מהלכות עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים | הרב יוסף אפריון | בית המדרש

שבת ומועדים
הלכות יום הכיפורים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רחל בת יקוט

11 דק' קריאה

האם יש מצווה לטבול בערב יום הכיפורים? מה דין האומר מלך אוהב צדקה ומשפט, האם חוזר ? ומה הדין בשליח ציבור? האם יש לענות לקדיש ולקדושה באמצע הווידוי בתפילות יום הכיפורים?
הלימוד יתחיל מהגמרא דרך פרושי הראשונים ועד לפסיקת האחרונים וההלכה למעשה.

א. הנהגות עשרת ימי תשובה:
עשרת ימי תשובה הם ימים מיוחדים בעבודת ה' ורבים נוהגים להדר בהם מעבר להנהגתם כל השנה. נביא כמה מקורות למשמעותם של ימים קדושים אלו:
פסק הרמב"ם: (הלכות תשובה ב ו)
"אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ה' בהמצאו, במה דברים אמורים ביחיד אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין שנאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו".
שנינו בירושלמי: (שבת פ"א ה"ג)
"רבי חייה רובה מפקד לרב אין את יכיל מיכול כל שתא חולין בטהרה אכול ואם לאו תהא אכיל שבעה יומין מן שתא". (פרוש: אם אתה יכול לאכול חולין בטהרה כל השנה עשה כך ואם לא הקפד על כך שבעה ימים בשנה).
וכתב על כך הטור: (סימן תרג)
"כתב ראבי"ה קבלתי אלו הם שבעה ימים שבין ר"ה ליוה"כ. וקורא אותן ז' ימים לפי שבר"ה לא היה צריך להזהר לאכול בטהרה שפשיטא שיאכל בטהרה שחייב אדם לטהר עצמו ברגל ולא נשאר עדיין אלא ז' ימי חול שהוצרך להזהירו עליהן וע"כ נוהגין באשכנז שאף מי שאינו נזהר מפת של גויים בעשי"ת הוא נזהר".
עפי"ז פסקו השו"ע והרמ"א: (שם)
"אף מי שאינו נזהר מפת של כותים, בעשרת ימי תשובה צריך ליזהר. הגה: ויש לכל אדם לחפש ולפשפש במעשיו ולשוב מהם בעשרת ימי תשובה; וספק עבירה צריך יותר תשובה מעבירה ודאי, כי יותר מתחרט כשיודע שעשה משאינו יודע, ולכן קרבן אשם תלוי הוצרך להיות יותר ביוקר מחטאת".
והוסיף המ"ב: (שם סק"ב)
"כתב הרא"ש שיקרא באלו הימים באגרת התשובה של רבינו יונה והאר"י ז"ל כתב שחיוב ללמוד בספרי מוסר כל השנה וכ"כ הגר"א...ועכ"פ באלו הימים יעשה כל אדם כדעת הזוהר שישוב קודם שישכב ויתאונן על חטאיו ויפשפש במעשיו. ועיין ביערות הדבש...כי ז' ימים שבין ר"ה ליום הכפורים הם נגד ז' ימי שבוע ובכל יום יעשה תשובה על אותו יום".
ועוד כתב באלף המגן בשם הרמ"ק:
"ואף אם יזהר בדברי חסידות באלה הימים בלבד, נכון הדבר, ואף אם לא ינהג כן בחסידות ההוא אחרי כן, והטעם כי הקב"ה יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות בימים אלו, לפיכך נכון הדבר להתנהג גם אנחנו בחסידות".

ב. טבילה בערב יום כיפור
מנהג ישראל לטבול בערב היום הקדוש. נבאר את פרטי המנהג:
נחלקו הראשונים האם יש לברך על טבילה זו. זה לשון הרא"ש: (יומא ח כד)
"ונהגו לטבול בערב יום הכפורים...ואמר רב סעדיה בעלייתו מלטבול מברך על הטבילה ואין דבריו נראין בזה שלא מצינו בהש"ס רמז לטבילה זו ואין לה יסוד נביאים ולא מנהג נביאים. ולא עדיפא מערבה (סוכה מד ב) דאמר ליה חביט חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים הוא. ואי משום דא"ר יצחק (ר"ה טז ב) חייב אדם לטהר עצמו ברגל היינו לטהר עצמו מכל טומאות ואפי' מטומאת מת ולהזות עליו שלישי ושביעי. והאידנא אין לנו טהרות וכיון שאין בעלי קריין טובלין כל השנה כולה גם אין חובה לטבילה זו ואין לברך עליה אלא שנהגו העולם לטהר עצמן מקרי לתפלת יום הכפורים. וסמכו אמדרש תנחומא בפרשת ואתחנן ביום הכפורים שהם נקיים כמלאכי השרת".
לרא"ש סיבת הטבילה היא טהרה מקרי. אולם המהרי"ל (הו"ד בדרכי משה תרו ג) כתב שטעם הטבילה הוא משום תשובה כגר המתגייר שנהפך לאדם אחר בטבילתו.
כמה נפק"מ בשאלה זו. א . כמה טבילות יש לטבול: לרא"ש אחת ולמהרי"ל שלוש ב . אם לא ראה קרי מהטבילה האחרונה: לרא"ש לא צריך לטבול ולמהרי"ל צריך ג . כשאינו יכול לטבול האם יש תועלת בשפיכת ט' לוגין על האדם: לרא"ש מועיל ולמהרי"ל לא מועיל. (נפק"מ הובאו בד"מ שם)
למעשה פסק השו"ע: (תרו ד)
"יכול לטבול...מתי שירצה, רק שיהיה קודם הלילה; ואינו מברך על הטבילה. הגה: ואין צריך לטבול רק פעם אחת, בלא וידוי, משום קרי; והוא הדין דהטלת תשעה קבין מים נמי מהני".
השו"ע קיצר בפרטי הדינים אולם ברמ"א מפורש שהסיבה היא משום קרי.
המשנה ברורה הוסיף:(סקכ"א)
"וי"א דטעם הטבילה משום תשובה ולפ"ז יש לטבול ג"פ וכ"כ הרוקח ועיין במ"א דאף למאן דס"ל דטעם הטבילה משום קרי אפ"ה צריך תמיד לטבול בעי"כ אפילו אם כבר טבל ער"ה ולא ראה עוד קרי" (שמא ראה ואינו יודע).
ועוד הוסיף בבאור הלכה: (ד"ה יכול)
"והיינו דאפילו האנשים שאינן זהירין כל השנה בטבילה עכ"פ בעיוה"כ צריך לטבול ולהיות נקי משום יום הקדוש".

ג. שינויים והוספות בתפילת שמונה עשרה בעשי"ת:
1. המלך הקדוש והמלך המשפט:
א. יסוד המנהג ודין השוכח:
שנינו בגמרא: (ברכות יב ב)
"ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל השנה כולה אדם מתפלל האל הקדוש, מלך אוהב צדקה ומשפט, חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט. ורבי אלעזר אמר: אפילו אמר האל הקדוש - יצא, שנאמר: ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה. אימתי ויגבה ה' צבאות במשפט - אלו עשרה ימים שמראש השנה ועד יום הכפורים, וקאמר האל הקדוש. מאי הוה עלה? אמר רב יוסף: האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט; רבה אמר: המלך הקדוש והמלך המשפט. והלכתא כרבה".

נחלקו הראשונים האם רב ורבי אלעזר נחלקו רק בשינוים לכתחילה אולם לכו"ע בדיעבד אם התפלל ככל השנה יצא או שמא מחלוקתם אף בדיעבד. נסה לדייק מלשון הגמרא כאחד הצדדים במחלוקת.
זה לשון הראבי"ה: (ברכות סימן מ)
"קיימא לן כל ימות השנה מתפלל אדם האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרת ימי תשובה שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט, דפסקינן הילכתא כרבא. ונ"ל דאם טעה אינו חוזר. ואין לשנות ולומר מדקאמר ר' אלעזר אפי' אמר האל הקדוש יצא מכלל דלרב לא יצא...אי בדיעבד פליגי מאי קמיבעיא ליה מאי הוי עלה, [הא] לדברי שניהם צריך לכתחלה לומר המלך הקדוש והמלך המשפט, והוה ליה לאתויי הפלוגתא שפליגי בדיעבד, והך דמייתי פלוגתא דר' יוסף ורבא [משמע] דלכתחלה פליגי. והלכך ראוי לומר על כורחיך דלכתחילה פליגי ולכתחילה אין מחזירים אותו...והכי פירושא ר"א אומר אפי' אמר האל הקדוש יצא, כלומר הבא לימלך אמרי' ליה שכך יצא בהאל הקדוש כמו בהמלך הקדוש ושניהם כאחד טובים, אבל לרב עדיף המלך הקדוש לומר והכי [מורינן] ליה.
לעומתו פסק הרא"ש (ברכות א טז)
"ואם לא אמר מחזירין אותו מדקאמר רבי אלעזר אפי' אמר האל הקדוש יצא מכלל דלרב אפילו בדיעבד לא יצא ורבה סבירא ליה כרב".
כך פסקו רוב הראשונים. (רי"ף שם; רמב"ם הלכות תפילה י יג ועוד)
אמנם מצאנו את דעת רבנו יונה שחידש שאפילו אמר מלך אוהב צדקה ומשפט ככל השנה יצא, וזה לשונו: (ברכות ז א מדפי הרי"ף)
"נראין הדברים שאם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט אין צריך לחזור הואיל ומזכיר [לשון] מלכות"
אולם גם בזה יש שחלקו עליו. כך כתב הארחות חיים בשם הראב"ד (הל' תפלה אות קד) "אפילו אמר מלך אוהב צדקה ומשפט...חוזר" והוסיף הב"י (תקפב א) "וכן נראה מדברי הפוסקים שסתמו דבריהם" כלומר הרי"ף הרמב"ם הרא"ש שכתבו שאם התפלל ככל השנה לא יצא אף בדיעבד.
הדרכי משה (שם ג) כתב שיש לסמוך על רבנו יונה בדיעבד והסיף שאף הטור בסימן קי"ח הסתפק בזה.
להלכה נחלקו בזה השו"ע והרמ"א. זה לשון השו"ע (תקפב א):
"בעשרת ימי תשובה אומר: המלך הקדוש, המלך המשפט; ואם טעה או שהוא מסופק אם הוא בהמלך הקדוש, חוזר לראש; ואם הוא בהמלך המשפט, אם נזכר קודם שעקר רגליו, חוזר לברכת השיבה ואומר משם ואילך על הסדר; ואם לא נזכר עד שעקר רגליו חוזר לראש". לעומתו פסק הרמ"א (קיח א) "מיהו אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט, אין צריך לחזור, ולא אמרו שיחזור אלא במקום שכל השנה אומרים האל אוהב צדקה ומשפט".

אולם עדיין מצאנו בדין זה מחלוקת בין הפוסקים הספרדים.
כתב הבן איש חי: (שנה ראשונה ניצבים יט)
"בברכת השיבה אומר המלך המשפט, ואם טעה ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט כיון דזכר מלך אינו חוזר, ואע"ג דמר"ן ס"ל חוזר קי"ל סב"ל אפילו כנגד סברת מר"ן ז"ל וכמ"ש בסה"ק מקבציאל".
חידש הבא"ח שאעפ"י שפסק השו"ע שבמקרה הנ"ל חוזר, לדינא אין לחזור מדין ספק ברכות להקל וסברא זו מועילה אפילו נגד מרן השו"ע. וכך פסקו גם כף החיים (קיח א) והרב אליהו.
אולם דעת הרב עובדיה (באריכות מרובה יבי"א ב ח-י ובקצרה יחו"ד א נז) לפסוק בזה כשו"ע משני טעמים עיקריים: א. כבר פשט המנהג כשו"ע וכנגד מנהג לא אומרים סב"ל. ב. בתפילה כלל לא שייך לומר סב"ל מכיון שאם ימשיך בתפילתו ולא יחזור נמצא שלדעות שצריך לחזור ברכותיו הן לבטלה ואף כשסיים את התפילה יתכן שכלל לא יצא ידי חובה! ולכן אין לנטות בזה מפסק השו"ע. אולם אם כבר סיים תפילתו וצריך לחזור שוב על תפילת שמונה עשרה יתנה שאם אינו מחוייב בתפילה תהיה זו תפילת נדבה ואעפ"י שאין מתפללין לכתחילה תפילת נדבה כדי להינצל מחשש ברכה לבטלה שרי.

ב. תיקון הטעות:
כל הדיון הנ"ל דוקא אם המתפלל לא תיקן עצמו תוך כדי דיבור אולם אם תיקן בזמן זה יצא ידי חובה. כך כתב השו"ע: (שם ב)
"אם אמר: האל הקדוש, ותוך כדי דיבור נזכר ואמר: המלך הקדוש, אינו צריך לחזור; וכן הדין בהמלך המשפט".
(ולדעת כף החיים (שם סק"ט) אפילו שהה יותר כל עוד לא התחיל את הברכה הבאה יכול לתקן, וכ"פ הרב אליהו)
אולם העיר המ"ב בשם הפוסקים: (שם סק"ז) "היינו שלא שהא משגמר האל הקדוש רק כדי ג' תיבות ואם שהא יותר משיעור זה לא מהני חזרתו וכ"ז כשלא התחיל עדיין ברכה אחרת דאל"ה אפילו תוך כ"ד חוזר לראש".

ג. מסופק בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים:
עוד חידשו הפוסקים שבתפילת ראש השנה ויום הכיפורים אם התחיל לומר את ההוספות המיוחדות בברכה השלישית (ובכן תן פחדך וכו') אעפ"י שלא זוכר במפורש שאמר המלך הקדוש אינו חוזר ואין לומר שמן הסתם חתם האל הקדוש כדרכו כל השנה דמכיון שהתחיל בנוסח המיוחד לימים אלו מסתמא גם סיים המלך הקדוש. (מ"ב שם סק"ד כתב בלשון 'אפשר' אולם הפוסקים האחרים (חיי אדם כלל כ"ח ח; כה"ח שם ו ועוד) נקטו כך במפורש.)

ד. שליח ציבור שחתם (בחזרה) האל הקדוש:
בפשטות דין ש"ץ כדין יחיד ואם טעה ולא תיקן בדרך המועילה עליו לחזור לתחילת התפילה. כך עולה מפסק השו"ע: (קכו ב-ג)
ש"צ שטעה ואינו יודע לחזור למקומו...ואם היה בג' ראשונות, מתחיל בראש...כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל, ש"צ חוזר ומתפלל, אם טעה כמותו כשמתפלל בקול רם...".
אולם הרב עובדיה חידש בזה חידוש גדול ששליח ציבור שטעה אינו צריך לחזור לתחילת התפילה אלא יכול להתחיל מחדש את ברכת האל הקדוש מכיון שהקדושה נחשבת כחתימת הברכה. נבאר בקצרה את טעמו.
יש לזכור שבזמנים עברו לא היו סידורים מצויים וטעויות אצל שליחי ציבור היו מחזה יותר נפוץ מהיום, עפי"ז נבין את דברי הירושלמי בענין חזן שטעה בברכת יוצר אור. וזה לשונו: (ברכות פ"ה ה"ג)
"בטיטי אשתתק באופנים, אתון ושיילוה לרבי אבון, אמר להם בשם רבי יהושע בן לוי, זה שעובר תחתיו יתחיל ממקום שפסק, אמרו לו והרי שנינו שחוזר מתחלת הברכה שטעה זה, אמר להם, מכיון דעניתון קדושתא כמו שהוא תחלת ברכה דמי".
ובארו תלמידי רבינו יונה (ברכות כג ב בדפי הרי"ף) ש"אם טעה שליח צבור בברכת יוצר אור אם טעה באופנים, או מאופנים עד סוף הברכה, (זה שעובר תחתיו) אין צריך לחזור אלא מ'לאל ברוך נעימות יתנו' ואילך, דמשם ואילך כתחלת ברכה דמי".
והדברים נפסקו בשו"ע: (נט ה)
"אם טעה בברכות יוצר בענין שצריך לעמוד אחר תחתיו, אם טעה מקדושה ואילך אין השני צריך להתחיל אלא ממקום שפסק. הגה: דהיינו שמתחיל מקדושה ואילך, ואם טעה קודם קדושה צריך להתחיל בראש".
עפי"ז כתב הרב עובדיה: (יחו"ד ו לח)
"והדברים קל וחומר, ומה ברכת יוצר שבאמת ברכה אחת היא, ואינה מסתיימת עד החתימה ברוך אתה ה' יוצר המאורות, אף על פי כן שליח צבור שטעה בסוף האופנים, אין השני חוזר לראש הברכה, אלא מתחיל לאל ברוך נעימות יתנו...כל שכן לברכת אתה קדוש שהיא באמת ברכה בפני עצמה, אלא שקבעו חז"ל שכיון ששלש ברכות ראשונות ברכות שבח הן, דינן כברכה אחת, שיש לומר שמכיון שענו הצבור קדושה, אתה קדוש כתחלת ברכה דמי, ואין צריך לחזור לראש התפלה ולומר סדר קדושה פעם אחרת, שיש לחוש לברכה שאינה צריכה".
והוסיף שם: "וכן מצאתי לרבינו המאירי ברכות (לד) בסוף ד"ה מי שטעה, שכתב וזו לשונו: יש מי שאומר שאם טעה השליח צבור בתפלה שניה (חזרה) שלו, באתה קדוש, ודילגה, או שחתמה בחתימה אחרת, אינו חוזר לראש, שלא יהיו הצבור צריכים לענות קדושה פעם אחרת, אלא חוזר לאתה קדוש. ולדעתי יש סעד לדבר זה ממה שאמרו בתלמוד המערב, בחזנא דאשתתק באופנים, ואמר להם רבי אבון שיתחיל ממקום שפסק, שמכיון שענו קדושה כתחלת ברכה הוא".
אולם רבים מהאחרונים (ואף אלה שהתייחסו לתשובה הנ"ל) חלקו על פסק זה, ומהם הרב אוירבך (מנחת שלמה ח"א סימן ב) אור לציון (ח"א יג) בנוסף לפוסקים במהלך הדורות שלא פסקו כך כמו בא"ח (שם יח) ועוד.

2. זכרנו לחיים, מי כמוך, וכתוב, בספר חיים:
תקנו הגאונים להוסיף בעשי"ת בברכות הראשונות והאחרונות של התפילה בקשות לכתיבה וחתימה טובה.
דין השוכח:
נחלקו בדין זה הראשונים:
דעת רבנו יהודה (הו"ד בתוספות ברכות יב ב ד"ה והלכתא) "וכן זכרנו ומי כמוך וכתוב לחיים ובספר חיים מחזירים אותו אם לא אמר. דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים אינו יוצא ידי חובתו"
אולם דעת רוב הפוסקים שהשוכח וסיים את הברכה לא חוזר. כך כתב הרא"ש: (ברכות פ"א טז) "ותמיהני למה מחזירין אותו מאחר שאינו מוזכר בגמרא. דבהמלך הקדוש והמלך המשפט איכא פלוגתא ופסיק גמרא דלא יצא. אבל בזכרנו ומי כמוך אם תקנת גאונים היא לאמרו מנ"ל דמחזירין אותו אין זה נקרא משנה ממטבע ברכות מאחר שלא הוזכר בגמרא". וכן פסקו רוב הראשונים וכך פסק השו"ע (תקפב ה). אמנם העירו האחרונים (מ"ב שם טז) שאם עדיין לא אמר את שם השם של סוף הברכה יחזור למקום האמירה וימשיך משם. וחידוש יש בדבר שחוזר אף על שמות הקודש שבברכה כגון: "האל ישועתנו" וכו' (ודלא כדעת שו"ע הרב (שם ו) שפסק שיאמר במקום שנזכר).

ד. הפסק לדברים שבקדושה תוך כדי אמירת וידוי
ביום הכיפורים אנו מאריכים הרבה בוידוי בסוף תפילת שמו"ע. פעמים רבות החזן כבר התחיל את חזרת הש"ץ בעוד אנחנו מתוודים. נבאר כאן לאלו דברים שבקדושה עלינו לענות לחזן. דין זה נכון כל השנה בעת אמירת 'אלוהי נצור'.
ישנו דיון בפוסקים בדין ההפסקה אם לא אמר עדיין יהיו לרצון אולם אנו נצא מנקודת הנחה שהמנהג הרווח לומר יהיו לרצון לפני אלוהי נצור וכן לפני הוידוי.
כתב הרשב"א:(ח"א תשובה תתז)
"עוד השיב ברגיל לומר תחנונים אחר תפלתו. אם הפסיק ש"צ לסדר תפלתו והגיע לקדיש או לקדושה...יכול להפסיק כדרך שמפסיקין בברכות של ק"ש אפי' באמצע דלא חמירי תחנונים מבתפלה".
אם כן דין הפסק לאחר אלוהי נצור כדין הפסק בברכות קר"ש. (להלן נראה שיש יוצאים מהכלל)
נחלקו הראשונים האם מפסיקים לדברים שבקדושה בברכות קריאת שמע:
זה לשון הרא"ש: (ברכות פ"ב סימן ה)
יש מי שאומר שאע"פ ששואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד אפ"ה אינו פוסק לקדיש ולקדושה דכיון שעוסק בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשביל שבח אחר. ורוב המפרשים הסכימו שפוסק אפילו באמצע הפרק דלא גרע ממה שמפסיק לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד. וכן הסכים ה"ר יונה ז"ל".
בנוסף כתבו הראשונים שיש להפסיק לאמירת מודים וברכו.
וכך פסק השו"ע: (סו ג)
"לקדיש ולקדושה ולברכו, מפסיק אפילו באמצע הפסוק, וכן למודים, אבל לא יאמר אלא תיבת מודים בלבד".
הרמ"א שם הוסיף על פי הירושלמי (ברכות פ"ד ה"ו):
"וי"א דאמן שעונין אחר ברכת האל הקדוש ואחר שומע תפלה יש לו דין קדושה ויוכל לענות אותם בק"ש, וכן עיקר".
(השו"ע לא פסק כן כיון שסובר שהבבלי חולק בזה על הירושלמי)

פרוט הדינים לאשכנזים : (לפי הכרעת המשנה ברורה שם סקי"ז-כ)
קדיש: יענה רק אמן יהא שמיה רבא ללא אמירת יתברך. וכן יענה אמן אחרי דאמירן בעלמא.
קדושה: יאמר רק את הפסוקים 'קדוש' ו 'ברוך'.
מודים: יאמר רק את המילים 'מודים אנחנו לך' וישחה באמירתם.
אמן: יענה על האל הקדוש ושומע תפילה.
י"ג מידות : (לא מוזכר במ"ב) לא יענה (כ"כ שו"ת האלף לך שלמה סימן מד; שו"ת שבט הלוי ח"ט סימן א ועוד)

פרוט הדינים לספרדים:
קדיש: לדעת כף החיים (סו יז; תרז כה) והרב אליהו (ספר הלכה ח"ב בטבלת ההפסקות בסופו) יענה 5 אמנים ראשונים (כלומר לא יענה על תתקבל יהא שלמא ועושה שלום) ויענה כדרכו באמן יהא שמיה רבא עד דאמירן בעלמא (כ"ח תיבות). לדעת הרב עובדיה (יבי"א ח"ו ח; יחו"ד ה י) יענה 5 אמנים אולם אמן יהא שמיה רבא יענה רק עד יתברך ולא יותר.
קדושה: לדעת כף החיים (סו יח) יאמר את הפסוקים 'קדוש' 'ברוך' ו 'ימלוך'. לרב אליהו (שם) רק יהרהר פסוק ימלוך ולרב עובדיה (יחו"ד שם) לא יאמר ימלוך.
מודים: כנ"ל
אמן: לדעת כף החיים (קכב א) והרב אליהו (שם) יענה אמן לכל הברכות כדין העומד בפסוקי דזמרה וסברתם שאם יכול להוסיף בתפילתו תחנונים בוודאי שיכול לענות אמן. הרב עובדיה (שם) פסק שלא יענה אמן על אף ברכה
י"ג מידות: לא יענה. (הרב אליהו שם; הרב עובדיה יבי"א ח"ה סימן ז)

סיכום:

אשכנזים
(מ"ב) איש"ר ללא יתברך.
אמן לאחר דאמירן בעלמא.
קדוש
ברוך
מודים אנחנו לך (בשחיה)
האל הקדוש ושמע תפילה
לא יענה

ספרדים 5 אמנים ראשונים.
הגרמ"א:איש"ר עד דאמירן בעלמא.
הגרע"י: רק עד יתברך. קדוש ברוך.
ימלוך:
כה"ח:יאמר
הגרמ"א:יהרהר
הגרע"י: לא יאמר

כנ"ל כה"ח, הגרמ"א:
יענה על כל הברכות.
הגרע"י: לא יענה.

כנ"ל

הלכות יום הכיפורים