט לצאת מהמצב הזה בהקדם האפשרי. עצם ההחלטה הזו כבר נותנת לאדם אושר פנימי והביצוע בפועל יגדיל את העושר. החינוך העצמי לשמוח בחלקו יביא אותו לבריאות נפשית נפלאה ומאושרת.

גם את הילדים יש לחנך לחיות לפי מה שיש, לפי מה שהקב"ה נותן. אם אין כסף לקנות מאכלים יקרים יש לקנות מאכלים זולים, אם אין כסף לקנות בגדים חדשים, ממשיכים ללבוש את הבגדים הישנים. זה מה שהקב"ה נתן וזה טוב ויש לשמוח בזה. לא צריך להתבייש בזה שאין בגדים חדשים,ספרים חדשים,מוצרים יקרים, צריך להתבייש רק כאשר עושים עבירות, רק כאשר מתנהגים שלא כשורה. אבל כאשר מתנהגים וחיים נכון, אין סיבה להתבייש. ראשית כול ההורים צריכים להפנים בעצמם את המסר הזה ואח"כ גם יוכלו להקנות אותו לילדיהם. ואפשר גם להעזר ברבנים ומחנכים שישכנעו וילמדו את הילדים לשמוח בחלקם.

אני ממליץ בפני קופות הגמ"ח בישוב לסייע לכל מי שהחליט לסגור את משיכת היתר וקבל על עצמו מעתה והלאה לחיות במה שיש לו. הצעתי להקדים אותו על פני אחרים לתת לו הלוואות נוחות שיסייעו לו לצאת מחובותיו לבנק, וזאת תוך התרגלות מכאן ואילך לצמצם את הוצאותיו ולחיות במה שיש לו ולשמוח בחלקו. אני יודע שצעד כזה אינו קל . אני יודע שיש משפחות שהתרגלו לרמת חיים גבוהה ולפתע איבדו את מקור פרנסתם וקשה להם לרדת מרמת החיים שהיו רגילים לה. ועוד יותר קשה לילדים לרדת ברמת החיים. אמנם זה קשה אבל זה מה שצריך לעשות . ריבונו של עולם מעמיד בניסיון את אלה שיכולים לעמוד בו. עליהם להוכיח לריבונו של עולם את גודל אמונתם ואת הכרתם שמה שהוא עושה הכול לטובה, ולשמוח במה שיש ולשמוח במה שאין. ולמה לשמוח גם במה שאין? כי אם יקבל אדם יותר ממה שמגיע לו זה לרעתו, ועל כן עליו להודות על שלא קבל מה שאינו מגיע לו בשעה זו.

וזה תוכן הברכה שאנו אומרים בכל בוקר 'ברוך אתה שעשה לי כל צרכי' כלומר אנו מכירים שריבונו של עולם נותן לנו כל מה שאנו צריכים . הוא לא מחסיר שום דבר מצרכינו. הכול הוא נותן בשלמות. ומה שלא נתן לנו אנו יודעים שטוב שלא נתן לנו כי זה לא היה לטובתנו. ובלב שלם אנו אומרים בכל יום 'ברוך אתה ד' אלוקינו מלך העולם שעשה לי כל צרכי'. זהו באורו של מרן הרב על הברכה הזו בעולת ראי'ה.