ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

"מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים הרב מרדכי אליהו Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

סיוון תשע"ב

"מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד"


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
רב מרדכי אליו זצ"ל

להתעורר לגאולה
חלפו שנתיים מאז נסתלק מאיתנו רבנו הגדול, מאור ישראל וקודשו, הרב מרדכי אליהו זיע"א זכר צדיק וקדוש לברכה. החסרון שלו הוא גדול מאוד. הוא היה מאורנו, מנהיגנו, היה מחזק את כל בית ישראל, גדולים וקטנים. לפניו התגלגלו כל שאלות החיים, החל משאלות קטנות ועד לשאלות הרות גורל של הנהגת האומה. כל חייו היו מכוונים אל דבר אחד, להביא את ישראל אל הגאולה השלמה, לקרב ביאת משיח צדקנו, לראות בבניין בית חיינו ותפארתנו. והוא בקדושתו הגדולה היה הרועה של הדור, מכוון ומוליך בתוך תקופה מורכבת זו, אל הייעד הגדול, אל הבית הגדול והקדוש שיבנה במהרה. הסתלקותו, הותירה אותנו ללא רועה, חסרים בכוח הנהגה גדול שירים את רוח האומה, את רוח הציבור כולו, לזקוף קומה, להתעצם בגבורת אלוקים, ולהתעורר בכל עוז להמשך הדרך, אשר היא קצרה מאוד, ואך רגע קט והנה אנו בבית ה', בריקודי שמחת עולי הרגלים.
רבים רבים הם אשר נשענו על משענתו היצוקה, משענת צדיק יסוד עולם, שהעמיד רוחם של ישראל וזקף קומתם, עודד ועורר את הלבבות אל גבורת קודש, אל צפיית ישועה, ואל אמונה תמימה וברה בשיבת השכינה למקומה במהרה. כך, לאחר הסתלקותו לבית עולמים, נעשה החלל גדול והחסרון עצום. אתגרים לפנינו, וצריכים אנו להתעוררות רוח גדולה, של המוני בית ישראל, לקום ולעורר על הגאולה, על דרישת מקדש, על שלמות ישראל ושלמותה של ארץ ישראל. ימים גדולים הם הימים שאנו בהם, ימים של גאולה, ודווקא משום כך מוכרחים אנו כולנו, להיות מתעוררים בכל עוז, מתגברים בגבורה ומחזקים את לבבנו, להתפלל, לפעול ולעשות, בתשובה ומעשים טובים, תורה וקדושה, למען תשוב השכינה למקומה, ויבוא משיח צדקנו במהרה.

פני משה ופני יהושע
והנה באמת רואים אנו בפרשת השבוע שעברה את עניין האצלת הרוח ממשה רבנו אל שבעים הזקנים. ומיד לאחר מכן מתנבאים אלדד ומידד שמשה מת ויהושע ממשיך ומנהיג את ישראל. ויהושוע מקנא למשה ואומר "אדוני משה כלאם", ומשה עונה ואומר "המקנא אתה לי ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם". ויש להבין את משמעות הדברים.
הנה ידוע הדבר שפני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה. וידוע, שבהיות החמה מאירה בגבורתה, הרי שאי אפשר שיהיו כוכבים אחרים מאירים בשמים, כי הם מתבטלים כשרגא בטיהרא, ואינם נחשבים מאומה אל מול אורה הזוהר של השמש הגדולה. לעומת זאת, הלבנה אור ממועט היא, ודווקא משום כך יכולים הכוכבים להאיר יחד עימה, ואף לסייע לה להאיר לארץ ולדרים עליה. והנה כן הדבר ביחס למשה ויהושע. משה רבנו הוא כחמה מאירה, זוהר של התגלות אלוקות עצום וגדול, אשר מרוב בהיקותו ואורו, הנה לא נותר מקום מאומה להתגלות האור אצל אחרים. ואף שיהיה האור מאיר עליהם, כמו שידוע שיש גם כוכבים ביום, אלא שאינם ניכרים כלל, אל מול אורה הבהיר של השמש. כן הוא ביחס למשה, הנה רוממותו וקדושתו, תהיה ממלאת את הכל, עד שהאחרים יהיו כמו כוכבים בזמן השמש, שאינם ניכרים. ודבר זה מובא בגמרא האומרת "בואו ונחזיק טובה לאבותינו, שאלמלא הם חטאו אנו כמי שלא באנו לעולם". כלומר, חטאי האבות גרמו להם להסתלק מן העולם, וממילא נותרנו אנו באופן שיש לנו משמעות וחשיבות. שכל זמן היות דורות קודמים בעולם, הנה אנו נחשבים לאין ולאפס, לעומת זוהר אור קדושתם.
והנה, אלדד ומידד ושבעים זקנים עומדים וזוכים לנבואה, באים לסייע למשה לשאת את משא העם. כך, מתחילים הכוכבים להאיר ביחד עם החמה. דבר זה מסמל תקופה חדשה, של שקיעת החמה. שהלא בצהרים אין הכוכבים נראים מאומה. רק בדמדומים, בהיחלשות אורה של החמה, אז מתחילים הכוכבים להתנוצץ אט אט. כך, מתחילה הנבואה להימשך לזקנים, לכוחות נוספים, ודבר זה מעיד על שינוי ההנהגה, על המעבר מפני חמה אל פני לבנה. על המעבר מדור המדבר, שהוא בחינת דור של שמש, דור דעה, אל דור ארץ ישראל, שהוא בחינת לבנה, דור של סיהרא. ברצוננו לומר, שעניין שבעים הזקנים איננו מהלך טכני בלבד, שמצרפים כוחות נוספים לשאת במשא העם. דבר זה מצביע על שינוי פנימי בהנהגת העולמות ובחיי עם ישראל. היכנסו הנביאים היא ראשית הניצנים לסיום תקופת הנהגת משה ועניין דור המדבר, והתחלת הנהגת יהושע ודור ארץ ישראל. מעבר מחמה, שאין מקום לכוכבים באורה, אל הלבנה, שיש מקום לכוכבים ולרבים להיות שותפים בהארת הארץ.

"מי יתן כל עם ה' נביאים"

והנה, אלדד ומידד מתנבאים במחנה ואומרים את הסוד הפנימי הזה, של השינוי בהנהגת העולמות. "משה מת ויהושע מכניס". ויהושע מקנא למשה, ואומר "אדוני משה כלאם". הלא השמש היא לעילא לעילא מהירח, פני חמה היא זוהר של התגלות עליונה, אספקלריא המאירה, אור עצום וגדול, ומהו זה שהם מדברים על שקיעת החמה ועליית הלבנה? הלא טוב לנו להיות מוארים באורו של משה עד קץ הימין, בלי לרדת אל חשכת הלילה, אל הסתלקות החמה ושימוש לאור הלבנה, שהוא ממועט, שאינו בא די סיפוקו להסיר חשכת הלילה ולהבהיר את מציאות החיים.
והנה משה אינו מסכים עם יהושע. אלא עונה לו - "ומי יתן כל עם ה' נביאים, כי יתן ה' את רוחו עליהם". משה רבנו בא ללמד את יהושע לראות את הצד הטוב שבשקיעת החמה. אף על פי שיש כאן דבר קשה מאוד מאוד, כי מה יכול להיות קשה יותר מסילוקם של צדיקים, קל וחומר מהסתלקותו של רוענו הגדול, רבנו ורבן של כל ישראל, רעיא מהימנא, משה רבנו ע"ה. אין כאב יותר גדול ואין חלל יותר עצום מסילוקו של משה רבנו. הלא הוא נשא את כל כלל ישראל על כפיו, כאשר ישא האומן את היונק. גדול כקטן תמך, כרועה נאמן המסור אל צאנו. בכל האתגרים העצומים, מול פרעה ומצרים, מול סיחון ועוג, מול משברים פנימיים בתוך מחנה ישראל, כקורח ונפילת ישראל במדין, הנה הוא עמד בעוז, הנהיג ביד רמה, בגבורת אלוקים אשר בו. ואנו כולנו, כילדים רכים, בטוחים בצילו, שוקטים ושאננים תחת כנפי חסותו. ומה יכול להיות יותר נורא מסילוקו, כספינה שאבד קברניטה בלב ים, באמצע משברי הגלים הקשים והעצומים. החלל עמוק, פחד, אובדן דרך, חולשה ורפיון עצומים, יכולים לאחוז את העם, בהיות המנהיג מסתלק ונעלם.
כך, יהושע מקנא בעוז, לא נותן כלל להעלות על הדעת את סילוקו של משה. אדוני משה, כלאם. יהושע כופף קומתו, לא אנהיג, אינני מאומה מולך, משה רעיא מהימנא. אשר אמרנו בצילו נחיה. ואולם, משה רבנו איננו הולך בדרך זו. באותו כוח הנהגה, באותו אור וזוהר של כל ימי מנהיגותו, ממשיך הוא ואומר - "ומי יתן כל עם ה' נביאים, כי יתן ה' את רוחו עליהם". כאן טומן משה רבנו את הסוד הגדול, את פשר החלפת ההנהגה, לחזק רוחו של יהושע ושל העם כולו, ולהתכונן לקראת סילוקו של משה. משה בא ומלמד - דע לך יהושע, כי ה' הוא הוא מנהיגנו, הוא רוענו אבינו, ולעולם לא יעזוב את עמו, כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב. והנה, בהיות פני חמה בעולם, בהיות משה מנהיג את הצאן, אזי דבר ה', דבר הרועה הנאמן אבינו שבשמים, הנה הוא היה מתגלה דרך משה על כל ישראל. המלך העליון היה מדבר אל משה פנים אל פנים, והוא היה ממשיך את כוח ההנהגה בתחתיות ארץ. ואולם, בשעה שמשה יסתלק, בשעה שהחמה תשקע, הנה אין זה חלילה סילוקו של אבינו רוענו מלכנו אדירנו בוראנו גואלנו קדושנו. הוא לעולם על ישראל, הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל. אלא שהופעתו והנהגתו תבוא באופן אחר, לא בבחינת התגלות דרך אור החמה, שהוא מנהיג אחד, אלא בבחינת הופעת הלבנה והכוכבים, בסוד "מי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם". אורו הגדול, לא יופיע באופן ממוקד במקום אחד, אלא יתפרס אל כוכבים רבים רבים, המונים המונים, המוני בית ישראל, תהיה רוח ה' עליהם, מעוררת אותם ומחזקת לבבם, לקום ולפעול, יחדיו, אל המשך הדרך של עם ישראל.

הלבנה והכוכבים
משה אומר ליהושע, דע לך, שאין אתה לבד, אלא יהיה אורו הגדול ב"ה נמשך ומופיע על רבים מעם ישראל. ותהיה התעוררות כללית רחבה וגדולה, שהיא תהיה סיוע עצום אל הלבנה. בעוד החמה בגבורתה, הלבבות רגועים ושוקטים, סומכים על המנהיג הגדול. כעת, בסילוקו, יבינו רבים רבים, כי אין הדבר תלוי אלא בי, בכל אחד ואחד מישראל ממש. דווקא שקיעת החמה, ועליית הלבנה, היא אשר תדחוק ברבים אשר חשים רצון וחיבור אל גאולת ישראל, לקום ולהבין שהדבר תלוי בידיהם, ביד כל אשר נדבה רוחו, החיל אשר נגע אלוקים בלבבם. כל עוד שמש מאירה, אומר האדם לעצמו, מי אני ומה חיי שאעשה למען השכינה ולמען הגאולה. ועוד אומר, הנה לבטח המנהיג הגדול הוא עושה ופועל. כך אומר משה ליהושע. אך דע לך, לאחר סילוקי, תהיינה התעוררויות רבות, עם ה' יהיה מתעורר לבקש את ה', ברוח גדולה, יתן ה' את רוחו על כל עם ה', להעלותם יחדיו בכוח של גאולה.

כולם ישראל כוכבים!
והנה יש להשכיל יסוד גדול מאוד בעניין הארת הלבנה והכוכבים. לעומת השמש, שהיא כוח אחד עצום וגדול, הנה הלבנה והכוכבים הם כוחות רבים רבים, שכל אחד מאיר מעט, ויחדיו יהיה אור גדול. אלא שהעיקר הוא שצריך להתאחד ממש. כי הנה בהיות השמש מאירה, הלא היא אחת, ממילא אין כלל בעיה של אחדות. כי יש מנהיג אחד, ברור מאוד ובהיר מאוד, דרכו סלולה וכל ישראל הולכים אחריו לבטח. מה שאין כן בהיות השמש שוקעת, והאור נפרס על רבים רבים. החל מהלבנה, שהיא ההארה היותר גדולה בדור, אל כוכבים גדולים, ועד הכוכבים הקטנים, ואפילו כוכבי כוכבים הנראים כאבק זוהר בשמים, שהם כל המוני בית ישראל. והנה, בהיות רוח ה' מתגלית בסוד לבנה וכוכבים, הנה יש צורך חיוני מאוד מאוד להתאחד ממש כולם. כי האוד מופיע דווקא דרך רבים יחדיו. כי כלל גדול הוא, שאין כוח ביחיד, ואף לא בקבוצה קטנה. ועיקר הכוח של ישראל הוא באחדותו. ואם מתאחדים ישראל, הנה יכולים ממש לנענע את אמות הסיפים של העולמות כולם, מראש עולם האצילות ועד תחתית העשייה, לכלות כל אויב ומתנכל, ולהמשיך אורות עצומים ממרומי האצילות, לגאולה שלמה, למחיית הרע וביטול המוות מיסודו, וביאת המשיח והתגלות השכינה העליונה. הכל ממש תלוי באחדות ישראל. ויש לדעת כי אור האלוקות מופיע בלבבות רבים, בחינת הכוכבים הרבים, וצריכים להיות בחינת נותנים באהבה רשות זה לזה, ולהיות בחינת מקבלין דין מן דין, בנועם של ארץ ישראל. ודוקא בארץ ישראל יש את סוד הנועם, שהוא החיבור בין הכוחות. כי הלא ארץ ישראל הוא סוד הלבנה והכוכבים, כמו שראינו קודם. ודווקא שם מוכרחת האחדות, יותר מאם השמש מאירה לבדה. ממילא בווודאי סגולת הארץ מעוררת את הצורך לאחדות, כדי להיות בחינת הנהגה שלמה, בהתגלות האור מתוך כל הכוחות כולם, וכולם שותפים להאיר אור ה' בעולם.
מכל מקום, הנה הצורך באחדות הוא גדול מאוד. שכל עוד יש מנהיג אחד ברור, הרי שכולם מאוחדים סביבו. אך עיקר הקושי של האחדות הוא בסילוק בחינת השמש, וגילוי בחינת לבנה וכוכבים, שאז עלולים להתפרד איש מרעהו, וכל אחד יבחר דרך שונה בתיקון עולם, ויסבור שדרכו היא האמת, ויפסול חלילה אחרים. ונמצאו שבמקום שיהיו האורות משלימים ומסייעים זה לזה, הנה הם מכחישים ומחלישים זה את זה חלילה. עד שאין כוח בהם להיות מאירים את הארץ ממחשכיה, ופועלים להביא גאולה לעולם.

סוד 'מי יתן'
לפיכך, ההכרח של האחדות הוא גדול מאוד, ומוכרחים להבין זאת כולם ממש. והנה, יש להבין סוד מה שאמר משה "ומי יתן כל עם ה' נביאים", ונציין זאת בקצרה כדי שלא נצא מהעניין שאנו בו. הנה ידוע שסוד הלבנה הוא מידת המלכות, וסוד החמה הוא מידת התפארת כנודע. והנה אומר יהושע למשה, הלא אור התפארת הוא עצום וגדול, הרבה מאור הלבנה. ממילא, מה תועלת יבוא לישראל בסילוק התפארת ובגילוי המלכות, בשקיעת החמה וזריחת הלבנה? והנה בא משה ועונה ליהושע סוד גדול ומלמד אותו את שורש ומקור ישראל לעילא לעילא, סוד המדרגה העליונה והנסתרת של ישראל, של המלכות, בסוד הבינה. שהנה ידוע שנשמת ישראל מושרשת מעל מידת התפארת, בסוד הבינה. שהיא שורש העליון של נשמת ישראל. והנה אור הבינה הוא אור האלוקות המתגלה בתוך כל ישראל. וסוד אור הבינה הוא אור התשובה, שהוא התעוררות הלב שיש לכל אחד ואחד לשוב לה'. שהבינה היא סוד האם העליונה שלנו, והיא לוחשת בפנימיות הלב של כל בניה ממש, לעוררם להתקרב ולשוב לה'. הבינה מתגלית מתוך ישראל ממש, מתוך הלב של כל אחד ואחד. כמו הרהורי תשובה, שהם התעוררות שיש לכל אחד ואחד. כן הוא כל ההתעוררויות הבאות מהבינה, שהם באות מתוך הלב פנימה ממש. והנה סוד הבינה הוא אור עצום שיש בקרב ישראל, בסוד בקרבך קדוש, והוא כוח שפועל ודוחק בעומק הלבבות, לשוב לה'. הן במובן האישי, שכל אחד יתקן עצמו, והן במובן הלאומי הכללי, שנשוב אל ארץ ישראל, ונשוב לבית המקדש, ותשוב העבודה למקומה, והשב כהנים לעבודתם ולווים לדוכנם לשירם ולזמרם והשב ישראל לנויהם. שכל אלו הם סוד התשובה ממש, שהגאולה היא בחינת תשובה של עם ישראל כולו. ונמצא שסוד הבינה, היא האור האלוקי שחודר מתוך הלבבות כולם של כל ישראל, שהיא הלב הפנימי של כל אחד ממש, והיא מעוררת מתוך הלבבות ממש, מתוך כל אחד ואחד, לעוררו ולחזקו, הן לתשובה אישית על מעשיו והנהגותיו, והן לתשובה כללית. והנה בא משה ומלמד את יהושע, את סוד האורות הללו. שהנה, אור התפארת, אור השמש, הוא בחינת הארה גדולה הבאה מלמעלה על כל ישראל כאחד, כמו השמש שמאירה את הארץ. ובמובן זה הנה הארתה עצומה, ורבים נהנים ממנה. והנה לעומת אור התפארת, הנה אור הבינה מאירה בסתר, דרך הלבנה, היא סוד קול ה' ורוח ה' שמעוררת את כל ישראל, כל אחד ואחד ממש, מדברת מתוך ליבו להתעורר ולשוב, לקום ולפעול, למען הקדושה והטהרה, למען השכינה ולמען הגאולה. אין היא השפעה ניכרת כלפי חוץ, כמו השמש הבוהקת, אלא היא לוחשת בחדרי הלב, מכוננת רצון והתעוררות בפנימיות נקודת הלב של כל אחד מישראל. היא הבינה, פנימיות ישראל, סוד התשובה. והוא אשר רומז משה ליהושע. הנה אמנם השמש שוקעת, ואור התפארת בסוד דור דעה לא יאיר באורו בארץ ישראל. מכל מקום, דע לך יהושע, כי לא עזב ה' את הארץ, אלא הנהגתו תתגלה בסוד הבינה, בסוד "ומ ייתן כל עם ה' נביאים". 'מי' היא סוד הבינה כידוע בספרי הסוד. ש'מי' עולה גמטריה חמישים, בסוד חמישים שערי בינה, והיא רמוזה בפסוקים רבים כאומרו "מי יתנך כאח לי", או "אם עוונות תשמור י-ה ה' מי יעמוד". שהכוונה שאור 'מי' אור הבינה, יעמוד לנו נגד העוונות. ואין הוא בדרך שאלה 'מי יעמוד?', אלא בדרך קביעה והכרזה, ש'מי' יעמוד לנו, בסוד האם העליונה שמכפרת עונותיהם של ישראל בסוד "לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם".

"ולבבו יבין ושב ורפא לו"
והנה יש להשכיל דבר עמוק, שרבי עקיבא אומר "לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים". הנה רואים אנו שסוד אביכם שבשמים הוא בחינת הבינה, סוד מי. שאומר 'מי' מטהר אתכם, ומי הוא הוא אביכם שבשמים. ומכאן נבין את אשר אמרו לנו חכמים שלעתיד לבוא אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים. והנה נשכיל ונבין סוד זה, שאבינו שבשמים הוא סוד הבינה, והיינו שבדור הגאולה הנה תהיה ההתגלות של הקב"ה בסוד אור הבינה, וסוד התגלות הבינה הוא מתוך לבבות ישראל ממש. בסוד "ולבבו יבין ושב", היינו שבדור האחרון תחילת הגאולה תהיה על ידי התעוררות המונים, התעוררות של רבים מישראל. והיינו, שבשונה מהתגלות התפארת, שהוא עניין של ניסים בהירים וגדולים, כמו השמש שמאירה בעוז ובהיכר גדול את הכל, וכולם רואים את השמש שהיא המקור שממנו בא האור והישועה. הנה בדור האחרון יהיה בחינת בינה דווקא, ולא בסוד השמש, אלא סוד התגלות האלוקות מתוך ישראל ממש, ועל ידי אור התשובה וההתעוררות שיהיו אצל רבים רבים מישראל דווקא, ולא ממקור אחד בלבד, שהוא סוד התפארת. והנה בוודאי שאחר כך יהיה נגלה משיח צדקנו, שהוא סוד משה עצמו, והיינו שתשוב החמה להאיר, אך זה יהיה לאחר ההתעוררות של רבים מעם ישראל בסוד הבינה, והוא אשר רואים בפסוק שאומר "ולבבו יבין ושב ורפא לו", שסוד הבינה הוא הראשון ומעורר בתשובה, ורק אחר כך בא ה'רפא' שהוא סוד התפארת כנודע, שבו סוד הרפואה לכל מחלותינו. ו'רפא' אותיות 'פאר', שהוא התפארת, והוא ביאת המשיח. ולפני המשיח עצמו בסוד משה והתגלות השמש, הנה יהיה התעוררות תשובה להמונים, והוא סוד אליהו מבשר טוב, שמבשר הגאולה, והוא עניין התשובה, בסוד והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, והלב הוא סוד הבינה בסוד התשובה שמתוך כל לבבות ישראל.
ונמצא שמה שאמרו חכמים בגמרא שבימות המשיח אין לנו על מי להשיען אלא על אבינו שבשמים, הנה רמזו לאבינו שבשמים שאמר רבי עקיבא שהוא סוד הבינה, והוא סוד מי יתן כל עם ה' נביאים, כי יתן ה' את רוחו עליהם. והוא מה שמשה בא להורות ליהושע, שלא ידאג מסילוקו של משה, שכן אור התשובה תהיה מעוררת את כל ישראל, בסוד 'מי יתן', והוא יעורר לבבות רבים, ויקומו רבים רבים, להיות ככוכבים, "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד". והמצדיקים יהיו רבים דווקא, ולא אחד. בסוד התעוררות ההמונים לתשובה והתחזקות.

התפשטות משה בכל הדורות
ואמנם יש לדעת היטב, שכל ההתעוררות הזו שבאה לאחר סילוקו של משה, הנה היא ממש מכוחו של משה כמבואר בספרים. והיינו, שאף על פי שמשה עצמו הסתלק מבחינת התגלותו בגוף, אולם רוחו ממשיכה עם הדורות כולם ממש. בסוד אתפשטותא של משה בכל הדורות כולם, וכוחו נמצא בפנימיות הלבבות של כולם. ובוודאי בקרב תלמידי חכמים מורי הוראה ומחזקי עדה וקהל בישראל, אשר רוחו של משה נסוכה עליהם, עד שבגמרא פעמים היו קוראים האמוראים זה לזה 'משה שפיר קאמרת', ורמזו לסוד הארת משה שנמשכת ומסייעת לכל אשר נדבה רוחו לקרבה אל המלאכה, מלאכת גאולת ישראל וקידוש שמו יתברך בעולם. כך, אף שמשה נעלם מנוכחות גלויה בגוף, הנה רוחו נמצאת מאוד, ועימו כל הצדיקים שהם בחינת משה, שרוחם מסיעת מאוד. וכמבואר בספרים, שאלמלא נשמות הצדיקים שמסייעים את החיים, לא היינו יכולים לעמוד מאומה.
והנה יש להבין כל אשר אמרנו כאן בסוד משה פני חמה, שהוא נכון בכל הדורות במדרגות שונות. שכן כל מדרגה הנה הוא בחינת חמה לתלמידיו, ולבנה לרבותיו. כל רב שקיבל מרבו, הנה הוא בחינת לבנה ורבו בחינת חמה. וכלפי תלמידיו הנה הוא בחינת חמה ותלמידיו בחינת לבנה. והוא אשר למדנו במשנה הראשונה באבות, בסוד שלשלת הדורות. והנה בענייננו כאן, שעוסקים אנו בהספדו של מורנו ורבנו הגדול, מנהיג הדור, רעייא מהימנא של הדור האחרון, אתפשטותא של משה שהיתה בו בחילא יתיר, הנה סילוקו קשה עלינו מאוד מאוד, שאנו בחינת ספינה שאבדה קברניטא. ואנו אמרנו בצילו נחיה, בכוחו הגדול יהיה לוחם מלחמות ה' להביא את צאן אדם אל בית ה', שיהיה הוא עומד בראשנו להביא גאולה לעולם, והנה שקעה עלינו השמש בצהרים, ונסתלק לבית עולמו. ואנו נותרנו יתומים.
אלא שצריכים אנו לקום ולהתעודד. וצריכים אנו ממש להשיב אל לבבנו את אשר אמר משה ליהושע. לאחר שהבין יהושע שמשה עומד להסתלק ולהותיר את בית ישראל לבדם, מסר משה ליהושע את סוד הנהגת הדור, סוד מי יתן כל עם ה' נביאים. כך צריכים אנו להקשיב למורנו ורבנו הגדול, מרן הרב אליהו זיע"א, שהיה בחינת משה עבורנו ממש, והוא ברוחו עומד ואומר לנו כהיום הזה ממש - "מי יתן כל עם ה' נביאים". כולכם כוכבים, מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד! כולכם יכולים להאיר אור עצום, קומו, התעודדו! החלש יאמר גיבור אני! אל תהיו אבודים, נמוגים ורפויים, כי צעדי גואל חזק הולכים ומתגברים, והגאולה הולכת ומתקרבת, וחלוני רקיע הולכים ונפתחים להביא משיח צדקנו ובניין בית חיינו. אך אנו כמי שנמצאים ממש בסיום מערכת מלחמה קשה, שאך מאמץ אחרון ויקיץ הקץ המגולה, תתגלה השכינה ויבא אלוקינו וכל הקדושים עימו. צריך לפעול, שכן הסטרא אחרא מתגברת ברגעים האחרונים שלה, עוברת היא מן העולם ממש, ומנסה לאחוז בצפורניה טרם נפילתה לתהום האבדון אבן אופל וצלמוות שממתינים לה ולכל חיילותיה וכל נציגה בעולם הזה גם כן, איראן והחזבללה, והפלישתים וכל השונאים שלנו, מכל רוחות העולם. כולם עומדים לפני הנפילה מהצוק, ויהיו אברים אברים, בטלים ונמוגים, חרבם תבוא בליבם וקשתותם תשברנה. אלא שצריכים אנו להתגבר מאוד מאוד, כי הדבר תלוי בנו, וכעת הוא תלוי בכל אחד ואחד מאיתנו, בסוד הלבנה והכוכבים. כל אחד צריך לשום על לבבו, להבין שקול ה' מעוררו לקום ולהתעורר, לחזק עצמו בתפילה ותורה ובמעשי קדושה וטהרה. ובייחוד, בהשבת לב ישראל לאביהם שבשמים.

רוחו של הרב אליהו איתנו!
כך, אחים יקרים, דעו לכם שרוחו הגדולה של הרב אליהו הנה היא איתנו ממש. כמו שמשה ממשיך באורו בכל הדורות, כן כל הקדושים הטהורים שהיו בחינת התנוצצות משה, וזכה מרן הרב אליהו להיות אתפשטותא של משה בדורנו ממש, שיהיה כשמש בצהרים, בזיו פניו, אשר אור השכינה היה שפוך עליו עד יומו האחרון, לא כהתה עינו ולא נס ליחו, זוהר צחצחות מנהירו עילאה היה מאיר בו בחן ובמתיקות שאין הפה יכול לבטא והלב מלא ערגה לחזות בנועם פניו הקדושות, קלסתר פני צדיק יסוד עולם, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. כך, כשם שמשה ממשיך ברוחו, אלא שאינו בלבוש גוף, אלא ברוח כבירה הנוסכת עוז והתעוררות בלבבות ישראל, כן רוחו של הרב זיע"א, נמצאת היא בחדרי הלב של כולנו, חזקה היא ואיתנה. כבחיי חיותו כן עתה, מעורר הוא אותנו, אך בסתר המדרגה, בסוד אור הבינה, סוד "מי יתן", אור התשובה, שהיא מתגלית מתוך כל אחד ואחד מאיתנו. וכך, כל אוהבי הרב, כל מקבלי השפעתו בדרך גלויה יותר ויותר, חובה עליהם להיות קמים וזוקפים קומה, בעוז וגבורה, כמו גבורתו הוא שהיה בחיי חיותו, ככפיר וכלביא יקום ויתנשא, דמותו כמלאך קדישין עליונין, נשא בגאון תפארת ישראל, כן צריכים אנו כולנו, לזקוף קומתנו, להיות גיבורים מכוח נשמת אלוקים שבכל אחד ואחד מאיתנו, בעוז ובעוצמה, להדוף את כל הזוהמה וכל הטומאה, ראשית כל צריך כל אחד להתגבר בגבורת קודש לדחות את הזוהמה ואת אויבי ישראל הפרטיים שחודרים אליו ממש, שהם כל טומאת היצר, שהוא ממש מחבל ואויב בתוך כל אחד מאיתנו, וצריכים בכוח גדול לצאת ממאסר היצר והטומאה, לקיים בעצמו "הטהרו והחליפו שמלותיכם ונקומה ונעלה בית אל", להיטהר מטומאת תרבות זרה ונכריה, לשמור על הענייים מכל משמר, על קדושת המחשבה והרצון, על טהרת הלב ועל הדיבור והאוזניים. נקדש עצמנו בגבורה, כי זהו השער לה', זהו השער לגאולה. כל מי שמקדש עצמו, זוכה לתגבורת של רוח ה', רוח קודש שתחזקו מאוד, עוד ועוד, להיות מתגבר גם על אוייבים נוספים, ולפעול עוד לגאולה שלמה.
אחים יקרים ואהובים, בית ישראל, בית יעקב לכו ונלכה באור ה'. צריכים אנו להשיב אל לבבנו היטב, לצייר לעינינו את דמותו הענקית של מורנו ורבנו, לראותו לעיני רוחנו, מדבר אל כל אחד ואחד מאיתנו, מעורר ומחזק, אומר בכוח, כמו בחיי חיותו - 'התחזקת והיית לאיש, קום עמוד, קום קרא לאלוקיך, יש בך נשמת קודש, זוהרת ומאירה, לא חלש אתה, לא רפוי ומדולדל, לא היצרים וכל משקולות העולם הזה יכולים נגד רוח אלוקים שבקרבך. חזק אתה מהם, חזק אתה מכל מכשול, צור ברזל הנך, הביט אל צור חוצבתם, הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם, אתם בני אל חי, אתם בנים של אברהם יצחק ויעקב, אור האבות בקרבכם, רוחם ברוחכם נסוכה, מסירותם וקדושתם בדמכם מפכה, אין אתם עזובים, אין אתם גלמודים, כי קדושי עליון, משה רעיא מהימנא, אברהם יצחק ויעקב, דוד המלך, רבי שמעון בר יוחאי, רבי עקיבא, וכל הקדושים והטהורים, ועימם הרב אליהו, כולם כולם עמכם, בקרב לבבכם. כי השכינה הקדושה, האם העליונה, בזוהר קדושת גבורתה, משלחת סעיפיה ופארותיה, ומתלבשת בתוך נקודת הלב של כל ישראל ישראל בדורנו ממש, בסוד 'מי יתן כל עם ה' נביאים', בני נביאים אתם, ורוחו יתברך שמו נסוכה עליכם לטובה. דעו לכם, כי התעוררות הלב שלהם מזמינה אוצרות שמים להריק עליכם לסייע לכם, כי ה' דיבר טוב על ישראל, וכל אשר מתעורר בלבבו, הנה מיד יזכה לרוח טהרה גדולה. כי אם הבא להיטהר מסייעים בידו, הנה בדורנו זה כפל כפליים מסייעים מאוד, ובייחוד לכל מי שבא לפעול למען הגאולה, למען בניין הבית הגדול והקדוש. אל תהיו אומדים את עצמכם רק לפי קצרות המבט, אל תשפטו עצמכם רק לפי המעשים, כי רוח אלוקים נפתחה בדורנו זה, רוח חן ותחנונים, רוח עצה וגבורה ורוח חכמה ובינה ורוח דעת ויראת ה'. אבינו מלכנו שופך את רוחו על כל בשר, אפילו מישהו שהוא בחינת בשר, שהוא החלק החומרי ביותר, הנה הופך מ'בשר' ל'מבשר טוב',
"לְבַשֵּׂר עֲנָוִים שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ. לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לַידֹוָד וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ לְנַחֵם כָּל אֲבֵלִים. לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק מַטַּע יְדֹוָד לְהִתְפָּאֵר. וּבָנוּ חָרְבוֹת עוֹלָם שֹׁמְמוֹת רִאשֹׁנִים יְקוֹמֵמוּ וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב שֹׁמְמוֹת דּוֹר וָדוֹר".

אחים אהובים, זהו רוח ה' אשר מדברת מגרונו של מורנו ורבנו, אף כעת חיה ממש, בכינוס זה, רוח ה' עימנו, מתגלית ברוחו ונשמתו של מורנו ורבנו הגדול, רעיא מהימנא של דורנו, שהוא צדיק לעולם קיים, ובמיתתו חי הוא, אלא שחי הוא ברוחנו, חי בלבבנו, מעורר ומחזק לקום.

"אין הדבר תלוי אלא בי"
יש לנו להבין דבר גדול מאוד. הנה, אנו בסוד כוכבים, ושני דברים צריכים אנו להשכיל מכאן. ראשית כל, בזמן הנהגת הכוכבים, הרי שצריך כל אחד ואחד לדעת ולומר ללבבו - "אין הדבר תלוי אלא בי". להתעורר להיות למאורי אור, בסוד הכוכבים. דווקא סילוק השמש, דוחק ומעורר יותר ויותר את הצורך שיהיה כל אחד מתחזק בכוחו, כדי שיחדיו נשלים את חסרון השמש הגדולה, ויהיה אור יקרות מאיר מתוך כולנו ממש. והנה הדבר השני, חשוב הוא מאוד מאוד, והוא בסוד האחדות. הנה חייבים אנו כולנו להתאחד ממש. להבין ולהשכיל שכולנו רוצים דבר אחד ממש, כולנו רוצים שיהיה טוב לישראל, שיהיה ישראל עושה חיל. אף שישנם דרכים רבות, כטבעם של כוכבים שמאירים בצורות שונות, מכל מקום, כולם מכוונים להאיר, כולם חפצים לעשות רצון ה', כולנו צריכים להתאחד. ראשית הכוכבים הגדולים, בחינת הרבנים, שרי מאות ושרי עשרות, להתאחד יחדיו, להתכנס באהבה ובחיבה, להדגיש את המשותף שהוא הרבה יותר גדול מהשונה. לשבת יחדיו, לשוחח ולהקשיב. אין קץ לברכה שבאה לעולם מכינוסם של תלמידי חכמים, מכל הציבורים כולם. כמו מרן רבנו הרב אליהו זיע"א, שהיה כללי ממש, בנשמתו הגדולה היה שייך לכל הציבורים ולכל הגוונים בעם ישראל. כן צריכים כולנו, כל ההולכים אחריו, כל עם ישראל, להיות נדיבי לב, אחים, משפחה ממש. דתיים, חרדים, חופשיים, כולם ממש, כולנו אחים. אף שהתלבשנו בבגדים שונים זה מזה, הלא עצמנו ובשרנו לא הוחלף כלל, כי אחים אנחנו, ושום בגד ולבוש לא יוכל להרחיק בין לבבותינו, כי אחד אנחנו, כולנו בני איש אחד נחנו, כנים אנחנו, אברים רבים באור השכינה. מקור כל הברכה תלויה באחדות שלנו. ואחדות זו תבוא לנו דווקא אם נשים לבבנו את הדבר היסודי והעיקרי של כולנו, לא נתמקד רק בעצמנו, איש בדרכו הפרטית, אלא נתן לב את המכנה משותף הכללי, והוא הוא עניין השכינה, לשם ייחוד קוב"ה ושכינתיה ודוקא. גאולת השכינה, בניין בית ה', ביאת משיח צדקנו. אם יהיה הלב בוער לגאולה, הנה נהיה מעריכים גם את האחרים, כי כל גוון תורם ופועל לגאולה. ולא נעשה קיטובים והבדלים וריחוקים זה מזה. אכן, יש מקום להבדלים, אך אסור שהם יהיו נוכחים וחזקים יותר מהמכנה המשותף.


להאיר לאחרים
והנה צריכים אנו להבין את הדברים למעשה, כי צריך לנתב את התעוררות הלב לידי מעשה ממש, כדי שיהיה כל אחד מכוון עצמו בצורה נכונה להיות בחינת כוכב, בבחינת 'מצדיקי הרבים ככוכבים'. אם כן, נשאל נא - כיצד יוכל אדם להיות בחינת כוכב שמאיר? והנה יסוד הכל הוא, שצריך לשנות את עצמו מבחינת מקבל לבחינת משפיע. שהנה, הכוכב הוא מי שמאיר לאחרים. וצריך כל אחד לדעת שיש בכוחו להאיר לאחרים. ודווקא מי שנותן לבבו להאיר לאחרים, אזי נדלקת בו הארה גדולה, שבא לסייעו במלאכת ההארה לאחרים. והוא כלל גדול. שצריך לעלות מבחינת כלי ריק, לבחינת צינור, להשפיע לאחרים. והוא יסוד הכל, שצריך לתת לבבו להיות מאיר לאחרים. וצריך לכוון שלא לטובת עצמו ולא למען יעלה במעלות רוחניות וקל וחומר לא למען ירוויח טובה גשמית, אלא לתת לבבו אך ורק אל השכינה, אל כלל עם ישראל כולם ממש, שיהיה טוב לישראל, שיבוא משיח צדקנו ויבנה בית המקדש, ותשוב השכינה למקומה, וישוב כבוד ה' לירושלים ולארץ ישראל, ולא נהיה בבזיון וחרפת אוייבים שמבזים אדמת הקודש בבית ה' ובארץ ישראל. וזהו עיקר הכל - לייחד לבבו לטובה כללית ולא פרטית, לכלל עם ישראל.
והנה לאחר שכיוון עצמו להיות משפיע ולא מקבל, הנה צריך לדעת שהדבר הראשון ביותר של כוכב מאיר, שהוא דבר פשוט שבפשוטים, הוא להיות מאיר פנים לאנשים, לחייך לבריות ולפנות לכולם ברוח נעימה וטובה. כי שורש האחדות מתחילה ממערכת יחסים פשוטה ונעימה וחמימה. כשהחיוך נמצא, אזי אפשר לגשר על כל המחלוקות. לכן, בחינת כוכבים הם המאירים פניהם לאחרים. 'יאר ה' פניו', כך צריכים אנו להאיר. פני מורנו ורבנו הרב אליהו היו מאירים כספירים, כשמש בגבורתה. יקח כל אחד מאיתנו מעט מחיוכו ומאור פני קודשו, להמשיכו לאחרים, לחייך ולהסביר פנים לסובבים אותו. כך, מתוך כל פנינו המאירות, יהיה אור פני הרב זיע"א מאיר, כשמש הנותנת את האור לכוכבים בהיחבא, והכוכבים הם ממשיכים אורה למקבלים מהם.

לעורר לתשובה
והנה הדבר הבא לאחר 'יאר פניו' הוא סוד "ישא ה' פניו אליך", שהוא עניין התשובה. שצריך לפעול בכל עוז להשיב ישראל לאביהם שבשמים. לקרב את ישראל אל התורה ואל המצות. וראשית כל צריך כל אחד לחזק עצמו ומשפחתו, בתורה ומצוות, בשמירת שבת ושמירת כל המצוות, בשמחה והתעוררות הלב. ולכל אשר בכוחו הנה צריך לפעול לקרב את שכיניו והסובבים אותו, לקרב את ישראל כולם. וכלל גדול הוא, מי שמרגיש שכולנו אחים, הנה יתעורר מאוד לקרב את כולם. כי כשם שאפכת לו על מצבו הרוחני של אחיו, כן יהיה אכפת לו על מצבם הרוחני של כל ישראל. והוא מצוות הדור ממש, לעורר תנועת תשובה חזקה, כל אחד ואחד במקומו. יכול ללמוד חברותא עם מכר, לחזקו בתורה. יכול לתת לשכנים ספרים טובים ללמוד אמונה ועבודת ה', ספרים שעוררו את ליבו, יהיה מזכה גם אחרים, ולא ישמור רק לעצמו לחשוב רק על עצמו. יכול לארח בסעודת שבת משפחה שמתעניינת ביהדות. והכל בדרכי נועם ואהבה אמיתית.

יישוב ארץ ישראל
והנה, אחד הדברים היסודיים ביותר בעניין ייחוד קוב"ה ושכינתיה הוא עניין ישוב ארץ ישראל. ועל דבר זה היה מורנו ורבנו לוחם כאריה ישאג, למען שלמות ארצנו הקדושה, שחלילה אפילו גרגיר אחד ממנה לא ימסר לאויבים, ולא יחריבו חלילה בתים מארץ ישראל. ומכוחו של רבנו צריכים אנו לחזק עניין זה בכמה מילים.
והנה ראשית כל צריך לשוב ולהדגיש, ועלינו להשכיל ולהבין, שמציאות ישיבת ישראל בארץ ישראל איננה דבר גשמי בלבד, המסתכם רק ברובד הנראה לעינים. ארץ ישראל היא מהות חיה, שיש לה גוף, בסוד שטחה של ארץ ישראל, ופנימיותה היא אור ממש, בסוד נפש ורוח ונשמה ועוד. וברצוננו לומר, שכל מעשה ועניין הנעשה בארץ ישראל, הנה איננו מסתכם רק ברובד חיצוני, כמו בדבר דומם ומגושם, אלא מעורר גלים עמוקים, בתהומות המציאות כולה, וממשיך אור לעילא לעילא, לעשות פרי ברכה בכל רבדי המציאות.
הנה היסוד הראשון שאנו למדים הוא, שעניין ארץ ישראל איננו עניין חומרי בלבד, ככל הארצות וככל שטחי האדמה שעל פני תבל, אלא הוא דבר חובק עולמות, ומשמעויותיו עולות עד רום שמים, אל הרבדים הפנימיים של המציאות, שהם הם מקורות השפע והקיום של ההוויה כולה. מכאן נשכיל ונבין, שכל דבר ועניין הנעשה בארץ ישראל הנה יש לו השלכות עצומות, הרבה מעבר למה שהעין האנושית יכולה לתפוס ולשער. ממילא ברור, שהשיקולים סביב ישוב ארץ ישראל צריכים להיות רחבים מאוד, ולא להביא לידי ביטוי רק שיקולים הנראים לעין, כמו שיקולים בטחוניים וגאוגרפים, אלא גם שיקולים רוחניים פנימיים ועמוקים מאוד. דומה הדבר לאדם חי, אשר אם חלילה יקטעו את ידו, ברור שאין זה 'רק' כמו קצב הפורס חתיכת בשר, שקודם היתה חתיכה אחת ועכשיו שתי חתיכות. כך, מי שמביט על ארץ ישראל בחיצוניות, סבור שהיא שטח דומם, כעין חתיכת בשר המוצעת למכירה, שאין בחילוקה משמעות מעבר לתוצאה הנגלית לעין, שמחתיכה אחת נעשתה לשתים. חלילה חלילה הס מלהזכיר. אין הדבר כן! ארץ ישראל היא אור וחיים, "נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה", מקור קודש עליון מאוד, אשר השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו, בבת עינו של הקב"ה אשר תמיד הוא מביט בה בחיבת קודש, מראשית השנה ועד אחרית שנה, וכל תנודה בה הנה השלכותיה עצומות, בכל רבדי החיים. וכדברי מוהרח"ו וזו לשונו (עץ הדעת טוב, שלח לך, ד"ה 'או ירצה רמז בזה סוד'): "ואל תהיה מן הכסילים החושבים כי ארץ (ישראל) דומם, ופסוק 'מכנף הארץ זמירות שמענו' יוכיח וכאלה רבות".

ארץ חיים
אם כן, ארץ ישראל היא מהות חיה. למעשה, קיימת מערכת יחסים עמוקה בין עם ישראל וארץ ישראל, שעם ישראל וארץ ישראל הנה הם ממש בסוד בחינת דכורא ונוקבא. והיינו, שעם ישראל הוא כמו בחינת בעל ומשפיע, וארץ ישראל היא סוד הנוקבא, בחינת הרעייה המקבלת את השפע. במובן זה, ישיבת עם ישראל בארץ ישראל היא ממש סוד חיבור המשפיע והמקבל, אור הדכורא העליון אל הנוקבא המקבלת את השפע, ודבר זה הוא יסוד קיום וחיות העם כולו. נבאר את הדברים.
כידוע, כל המציאות הנראית לעין שלנו, איננה מתקיימת מכוח עצמה כלל, אלא ניזונת ומושפעת מכוח השורשים הרוחניים שמקיימים אותה. ההוויה הנראית לעין היא רק קצה אחרון בעולמות טמירים ועליונים, אשר מהם באים גשמי הברכה ושפע אור ההצלחה לכל רבדי החיים בעולם הזה. נמצא, שעיקר השפע וההצלחה בעולם הזה אינו נאמד במידת ההשקעה בפיתוח העולם הזה עצמו, אלא בשיבוח הקשר בינו ובין העולמות העליונים, מקורות הברכה וההצלחה. ואף שאמנם בוודאי צריך להשקיע בעולם הזה, אולם עיקר ההצלחה מושרשת בחיבורו אל העליונים, שורשיו ומקור כוחו. מי שסבור שהכל תלוי רק בהשקעה ברובד הגלוי, דומה לאדם המזריק מינראלים לפירות שעל העץ, אך מזניח את הטיפול בשורשים. הלא בלי שורשים חזקים, אין שום משמעות לעלים ולענפים ולפירות. ואף שהעלים והפירות נראים לעין, והשורשים כמי שאינם, הנה לשטות יחשב למי שאומד את החשיבות על פי מה שהעין קולטת. עיקר ההשקעה בשיבוח האילן צריכה להיות בשורשיו ובמידת הקשר ויניקת החיים של הגזע והענפים מהשורשים. והנה, לא לחינם העולמות כולם מכונים בספרים הקדושים בתואר 'כללות האילן הקדוש'. העולמות נערכים יחדיו לאילן אחד גדול, אשר שורשיו במרומי מרומים, וענפיו ועליו ופירותיו יוצאים חוצה, אל העולמות הגלויים יותר. ממילא ברור, שעיקר הברכה ושגשוג האילן ופרותיו תלויים הם בשורשים, שאף שנעלמים הם מעיני כל חי, הנה הם מקור החיים והקיום והעמידה של הכל.
וכך, עיקר הברכה תלויה בעיבוד השורשים, פיתוחם ועיבויים, והמשכת החיות מהם אל האילן. ובנמשל, הנה עיקר הצלחתנו תלויה בהארת האור בעולמות העליונים ובהמשכתו לתחתיות ארץ.

ייחוד קוב"ה ושכינתיה
והנה כאן צריכים אנו לדעת יסוד עצום וגדול, שהוא שורש השורשים של כל הברכה כולה. יסוד השפע לעולם הוא מה שמובא בספרים הקדושים פעמים אין ספור, והוא עניין 'ייחוד קוב"ה ושכינתיה'. סוד יחוד קוב"ה ושכינתיה הוא ממש השורש העיקרי והמרכזי של האילן כולו, של העולמות כולם ממש, וכמידת הייחוד והחיבור בין אור קוב"ה ובין אור השכינה, הנה כן תהיה ברכת עולמים בכל המציאות כולה, ונהרות טובו יתברך ינהרו להאיר פני תבל ומלואה, ולהצליחה בכל עניינה. והנה אף שהדבר עמוק ונעלם מאוד, ולא יכילו ספרים אין קץ לבאר עניין פנימי ועדין זה, נאמר בקצרה רבה שסוד ייחוד קוב"ה ושכינתיה הוא למעשה בחינת החיבור של המשפיע העליון, מקור השפע והקיום, עם סוד המקבלים, שהם העולמות כולם.
וביאור העניין הוא, שהנה השכינה היא שורש התחתונים, שורש העולמות המקבלים כולם, ודומה השכינה כמו נשמה אל העולמות כולם (ראה טללי חיים שמות, פרשת יתרו). כידוע, הנשמה היא מקור חיות וקיום כל רבדי האדם, ובלי שפע של החיים בנשמה לא יוכל האדם לעשות מאומה, שלא יוכל לרצות ולא לחשוב, לא להרגיש ולא לראות, לא לשמוע ולא להריח, ליבו לא יוכל לפעום ודמו לא ינוע בגופו וכו'. והוא מפני שכל קיום האדם הוא מהחיות שבאה לו מנשמתו, וכמידת השפע והחיים שבנשמה, כן מידת החיות והברכה בכל רבדי האדם. הנה כן הדבר ביחס השכינה אל העולמות כולם, אשר הם ממש נערכים כגוף כללי אחד, שיש לו נשמה עליונה וגדולה המפעמת בו, שהיא השכינה, נשמת העולמות כולם. והנה, כמו שנשמת האדם מקבלת את חיותה ממקור הנשמה, הנה כן הדבר בנוגע לשכינה. שהנה, השכינה איננה מקור שפע בפני עצמה, אלא היא מקבלת את השפע מהמשפיע העליון, אור קוב"ה. משום כך נמשלה השכינה ללבנה, להורות לנו, שכמו שהלבנה מקבלת את אורה מהחמה, כן השכינה מקבלת את שפעה מהמשפיע העליון, בחינת הדכורא, אור קוב"ה, המשול אל החמה בגבורתה. משל נוסף שנמשלה השכינה עם דודה, אור קוב"ה, הוא המופיע בשיר השירים, שנמשלו לדוד והרעיה, בעל ואישה, כאשר הבעל מקור שפע הברכה, והאישה מקבלת, ומכוח זה נותנת טרף לביתה וחוק לנערותיה, ומקיימת ומפרנסת את העולמות כולם, באור קיום והפרחה, ברכה ושגשוג עדי עד.
נמצא, שיסוד קיום העולמות כולם, וסוד כל ההצלחה בכל הרבדים, נעוץ בסוד הייחוד והחיבור הקדוש והעליון בין אור המשפיע העליון ובין נשמת העולם כולו, סוד השכינה, אור האלוקות היורד אל העולמות להחיותם. כמידת הדבקות והתאחדות השכינה באור קוב"ה, כן שפע הברכה בעולמות כולם.
זוהי נקודת המרכז העיקרית של כל מעשינו ממש, מיוחדת ומכוונת אל עניין עליון זה, ייחוד קוב"ה ושכינתיה, חיבור הדוד והרעיה, איחוד המשפיע העליון עם המקבל, למען יחולו כל הברכות בעולמות כולם, ויהיה האילן העליון משגשג ומניב פירות ופירי פירות, בטובה וברכה, ברוחניות ובגשמיות ובכל פרטיהם.

יישוב הארץ - ייחוד הדודים
והנה הייחוד העליון בסוד יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, תלוי ועומד במעשה התחתונים, ובפרט במעשים שהם פעולות של כלל עם ישראל. והנה יישוב ארץ ישראל הוא פעולה כללית שעושה עם ישראל כולו, וממילא יש לדבר ערך עליון ביותר המעורר ברכה רבה בשמים העליונים. וכך, ישיבת עם ישראל בארץ ישראל מאחדת את שמו של הקב"ה להיות שלם, ובדבר זה תלויות כל הברכות כולן. שהלא שמו של הקב"ה הוא שורש כל הברכות, ושלמות שמו יתברך היא ממש בשורת הגאולה השלמה. נמצא, שישיבת עם ישראל בארץ ישראל היא מעוררת מאגרי עוז ותעצומות לעם ישראל, מפני שהיא מרבה את השפע בנשמת עם ישראל כולו, וכוח החיות והקיום והעמידה של ישראל הולך ומתעצם מאוד מאוד, וחילו ותוקפו מתחזק מאוד. השורשים הרוחניים של ישראל מתעבים ומתאדרים מאוד, וממילא עולה וצומח ישראל כארז בלבנון, ארזי אל אדירים, לעלות עד רום שמיא, בחיל גדול ובעוצמה רבה, לשאת פרי ותנובה רבה, ולעמוד מול כל רוחות רעות שבעולם. כך, כשם שאילן ששורשיו אדירים, הנה פירותיו מבורכים ומרובים, כן ישראל, הנה ככל ששורשיו הרוחניים, שהוא סוד היחוד הקדוש בין המשפיע למקבל, אור קוב"ה לאור השכינה, הנה ככל ששורשיו יהיו נאדרים וחזקים, כן יהיו הפירות מרובים ומתוקים ומבורכים. ופירות אלו הם הם כללות כל הצלחת האומה, בכל מישוריה ורבדיה, ואף ברבדים הגלויים, - נפשות בני אדם, נעימות החיים, איכות חינוך הילדים, שמחת וחדוות יצירה, שגשוג כלכלי, הצלחה במסחר ותעשייה, מעצמה בטחונית ומדינית ועוד ועוד. נמצא, שעיקר הצלחת משרד הביטחון ומשרד התעשייה ויתר המשרדים האמונים על החיים החיצוניים של ישרלא, הנה הוא ממש תלוי בשפע הרוחני, בחיזוק השורשים העליונים של האומה, בסוד ישיבת ישראל בארץ ישראל ובכל מה שמעורר את הייחוד העליון, אור ייחוד קוב"ה ושכינתיה, שהם הם כל התורה ומצוותיה. וסוד פלא השגשוג של האומה במאה שנה האחרונה, שהוא דבר שאין לו אח וריע, הנה הוא ממש מכוח 'עומדות היו רגלינו בארץ חיינו', שמברכת הייחוד העליון שהתעורר מכוח נוכחותנו בארץ ישראל, התברכה נשמתנו הפנימית, וממנה באו השפעות עצומות, להצליחנו בכל מעשה ידינו, בצמיחה ותנופה למעלה מכל דרכי הטבע, מכל ממלכה ומכל עם ולשון. דבר זה הוא סוד נסתר, הידוע וברור לכל מי שבא בשערים הפנימיים של התורה, והשיג עמקי חכמתה לדעת חכמה ובינה, ולהבין סדר התפתחות העולם, על פי מה הושתת ובמה הטבעו שעריו, מוצאיו ומובאיו. אין העולם מסוגל להבין ראייה פנימית זו, שהיא מושרשת בעמקי החכמה הפנימית של ישראל, וניצבת ממעל לשכל האנושי ולכל יכולת השגתו. אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה, להבין אמרי אמת ולראות את העולם בבהירות, בטוב ה' הגדול אשר עלינו, המתעורר ומתברך מסיבות וטעמים נעלמים מעיני כל חי, וגלויים לחכמי לב הפנימיים, ראשי אלפי ישראל, קדושים אשר בארץ המה, ואשרי השומע להם, לכוון מהלכי הפוליטיקה והנהגת המדינה על פי הפלא המיוחד לאומה הישראלית, המוכח וברור לאורך ההיסטוריה, שאין הוא מתחשב בשיקולי אנוש ובחשבונות מדולדלים של הגבולות האנושיים הצרים, אלא מתנהל בסוד מלכות ה', בחוקיות אלוקית עליונה, שהיא האמת והבסיס האיתן שלנו, עם ה' הנבחר מכל העמים.

ליישב את כל הארץ!
והנה מכאן צריכים אנו לדעת דבר חשוב מאוד מאוד. הנה, צריכים אנו שהייחוד העליון יהיה שלם וגמור ממש, והיינו שלא תהיה נקודה ובחינה אחת שלא יהיה בה חיבור וייחוד. והנה ראינו שהייחוד העליון תלוי הוא במעשה התחתונים, בסוד ישיבת עם ישראל בארץ ישראל. והנה, בשעה שעם ישראל איננו יושב בכל מרחבי ארץ ישראל, הרי שיש בחינות שאין בהן הייחוד השלם. והיינו שהבחינות בשמים שמקבילות לחלקי הארץ שאינם מיושבים, גם הן שוממות בעליונים. כל מקום ומקום שבו אין התיישבות של עם ישראל, הרי שבשמים העליונים, באותו מקום רוחני המקביל אל המקום הגשמי, גם בו אין שפע וחיות מהעליונים. וממילא כל העולם כולו נחסם ואינו מקבל את השפע הזה. וההשלכות בעניין זה הם גדולות מאוד. ואף שאינן נראות לעין אנושית רגילה, הנה הדבר ברור וגלוי מאוד לכל מי שבא בשערים הפנימיים של התורה, וזיכך עצמו עד שזכה להשיג את הבנת העולם מצד פנימיותו ורובדיו הנעלמים מעיני כל חי. ובשל כך כותבים אנו דברים אלו, כדי שידע כל איש ישראל ויאמין וישיב אל לבבו, מה יקר וחשוב הוא עניין יישוב ארץ ישראל, ומה נזק עצום בא מהחלשת היישוב היהודי בארץ ישראל, אשר ממש מדלדל את כללות הכוחות של ישראל, ופוגע בכל תחומי החיים של ישראל חלילה, ומחליש כוח האומה ויסוד עמידתה, ומחשיך את הנשמות חלילה ומרבה עיצבון ודלדול חיים, בחינוך, בכלכלה בביטחון ובכל הרובדים ממש. והוא בסוד "הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה". וישיב כל איש ישראל דבר זה אל לבבו, כדי שישיכיל ויבין וישקול נכון את עניין יישוב ארץ ישראל, ולא יסבור רק סברות שטחיות חיצוניות, הרואות רק את הרובד החיצוני, כאילו ישיבת ארץ ישראל היא עניין בטחוני בלבד, שיש מקום להתלבט בו חלילה וחס. ישיבת עם ישראל בארצו היא שורש החיים של עם ישראל, ואם חלילה גודעים חלקים מארץ ישראל חלילה חלילה, הנה דבר זה הוא קריעת הנשמה מהגוף, וממילא כל חיות הגוף מידלדלת ונעשית יתומה ונבובה וחלשה, וההשלכות קשות מאוד חלילה. וצריך להשכיל ולהבין, שכמעט אין דף בזוהר הקדוש שאינו מדבר על ארעא קדישא, ושהיא מקור הברכה ממש. ומי שזכה באמת להיכנס לשערי פנימיות התורה יודע נאמנה את גודל מעלת ארץ ישראל, ובכל עוז לוחם ומתנגד לכל מחשבה זרה ונוכריה הסוחרת בארץ החיים, ארץ הקודש, כאילו היא בשר קצבים חלילה וחס, ה' יצילנו.

הצלחת ישראל תלויה ביישוב הארץ
ממוצא הדברים אנו למדים שכל הצלחת העולם כולו, וכל הברכה והאורה שראויה להגיע לעולם כולו, תלויה ממש ביישובם של ישראל בארץ ישראל, שהדבר הזה הוא שורש ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ובו תהיה השלמת שמו של הקב"ה ותבוא הגאולה השלמה. וצריכים אנו להבין שכל מקום ומקום בארץ ישראל שמיושב על ידי עם ישראל, מגביר ומעצים מאוד מאוד את החיל והחוסן של עם ישראל, והוא מרבה ברכה ושפע בנשמת ישראל, וממילא מנשאם ומצליחם בכל מעשיהם ופעולתם. ונמצא שיש להם כוח ויכולת לעמוד מול כל האתגרים וכל הקשיים וכל הלחצים של אומות העולם. והיינו שבניגוד למבט החיצוני החושב שההתיישבות היא 'בעיה' חלילה שמסבכת אותנו עם אומות העולם, הנה דווקא ההיפך הוא הנכון. ישוב ארץ ישראל הוא הפתרון לעוז רוחם של ישראל ולעמידתם בכל אתגרי ההתמודדות עם אומות העולם. ההתיישבות בארץ ישראל היא מאגר הכוח, היא זו שתיתן לעם ישראל את הברכה והכוח לעמוד ולהצליח מול אומות העולם. ואילו הרפיסות והכניעה ללחצי אומות העולם, במחשבה מוטעית של התחשבות באומות העולם ורגישות לדעתם, הנה גורמות לעצירת ההתיישבות וממילא פוגמות בשפע שבא מלמעלה ועל ידי כך מחלישות את כוחם של ישראל חלילה. צריכים אנו להשכיל ולהבין את סוד החיים הרוחניים של ישראל ומעוז תעצומתם הפנימית. ישראל הוא עם ה', וחיותו באה לו ממקורות הזנה רוחניים פנימיים. לא חשבונות אנושיים וקשרים בין לאומיים הם מקורות החיות של ישראל, אלא דווקא מימדי רוח עליונים, הם הם יסודות השפע והקיום של האומה. "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כג ט). ובמובן זה, יישוב ארץ ישראל הוא יסוד ושורש לעוצמת חייו של ישראל, ועצירת ההתיישבות דומה למי שאין לו אוכל ומשקה, והוא מתענה בצום ימים רבים, שהנה נחלש כוחו ואינו יכול להתמודד ולעמוד. כללו של דבר, יישוב ארץ ישראל מעורר את השפע במרומים, והרי הוא כמי שיש לו מזון רב ומשקה רב, וכוחו במותניו ברעננות ובחילא יתיר.

יסוד הכל - אמונה!
והנה צריכים אנו לחזק עצמנו מאוד ולהשכיל ולהבין שיסוד העניין הוא האמונה. והיינו שעיקר ניסיונותיו של אברהם אבינו היו סביב עניין האמונה, לדעת ולהאמין שהוא יתברך המנהיג היחידי, האדון בעולמו שדברו אמת ופעולתו אמת ואין עוד מלבדו ואפס זולתו. כך, כל עניין ירושת הארץ והמאבק עליה מושרש ותלוי בסוד האמונה, והיינו שמי שחדור באמונת אומן, אמונה עזה ואיתנה בבורא עולם, הרי שלא יבלבלוהו כל דיבוריהן ואיומיהן של אומות העולם, ולא כל מחשבות אוון שלהן. שכן מכיר ויודע הוא מפנימיות לבבו, שהגויים כעלה נידף לפני מלכו של עולם, שרוממותו וגדולתו לאין חקר, וכוחו וגבורתו מלא עולם. ודבר זה הוא אבן בוחן ושורש גדול, והיינו שכל ירושת הארץ תלויה בתוקף האמונה, ומי שרוחו נבובה ואמונתו רעועה, הרי שיתפתה לחשוב שהצלחת ישראל תלויה בסיבות הטבעיות, ובאישור אומות העולם ובסיוען, וממילא ינסה לרצותן ויתרפס בפניהן, וישפיל בזאת את כבוד ישראל וכבוד השכינה וכבודה של ארץ ישראל ותורת ישראל. שכך היא המידה, שמי שאין בו אמונה סבור שהעולם מתנהל על פי חשבונות אנוש והסכמות בני אדם ואישורם, ויביט בכל עת על אומות העולם לראות אם מרוצות הן ממנו אם לאו. וכל זאת תחת האמת הגדולה, אשר אנו "עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כג ט), שאל לנו כלל להביט ולהתייחס ולהתרשם מדיבורי אומות העולם, לא של שריהן ולא של חשוביהן.
הלא נביט נא בדברי ימי עמינו המופלאים, וברועי ישראל הגדולים אשר מעולם אנשי השם, הנה צריכים אנו לקחת לקח ולימוד מהם, להיות כמרדכי היהודי וכל מנהיגי ישראל האמיתיים בכל הדורות, שלא נעו ולא זעו ולא התבלבלו כלל, ולא עשה בהם שום רושם מכל האיומים וההפחדות של אומות העולם. והנה אף שהיו במצב הרבה יותר ירוד ממצבנו היום, שברוך ה' אנו בארצנו תחת ממשלה מעם ישראל ולא תחת ממשל גויים, ויש לנו צבא וחיל גם בגשמיות, והתורה מתרבה ומתחזקת בישיבות ותלמודי תורה ותנועת תשובה. ולעומת זאת הנה מרדכי הצדיק היה תחת ממשלת אחשוורוש, וישראל שבאותו הדור היו נהנים מסעודתו של אותו רשע, ואף על פי כן לא זע ולא נע מהמן הרשע. וכך אנו צריכים לשאוב עוז ותעצומות של אמונה, וללכת בעקבי הצאן, בעקבות רועי הצאן האמיתיים של ישראל, ולדעת ולהשכיל ולהבין שכל כוחנו איננו אלא באמונתנו בו יתברך, שצריכים אנו להישען על אבינו שבשמים, ולקיים רצונו בשלמות, ולא לחשוש כלל לדיבוריהן של אומות העולם, "גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱ־לֹהִים" (תהילים ט יח).
והנה כן צריכים אנו ללכת בדרכי מורנו ורבנו הגדול, הרב אליהו זיע"א, שבתוקף אמונתו הגדולה עמד בגאון על שלמות ארץ חיינו, כן צריכים המנהיגים כולם, לשאוב ממעיינות האמונה עוז וגבורה, לשמור על שלמות ארץ ישראל, לבנות את הבתים ולא חלילה להרוס, להעצים את האחיזה בארץ ישראל, ומהרה להתגבר אף לבנות מקדש והיכל ודביר, ועל ידי התעוררות זו בוודאי יבוא משיח צדקנו וכל שפע ברכת שמים יחול עלינו. לכן, אל נא לנו להיות יראים וחוששים, אלא לשים בטחוננו בה' יתברך, ולפעול בכל עוז לגאולה שלמה.
שנזכה מהרה לראות בשוב ה' ציון, בביאת משיח צדקנו ובניין בית מקדשנו, ובתחית המתים תחזנה עינינו בכל הקדושים, ורבנו הרב אליהו עימהם, שמחים וששים בניין עיר מקדש, תפארת ירושלים, עיר עוז לנו, במהרה בימינו אמן ואמן!
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il