ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת שירה של אתר ישיבה בירושלים עם הרב סבתו
בית המדרש בית מדרש חגי תשרי

יום הכיפורים וסוכות

485
לחץ להקדשת שיעור זה
במבט ראשון אפשר לחשוב ששני הימים המיוחדים האלה בלוח השנה היהודי עומדים בניגוד חריף זה לזה. יום הכיפורים הוא יום של יראה וכובד ראש, של תענית ופרישות, ואילו סוכות הוא חג של שמחה ויופי, של שפע ואחווה. למרות זאת, יש נושא משותף שקושר יחד את כל הימים המיוחדים בלוח השנה היהודי.
הקשר איננו רק קיום המצוות הנוגעות לכל יום מיוחד, כמפורט בהלכה, אף שזה חשוב וחיוני. יש קשר הרבה יותר עמוק שנמצא בערך שנוגע בנשמותינו ובליבותינו: ההבנה שתכלית הקיום שלנו היא לעבוד את הבורא, למלא את משימת הבריאה עצמה ולהצדיק את קיומנו, כדי שלא נעמול לריק ולא נעביר את חיינו בבלבול וחוסר תכלית.
עבודת האל לובשת כל כך הרבה צורות וביטויים - לעולם אין לה דרך אחת בלבד. דוגמה אחת לזה הוא שהאכילה בערב יום הכיפורים נחשבת שווה לצום של יום הכיפורים עצמו. מכאן ברור שהשמחה הגופנית והרוחנית שאנחנו מצווים עליה בחג בסוכות גם היא חלק מעבודת הבורא, לא פחות מהתענית וכובד הראש שלנו ביום הכיפורים.
יש פה שיעור חשוב לכל אירוע בחיים. חז"ל אמרו "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה". צריך להודות ולברך לא רק על בשורות טובות אלא גם על בשורות כואבות ואפילו טרגיות. כל התרחשות בחיים מכוונת לעבודת הבורא.
הרעיון שהקב"ה סולח לנו ביום הכיפורים בוודאי מחזקת בנו את תחושת השמחה ושביעות הרצון. קשה לנשמתו של אדם לחוש שמחה וסיפוק כשמעיק עליה חטא. הידיעה שהאל שאנחנו עובדים הוא אל מוחל וסולח, אל שסובל את המשגים ומעשי האיוולת שלנו, אל שנותן לנו תמיד עוד הזדמנות להשתפר ולהתפתח מבחינה רוחנית ורגשית, היא כשלעצמה סיבה לשמחה פנימית ולהשקפה אופטימית על החיים.
בסוכות התורה מעניקה לנו את החירות מכבלי היומיום של בתינו. היא עוזרת לנו להעריך את היופי שיש בעולם הטבעי של הבורא בעזרת מצוות שמחזקות את עינינו וממלאות את נשמתנו. חג הסוכות משחרר אותנו מן שגרה והמציאות ומאפשר לנו להציץ במה שמעבר למציאות ולשגרה, להתבונן לתוך עולם שרחוק מחיי החולין הרגילים שלנו.
עצם הידיעה שעולם כזה קיים, היא כשלעצמה סיבה לשביעות רצון, לשמחה ולגיל. ההבנה שיש משהו גדול מאתנו שיש בכוחנו להתחבר אליו, ולו רק לשבוע אחד, היא מקור לאופטימיות ולהשראה. השמים הפתוחים שמגנים עלינו הם סמל לשוכן שמים שהוא, בסופו של דבר, מי שקובע את גורלנו ומכוון אותנו לנמל מבטחים נצחי במסע החיים שלנו.
חג הסוכות הוא אחד משלושת הרגלים, שלושה מועדים שבהם היהודים נדרשו להופיע בפני הקב"ה בירושלים. זאת היתה מעין הופעת חובה, מאחר שהיא באה מיד אחרי יום הכיפורים. כולם באו ועמדו בפני האל, כביכול, טהורים מחטא ושמחים על ההזדמנות לעבוד את הבורא ולשרת את האנושות - סיבת קיומו של העם היהודי.
התורה מתרה בנו שלא לבוא לפני הקב"ה בידיים ריקות, כי זה חוסר נימוס. אבל כל אדם יכול להביא את המנחה המתאימה לו - כישורים, עושר, אישיות או השקפה - לאירוע הגדול. אין שני אנשים שמביאים מנחה זהה, מפני שאין שני אנשים זהים. אך המנחה צריכה להיות כנה ונדיבה, משהו שניתן מכל הלב ולא מתוך קמצנות או מצוות אנשים מלומדה.
במובן זה חג הסוכות הוא מבחן לכוונות הטובות ולנדיבות שלנו. אסור לרמות את הקב"ה, לא בכוונה ולא במעשה. חג הסוכות הוא הזדמנות לפתוח את הלב ולהראות את נדיבות הלב לבורא ולברואיו. חז"ל ניסחו את זה בתמציתיות כשאמרו "ראויים כל ישראל לשבת בסוכה אחת!" גם השהייה יחד היא מקור לשמחה ולחדווה.
אחווה בין יהודים מעידה לא רק על עוצמה אלא גם על שמחה, על תחושה של ביטחון והישגיות. אך רק אם נצא מגבולות הבתים שלנו אל המרחב המשותף, אל השמים הפתוחים וההגנה שבאה מן היושב במרומים נוכל לחוש, באמת ובתמים, את התחושה הזאת ולהעריך אותה כראוי.
הרב דב בערל וויין
רב בית הכנסת הנשיא בי-ם. לשעבר ראש ארגון ה-OU, ראש ישיבת שערי תורה ורב בית הכנסת "בית תורה" במונסי, ניו-יורק.
עוד בנושא חגי תשרי

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. שאל שאלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il