ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- חגי תשרי
הקשר איננו רק קיום המצוות הנוגעות לכל יום מיוחד, כמפורט בהלכה, אף שזה חשוב וחיוני. יש קשר הרבה יותר עמוק שנמצא בערך שנוגע בנשמותינו ובליבותינו: ההבנה שתכלית הקיום שלנו היא לעבוד את הבורא, למלא את משימת הבריאה עצמה ולהצדיק את קיומנו, כדי שלא נעמול לריק ולא נעביר את חיינו בבלבול וחוסר תכלית.
עבודת האל לובשת כל כך הרבה צורות וביטויים - לעולם אין לה דרך אחת בלבד. דוגמה אחת לזה הוא שהאכילה בערב יום הכיפורים נחשבת שווה לצום של יום הכיפורים עצמו. מכאן ברור שהשמחה הגופנית והרוחנית שאנחנו מצווים עליה בחג בסוכות גם היא חלק מעבודת הבורא, לא פחות מהתענית וכובד הראש שלנו ביום הכיפורים.
יש פה שיעור חשוב לכל אירוע בחיים. חז"ל אמרו "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה". צריך להודות ולברך לא רק על בשורות טובות אלא גם על בשורות כואבות ואפילו טרגיות. כל התרחשות בחיים מכוונת לעבודת הבורא.
הרעיון שהקב"ה סולח לנו ביום הכיפורים בוודאי מחזקת בנו את תחושת השמחה ושביעות הרצון. קשה לנשמתו של אדם לחוש שמחה וסיפוק כשמעיק עליה חטא. הידיעה שהאל שאנחנו עובדים הוא אל מוחל וסולח, אל שסובל את המשגים ומעשי האיוולת שלנו, אל שנותן לנו תמיד עוד הזדמנות להשתפר ולהתפתח מבחינה רוחנית ורגשית, היא כשלעצמה סיבה לשמחה פנימית ולהשקפה אופטימית על החיים.
בסוכות התורה מעניקה לנו את החירות מכבלי היומיום של בתינו. היא עוזרת לנו להעריך את היופי שיש בעולם הטבעי של הבורא בעזרת מצוות שמחזקות את עינינו וממלאות את נשמתנו. חג הסוכות משחרר אותנו מן שגרה והמציאות ומאפשר לנו להציץ במה שמעבר למציאות ולשגרה, להתבונן לתוך עולם שרחוק מחיי החולין הרגילים שלנו.
עצם הידיעה שעולם כזה קיים, היא כשלעצמה סיבה לשביעות רצון, לשמחה ולגיל. ההבנה שיש משהו גדול מאתנו שיש בכוחנו להתחבר אליו, ולו רק לשבוע אחד, היא מקור לאופטימיות ולהשראה. השמים הפתוחים שמגנים עלינו הם סמל לשוכן שמים שהוא, בסופו של דבר, מי שקובע את גורלנו ומכוון אותנו לנמל מבטחים נצחי במסע החיים שלנו.
חג הסוכות הוא אחד משלושת הרגלים, שלושה מועדים שבהם היהודים נדרשו להופיע בפני הקב"ה בירושלים. זאת היתה מעין הופעת חובה, מאחר שהיא באה מיד אחרי יום הכיפורים. כולם באו ועמדו בפני האל, כביכול, טהורים מחטא ושמחים על ההזדמנות לעבוד את הבורא ולשרת את האנושות - סיבת קיומו של העם היהודי.
התורה מתרה בנו שלא לבוא לפני הקב"ה בידיים ריקות, כי זה חוסר נימוס. אבל כל אדם יכול להביא את המנחה המתאימה לו - כישורים, עושר, אישיות או השקפה - לאירוע הגדול. אין שני אנשים שמביאים מנחה זהה, מפני שאין שני אנשים זהים. אך המנחה צריכה להיות כנה ונדיבה, משהו שניתן מכל הלב ולא מתוך קמצנות או מצוות אנשים מלומדה.
במובן זה חג הסוכות הוא מבחן לכוונות הטובות ולנדיבות שלנו. אסור לרמות את הקב"ה, לא בכוונה ולא במעשה. חג הסוכות הוא הזדמנות לפתוח את הלב ולהראות את נדיבות הלב לבורא ולברואיו. חז"ל ניסחו את זה בתמציתיות כשאמרו "ראויים כל ישראל לשבת בסוכה אחת!" גם השהייה יחד היא מקור לשמחה ולחדווה.
אחווה בין יהודים מעידה לא רק על עוצמה אלא גם על שמחה, על תחושה של ביטחון והישגיות. אך רק אם נצא מגבולות הבתים שלנו אל המרחב המשותף, אל השמים הפתוחים וההגנה שבאה מן היושב במרומים נוכל לחוש, באמת ובתמים, את התחושה הזאת ולהעריך אותה כראוי.
למה ללמוד גמרא?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מהפרי ועד הגאולה
רמב"ם וכוזרי
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
אנחנו קודש למענך
הסוד שעומד מאחורי מנהג "התשליך"
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הלכות שטיפת כלים בשבת
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
עבודת ה' ליום העצמאות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
