ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת שירה של אתר ישיבה בירושלים עם הרב סבתו
בית המדרש בית מדרש הלכות תשעה באב

אמירת נחם בתשעה באב

הקדמה ,המקור לדין ,היכן צריך לומר תפילת נחם ?שיטות הראשונים,קושיית הראש,ישוב על קושיית הראש,אמירת נחם במנחה לאור כוונות הארי ז"ל,תפילת נחם הלכה למעשה נחם למתענה בעשירי ,עומק הנחמה בעת החורבן עצמו לגדולי החסידות.
מוקדש לרפואת
טובה בת רחל
לחץ להקדשת שיעור זה
הקדמה
במאמר זה נעסוק בדין אמירת תפילת נחם , בתשעה באב , נראה את המקור לתפילה את שיטות הראשונים והאחרונים, וננסה להבין לאור דברי בעלי החסידות והפנימיות , את המנהג שנתקבל ברוב קהילות ישראל לומר תפילה זו , בתפילת מנחה בזמן בו התחיל להישרף בית אלוהינו.

המקור לדין
המקור לאמירת תפילת נחם בתשעה באב הם דברי הירושלמי 1 : "
אמר רבי אחא בר יצחק בשם רבי חייא דציפורין יחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע. מהו אומר? רחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ..." .

מדברי פשט הירושלמי עולה כי צריך להזכיר מעין המאורע בכל התפילות , ועוד עולה מדברי הירושלמי כי צריך לומר את תפילת רחם ולא כפי שנוהגים חלק מהקהילות לומר נחם.

היכן צריך לומר תפילת נחם ?
לגבי המיקום בו צריך לומר תפילה זו מבאר הירושלמי :
רבי אבדימא דציפורין שאל היכן אומרה את תפילת נחם? אמר לו ..אומרה בעבודה בברכת רצה,

וכן כתב הפני משה 2 : " וכיון שזו דרך בקשה היא רחם ה' אלהינו אומרים אותה בעבודה"
למרבה הפלא אנו מוצאים שאין אנו נוהגים כפי דברי הגמרא, שהרי רוב קהילות ישראל נהגו לומר תפילה זו בברכת בונה ירושלים ולא בברכת עבודה.

שיטות הראשונים:
הראש 3 הסביר את מנהג העם לומר תפילה זו בברכת בונה ירושלים על פי הגמרא בעבודה זרה 4 שאפשר לשאול בכל ברכה מעין ברכה, ומכיוון שברכת בונה ירושלים עוסקת בבניין ירושלים, בה נבקש על בניין ירושלים . וז"ל קודשו:
" ונהגו עמא למימר (ונהגו העם לומר תפילה זו בברכת ) בבונה ירושלים ,וסמכו על דברי רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב שאמר (ע"ז דף ח א) "אף על פי שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר". ותפילת נחם העוסקת בתפילה על בניין ירושליים היא מעין ברכת בונה ירושלים , ולכן נהגו העם לאומרה שם , וכן כתב הריף 5 .


קושיית הראש
לעיל ראינו כי מפשט דברי הירושלמי צריך לומר תפילה זו בכל התפילות, אך בפועל אנו אומרים אותה רק בתפילת מנחה ועל זה תמה הראש 6 :
"
כל ימי תמהתי למה נהגו שאין אומרים נחם אלא בתפלת המנחה כיון דקאמר יחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע מסתמא בכל התפלות קאמר ערבית ושחרית ומנחה כמו ראש חדש פורים ותענית".

ואכן חלק מהראשונים פסקו לומר תפילה זאת בכל התפילות כן כתב הכל בו 7 : " ובכל תפלות ט' באב אומר אותה כדאמרינן בירושלמי רבי אחא אומר מעין המאורע בתשעה באב ומאי ניהו רחם" וכן כתב הריטב"א 8 אך הוא מחלק שבכל תפילה אומר מעין המאורע עצמו : " שבערבית ושחרית (ששם אנו בצער גדול) שהוא כמי שמתו מוטל לפניו ואינו בנחמה אומ' רחם, ולמנחה אומר נחם שדומה למי שנקבר מתו ".
ובאבודרהם 9 כתב שנושא זה תלוי במחלוקת גאונים בין רב עמרם הסובר שצריך לומר תפילה זו בכל התפילות לבין רב סעדיה הסובר שצריך לומר תפילה זו רק במנחה.

ישוב על קושיית הראש
על מנת ליישב את קושית הראש מדוע נהגו לומר תפילה זו רק במנחה, כתב הב"ח 10 כי באמצע יום תשעה באב אנו נחשבים כמי שמתו מוטל לפניו ולא שייך לנחמו אך במנחה אנו דומים כמי שמתו נקבר ואז אפשר לנחמו.(מעין מה שכתב הריטב"א).

על הסבר זה קשים דברי הגמרא במסכת תענית 11 :
"
בשבעה נכנסו נכרים להיכל, ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני, ותשיעי סמוך לחשיכה הציתו בו את האור, והיה דולק והולך כל היום כולו, שנאמר אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. והיינו דאמר רבי יוחנן: אלמלי הייתי באותו הדור - לא קבעתיו אלא בעשירי, מפני שרובו של היכל בו נשרף".


כך שיוצא שבמנחה אנו בצער רב על תחילת חורבן הבית, ואנו כמי שמתו מוטל לפניו ולא כמי שמתו נקבר.
ולכן נצרכים אנו ליישוב שונה, ואכן הבית יוסף 12 מבאר כי במנחה התחיל החורבן, ולא הסתים אלא שבזמן החורבן אנו מתפללים על תנחומיה:
"
ונראה לי שטעם רבינו סעדיה משום דלעת ערב הציתו בו אש (עיי' תענית כט.) הלכך באותה שעה מזכירין שפלות ירושלים ואביליה ומתפללין על תנחומיה ".


קושיית האר"י ז"ל
על דברי הבית יוסף הקשה האר"י ז"ל 13 :
"
ענין ט באב מה שנהגו ביום ט באב במנחה לומר פסוקים של נחמות (תפילת נחם) וגם לקום ולשבת על הספסלים למעלה ואדרבא נראה מן התלמוד בבלי כי לעת ערב הציתו אש בהיכל ביום ט באב ונשרף בעת המנחה וכפי זה היה ראוי להחמיר במנחה יותר מבשחר".

והוא ישב את הדברים על פי האמור במדרש איכה 14 השואל מדוע אנו אומרים "מזמור לאסף באו גויים בנחלתך", עלינו לומר קינה לאסף? ומיישב על ידי משל :
"
משל למלך שעשה בית חופה לבנו וסיידה.. ויצא בנו לתרבות רעה, מיד עלה המלך לחופה וקרע את הוילאות ושיבר את הקנים , ונטל פדגוג (המחנך של הבן) שלו איבוב של קנים (שברי החופה) והיה מזמר, אמרו לו המלך הפך חופתו של בנו ואת יושב ומזמר, אמר להם מזמר אני שהפך חופתו של בנו ולא שפך חמתו על בנו, כך אמרו לאסף (כאשר אמר מזמור לאסף באו לנחלתך) הקדוש ברוך הוא החריב היכל ומקדש ואתה יושב ומזמר, אמר להם מזמר אני ששפך הקדוש ברוך הוא חמתו על העצים ועל האבנים ולא שפך חמתו על ישראל".


כלומר בעצם חורבן הבית במנחה ישנה מעין נחמה פורתא שה' הטוב שפך את חמתו על עצים ואבנים ולא על עם ישראל עצמו וביאר האר"י ז"ל את הדברים בהרחבה: 15
" בתחילה התחילו האויבים להרוג את בני ישראל ואז חשבו ישראל שלא יהיה ח"ו תקומה למפלתן, ויכלו ח"ו בחרב האויבים ובראותם שהציתו' אש בהיכל לעת ערב שהוא זמן המנחה אז אמרו מזמור ושמחו שמחה גדולה , וקבלו נחמה, כי אם ח"ו לא היה הקב"ה משליך חמתו על העצים ועל האבנים לא היתה תקומה לשונאי ישראל וכמשז"ל כלה את חמתו ויצת אש בציון. ונמצא כי לעת מנחת ערב שהציתו אש בהיכל אז אמרו ישראל מזמור וקבלו נחמה על צרתם א"כ המנהג הנזכר (לומר פסוקי נחמה במנחה) הוא טוב ונכון"


אמירת נחם במנחה לאור כוונות הארי ז"ל
ובספר פרי עץ חיים 16 צירף עניין זה לכוונות שהנהיג האר"י בניקוד ההויות שבשחרית ובמנחה צריך לנקד את שם הויה בניקוד שווא, המרמז לספירת הגבורה אך בתפילת מנחה, הנהיג האר"י לנקד את שם הויה בבסגול שהוא הניקוד של ספירת החסד, לרמז על אור חסד שיורד דווקא בעת החורבן עצמו.

תפילת נחם הלכה למעשה
לאשכנזים המנהג ברור על פי דברי הרמ"א :" והמנהג פשוט שאין אומרים נחם רק בתפלת מנחה של תשעה באב, לפי שאז הציתו במקדש אש ולכן מתפללים אז על הנחמה"
אך בשולחן ערוך כתב 17 : " בתשעה באב אומר בבונה ירושלים: נחם ה' אלהינו את אבלי ציון". ולכאורה מסתימות דברי מר"ן צריך לומר תפילה זו בכל התפילות כדברי הראש וכך הבין בדבריו המשנה ברורה 18 : " מסתימת המחבר משמע דדעתו שיאמרו בכל התפלות וכן הוא המנהג בירושלים".
וכן כתב הברכי יוסף 19 שהוסיף וכתב שזה מנהגו: " וכ"כ הרב לחם משנה סוף הלכות תענית שזהו דעת הרמב"ם. וכן נראה דעת הרב טור ברקת. וכן הוא מנהגנו."
ובילקוט יוסף 20 כתב
" מנהג ירושלים לומר נחם בכל התפלות, ערבית שחרית ומנחה. ...ואחינו האשכנזים נהגו שלא לומר נחם אלא בתפלת המנחה בלבד, ונהרא נהרא ופשטיה". כלומר לשיטתו הספרדים צריכים לומר נחם בכל התפילות.

אך הרב אליהו זצ"ל ניסח את הדברים אחרת:
" מנהג הספרדים הרגיל ....אומרים "נחם" רק במנחה.
מנהג בית אל שהש"ץ אומר "נחם" גם בחזרת הש"ץ שחרית.
ועוד יש מנהג לומר "עננו" ו"נחם" בכל התפילות בשחרית מנחה וערבית".

מדבריו משמע שהמנהג הרגיל הוא לומר את תפילת נחם דווקא במנחה.

נחם למתענה בעשירי :
בירושלמי 21 מסופר על מנהג של חלק מהחכמים שהיו צמים גם בעשירי באב:
" רבי יהושע בן לוי ציים תשיעי ועשירי רבי אבון ציים תשיעי ועשירי רבי לוי ציים תשיעי ולילי עשירי".
השל"ה 22 דן בשאלה האם הם צריכים לומר נחם :
"
נראה בעיני אותן המתענים ליל עשירי ומקצת יום עשירי, אזי מנהג טוב שיאמרו נחם בכל התפילות, דהיינו מן תפילת מנחה של ט' באב יאמר נחם גם בערבית וגם בשחרית וגם במנחה, אם עדיין מתענה. ואין זה נקרא משנה ממטבע הברכות, דמה איסור היה בדבר אם היה מזכיר נחם כל ימות השנה, דהא יכול לחדש דבר בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכה, ועתה שיושב בתענית ומשום החורבן, טוב הדבר לעשות כן ולומר נחם ממנחה ט' באב עת שהוצתה האש במקדש, ויאמר אותו עד גמר התענית".


עומק הנחמה בעת החורבן עצמו לגדולי החסידות
בתלמוד ירושלמי 23 מסופר על לידת המשיח בתשעה באב , כלומר יש בעומק הזמן של חורבן הבית נחמה גדולה. בספר עבודת ישראל 24 באר שדווקא בזמן זה, נמשכין מוחין חדשים לעם ישראל ולכן בתפילת מנחה דווקא נהגו להניח תפילין וז"ל קודשו:
"הנה אמרו חז"ל (שולחן ערוך או"ח סימן תקנה ס"א) בתשעה באב חייב להניח תפילין במנחה. והטעם שבאים מוחין חדשים לנחם את עמו ישראל, וכמו שכתב האריז"ל לכוון במנחה שם הוי"ה ניקוד סגו"ל. והוא המשל כדרך האב שמייסר את בנו בשבט כדי להדריכו, ואף על פי כן אחר כך הוא מקרבו ומדבר על לבו ומנחם אותו לומר לו אהבתיך ומשכתיך חסד, וגם כשאני מוכיח אותך בשבט הוא לטובתך".

ומעין זה כתב השל"ה: 25
"
דע כי אין רע יורד מלמעלה לאומה ישראלית כי בנים הם לה', ואף שחרה אף ה' בהם בחורבנות המקדשות וחורבן ישראל וגליותם בין האומות, הכל הוא לטובתם, וכאשר ייסר איש את בנו ה' מייסרנו, והכל לטובתינו להזדכך בכור האומות להתם חטאת ופשע...כי היסורין ממרקין וגם מביאים לידי תשובה, כמו שנפרש בפרשיות שהן בין המצרים. ואז יקויים ארוממך ה' כי דליתני, ולו שני פירושים, לשון דלות ולשון התרוממות, כי הדלות שהם הצרות הם סיבות ההתרוממות, וגורמות להיות יתרון אור ממה שהיה... וחורבן בית המקדש היא בניינו, כי חורבן בית המקדש גורם להיות תם עונך בת ציון, ואז יבנה בית המקדש הגדול שהוא בנין בית עולמים הנצחיים .


ולפי כל האמור לעיל אמירת נחם במנחה בזמן שיא החורבן מגיעה במקומה,

גרסת רחם
על פי כל הקדמות אלו מובנת מקומה של גרסת הירושלמי "רחם".
חלק מחכמי החסידות כי המילה רחם היא גם מילת רחם של אמא.
כלומר גרסת הירושלמי רחם מעידה על עומק תהליך החורבן, והוא שכשם שכאשר יוצא הרבה דם מרחמה של האימא יש חורבן ואימת מוות ,ובמקביל ישנם חיים חדשים שעומדים לצאת לאור, כך בחורבן הבית בזמן המנחה בו הציתו את ההיכל , היה הרס ואימת מוות אך במקביל הייתה לידה חדשה לידתו של משיח, ומכאן מובהר מנהג ישראל צאן קדושים לומר ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב, בה אומרים דוד מלך ישראל חי וקיים.
יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן.



^ 1.מסכת ברכות פרק ד הלכה ג
^ 2.פני משה מסכת ברכות פרק ד הלכה ג
^ 3.רא"ש מסכת תענית פרק ד
^ 4.ע"ז דף ח א
^ 5.רי"ף מסכת תענית דף י עמוד א
^ 6. רא"ש מסכת תענית פרק ד
^ 7.ספר כלבו סימן סב
^ 8.שו"ת הריטב"א סימן סג
^ 9.ספר אבודרהם סדר תפלת התעניות
^ 10.ב"ח אורח חיים סימן תקנז
^ 11.תענית דף כט עמוד א
^ 12.בית יוסף אורח חיים סימן תקנז
^ 13.שער הכונות דרושי חג השבועות דרוש א
^ 14.איכה רבה (וילנא) פרשה ד
^ 15.שער הכונות שם
^ 16.פרי עץ חיים שער חג השבועות פרק א
^ 17.הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנז סעיף א
^ 18.משנה ברורה סימן תקנז ס"ק א
^ 19.ברכי יוסף אורח חיים סימן תקנז ס"ק א
^ 20.קצוש"ע אורח חיים סימן תקנז - נחם ועננו בתפלות ט' באב
^ 21.תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תענית פרק ד
^ 22.מסכת תענית נר מצווה אות י
^ 23.תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק ב הלכה ד
^ 24.עבודת ישראל דברים פרשת דברים
^ 25.פרשת בלק תורה אור א


עוד בנושא הלכות תשעה באב

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. שאל שאלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il