בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וירא
לחץ להקדשת שיעור זה

מה ניתן לאהובינו?

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

חשוון תשע"ב
2 דק' קריאה
לפני מספר שנים, יצאה קבוצת צעירים למבצע של 'הפצת' יהדות בתל אביב. רוב החברים לא היו מנוסים במלאכה, ופנו בביישנות רבה ובשפה רפה לעוברים ולשבים, כך שהתגובות היו דלות ביותר. בתחושת החמצה, הם בקשו מראש הקבוצה, שילמד אותם דרך פעולה מוצלחת יותר.
ראש הקבוצה, שהיה מנוסה במלאכה, הציע להם לשנות את ה'דיסק' בגישה היסודית שלהם לפעילות. לטענתו, בני החבורה פנו בביישנות לעוברים ברחוב, מפני שהם לא האמינו שה'מוצר' אותו הם משווקים אכן יועיל ל'לקוחותיהם'.
הוא הדגים לפניהם דרך פעולה אחרת. הוא נטל לידיו ספר תהילים, ואמר – ספר זה עושה לי טוב. בתחינותיו אני שופך את ליבי בשעות מצוקה, ובמזמוריו אני משורר ושמח בחגים וברגעי שמחה. אני מעוניין להעניק מהטוב הזה ליהודי נוסף שאני אוהב. בסיימו את דבריו, הוא נטל את הספר בהתלהבות רבה וניגש ליהודי שעבר ברחוב...
חשיבה זו היא אבן יסוד לא רק ל'הפצות', כי אם גם לחינוך ילדים, ול... פוליטיקה.
טבעו של האדם, שהוא מעוניין להנחיל את דרכו לסביבתו. את ילדינו אנו מחנכים, על סביבתנו אנו משפיעים, ובבחירות אנו מצביעים למפלגה שתפעל להנחלת דרכנו בעיר ובמדינה.
תכונה זו יכולה לבוא משתי נטיות בנפש. האחת היא מידת ה'נצחנות'. האדם רוצה שדרכו תשתלט ותתפשט, וכך תוכח צדקתו, ו'כוחו' יגדל. בדרך זו האדם מעוניין בטובת עצמו ולא בטובת זולתו.
אך יש גם דרך שנייה - האדם רוצה בטובת הזולת. הוא חש שדרכו היא טובה ולכן הוא מעוניין להעניק מהטוב הזה לזולתו.
אומרת המשנה באבות – "הווי מתלמידיו של אהרון... אוהב את הבריות, ומקרבן לתורה". אמר על כך הרצי"ה קוק זצ"ל – לא כתוב אוהב את הבריות על מנת לקרבן לתורה. אסור לאדם לאהוב את הבריות ולעזור להם רק במטרה לקרבם על ידי כך לתורה. אלא צריך האדם לאהוב את הבריות בכל מקרה, ובנוסף – לקרבם לתורה.
אנשים רבים לומדים ממשנה זו, שהקירוב לתורה אינו קשור לאהבת הבריות. אולם מי שמתבונן לעומק במשנה ובדברי הרצי"ה, ומחובר בכל נפשו לנטייה השנייה, הרי שאהבתו לבריות גורמת לו לקרבם לתורה. כשם שמי שאוהב את הבריות עושה עימם צדקה וחסד גשמיים, כך הוא עושה עימם צדקה וחסד רוחניים. מרוב אהבה לבריות, אנו מעניקים להם את הטוב ביותר שיש לנו – דרך התורה הקדושה. איננו אינטרסנטים (כדרך הראשונה), איננו אוהבים את הבריות כדי לקרבם לתורה. להיפך - אנו אוהבים את הבריות בכל תנאי, ולכן אנו מקרבים אותם לתורה.
כך נהג אברהם אבינו, איש החסד ואהבת הבריות. מרוב אהבה, הוא רץ חולה בחום היום לקראת שלושה נוודים עובדי אלילים. כחלק מאהבתו לבריות, הוא הציע לאורחיו מזון גשמי ורוחני. אולם, בטרם 'פתח' לפניהם שולן, הוא הקדים והציע מים לרחיצת הרגליים. "כסבור שהם ערביים המשתחווים לאבק רגליהם, והקפיד שלא להכניס עבודת אלילים לביתו" (רש"י). באהבתו העצומה הוא הקדים לזכותם במצווה, הסרת אלילי הניכר.
אין פלא, שאהבה זו לתורה עברה גם לזרעו אחריו – "כי ידעתיו, למען... יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה'...".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il