ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש בית מדרש תשעה באב

לקט מקורות מהחסידות בענייני תשעה באב

תשעה באב בחסידות

3635
מוקדש לרפואת
חיה מלכה בת רחל
לחץ להקדשת שיעור זה
דיליתני הדלתני
השל"ה פרשת בלק תורה אור א
דע כי אין רע יורד מלמעלה לאומה ישראלית כי בנים הם לה', ואף שחרה אף ה' בהם בחורבנות המקדשות וחורבן ישראל וגליותם בין האומות, הכל הוא לטובתם, וכאשר ייסר איש את בנו ה' מייסרנו, והכל לטובתינו להזדכך בכור האומות להתם חטאת ופשע, להיות זך בלי שמרים בלי סיג, רק אור בהיר לעתיד. כי היסורין ממרקין וגם מביאים לידי תשובה, כמו שנפרש בפרשיות שהן בין המצרים. ואז יקויים ארוממך ה' כי דליתני, ולו שני פירושים, לשון דלות ולשון התרוממות, כי הדלות שהם הצרות הם סיבות ההתרוממות, וגורמות להיות יתרון אור ממה שהיה. ויתרון אור הזה יבא מהחשך, כי במחשכים הושיבנו כדי שיצא אור גדול מהחשך. וכמו דם המתהפך לחלב שהוא לבן, כן ויהפוך ה' את הקללה לברכה, כי הקללה עצמה נתהפך לברכה. וחורבן בית המקדש היא בניינו, כי חורבן בית המקדש גורם להיות תם עונך בת ציון, ואז יבנה בית המקדש הגדול שהוא בנין בית עולמים הנצחיים . על כן נוהגין כבוד בחורבנו כמו שהיו נוהגין בישובו, כי החורבן סיבת הישוב האמתי, והוא על דרך דתנן (שבת לא, ב) הסותר על מנת לבנות. וצום הרביעי וצום החמישי וכו' יהיה לששון ולשמחה. ועל זה בא הרמז בתורה בדברי אהרן שאמר (שמות לב, ה), חג לה' מחר, ואמר זה על י"ז בתמוז, ויש מחר שהוא לאחר זמן, ורמז כי לעתיד יהיה צום רביעי לחג לששון ולשמחה. ותשעה באב נקרא מועד כמו שנאמר (איכה א, טו), קרא עלי מועד, על שם עתיד שיהיה חג. על כן תשעה באב תמיד חל כמו שחל יום ראשון של פסח, שבו יצאו ישראל ממצרים שהוא מעין גאולה דלעתיד, כמו שנאמר, כימי צאתך ממצרים כן אראנו נפלאות (מיכה ז, ט


המלך יצא לשווקים
עבודת ישראל מסעי
כבר הקדים לנו אדמו"ר ז"ל הנ"ל רמז בפסוק (איכה א, ג) כל רודפיה השיגוה בין המצרים, דהיינו כל מי שרודף להמליך את הבורא יוכל להשיג יותר דוקא בימים אלו בין המצרים. למשל כי כשהשר יושב בביתו אז אימתו מוטלת אשר לא כל איש ואיש יכול לבא פנימה, מה שאין כן אם השר עובר בשוקים וברחובות חוץ לפלטרין שלו אז הוא קרוב לכל קוראיו ויאזין שועת כל הקוראים בשמו. וכן הנמשל לדעת כי בזמן הזה כי כצפור נודדת מקנה וגו' (משלי כז, ח), לכן הרשות נתונה לכל אדם להתקרב אל מלכו של עולם והוא עונה אליהם עכ"ל:
ועיקר הענין להתחזק ולאמץ את לבבו בעתים הללו לבלתי יפול ברשת ההתרשלות מעבוד ה' חלילה, ואפילו בתשעה באב שהוא חושך למראה עין, הגם שיש לבכות במר נפש על כל אשר מצאתנו ביום ההוא, מכל מקום יש לשמח לב המלך בשמחה העתידה שבו יולד מנחם ויגאלנו במהרה וישמח ה' במעשיו והיתה לו המלוכה כימי קדם:

מאור ושמש פנחס
והנה שמעתי מהצדיקים רבותינו ז"ל שבין המצרים מי"ז בתמוז עד תשעה באב הוא גם כן כ"א יום, הם כנגד כ"א יום שבין ראש השנה עד הושענא רבה, אלא שאלו בין המצרים הם בהעלם ואלו שמן ראש השנה עד הושענא רבה הם באתגליא. והנה לכך קורים אנו בספר תורה תמיד בבין המצרים פרשת פנחס ששם מוזכרים כל הקרבנות של כל המועדות וקורין הקרבנות של פסח ושבועות ושל ראש השנה ושל סוכות, ועל ידי אותיות של הפרשיות קרבנות שקורין בימים האלו נעשה כלי שיוכל למשוך אחר כך במועדות בזמנם אורות לכלים ההם כידוע לנבונים

מוחין חדשים
עבודת ישראל דברים פרשת דברים
הנה אמרו חז"ל (שולחן ערוך או"ח סימן תקנה ס"א) בתשעה באב חייב להניח תפילין במנחה. והטעם שבאים מוחין חדשים לנחם את עמו ישראל, וכמו שכתב האריז"ל לכוון במנחה שם הוי"ה ניקוד סגו"ל. והוא המשל כדרך האב שמייסר את בנו בשבט כדי להדריכו, ואף על פי כן אחר כך הוא מקרבו ומדבר על לבו ומנחם אותו לומר לו אהבתיך ומשכתיך חסד, וגם כשאני מוכיח אותך בשבט הוא לטובתך. וכן הענין אחר הימים הנוראים אלו ובפרט בתשעה באב אשר הדינים מתוחים רחמנא ליצלן, כמו שכתב האר"י ז"ל לכוון כל היום הוי"ה בניקוד שב"א שמורה על הגבורה, לכן לעת ערב הוא מנחם את עמו ישראל ומראה להם התקרבות ביד ימינו והחסד ושם הוי"ה בניקוד סגו"ל ובאים מוחין חדשים, ובודאי יש כח להמשיך אז שנו"ת חיים בתפילין כמו תמיד בבוקר בבוקר כנודע. ואז ההתחלה לבנות המלכות מחדש:

שמחים שבאו גויים בנחלתך
קדושת לוי דברים מגילת איכה ותשעה באב
מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך (תהלים עט, א). עיין ברבותינו ז"ל 'מזמור' כו'. ויבואר על פי משל, למלך שבנו טינף פלטין שבנה לו, ולא רצה המלך בעצמו לחרוב הפלטין של בנו מחמת צער הבן, מה עשה המלך סילק השגחתו ממנו ובאו האויבים והחריבו, ונמצא מזה שלא חרב המלך בעצמו הפלטין שבנה ניכר אהבת המלך עדיין על בנו. אבל על חרבות הגוים נאמר (ישעיה סג, ג) 'פורה דרכתי לבדי', שהקב"ה בעצמו ידרוך פורה שלו להחריב הגוים. וזהו 'מזמור' לאסף, אלהים 'באו גוים בנחלתך':

הלידה
אלי ציון ועריה כמו אשה בציריה (קינות ליום תשעה באב). והכלל, כי האשה בשעה שכורעת לילד יש לה צער, אבל באמת אחר כך כשתלד יהיה לה שמחה גדולה. וכן כל העומדים שם אפילו בשעת צערה יש להם שמחה, כי הם יודעים שבוודאי תלד בן או בת וזה באמת הוא שמחה. וגם לה באמת יהיה אחר כך שמחה כשתלד, רק שבשעת מעשה יש לה צער. כן באמת ציון, אפילו שעכשיו יש לה צער מחורבנה, הוא רק כמו 'אשה בציריה', אבל באמת הקדוש ברוך הוא יש לו שמחה מזה, כי הוא יודע שהצער הוא רק לשעה, אבל אחרי זה יבנה הקדוש ברוך הוא ביתר שאת ויתר עוז.

וזהו הרמז במדרש (איכ"ר א, כו) 'אין לה מנחם' (איכה א, ב), כל מקום שנאמר 'אין לה' הוה לה אחר כך, כמו בשרה נאמר (בראשית יא, ל) 'ותהי שרה עקרה אין לה ולד' ובאמת היה לה ולד. ויבואר כמו שאמר אדוני מורי ורבי, 'אין מזל לישראל' (שבת קנו, א), האי"ן הוא מזל לישראל, הוא המשפיע, 'מזל' לשון 'יזל מים מדליו' (במדבר כד, ז). וזהו 'אין' לה מנחם, האי"ן הוא מנחם לה, כי הוא יודע שבוודאי יבנה אותה וינחם אותה בכפלי כפלים:
אוהב ישראל בראשית פרשת וישלח
על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה [לב, לג]. א"ת ראשי תיבות תשעה אב רמז שלא יאכלו בני ישראל בתשעה באב (זוה"ק וישלח קע ב) והוא צולע על ירכו רמז לגלות המר. ויזרח לו השמש גו'. פירש רש"י לרפאותו מהרה לזרוח בשבילו פירוש תיכף היה רפואה ליעקב בהתנוצצות השמש קודם עת צאתה רמז שקודם שיבוא הגואל במהרה בימינו יתרפאו כל נפשות ישראל במהרה בימינו אמן:

המשיח בנביא
ישעיהו פרק י
(לג) הִנֵּה הָאָדוֹן יְקֹוָק צְבָאוֹת מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ:
(לד) וְנִקַּף סִבְכֵי הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל: ס

ישעיהו פרק יא
(א) וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה:
(ב) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְקֹוָק רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְקֹוָק:
(ג) וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְקֹוָק וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ:
(ד) וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע:
(ה) וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו:
(ו) וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם:
(ז) וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן:
(ח) וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה:
(ט) לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְקֹוָק כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים: פ
(י) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד: פ
(יא) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם:
(יב) וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ:

לידת המשיח
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק ב הלכה ד
עובדא הוה בחד יהודאי דהוה קאים רדי
געת תורתיה קומוי
עבר חד ערביי ושמע קלה א"ל בר יודאי בר יודאי שרי תורך ושרי קנקנך דהא חריב בית מוקדשא
געת זמן תניינות א"ל בר יודאי בר יודאי קטור תוריך וקטור קנקניך דהא יליד מלכא משיחא
א"ל מה שמיה מנחם,
א"ל ומה שמיה דאבוי א"ל חזקיה
א"ל מן הן הוא
א"ל מן בירת מלכא דבית לחם יהודה
אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי ואיתעביד
זבין לבדין למיינוקא
והוה עייל קרייה ונפקא קרייה עד דעל לההוא קרתא
והויין כל נשייא זבנן
ואימה דמנחם לא זבנה
שמע קלן דנשייא אמרין אימיה דמנחם אימיה דמנחם איתיי זובנין לברך
אמרה בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא
א"ל רחיציא אנן דברגליה חריב וברגליה מתבניי
א"ל לית לי פריטין
א"ל והוא מה איכפת ליה
איתיי זובנין ליה אין לית קומך יומא דין בתר יומין אנא אתי ונסיב
בתר יומין עאל לההיא קרתא אמר לה
מהו מיינוקא עביד א"ל מן שעתא דחמיתני אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי.
א"ר בון מה לנו ללמוד מן הערבי הזה ולא מקרא מלא הוא [ישעי' י לד] והלבנון באדיר יפול מה כתיב בתריה [שם יא א] ויצא חוטר מגזע ישי.
פני משה מסכת ברכות פרק ב הלכה ד
קאים רדי. היה עומד וחורש וצעק השור שלו צעקה אחת וא"ל ערבי א' שעבר לפניו יהודאי תתיר צמד השורים וקנקן המחרישה שלך ותניח מלחרוש מפני שהיום חרוב בית המקדש שלכם ואחר כך שצעק עוד פעם שנית א"ל קשור שורך ותחרוש מפני שבו ביום נולד מלך המשיח שלכם:
מן הן. מאיזה מקום הוא:
ואיתעביד זבן לבדים למיינוקא. ועשה עצמו מוכר הלבדין והמטפחות שכורכין בהם התינוקות והיה עולה למקום ויוצא למקום עד שבא לאותו המקום שאמר לו הערבי והיו כל הנשים לוקחין ממנו הלבדין ואמו של מנחם לא באת לקנות ושמע קול הנשים אומרות וקוראות לה אימיה דמנחם תבא הנה ותקנה בשביל בנך והיתה עונה אותן אני הייתי רוצה לחנקו לשונא ישראל וכלפי התינוק היתה מכנה כן לפי שביום שנולד נחרב בית המקדש ואמר לה האיש הזה בטוח אני שכשם שנחרב ביומו כך עתיד להבנות ביומו ובא ותקנה לו ואמרה לו אין לי מעות וא"ל ומה איכפת לי קח עתה בשבילו ואם אין לך מעות אבוא פעם אחרת לכאן ואקח המעות לאחר ימים בא וחזר להמקום ושאל על אותו התינוק מה הוא עושה ואמרה לו מן השעה שראית אותי ודברנו ממנו בא רוח סערה וחטפה אותו מידי והשיאו ונעלם מעיני:
מה לנו ללמוד מן הערבי הזה. שאמר שנולד באותו היום והלא מקרא מלא הוא והלבנון באדיר יפול זה בית המקדש ואז מיד ויצא חטר מגזע ישי ויוולד מלך המשיח:

תלמוד בבלי מסכת יומא דף נד עמוד ב
אמר ריש לקיש: בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה, הוציאון לשוק ואמרו: ישראל הללו, שברכתן ברכה וקללתן קללה, יעסקו בדברים הללו? מיד הזילום, שנאמר +איכה א+ כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה.

סיבת לידתו בתשעה באב
בני יששכר מאמרי חודש תמוז - אב מאמר ג - צום החמישי
א) שמעתי בשם הרב הקדוש מורינו הרב ר' פנחס מקארעץ זצוק"ל, על הא דאמרו רז"ל [[ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד] בט' באב נולד בן דוד, הטעם הוא, להיות נשמת משיח בן דוד היא נשמה היותר גבוה וכוללת, ואם כן צריכין ללידת זאת הנשמה זווג היותר עליון, והנה נוכל להתבונן בענין אהבה גשמיות בעולם הזה כענין אהבת חברים ואיש עם אשתו, בהיותם ביחד לא תוכר כל כך האהבה, משא"כ כשרוצים להיפרד ולהרחיק נדוד לזמן רב אז יתפעלו הנפשות באהבה יתירה אהבה עזה מגודל הגעגועים, ועל כן חייב אדם לפקוד וכו' בשעה שיוצא לדרך [יבמות סב ב], ואם כן תתבונן לפי"ז דבשעת הפירוד אז הוא הזווג באהבה יתירה ביותר ומקרי זווג היותר עליון ונולד מזה הנשמה היותר עליונה, על כן להיות בעוה"ר הפירוד בין הדבקים נעשה בתשעה באב, מיקרי בעוה"ר יום יציאה לדרך, נולד מזה הזווג משיח הנשמה היותר עליונה וכוללת, הבן.
ועפי"ז תתבונן מה ששמעתי שהקשו תלמידי הרב הקדוש מוה"ר דוב בער זצוק"ל לרבם, על הא דאמרו רז"ל [יומא נד א] שמצאו האויבים ביום ההוא את הכרובים כמער איש וכו' [מ"א ז לו], הלא אמרו רז"ל [ב"ב צט א] שזה לא היה רק בזמן שישראל עושין רצונו של מקום ובהיפך ח"ו הכרובים הופכים פניהם זה מזה, והשיב להם הקדוש הנ"ל, חייב אדם לפקוד וכו' בשעה שיוצא לדרך וכו', ואתה הבן.


מדוע נולד בתשעה באב
ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק במדבר לראש חודש מנחם אב
ותיכף ביום החורבן כשנכבשו בבוקר מיד עלה הרהור תשובה בלבם ואחר כך לעת ערב כשנשרף ההיכל מזה נולד בחינת משיח כמו שאמרו במדרש שם על ידי ההרהור תשובה וכמו שהוכיח להם ירמיה שבאם היו כן בארץ ישראל לא היו צריכין לגלות (כמו שאמרו בפסיקתא). רק מקודם לא עלה על דעתם שיחרב הבית שהיו סוברים ה' אתנו. ואחר כך כשראו שנכבשו הרהרו תשובה בלבם ומזה נולד משיח ו

יואל פרק ג
(א) וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ:
(ב) וְגַם עַל הָעֲבָדִים וְעַל הַשְּׁפָחוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי:
(ג) וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן:
(ד) הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְקֹוָק הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא:
(ה) וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם יְקֹוָק יִמָּלֵט כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה כַּאֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר יְקֹוָק קֹרֵא:

לידתו בשבת חזון
ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק דברים פרשת דברים

והנה כבר אמרנו שבכל שבת נכלל כל הקדושות שבאים בתוך ימי המעשה שאחריו וכמו שאומרים וקדשתו מכל הזמנים דשבת כולל כל קדושת הזמנים וכמו שמובא בזוה"ק (ח"ב פ"ח א) כל ברכאן וכו' ביומא שביעאה תליין דשבת כולל כל הברכות וכל הקדושות שהם אחד כמו שנאמר (בראשית ב', ג') ויברך ויקדש וכל מה שיש בתוך ימי המעשה ברכה וקדושה מקבל מיום השבת שקודם לו. ומהאי טעמא מברכין החודש בשבת שקודם ראש חודש שקדושת ראש חודש שיבוא בתוך השבוע כלול בשבת הקודם ומקבל מיום השבת. וכן השבת הזה שחל תשעה באב בימי המעשה שאחר כך הנה זה שהיה אז יום חורבן בית אלהינו אינו נכלל בשבת הקודם דשבת הוא רק כללא דכל ברכאן וקדישין. אבל מה שמיום תשעה באב הוא יום הולדת נפשו ורוחו של משיח זה כלול בשבת זה שקודם תשעה באב שממנו מקבל יום זה הקדושה זו וכאמור. ולכן נקרא שבת זה שבת חזון שבו ראוי שיוולד משיח ויקוים אשפוך את רוחי על כל בשר וגו' בחוריכם חזיונות יראו:


אוהב ישראל ליקוטים חדשים פרשת ויקרא

ויקרא אל וגו' [א, א]. ופירש רש"י לכל קריאות ולכל דברות וצווים קדמה קריאה לשון כו'. דע שבא רש"י ז"ל כאן ללמדנו כלל גדול בתורה והיינו כמו שמשה לא היה נגש לדבר עם השכינה עד שקדמו קריאה, כמו כן צריך האדם הרוצה לעלות אל ה' ממדריגה למדריגה בכל מדריגה צריך הוא שיקדימו קריאה מן השמים וליתן לו אותו המדריגה. כי העבדות האמיתית להשי"ת הוא דוקא מי שעובד את ה' יתברך ואינו רוצה באמת שום מדריגה עד שקוראין לו וכופין אותו מן השמים על זה כי הוא צורך העולם. והנה בעינינו ראינו רבים מן החסידים שנעשו משוגעים חס ושלום או בעלי מרה שחורה ומאין נמצא הדבר הזה אם מן התורה חס ושלום אדרבה התורה עוד משמחת את הלב, ולסיבה זו אסרו חכמינו ז"ל לימוד התורה בתשעה באב ולאבל (תענית ל א). אם מן המצות הלא פקודי ה' ישרים משמחי לב (תהלים יט, ט). אבל הענין הוא כי האנשים ההם הם הרוצים לעלות אל ה' והסולם נעלמה מעיניהם כי אינם עובדים את ה' יתברך בהדרגה ותופסים דבר שאין שייך להם בלי שום קריאה ורשות מן השמים. וגם יש אנשים שעיקר עבדות שלהם לה' יתברך הוא כדי להיות בעל מדריגה, ועל זה נאמר (שמות כ, כג) לא תעלה במעלות על מזבחי, היינו כדי להיות בעל מעלה ומדריגה. כי תגלה ערותך עליו, כמו שאנו רואין שח"ו נעשו בעלי מרה שחורה. ולא כן דרך האנשים השלמים שהם עבדים מרוצים לה' יתברך ואינם רוצים באמת שום מדריגה. ומה שאנו רואים שיש להם מדריגות גדולות הכל הוא על ידי כפייה מן השמים לצורך העולם ויזהר האדם בזה. ואל יהרסו לעלות אל ה' כי הרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם (ברכות לה ב):

ז) וְעַל - כֵּן תִּשְׁעָה בְּאָב הוּא תַּעֲנִית חָמוּר בְּכָל הַחֲמִשָּׁה עִנּוּיִים וּמַפְסִיק מִבְּעוֹד יוֹם כְּמוֹ יוֹם הַכִּפּוּרִים מַמָּשׁ, כִּי תַּעֲנִית תִּשְׁעָה בְּאָב הוּא בִּשְׁבִיל חֻרְבַּן בֵּית - הַמִּקְדָּשׁ, וְעִקַּר הָאֲבֵלוּת עַל חֻרְבַּן בֵּית - הַמִּקְדָּשׁ הוּא מַה שֶּׁפָּגַמְנוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ וְנִתְרַחַקְנוּ מִקְּדֻשַּׁת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים שֶׁהוּא הָאֶבֶן שְׁתִיָּה נְקֻדַּת הָעוֹלָם שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר קְדֻשַּׁת בֵּית - הַמִּקְדָּשׁ וְאֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל וְכוּ' כַּנַּ"ל. שֶׁשָּׁם נִכְנַס הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּיוֹם הַתַּעֲנִית לְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל לְקַשֵּׁר כָּל הָרְצוֹנוֹת וְכָל הַשִּׁנּוּיִים

שערי קדושה חב שער ז
קימה אחר חצות לילה, זולת היותו מכלל אבלי ציון וירושלים שנאמר עליהם (ישעיה פרק ס"ו) שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, כי גם הקדוש ברוך הוא באותה שעה מתאבל ושואג כארי. גם בעסקו אז בתורה אמרו רבותינו ז"ל (שה"ש רבה ה' ז') אין רנה של תורה אלא בלילה, ואמרו רבותינו ז"ל (ע"ז דף ג' ע"ב) כל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד משוך עליו ביום, ואמרו רבותינו ז"ל (תמיד דף ל"ב ע"ב) כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו. וכתיב (איכה ב' י"ט) קומי רוני בלילה, ולא זכה דוד המלך ע"ה להיות חי וקים בעולם הזה ובעולם הבא אלא על זה הדבר כמו שכתוב (תהלים קי"ט י"ט) חצות לילה אקום להודות לך. ובכל ספר הזוהר נתבאר שבחי המצוה הזו לאין קץ, גם משרה רוח הקודש על האדם כנזכר שם בפרשת שמות (י"ח ע"ב):
עוד בנושא תשעה באב
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il