בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • האזינו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אברהם שפירא זצ"ל

אלוקים לא מפספס

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

תשרי תשע"ג
2 דק' קריאה
השבת נקרא בתורה את פרשת האזינו. פרשה זו נחבאת לה תמיד אל הכלים בין השפע הגדול של חגי תשרי, המסיטים אליהם את מבטם ועיונם של הדרשנים והלומדים. אולם אם נתבונן מעט ביחס התורה לפרשה מיוחדת זו, תצוץ לנו הפתעה מעניינת.
תעשו בבקשה ניסיון, (אני עשיתי זאת מספר פעמים), ותבקשו מהסובבים אתכם להציע – פרשה מרכזית בתורה (בלי חלילה לגרוע מקדושת, חשיבות ומרכזיות כל אות בתורתנו הקדושה). התשובות שתקבלו הן: פרשת שמע, עשרת הדברות, פרשת בראשית ועוד. איש לא יציע את פרשת האזינו, (אלא אם כן תשאלו אותו בשבת האזינו, והוא יבין מתוך ההקשר).
אולם, המצווה האחרונה בתורה, מצוות כתיבת ספר תורה, שופכת אור אחר על התמונה. נצטווינו – "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת...". יש מצווה לכתוב את שירת האזינו, וכיוון שאין כותבים את התורה פרשיות פרשיות, אנו מצווים לכתוב את ספר התורה כולו. אם כן, לפחות בנוגע למצוות כתיבת התורה, הפרשה המרכזית היא האזינו, וכולן מצטרפות אליה.
הסוד המייחד פרשה זו, מודגש בדברי הרמב"ן – זו הפרשה תדבר על כל המוצאות אותנו. פרשת האזינו עוסקת בהיסטוריה של עם ישראל. "זכור ימות עולם...". הפרשה מתארת את כניסת ישראל לארצם, החטא, הגלות הנוראה, ולבסוף – השיבה והגאולה.
מרכזיות הפרשה נובעת משתי סיבות – ראשית, ההיסטוריה של עם ישראל מלמדת, שהתורה אינה רק ספר המונח בקרן זווית בארון, כי אם – שירה, שירת חיים, תורת חיים. תפקידנו לחיות את התורה ולהביאה אל המציאות בעולם. זוהי דרך ארוכה, מורכבת ורצופת כישלונות, אך סופה להצליח ולהביא את העולם לגאולתו.
שנית – התורה עצמה מעידה על הצורך בכתיבת השירה - "למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל... והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות, וענתה השירה בזאת לפניו לעד... כי ידעתי את יצרו... בטרם אביאנו אל הארץ...".
אומרת התורה – יבואו יהודים בזמן הגלות הנוראה, ויחשבו (כפי שטענה הנצרות הארורה) שמא הקב"ה נכשל, חלילה, במהלך שהוא רצה להוביל בעולם. הנה, ישראל חטאו, ועם ה' נמצא בגלות בשפל המדרגה, ושמו הגדול מחולל בגויים, והכל הולך ונופל. באותם רגעים, נפתח את שירת האזינו ונראה, שאת הכול תכנן הקב"ה מראש. הוא ידע מראש, שישראל יחטאו ותהיה גלות, ועל דעת זה הוא יצא לדרך. בהיסטוריה הכללית של העולם אין בחירה חופשית, הכול צפוי וידוע מראש (וכבר הרחיב בכך הרמח"ל).
או אז, תחזק אותנו שירת האזינו להמשיך ולשאת את הלפיד, ולהאמין שגם המשך השירה העוסק בגאולה יתממש. וכפי שכתב הרמב"ן, שאם היינו מוצאים כתב של חוזה עתידות, שהצליח לתאר במדויק מאורעות רבים שיקרו, וודאי היינו מאמינים לו גם לכתביו העוסקים במאורעות שעדיין לא קרו. קל וחומר, לשירה זו שנכתבה בידי בורא העולם, המתארת מאורעות רבים שקרו, שאנו מאמינים גם בסיומה - "וכפר אדמתו עמו", במהרה בימינו אמן.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il