ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
"כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים" (תרע"ד).
אווירת הסתו ורוח הקדרות המתלווה אליה, יוצרים תחושת מועקה ביחס למקומו ותפקידו של האדם בעולם ועלולים לגרום הסתכלות פסימית על עצם קיומנו (הרחבה לנושא ראה אצל הרב עוזי קלכהיים זצ"ל בספרו באר מגד ירחים). כדי להתמודד עם תחושה זו בפרט ומצבו הרוחני של האדם בכלל מציע הרב, במקומות רבים במשנתו, לסגל לעצמנו "נשמה מאירה" המאפשרת הסתכלות אופטימית על המציאות, ואחדות פנימית של כוחות הנפש.
בספר "אורות התשובה" מציע הרב לפתח את ההכרה "והלוא באמת הכל טוב וישר כל כך, והיושר והטוב שבנו הלוא הוא מהתאמתנו אל הכל. ואיך אפשר להיות קרוע מן הכל, פרור משונה, מופרד כאבק דק שלא נחשב. ומתוך הכרה זו שהיא הכרה אלוקית באמת, באה תשובה מאהבה בחיי הפרט ובחיי הכלל" (פרק ב’). שאלה מפורסמת היא האם המציאות קובעת את נקודת המבט שלנו או נקודת המבט שלנו היא שיוצרת ומעצבת את אופייה של המציאות. הרב מציע לנו להתבונן על העולם מתוך ראיה אחדותית המזהה במציאות את היושר והטוב, למרות חלקים שליליים הקיימים במציאות, ולראות את יסודות הטוב והיושר הטבועים בנו מחוברים באופן עמוק אל המציאות הסובבת. מבט אופטימי זה מאפשר לנו הסתכלות חיובית גם על "שמים עוטי ערפל".
הסתכלות חיובית זו איננה אמורה רק ביחס למציאות הפיזית אלא בעיקר ביחס למציאות הרוחנית. "כל הניגודים הנמצאים בהדעות וכל אותה אפסות שלפעמים נראה מחוג אחד על חברו, והניגודים הללו מתגדלים ביותר כל מה שהדעות תופסות מקום יותר גדול ברוח האדם. למסתכל פנימי מתראים הם בתור ריחוקים מקומיים של שתילים שהם משמשים לטובת רעננותם... כדי שכל אחד יתפתח במילואו... והאחדות המתואמה באה רק מתוך זה הריחוק. שרי בפירודא וסיים בחיבורא" (אורות הקודש, א’, ט"ו). המחלוקות, הבדלי ההשקפות והתופעות השליליות בעולמנו יוצרים "שמיים עוטי ערפל" ומעיבים על תחושת החדווה והשמחה. הרב מכוון אותנו להעמיק את מבטנו ולהבין כי המרחק בין הדעות השונות הוא אמצעי המאפשר לכל דעה להתפתח באופן עצמאי, במרחב אישי, ודווקא הגדילה העצמאית היא שתורמת בסופו של תהליך לאחדות. "המסתכל הפנימי" מצליח לראות, כתוצאה "מנשמתו המאירה", את יסוד האחדות בכוחות השונים ואת "האור הנעים" הבוקע ועולה דווקא מתוך הניגודים. החושך והאור, במובנם האידיאולוגי, אינם מנוגדים במהותם אלא כוחות שונים הזקוקים למרחבי זמן ומקום עצמאיים כדי לבטא את כוחם ומהותם. בסופו של תהליך יתפזר הערפל ואור חדש יאיר על העולם.
"הגשם בעיתו יחייה את הרוח, אשר ידע עת לכל חפץ" (תרע"ב)
בפתגם זה מעניק הרב לגשם היורד בחודש מרחשוון משמעות רוחנית רחבה החורגת ממשמעותו הראשונית. אחד ההיבטים הממחישים את הגשמיות המחייה את הרוחניות ומחברת אותה לחיי המעשה היא, לעניות דעתי, הופעת הציונות. "ואם הימצא בזמן מן הזמנים התעוררות רוח כזאת שיאמרו כל אלה בשם רוח האומה לבדה, וישתדלו לשלול את רוח אלוקים מעל כל הקניינים הללו וממקורם הגלוי שהוא רוח האומה - מה צריכים אז צדיקי הדור לעשות? למרוד ברוח האומה, אפילו בדיבור, ולמאס את קנייניה זה דבר שאי אפשר... אלא שהם צריכים לעבוד עבודה גדולה לגלות את האור והקודש שברוח האומה, את אור אלוקים שבתוך כל אלה" (אורות, ס"ד). הופעת הציונות, כתופעה גשמית לכאורה, מביאה להתעוררות הפוטנציאל הרוחני הקדוש הגנוז בחיי האומה. רוח זו יודעת "עת לכל חפץ" ומשכילה להבין את השאלות העכשוויות ולהעניק להן משמעות רוחנית. הציונות הדתית מילאה שליחות זו. כאשר בניגוד לגישה שסברה כי "הציונות דבר אין לה עם הדת", וראתה את עיקר עשייתה ומהותה של הציונות במישור הגשמי, הציונות הדתית הביאה להחייאת ערכי היהדות ויישומם בחייה המעשיים של התחיה המחודשת. לא עוד ניתוק בין הרוח לחומר ובין האידאל למעשה, אלא הרמוניה אחדותית המבוססת מחד גיסא על "הגשם בעיתו יחייה את הרוח", ומאידך גיסא על "ידע עת לכל חפץ". ר’ יהודה הלוי בספרו "הכוזרי" מציג את האדם השלם ומדמה אותו לחסיד המושל בכל כוחותיו ומעניק לכל אחד מהם את מקומו והמרחב להתפתחותו (מאמר ג’, סעיף ה’). בדרך זו ניתן גם לראות את מקומם של הכוחות השונים המרכיבים את דמותה הרוחנית של מדינת ישראל. אין לזלזל באף אחד מהכוחות, אולם בד בבד עלינו לזכור כי "אין המדינה האושר היותר עליון של האדם... מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהווייתה התוכן האידיאלי היותר עליון, שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר. ומדינה זו היא מדינתנו מדינת ישראל, יסוד כסא ה’ בעולם, שכל חפצה שיהיה ה’ אחד ושמו אחד" (אורות הקודש, חלק ג’). הקמת מדינת ישראל מהווה הזדמנות להחיל את ערכי התורה וליישמם במציאות העכשווית של מדינתנו. "הגשם בעתו יחייה את הרוח אשר ידע עת לכל חפץ" - הקמת מדינה גשמית, בדמות מדינת ישראל ,תקוות כל הדורות, מהווה הזדמנות להחיות את הרוח הפוטנציאלית של עולם המצוות והיהדות וליישם אותן בהוויית חייה של המדינה, מתוך מתן מקום לכוחות החיים השונים. אם נסכם את דברינו ניתן לומר כי שני הפתגמים, פרי עטו של הרב לחודש חשוון, מבטאים ראיה אופטימית המעצבת את המציאות. הפתגם הראשון - מבקש להתבונן בעולם מנקודת מבט של "נשמה מאירה". בדרך זו גם הסיבוכים במציאות, המתבטאים ב"שמים עוטי ערפל", יפיקו אור נעים. הפתגם השני - מבקש להחיל את המימד הרוחני על המציאות הגשמית מתוך מעורבות ואחריות לכל מרכיביה. שני הפתגמים מבקשים להחיות את חודש חשוון מקדרותו הגשמית וההיסטורית.
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך עושים קידוש?
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
כיצד הצפירה מובילה לאחדות בעם?
להתיחס בכבוד
הלכות שטיפת כלים בשבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
