(לא: במשנה – לב: 3-)

חלק א - משנה - שלוש עבירות שנשים מתות בשעת לידתן

א. הקשר בין עברות אלו למיתה -

1. רב ביצחק – היא קלקלה בחדרי ביטנה, לוקה בחדרי ביטנה.
   דחייה – זה טוב רק לנידה.
2. נתתי לכם: רביעית דם – נידה, ראשית – חלה, נשמה – נר.

ב. ולמה דווקא בשעת לידתן?

הסבר האמוראים, שכולם סגנון שונה לעיקרון של השטן מקטרג בשעת הסכנה:

1. כשהשור נופל, מנצלים את זה לשוחטו.
2. האדון נפרע מכל פשעי האישה בבת אחת.
3. בסכנה (שכרות) מספיק לא לעזור לו וכבר נפגע.
4. הרועה מעניש את העיזים שברחו בתוך הדיר.
5. בשעת הביזיון נעלמים האחים.

ג. מחלוקת בגירסת המשנה –

ת"ק – מתות בלידה, כשמנתנו.
ר"א – ילדות – כשהן ילדות.
[עוד שתי דעות – שמכבסות בשבת, שקוראות לארון הקודש ארון (וכן עמי הארצות)].

והגמרא מביאה עוד שתי ברייתות בהן יש גרסאות כת"ק וכר"א.

ד. גברים

1. במה נבדקים הגברים – בסכנה (כמעבר על הגשר).
2. סיפורים על אמוראים שנזהרו מסכנות.
3. מצבים שבהם אדם בסכנה וצריך להתוודות/לעשות תשובה.

חלק ב – עוונות ועונשם, מצוות ושכרם

א.         נדרים –

מתה אישתו

רבי - מתים בניו

הערות:

1. קושיא - בברייתא אומר שזה בעוון ביטול תורה,
תשובה – אצלנו זה אחרי שחזר בו כי שמע זאת מר"א בר"ש שזה בעוון נדרים.

(המקור לשתי הדעות מאותו פסוק).

2. עבירות נוספות שבעוונם בנים מתים:  ביטול תורה, מזוזה, ציצית.

[אגב זה – השכר על ציצית].

ב.         שנאת חינם – אשתו מפלת, מריבה בבית וכו'.

ג.          ביטול חלה – אין ברכה במכונס וכו', ואם שומרים – מתברכים.

ד.         ביטול תרומות ומעשרות – אין ברכה וכו'.