בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • שיעורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רחל בת יקוט

ברכות התורה

אדם שלא ישן כל הלילה האם מברך את ברכות התורה בעצמו או עדיף שייצא ידי חובה מאדם אחר? ומה הדין באדם המנמנם תוך כדי לימודו בליל שבועות? הלימוד יתחיל מהגמרא דרך פרושי הראשונים ועד לפסיקת האחרונים וההלכה למעשה.

undefined

הרב יוסף אפריון

שבועות התשס"ז
10 דק' קריאה
א. מקורות לברכת התורה:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כא עמוד א
"אמר רב יהודה: מנין לברכת התורה לפניה מן התורה - שנאמר:כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו."
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מח עמוד ב
"ואין לי אלא ברכת המזון, ברכת התורה מנין? אמר רבי ישמעאל: קל וחומר, על חיי שעה מברך - על חיי עולם הבא לא כל שכן? רבי חייא בר נחמני תלמידו של רבי ישמעאל אומר משום רבי ישמעאל: אינו צריך, הרי הוא אומר: על הארץ הטובה אשר נתן לך, ולהלן הוא אומר:אתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה וגו'."
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף פא עמוד א
"דאמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב: מי האיש החכם ויבן את זאת? דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, דכתיב: ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו', היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה! אמר רב יהודה אמר רב: שאין מברכין בתורה תחלה."

ב. חשיבותה של ברכת התורה:
ר"ן מסכת נדרים דף פא עמוד א
"ומצאתי במגילת סתרים של ה"ר יונה ז"ל דקרא הכי דייק דעל שלא ברכו בתורה תחילה אבדה הארץ דאם איתא על עזבם את תורתי כפשטא משמע שעזבו את התורה ולא היו עוסקין בה כשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא פרשוהו והלא דבר גלוי היה וקל לפרש אלא ודאי עוסקין היו בתורה תמיד ולפיכך היו חכמים ונביאים תמהים על מה אבדה הארץ עד שפרשו הקב"ה בעצמו שהוא יודע מעמקי הלב שלא היו מברכין בתורה תחלה כלומר שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כ"כ שיהא ראוי לברך עליה שלא היו עוסקים בה לשמה ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה והיינו לא הלכו בה כלומר בכונתה ולשמה אלו דברי הרב החסיד ז"ל והם נאים ראויין למי שאמרם."
בית יוסף אורח חיים סימן מז
"ברכת התורה מאד צריך ליזהר בה כדאיתא בנדרים פרק בתרא (פא.) מפני מה תלמידי חכמים אין מצויין לצאת מבניהם תלמידי חכמים רבינא אמר מפני שאין מברכים בתורה תחלה. כלומר בתחלת עסקם בתורה בכל יום ותלמידי חכמים מתוך שהם זהירים לעסוק בתורה ורגילין בה אינם זהירים לברך כשפותחין לא מקיימא ברכתא כדכתיב ונהיה אנחנו וצאצאינו לומדי תורה כך כתב שם המפרש (המיוחס לרש"י ד"ה שאין מברכים) ורבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל כתב שהטעם שאינם זוכים לבנים תלמידי חכמים מפני שאין מברכין בתורה הוא לפי שמאחר שאין מברכין על התורה מורה שאין קורין אותה לשמה אלא כאומנות בעלמא לפיכך אין זוכין לשלשלת הנמשך לעוסק בתורה לא ימושו מפיך וגו' (ישעיה נט כא):"

ג. ברכת התורה מדאורייתא או מדרבנן:
מפשט המקורות הנ"ל נראה באופן פשוט שברכות התורה (להלן ברכה"ת) הם מדאורייתא. כך מפורש לכאורה בגמרות בברכות (מנין לברכת התורה לפניה מן התורה ) וכן נראה מהגמרא בנדרים דלא נראה לומר שאבדה הארץ על כך שלא ברכו בתורה תחילה אם זהו רק דין דרבנן ועוד שהגמרא הביאה סימוכין לדרשה מפסוקים.
אולם בכל זאת מצאנו מחלוקת ראשונים בדין זה:

השגות הרמב"ן לספר המצוות שכחת העשין מצוה טו
"שנצטוינו להודות לשמו ית' בכל עת שנקרא בתורה על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו והודיענו המעשים הרצויים לפניו שבהם ננחל חיי העולם הבא. וכאשר נצטוינו בברכה אחר כל האכילה כן נצטוינו בזו. ובשלישי של ברכות (כא א) אמרו מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנ' כי שם י"י אקרא הבו גודל לאלהינו... והעולה מזה שברכת התורה לפניה מצות עשה דאורייתא. ובגמרא דבני מערבא (רפ"ז) אמרו כתוב בתורה ברכה לפניה ואין כתוב בה ברכה לאחריה מה כתוב בה לפניה כי שם י"י אקרא הבו גודל לאלהינו וכו'. מכלל זה מתבאר שהברכה הזו מן התורה. "

ספר החינוך מצוה תל
"וכל שאר הברכות כולן הן מדרבנן, חוץ מאחת שהיא מן התורה, וכן הוא מפורש בגמרא בברכות [כ"א ע"א] והיא ברכת התורה לפניה, גם הרמב"ן ז"ל יחשוב אותה מצות עשה בפני עצמה... אבל קריאת התורה שהוא חלק השכל, והשכל יודע ומכיר וקודם קבלת התועלת יבין אותו, על כן יחייבנו האל להודות לפניו קודם קריאת התורה. ומודה על האמת ימצא טעם בדברי."
מפורש בדבריהם שברכה"ת היא מדאורייתא.

אולם מצאנו בראשונים גם דיעות החולקות על כך.
הרמב"ם לא מנה מצוה זו בספר המצוות (ועל כך חלק עליו הרמב"ן הנ"ל).
וכן העירו האחרונים שהרי"ף והרא"ש השמיטו את הגמרות בברכות.
באחרונים כתבו לתרץ את המקורות הנ"ל שמשמע מהם שברכה"ת מדאורייתא באופנים שונים. יש שכתבו שהגמרא בברכות מביאה את הפסוק כאסמכתא בעלמא ויש שכתבו שמדובר בגמרא בברכת התורה לפני הקריאה בתורה בציבור (בכל שבת או דוקא בקריאת זכור וכ"ד). ולגבי הגמרא בנדרים הביאו האחרונים את דברי הרמב"ם עצמו בבאור הגמרא בשו"ת הרמב"ם (פאר הדור סימן מב) שביאר שעונש אבידת הארץ הוא על כך שתלמידי חכמים היו נמנעים מלעלות לתורה והיו עולים עמי ארצות לפניהם ודבר זה גרם למיעוט כבוד התורה.
אם כן דעת הרמב"ן והחינוך שברכה"ת מדאורייתא ודעת הרמב"ם (ויתכן גם הרי"ף והרא"ש) שהיא מדרבנן.


ד. ברכת השבח או המצוות:
נראה שהראשונים נחלקו במחלוקת נוספת התלויה במחלוקת הנ"ל והיא האם ברכה זו היא ברכת המצוות וכמו שלפני כל קיום מצוה יש לברך, כגון "אקב"ו לשמוע קול שופר" כך יש גם לברך לפני קיום מצות תלמוד תורה או שמא ברכה זו היא מכלל ברכות השבח וההודאה להקב"ה כדוגמת ברכת המזון. אם נאמר שזו ברכת המצוות על כרחך שזוהי ברכה מדרבנן ככל הברכות לפני קיום מצוה ואם נאמר שזו ברכת השבח יתכן לומר שזו ברכה מדאורייתא.

נעיין שוב בלשונות הרמב"ן והחינוך שהובאו לעיל.
זה לשון הרמב"ן : " שנצטוינו להודות לשמו ית' בכל עת שנקרא בתורה על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו והודיענו המעשים הרצויים לפניו שבהם ננחל חיי העולם הבא. וכאשר נצטוינו בברכה אחר כל האכילה כן נצטוינו בזו ."
וכן לשון החינוך: "על כן יחייבנו האל להודות לפניו קודם קריאת התורה".
מפורש בדבריהם שברכה"ת היא מכלל ברכות השבח ומובנת שיטתם שזו ברכה מדאורייתא.
ואילו מהרמב"ם משמע שזו ברכת המצוות שכך כתב (הלכות תפילה פ"ז הי"א):
"בכל יום חייב אדם לברך שלש ברכות אלו (הכוונה לברכות התורה) ואחר כך קורא מעט מדברי תורה ונהגו העם לקרוא ברכת כהנים ..."
הרמב"ם פסק שיש להסמיך את הלימוד לברכה כדין כל ברכת המצוות שיש לברך לפני עשיית המצוה ומיד לעשותה ("כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן") ולפי זה ברור שזו ברכה מדרבנן.

כמה נפקא-מינות יש במחלוקת האם ברכה"ת היא מדאורייתא או מדרבנן והאם היא ברכת השבח או המצוות. נביא בקצרה שתיים מהן:
א. מה הדין באדם המסופק אם בירך ברכה"ת? לרמב"ן ולחינוך צריך לחזור ולברך כדין ספק דאורייתא לחומרא ולרמב"ם אינו חוזר כדין כל ספק ברכות להקל.
ב. כפי שהבאנו לעיל: האם צריך להסמיך את הלימוד לברכה? לרמב"ם צריך ולרמב"ן ולחינוך לא צריך.

ה. פסק ההלכה (דאורייתא/דרבנן):
זה לשון השולחן ערוך (סימן ר"ט סעיף ג'):
"כל הברכות אם נסתפק אם בירך אם לאו אינו מברך לא בתחלה ולא בסוף חוץ מברכת המזון מפני שהיא של תורה".
מפורש בדבריו שרק ברכת המזון היא מהתורה וכל שאר הברכות כולל ברכת התורה הן מדרבנן וכן פסקו בעקבותיו הפוסקים הספרדים והמסופק ישמע מאחר או יכוון באהבת עולם (וכפי שיתבאר בהמשך).
אולם הרבה מהאחרונים (חיי-אדם; שאגת אריה (סי' כד)) נקטו לדינא שברכה"ת הן מדאורייתא ולכן בספק יש לחזור (שאגת אריה(סי' כה): מ"מ יחזור רק על ברכת אשר בחר בנו).
המשנה ברורה (סימן מ"ז סעיף קטן א') פסק שמעיקר הדין יחזור ויברך, אולם עדיף שאחר יוציאו או שיכוון לצאת ידי חובה ברכת אהבת עולם לחשוש לשיטות שהברכה מדרבנן.

ו. גדרי הברכה:
נחלקו הראשונים בגדר ברכה זו האם יש לברכה פעם אחת בכל יום או שיש לברכה לפני כל לימוד שהיה לפניו הפסק משמעותי, וכפי שנבאר.
דעת ר"ת שברכת התורה מועילה לכל הלימוד של כל היום והלילה הבאים ורק למחרת בבוקר יש לברך שוב . וזה לשונו (ברכות י"א: תוד"ה "שכבר") "והיה אומר ר"ת כשאדם עומד ממטתו בלילה ללמוד שאין צריך לברך ברכת התורה מפני שברכת התורה של אתמול שחרית פוטרת עד שחרית אחרת".
מבואר בדבריו שאפילו אדם שהלך לישון על מיטתו בלילה וקם לפני עלות השחר אין לו לברך שוב ברכת התורה מכיון שנפטר בברכה של אתמול עד שיפציע יום חדש.
אולם הרבה מהראשונים חולקים עליו וסוברים שאחרי כל פעם שיש הפסק משמעותי בלימוד יש לברך שוב ברכות התורה.

זה לשון הרא"ש (ברכות פרק א סימן יג):
"מכל מקום מסתבר שבני אדם שרגילין תמיד לעסוק בתורה ואפילו כשיוצאין לעסקיהן ממהרים לעשות צרכיהם כדי לחזור וללמוד ותמיד דעתם על לימודם לא חשיב הפסק לענין הברכה וכן אם למד בלילה הלילה הולך אחר היום ואין צריך לברך כל זמן שלא יישן. ולכך מי שרגיל לישן ביום שינת קבע על מטתו הוי הפסק וצריך לחזור ולברך"

נראה לומר שראשונים אלו נחלקו במחלוקת הרמב"ן והרמב"ם. ר"ת סובר כרמב"ן שזו ברכת השבח ודומה לברכות השחר ולכן יש לברכה פעם ביממה ואילו הרא"ש סובר כרמב"ם שזו ברכת המצוות ולכן יש לברכה לפני כל לימוד, אולם מכיון שאנו מצווים ללמוד בכל רגע ורגע "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" על כרחנו ההפסק היחיד שמצריך ברכת התורה נוספת המעבר לברכה שברכנו בשחרית הוא הפסק בשינה (באופן פשוט דווקא שנת קבע). כך עולה לדוגמא מלשון הב"י (סימן מז):
"מיהו הר"ם כתב שלא היה רגיל לחזור ולברך אלא אחר הפסק של שינת קבע לפי שאינו מסיח דעתו מללמוד אפילו בהפסק מרחץ ובית הכסא עכ"ל והאגור כתב טעם אחר לפי שאף כשהוא נפנה צריך ליזהר בדינים כמו בגילוי טפח וכיצד יקנח".

כמה נפקא מינות יש למחלוקת זו, נמנה שלוש מהן:
1. אדם שישן שנת קבע ביום: לר"ת לא צריך לברך שוב כשיקום ולרא"ש צריך לברך.
2. אדם שישן שנת קבע בלילה וקם לפני עלות השחר: לר"ת לא צריך לברך (ומפורש כך בדבריו) ולרא"ש צריך לברך.
3. אדם שהיה ער כל הלילה האם צריך לברך שוב בעלות השחר של יום המחרת: לר"ת צריך לברך ולרא"ש אינו צריך לברך. (ולהלן נראה שיש שלמדו שגם לרא"ש יש לברך).

ז. פסק ההלכה (מחלוקת ר"ת -רא"ש)
הפוסקים נקטו באופן עקרוני כדעת הרא"ש, וכפי שכתב הב"י:
"והמשכים בבקר ללמוד קודם שילך לבית הכנסת יש לו לברך ברכת התורה. כן כתב הרא"ש סוף פרק קמא דברכות אבל המרדכי כתב שם שהר"ם אומר שאינו צריך לברך לפי שברכת התורה של אתמול פוטרת עד שחרית אחר התוספות (יא: ד"ה שכבר) כתבו כן בשם ר"ת וגם האגור כתב שר"ת הוא יחיד בדבר זה וכל הפוסקים אומרים שיש לברך וכן נוהגים העולם:"

וכן פסק השולחן ערוך לגבי דין 2: (מ"ז סעיף י"ג)
"המשכים קודם אור היום ללמוד,מברך ברכת התורה ואינו צריך לחזור ולברך כשילך לבית הכנסת."
לפי פסיקה זו היינו מצפים שגם בדין מספר 1 יפסוק בשו"ע כדעת הרא"ש אולם אין הדברים כן.
כתב הב"י:
"וכתב עוד האגור שאביו ז"ל הנהיג שלא לברך ביום אפילו אחר שינת קבע וכן ראוי לעשות כי המיקל בברכות במקום שיש מחלוקת הרי זה לא הפסיד כי הברכות אינן מעכבות עכ"ל... ואפשר שטעמם משום דלר"ת אפילו שינת כל הלילה לא הוי הפסק כמו שאכתוב בסמוך ואע"פ שאין הלכה כמותו מפני שכל הפוסקים חולקים עליו היינו בשינת לילה אבל בשינת יום מיהו יש לחוש לדבריו וכן נוהגים העולם שלא לברך ביום אפילו אחר שינת קבע:"
יוצא אם כן שאעפ"י שהלכה כרא"ש ולא כר"ת מ"מ לאחר שינה ביום מקילים ולא מברכים משום ששינת יום נחשבת הפסק קטן יחסית לשינת לילה ומשום ספק ברכות אין לברך. (משמע שברכה"ת דרבנן ולכן מספק מקילים וכפי שהתבאר לעיל)
וזה לשון השולחן ערוך: (סעיף יא)
"שינת קבע ביום, על מטתו, הוי הפסק. וי"א דלא הוי הפסק, וכן נהגו".
(ואעפ"י שהמשנה ברורה הביא הרבה אחרונים שפסקו שיש לברך אחרי שינת קבע ביום מ"מ מנהג העולם לא לברך).

ח. פסק ההלכה באדם שהיה ער כל הלילה:
הדין אליו אנחנו חותרים (דין מספר 3) לא נפסק במפורש בשו"ע ונחלקו בעקבות כך האחרונים:
זה לשון השולחן ערוך: ( סעיף יב )
"אף אם למד בלילה, הלילה הולך אחר היום שעבר ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן."
מהמילים "כל זמן שלא ישן" דייק המגן אברהם (ס"ק יב) שהשו"ע פוטר מלברך ברכה"ת מכיון שהלומד לא ישן. משמע שללא שינה אין לברך כלל אפילו הגיע יום חדש כפשט דעת הרא"ש.
אולם רבים מהאחרונים דחו את דיוקו של המג"א ובארו שכוונת השו"ע שכל זמן שלא ישן אם עדיין לא הגיע עלות השחר אין לברך אולם אם ישן וקם לפני עלות השחר יש לו לברך וכפי שפסק השו"ע בסעיף י"ג, אולם בעלות השחר אעפ"י שלא ישן יש לברך וכפי שמדוקדק לשון השו"ע שהלילה הולך אחר היום אולם היום שלאחריו כבר לא נגרר אחר היום שלפניו.
וכך פסקו הפוסקים הספרדים בצירוף דעת המקובלים שאדם שהיה ער כל הלילה צריך לברך ברכות התורה בעלות השחר.
ולכאורה יש להבין, הרי פסק זה הולך בשיטת ר"ת שברכת התורה נתקנה על כל יום ויום אולם לשיטת הרא"ש אין לברך כל עוד לא היה הפסק ואם אדם היה ער כל הלילה אין לו לברך והרי קיי"ל כרא"ש כמובא לעיל (ב"י ושו"ע י"ג)?
בארו האחרונים שכל מה שפסקנו כרא"ש הוא דווקא לענין זה ששינת לילה חשיב הפסק ולאחר הפסק יש לברך (דלא כר"ת) אולם לענין הדין האם בעלות השחר של יום חדש יש לברך אפילו אם לא היה הפסק נוקטים כר"ת.

בין הפוסקים האשכנזים יש מחלוקת בדין זה:
לדעת הגר"א והחיי-אדם אין לברך בעלות השחר כדעת הרא"ש ולכן יש לשמוע את הברכה מאחר שוודאי התחייב וכך לצאת ידי חובה.
אולם דעת הרבה מהאחרונים (שו"ת מהרם שיק, שו"ת האלף לך שלמה, שו"ע הרב, מרן הרב זצ"ל(עולת ראיה עמ' נט) וכן דעת המגן אברהם עצמו (שם ובסימן תצד)) שאם אין אחר לשמוע ממנו את הברכות יכול לברכם בעצמו.
המ"ב הכריע מדין ספק ברכות שאין לברך בעצמו.
רבי עקיבא איגר פסק לדינא שאדם שישן בערב שבועות במשך היום שינת קבע יכול לכו"ע לברך בעצמו בעלות השחר ברכות התורה, לרא"ש חייב לברך מכיון שהתחייב בגלל ההפסק של השינה ולר"ת חייב לברך בגלל שנכנס ליום חדש.
פתרון נוסף שהציעו האחרונים הוא לכוון בברכת אהבת עולם/רבה לצאת ידי חובת ברכת התורה. נבאר את הדברים בקצרה:

ט. ברכת אהבת עולם הפוטרת את ברכות התורה
שנינו בברכות (י"א:)
אמר רב יהודה אמר שמואל: השכים לשנות, עד שלא קרא קריאת שמע צריך לברך, משקרא קריאת שמע אינו צריך לברך, שכבר נפטר באהבה רבה."
למדנו שברכת אהבת עולם פוטרת מלברך את ברכות התורה והטעם לכך הוא הדמיון הרב שיש בין הברכות (ותן בליבנו בינה ...)
ובירושלמי שנינו:
"והוא ששנה על אתר" כלומר שלמד תורה מיד לאחר הברכה.
כמה מחלוקות בראשונים בדין זה:
1 . מחלוקת האם אהבת עולם מועילה ללימוד של כל היום או רק ללימוד הסמוך לברכה.
2 . מחלוקת האם יש לכוון במיוחד שברכת אהבת עולם תפטור את ברכת התורה.
3 . מחלוקת האם הירושלמי נפסק להלכה (שהרי הבבלי לא הביא דין זה).
4 . מחלוקת האם כוונת הירושלמי שיש להסמיך לימוד לברכה דווקא בברכת אהבת עולם או שיש לעשות כן גם בברכת התורה הרגילה.
5 . האם קריאת שמע עצמה מועילה להחשב כלימוד הסמוך לברכה.
להלכה פסק השו"ע:
שולחן ערוך אורח חיים סימן מז (ז-ט)

"ברכת אהבת עולם פוטרת ברכת התורה, אם למד מיד בלי הפסק.
ויש להסתפק אי סגי בקורא ק"ש סמוך לה מיד בלי הפסק, ולכן יש ליזהר לברך ברכת התורה קודם אהבת עולם.
י"א שאם הפסיק בין ברכת התורה ללמודו, אין בכך כלום, והנכון שלא להפסיק ביניהם, וכן נהגו לומר פרשת ברכת כהנים סמוך לברכת התורה."

על פי פסיקת השו"ע הרוצה לצאת ידי חובת ברכות התורה בברכת אהבת עולם (אם לא ישן כל הלילה, דאחרת אין לעשות כן לכתחילה) יזכור לכוון לצאת ידי חובת ברכות התורה כשמברך אהבת עולם ויזכור מיד לאחר התפילה (ונראה שעדיף מיד אחרי שמו"ע) לומר כמה פסוקים כדי להסמיך לימוד לברכה.

סיכום לדינא:
ספרדים: מברכים בעצמם ברכות התורה לאחר עלות השחר.
אשכנזים: לכתחילה ישמע מאחר.
אם אין אחר- הנוהג לברך בעצמו יש לו על מי לסמוך (בוודאי כדאי הוא מרן הרב זצ"ל לסמוך עליו) או שיכוון לצאת ידי חובה בברכת אהבת עולם וילמד מיד לאחר התפילה.
הישן שינת קבע ביום לפני כן לכו"ע יכול לברך בעצמו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il