מאי חנוכה?

"מאי חנוכה" שואלת הגמרא ומתעלמת מכל הרקע המלחמתי, שהכשיר את הנס במקדש, לא משום שלא ידעו להעריכו, ולא משום שזלזלו גם במשמעותו לדורות.

אין זה אמנם כלי אומנותינו, אולם אין אנו מגנים בשום פנים את ההכרח המביא לידי שימוש בזה. אנו איננו גורסים את הגירסא של 'לא תרצח' כלפי אלה הרוצחים על דם קר, כלפי אלה שהם באים להרגנו. אנו יודעים בנידון זה כלל אחר - 'הבא להורגך השכם להורגו'.

אולם החשוב היה להדגיש לא את המומנט הזה, שאינו יכול להיות תמיד בשימוש, כי לא תמיד התנאים מאפשרים את זה. תחת זה יש כאן מומנט הרבה יותר חשוב, והוא להרגיל אותנו להעריך יותר את עצמנו, את הכוחות הרוחניים הגנוזים בתוכנו. לא להתייאש גם כשנראה שעומדים על סף הכיליון בין במובן רוחני בין במובן גופני. קריאה אמיתית חזקה יכולה לעורר הרבה נחשלים, כי אליבא דאמת בתוך התוך שמור הוא פך השמן הטהור. בלב כל אחד ואחד מישראל עוממת גחלת אשר יכולה להיות מלובה אם רק יבא האיש אשר ילבנה.

וגם במובן גופני פשוט, ישנם כוחות טמירים ענקיים גנוזים, והם יכולים לפעול הרבה מאד, לגמרי שלא לפי ההערכה החיצונית. הנה יודעים אנו על המפעל בא"י אשר החיה שממת דורות, אשר כיסה בירק טרשי סלעים, אשר הוציא מים מלב ישימון. מי נתן לנו כל אלה, מי הוליד לנו את הדורות החלוציים הללו, מאיפה לוקח כל זה?

והנה ראינו את האחים על המתרסים בגטאות, ראינו ושמענו את מעשי גבורתם את כח עמידתם ואת מיתתם מות הקדושים המופלאה. האם היה אפשר להכיר ביהודים הפשוטים יהודי היום-יום את הכוחות הנפלאים האלה אשר התגלו בבא הזמן? לא הכירו. כשם שגם אילולי אותם מאורעות אכזריים שבימי אנטיוכוס, לא היינו יודעים אולי ממציאותה של אותה משפחת כהנים צנועה במודיעין.

ועובדות אלה חשוב לנו להדגיש גם לצד הרוחני. כי ישנן כוחות טמירים בקרבנו, הם מתגלים במיוחד בתנאים בלתי רגילים, אבל הם חיים וקיימים גם בימים רגילים. התפקיד של חנוכה, הוא צריך להיות לפענח בתוכנו את הכוחות האלה לחיי החולין, לחיי המעשה. שלא לשכוח את עצמנו, שלא לשכוח את מהותנו, לדעת מי אנחנו ולמה אנו עמלים.