וְאָמְנָם הָאֱמֶת אֲשֶׁר אֵין סָפֵק בָּהּ, שֶׁמַּעֲשֵׂי הָאָדָם כֻּלָּם מְסוּרִים אֵלָיו, אִם יִרְצֶה יַעֲשֶׂה, וְאִם יִרְצֶה לֹא יַעֲשֶׂה, מִבְּלִי כְּפִיָּה וּמִבְּלִי הֶכְרֵחַ לוֹ עַל כָּך. וּלְפִיכָך חֻיְּבָה הַמִּצְוָה, וְאָמַר: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב [וְ]אֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע... וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" (דברים ל, טו-יט), וְנָתַן הַבְּחִירָה לָנוּ בָּזֶה. וְחֻיַּב הָעֹנֶשׁ לְמִי שֶׁיַּעֲבֹר, וְהַגְּמוּל לְמִי שֶׁיִּשְׁמַע: אִם תִּשְׁמְעוּ, וְאִם לֹא תִּשְׁמְעוּ. וְחֻיְּבוּ הַלִּמּוּד וְהַהִתְלַמְּדוּת: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם" וְכוּ' (דברים יא, יט), "וּלְמַדְתֶּם אוֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹתָם" (שם ה, א), וְכֹל מַה שֶּׁבָּא בַּלִּמּוּד וּבַהֶרְגֵּל בַּמִּצְווֹת. וְחֻיְּבוּ גַּם כֵּן הַהֲכָנוֹת כֻּלָּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּסֵפֶר הָאֱמֶת וְאָמַר: "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה... כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל" (שם כב, ח), "פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה" (דברים כ, ה), "בַּמֶּה יִשְׁכָּב" (שמות כב, כו) "לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב" (דברים כד, ו), וְהַרְבֵּה מְאֹד בַּתּוֹרָה וּבְסִפְרֵי הַנְּבִיאִים מִזֶּה הָעִנְיָן, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַהֲכָנָה.
אֲבָל הַלָּשׁוֹן הַנִּמְצָא לַחֲכָמִים, וְהוּא אָמְרָם: "הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם" (ברכות לג ע"ב) - הֲרֵי הוּא אֱמֶת, וּמְכֻוָּן אֶל מַה שֶּׁזָּכַרְנוּ, אֶלָּא שֶׁהַרְבֵּה יִטְעוּ בּוֹ בְּנֵי אָדָם, וְיַחְשְׁבוּ בִּקְצָת מַעֲשֵׂי הָאָדָם הַבְּחִירִיִּים - שֶׁהוּא מֻכְרָח עֲלֵיהֶם, כְּגוֹן הַזִּוּוּג לִפְלוֹנִית, אוֹ הֱיוֹת זֶה הַמָּמוֹן בְּיָדוֹ. וְזֶה אֵינוֹ אֱמֶת, כִּי זֹאת הָאִשָּׁה, אִם הָיְתָה לְקִיחָתָהּ בִּכְתֻבָּה וְקִדּוּשִׁין, וְהִיא מֻתֶּרֶת, וּנְשָׂאָהּ לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה - הֲרֵי זוֹ מִצְוָה, וה' לֹא יִגְזֹר בַּעֲשִׂיַּת מִצְוָה; וְאִם הָיָה בְּנִשּׂוּאֶיהָ פְּגָם - הֲרֵי הִיא עֲבֵרָה, וה' לֹא יִגְזֹר בַּעֲבֵרָה1. וְכֵן זֶה אֲשֶׁר גָּזַל מָמוֹן פְּלוֹנִי, אוֹ גְּנָבוֹ, אוֹ מָעַל וְכִחֵשׁ וְנִשְׁבַּע לוֹ בְּמָמוֹנוֹ, אִם נֹאמַר שֶׁה' גָּזַר עַל זֶה שֶׁיַּגִּיעַ לְיָדוֹ זֶה הַמָּמוֹן וְשֶׁיֵּצֵא מִיַּד זֶה הָאַחֵר - הִנֵּה כְּבָר גָּזַר בַּעֲבֵרָה. וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא כֹּל מַעֲשֵׂי הָאָדָם הַבְּחִירִיִּים - בָּהֶם בְּלֹא סָפֵק יִמָּצְאוּ הַמִּשְׁמַעַת וְהַמֶּרִי. כִּי כְּבָר בֵּאַרְנוּ בַּפֶּרֶק הַשֵּׁנִי, שֶׁהַצִּוּוּי וְהָאַזְהָרָה הַתּוֹרִיִּים אָמְנָם הֵם בַּמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר לָאָדָם בְּחִירָה בָּהֶם אִם יַעֲשֵׂם אוֹ לֹא יַעֲשֵׂם, וּבְזֶה הַחֵלֶק מִן הַנֶּפֶשׁ תִּהְיֶה יִרְאַת שָׁמַיִם, וְאֵינָה בִּידֵי שָׁמַיִם, אֶלָּא הִיא מְסוּרָה לִבְחִירַת הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם כֵּן, אָמְרָם 'הַכֹּל' - אָמְנָם יִרְצוּ בּוֹ הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים, אֲשֶׁר אֵין לָאָדָם בְּחִירָה בָּהֶם, כְּגוֹן הֱיוֹתוֹ אָרֹך אוֹ קָצָר, אוֹ רֶדֶת מָטָר אוֹ בַּצֹּרֶת, אוֹ הֶפְסֵד אֲוִיר אוֹ בְּרִיאוּתוֹ, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מִכֹּל מַה שֶּׁבָּעוֹלָם, חוּץ מִתְּנוּעוֹת הָאָדָם וּמְנוּחוֹתָיו.
___________________________
הלימוד וההתלמדות – הלימוד לאחרים וההתלמדות לעצמו. המשמעת והמרי – המצווה והחטא.

שמונה פרקים לרמב"ם (50)

בשביל הנשמה

add_alert

9 - שמונה פרקים לרמב"ם פרק שמיני חלק א'

10 - שמונה פרקים לרמב"ם פרק שמיני חלק ב'

11 - שמונה פרקים לרמב"ם פרק שמיני חלק ג'

טען עוד

ביאורים
לאחר שנקבעה הנחת היסוד פונה הרמב"ם לנמק את דבריו מן המקורות ולהתמודד עם סתירות, לכאורה, לעיקרון זה. מצוות רבות ושונות מחזקות את ההנחה שהתורה איננה טוענת שגורלו של האדם נקבע מראש ולכן אין טעם לנסות ולשנות את מצבו. היסוד הוא כמובן כלל ציוויי התורה – הבחירה בחיים. השכר והעונש. כל אלה לא ייתכנו אלמלא לאדם הייתה האפשרות לבחור באמת בין שתי אפשרויות. לימוד התורה והמצוות גם הם מעידים על ההנחה שההתלמדות היא הדרך בה יכול האדם לכוון את חשיבתו ואת מעשיו. בנוסף, מוכיח הרמב"ם מן התורה גם את חשיבות ההתכוננות למצבים שונים. למשל, כאשר אדם בונה בית מצווה אותו התורה בהצבת מעקה, על מנת למנוע נפילות. איננו אומרים שנגזר מראש על הנופל שייפול. כמו כן, מי שבנה בית, נטע כרם או קידש אישה איננו יוצא למלחמה פן ימות. איננו אומרים שנגזר עליו מראש למות. וכן דברים שלא נוטלים מן העני כמשכון, על מנת שלא לגרום לו סבל; ואיננו אומרים שסבל זה נגזר עליו. עד כאן הוכיח רמב"ם את העיקרון. אלא שישנם מקורות שלכאורה מתנגדים לקביעה זו. הכלל "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (ברכות לג:) מהווה לכאורה עמדה מנוגדת לכלל זה. אלא שהרמב"ם מיישב את הסתירה על ידי הבנה נכונה יותר של המשפט עצמו. מהי המשמעות של הביטוי הכל בידי שמים? מסביר הרמב"ם שהכוונה היא לכל הנתונים שאינם תלויים בפעולת האדם, כגון: צורת מבנה הגוף שלנו; תנאי מזג האוויר, אקלים לא טוב וכדו'. כל אלה נכללים במשפט: "הכל בידי שמים". אם כן מה נכלל ביראת שמים? פעולות האדם, אומר רמב"ם, תלויות בבחירתו ולכן ניתן לצוות עליו – לקיים מצווה או להימנע מעבירה. הבנה מדויקת של אימרת לחז"ל איפוא מונעת מליחס לה הבנה שגויה.

הרחבות
1. עמדת הרמב"ם כאן, סותרת לכאורה את דברי הגמרא: "ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני".
א) הרמב"ם ענה על כך באגרת לר' עובדיה הגר: "דרך שכר או דרך פורענות הוא זה. שאם עשה זה האיש או זאת האשה מצוה, שראוי ליתן שכרה בהן זיווג יפה ומשובח, הקב"ה מזווגן זה לזה. וכן אם ראוי ליפרע מהן בזיווג שתהא בו מלחמה וקטטה תמיד, מזווגן".
כלומר, הגמרא מתארת שישנו 'זיווג מושלם', אך בפועל אין ודאות שהאדם יזכה בו ולא בזיווג אחר, וזה תלוי במעלתו.
ב) היעב"ץ (על הגליון) הסביר באופן שונה: "כי ה' יתברך יגזור, אם ירצה פלוני בעשיית מצות נישואי אשה ויתן לו להשתדל קיומה, אז יזמין לו ה' יתברך אשה הגונה הראויה לו".
כלומר, שזו אכן גזירה, אך היא תלויה בהשתדלות של האדם.

שאלות לדיון
מהו היחס בין בחירת האדם להשפעה המשפחתית, החברתית החינוכית וכיו"ב?
באלו תחומים מודה הרמב"ם שאין בחירה לאדם?