המתנה בין בשר וחלב | הרב יוסף אפריון | בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
דיני כשרות

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רחל בת יקוט

11 דק' קריאה

כמה זמן יש להמתין בין בשר לחלב? שעה, שלוש שעות או דווקא שש? האם לאחר אכילת גבינה מותר לאכול בשר ללא הפסקה כלל? ומה הדין בגבינה צהובה?
בשאלות אלו ועוד נעסוק בעקבות המנהג לאכול מאכלי חלב בשבועות.
הלימוד יתחיל מהגמרא דרך פרושי הראשונים ועד לפסיקת האחרונים וההלכה למעשה.

א. מקורות למנהג לאכול מאכלי חלב בשבועות:
רמ"א (אורח חיים תצד ג)
"ונוהגין בכל מקום לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות; ונ"ל הטעם שהוא (יד) כמו השני תבשילין שלוקחים בליל פסח, זכר לפסח וזכר לחגיגה, כן אוכלים מאכל חלב ואח"כ מאכל בשר וצריכין להביא עמהם (טו) ב' לחם על השלחן שהוא במקום המזבח, ויש בזה זכרון לב' הלחם שהיו מקריבין ביום הבכורים".

משנה ברורה (שם)
"(יד)כמו השני תבשילין וכו' כן אוכלים וכו' - ר"ל כשם שבפסח עושין זכר לקרבן כן אנו צריכין לעשות בשבועות זכר לשתי הלחם שהיו מביאין וע"כ אוכלים מאכלי חלב ואח"כ מאכל בשר וצריכין להביא עמהם שתי לחמים דאסור לאכול בשר וחלב מלחם אחד ויש בזה זכרון לשתי הלחם:
(טו) ב' לחם וכו' - ולכן נהגו לאפות לחם אחד עם חמאה דאז בודאי יצטרך להביא לחם אחר לאכול עם בשר".

מגן אברהם (שם ו)
"ומצאתי כתוב הטעם דאיתא בזוהר שאותן ז' שבועות היו לישראל שבעה נקיים דוגמת אשה המיטהרת מנדתה וידוע שדם נעכר ונעשה חלב, והיינו מדין לרחמים, ומנהג אבותינו תורה היא".

משנה ברורה (שם יב)
"ואני שמעתי עוד בשם גדול אחד שאמר טעם נכון לזה כי בעת שעמדו על הר סיני וקבלו התורה [כי בעשרת הדברות נתגלה להם עי"ז כל חלקי התורה כמו שכתב רב סעדיה גאון שבעשרת הדברות כלולה כל התורה] וירדו מן ההר לביתם לא מצאו מה לאכול תיכף כ"א מאכלי חלב כי לבשר צריך הכנה רבה לשחוט בסכין בדוק כאשר צוה ה' ולנקר חוטי החלב והדם ולהדיח ולמלוח ולבשל בכלים חדשים כי הכלים שהיו להם מקודם שבישלו בהם באותו מעל"ע נאסרו להם ע"כ בחרו להם לפי שעה מאכלי חלב ואנו עושין זכר לזה".

ב. המתנה בין בשר לחלב
למדנו בגמרא: (חולין קה א) (רש"י בסוגריים)
"בעא מיניה רב אסי מרבי יוחנן כמה ישהה בין בשר לגבינה (משמע שאכל בשר ורוצה לאכול גבינה) א"ל ולא כלום איני והא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה (משום דבשר מוציא שומן והוא נדבק בפה ומאריך בטעמו) גבינה מותר לאכול בשר אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר א"ל ולא כלום. גופא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה, גבינה מותר לאכול בשר. אמר ליה רב אחא בר יוסף לרב חסדא בשר שבין השינים מהו (מי חשיב בשר שלא לאכול גבינה עמו עד שיטלנו) קרי עליה הבשר עודנו בין שיניהם (אלמא מיקרי בשר). אמר מר עוקבא אנא להא מלתא חלא בר חמרא (לדבר זה אני גרוע מאבי כחומץ בן יין) לגבי אבא דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא (מעת לעת) ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא". (כלומר מר עוקבא אכל גבינה אחרי בשר רק בסעודה אחרת)
מסוגיא זו עולה שאסור לאכול באותה סעודה בשר ואח"כ גבינה אלא דוקא בשתי סעודות נפרדות.

טעם ההרחקה:
רש"י המובא לעיל כתב: "משום דבשר מוציא שומן והוא נדבק בפה ומאריך בטעמו"
היינו טעם הבשר נשאר בפה משך זמן אחרי הארוחה.
לעומתו כתב הרמב"ם (מאכלות אסורות ט כח)
"מי שאכל בשר בתחלה בין בשר בהמה בין בשר עוף לא יאכל אחריו חלב עד שיהיה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת והוא כמו שש שעות מפני הבשר של בין השינים שאינו סר בקינוח ".
היינו הבשר נתקע בין השיניים וא"א לסמוך על הניקור של השיניים. (וזוהי כוונת הגמרא "בשר שבין השיניים מהו וכו'-עפ"י הב"ח)
כמה נפק"מ יש בין שיטות אלו, נביא 3 עיקריות:
1.הלועס בשר לתינוק ואינו בולעו: לרמב"ם צריך להמתין ולרש"י לא צריך להמתין מכיון שכל עוד לא בלע אין הטעם נמשך בפה.
2. בשר הנשאר בין השיניים לאחר זמן ההמתנה הנצרך. (שש שעות לרוב המנהגים): לרש"י צריך להסירו ולרמב"ם אין צורך שהרי כל חידוש הש"ס שגם בשר בין השיניים נחשב בשר ואחרי זמן ההמתנה אין עליו שם בשר וחשיב כמעוכל.
הטור והשו"ע כתבו שיש להחמיר כשתי השיטות. זה לשון השו"ע: (פט א)
"אכל בשר אפילו של חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות ואפילו אם שהה כשיעור אם יש בשר בין השינים צריך להסירו והלועס לתינוק צריך להמתין".
לפ"ז יצא שהלועס שומן בשר ומיד פולטו אין צריך להמתין לשתי השיטות: לרש"י מכיון שלא בלע ולרמב"ם מכיון שאין מה שיתקע בין השיניים. אולם כתבו הפוסקים (משבצות זהב פט א) "מ"מ יש להחמיר להמתין שש שעות משום לא פלוג וישראל קדושים, ואין לפרוץ גדר".
3. האם יש מקום להשוות דין המתנה לאחר בשר לדין המתנה לאחר אכילת גבינה בעלת אחוזי שומן גבוהים במיוחד. לרמב"ם אין להשוות שהרי רק בשר נתקע בין השיניים ולרש"י יש מקום להשוואה אם אכן הגבינה ממשיכה טעם בפה. בהמשך נעסוק בדין זה ונביא את שיטות האחרונים בזה.

נחזור לעיסוק בסוגיות:
כאמור בסוגיא הנ"ל עולה שאסור לאכול באותה סעודה בשר ואח"כ גבינה אלא דוקא בשתי סעודות נפרדות. אולם בסוגיא קודמת שם למדנו, לכאורה, אחרת. וזה לשון הגמרא: (שם קד ב) (רש"י בסוגריים)
"תנא אגרא חמוה דרבי אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן (דרך הפקר שאינו נזהר בהן וכדמפרש) הוא תני לה (כך קבלה סדורה מרבו) והוא אמר לה (והוא פירשה מסברא שלו דמאי אפיקורן) בלא נטילת ידים ובלא קינוח הפה. (שאם אכל זה ובקש לאכול זה אין צריך ליטול ידיו ולקנח אבל בבשר בהמה בעי קינוח כדלקמן שלא יהא נדבק כלום מן הראשון בחניכיו) רב יצחק בריה דרב משרשיא איקלע לבי רב אשי אייתו ליה גבינה אכל אייתו ליה בשרא אכל ולא משא ידיה אמרי ליה והא תאני אגרא חמוה דרבי אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא אמר להו הני מילי בליליא אבל ביממא הא חזינא (ידים ריקניות שאין דבוק בהם כלום)".
(קינוח פרושו אכילת פת או דבר אחר המנקה את הפה. לשון השו"ע (פט ב) עפ"י הגמרא: "והקינוח הוא שילעוס פת ויקנח בו פיו יפה וכן בכל דבר שירצה חוץ מקימחא ותמרי וירקא לפי שהם נדבקים בחניכין ואין מקנחים יפה ואחר כך ידיח פיו במים או ביין").
מסוגיא זו משמע שהחילוק בין אכילת עוף וגבינה בזה אחר זה לבין אכילת בשר וגבינה בזה אחר זה הוא שבבשר וגבינה יש צורך בנטילת ידים וקינוח הפה ואילו בעוף וגבינה אין צורך אפילו בזה. ומ"מ מבואר שאפילו בין בשר לגבינה אין צורך בהמתנה ואפילו באותה סעודה אפשר לאוכלם.

לפני שנענה על סתירה זו יש צורך להתמודד עם קושיא נוספת:
נתבונן בסוגיא: רב יצחק אכל גבינה ואח"כ אכל בשר בלא נטילת ידים והקשו עליו שדוקא עוף ואח"כ גבינה נאכלים ללא הפסק אולם בשר ואח"כ גבינה בעי נטילה וכו'. ולכאורה הדברים אינם ברורים - רב יצחק אכל גבינה ולאחריה בשר והקשו עליו ממציאות הפוכה של בשר ואחריו גבינה??
זוהי קושיית תוספות שם:
"עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא - תימה דהיכי פריך מגבינה אחר בשר אבשר אחר גבינה דרב יצחק גבינה ואח"כ בשר אכיל ולא דמי כדאמר בסמוך".
תוספות עונה על כך שני תרוצים שעל פיהם מתבארת גם הסתירה בין הסוגיות.
"ויש לומר דהכי פריך בברייתא דאגרא משמע עוף וגבינה נאכלין באפיקורן בלי נטילת ידים ובלא קינוח הפה אבל שאר בשר בעי נטילה וקינוח הפה והיכי דמי אי בשר תחלה אפילו בנטילה וקינוח לא סגי עד סעודה אחריתי כדאמר בסמוך אלא לאו אגבינה תחלה והא דנקט הכא בשר וגבינה לא דק אלא גבינה ובשר לא ואגב דמזכיר בברייתא עוף תחלה נקט נמי הכא בשר תחלה וברייתא נקט עוף תחלה דאפילו עוף תחלה נאכל באפיקורן".
באור דבריו: כשהגמרא מקשה "עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא" כוונתה דוקא עוף (ואפילו אכל עוף בתחילה) וגבינה נאכלים ללא הפסק אבל בשר וגבינה כשמותר לאוכלם בצמידות צריכים ליטול ידיים ולקנח הפה ביניהם. ומתי מותר לאכול בשר וגבינה בצמידות? זהו דוקא גבינה ואח"כ בשר אולם בשר ואח"כ גבינה א"א לאכול באותה סעודה כפי שלמדנו בדף קה. וגבינה אחר עוף אפשר לאכול ללא הגבלה.

תרוץ שני שמביא תוספות הוא:
"ור"ת מפרש וכן הלכות גדולות דאכל בשר אסור לאכול גבינה היינו בלא נטילה וקינוח אבל בנטילה וקינוח שרי אכל גבינה מותר לאכול בשר אף בלא נטילה וקינוח ומר עוקבא דלא אכיל עד סעודה אחריתי היינו בלא נטילה וקינוח אי נמי מחמיר על עצמו היה ולפירושו קשה מאי פריך הכא ארב יצחק וצ"ל לפירושו דלענין נטילת ידים אין חילוק בין בשר תחלה לגבינה תחלה ולגבי קינוח דווקא יש חילוק והעולם נהגו שלא לאכול גבינה אחר בשר כלל ואפילו אחר עוף ואע"ג דתני אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן דמשמע עוף תחלה דילמא משום דסבר בשר עוף בחלב לאו דאורייתא ולא קיימא לן הכי".
באור דבריו: מעיקר הדין אין שום בעיה לאכול בשר ואחריו גבינה באותה סעודה ויש רק צורך בנטילה וקינוח, ומה שמשמע בסוגיא בדף קה שיש צורך בשתי סעודות זוהי דעתו של מר עוקבא שהיה מחמיר על עצמו אולם ההלכה היא שבשר ולאחריו גבינה צריך נטילה וקינוח וגבינה ולאחריה בשר מספיק נטילה. (וזה מה שהקשו על רב יצחק מדוע לא נטל ידיו).
מפסק הרמב"ם נראה שלמד באופן עקרוני כתרוץ הראשון בשינוי קטן. וזה לשונו: (מאכלות אסורות ט כו-כח)
"מי שאכל גבינה או חלב תחלה מותר לאכול אחריו בשר מיד וצריך שידיח ידיו ויקנח פיו בין הגבינה ובין הבשר ובמה מקנח פיו בפת או בפירות שלועסן ובולען או פולטן ובכל מקנחין את הפה חוץ מתמרים או קמח או ירקות שאין אלו מקנחין יפה: במה דברים אמורים בבשר בהמה או חיה אבל אם אכל בשר עוף אחר שאכל הגבינה או החלב אינו צריך לא קנוח הפה ולא נטילת ידים: מי שאכל בשר בתחלה בין בשר בהמה בין בשר עוף לא יאכל אחריו חלב עד שיהיה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת והוא כמו שש שעות מפני הבשר של בין השינים שאינו סר בקינוח".
אכילת בשר אחרי גבינה מצריכה נטילה וקינוח. אכילת גבינה אחרי בשר מצריכה המתנה לסעודה אחרת. אכילת עוף לאחר גבינה אין צורך בכלום. עד כאן כמו התרוץ הראשון בתוספות. אולם בניגוד לתוספות סובר הרמב"ם שלאחר אכילת עוף יש להמתין לסעודה אחרת כמו לאחר אכילת בשר. ומה ששנינו בגמרא "עוף וגבינה נאכלין באפיקורן" פרושו דוקא גבינה ואחריה עוף ולא להיפך.

סיכום הדעות:
גבינה אחרי בשר בשר אחרי גבינה עוף וגבינה
ר"ת נטילה וקינוח. (מר עוקבא מחמיר על עצמו) נטילה כנראה כתרוץ א בתוספות
תרוץ א בתוספות סעודה אחרת. (כסוגיא בדף קה ומר עוקבא) נטילה וקינוח ללא הגבלה. (כמובן בזה אחר זה)
רמב"ם
כנ"ל
כנ"ל עוף לאחר גבינה ללא הגבלה. גבינה לאחר עוף בסעודה אחרת.
(התעלמנו בלימוד מדין בשר חיה)

אכילת גבינה אחרי בשר:
השו"ע פסק כרמב"ם.
אמנם עדיין יש מחלוקות ראשונים בהגדרת סעודה אחרת:
כזכור הגמרא אמרה "ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא".
מהי סעודה אחריתי?
דעת התוספות:
"לסעודתא אחריתא אכילנא - לאו בסעודתא שרגילין לעשות אחת שחרית ואחת ערבית אלא אפילו לאלתר אם סילק השולחן ובירך מותר דלא פלוג רבנן".
היינו אין צורך להמתין כלל רק לברך ברכת המזון ולסלק השולחן.
לעומתם דעת הרמב"ם: (מאכלות אסורות ט כח)
"מי שאכל בשר בתחלה בין בשר בהמה בין בשר עוף לא יאכל אחריו חלב עד שיהיה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת והוא כמו שש שעות מפני הבשר של בין השינים שאינו סר בקינוח".
היינו סעודה אחרת פרושו שיעור הזמן שבין סעודה לסעודה. ושיעור שש שעות הוא השיעור שבזמנם היה בין הסעודה שנערכה בשעה השישית של היום לבין סעודת הערב בצאת הכוכבים.
בשו"ע פסק כרמב"ם, וזה לשונו: (פט א)
"אכל בשר אפילו של חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות"
בדרכי משה (יו"ד פט ה) הביא את דעת הגהות שערי דורא, וזה לשונו:
"רבים נוהגים להקל ועושים להם פשרה מדעתן להמתין שעה אחת אחר סעודת בשר וסלקו וברכו ואח"כ אוכלים גבינה אע"ג דלא אשכחן טעמא ורמז לשיעור זה מ"מ מי ימחה בידיהם הואיל ותוספות...מתירין אמנם הצנועים מושכין ידיהם עד מסעודת שחרית לסעודת ערבית".
עפי"ז פסק ברמ"א:
"ויש אומרים דאין צריכין להמתין שש שעות רק מיד אם סלק ובירך ברכת המזון מותר על ידי קנוח והדחה והמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת ואוכלין אחר כך גבינה מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון אחר הבשר דאז הוי כסעודה אחרת דמותר לאכול לדברי המקילין אבל בלא ברכת המזון לא מהני המתנת שעה ... ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה וכן נכון לעשות".
מחד, מעיד הרמ"א שהמנהג הרווח להמתין רק שעה (נחלקו הש"ך והט"ז נאם צריך קנוח והדחה) אולם כותב שנכון להחמיר שש שעות.
המהרש"ל כתב במילים חריפות:"ואם א"א למחות ביד בני אדם שאינן בני תורה אבל בבני תורה ראוי למחות ולגעור בהם שלא יקילו פחות משש שעות".
האחרונים דנו אם בעינן דווקא שש שעות או שסגי בקרוב לשש שעות, שהרי לשון הרמב"ם "כמו שש שעות" ומצאנו במאירי "חמש שעות או שש שעות". וביבי"א (ח"א סימן ד; ח"ג סימן ג) פסק שבמקום צורך (כגון שכך הם זמני הישיבה וכד') אפשר להקל ובשו"ת דברי חכמים (עמוד קע"ח) כתב בשם הגרי"ש אלישיב שסגי מעיקר הדין בחמש שעות ומשהו. (הו"ד בילקוט יוסף סימן פט בהערה שפ"ה)
דעת הפר"ח (שם ו) היא שאין צורך בשש שעות ממש אלא בחצי מהיום ולכן בקיץ שהיום ארוך יש צורך בשש שעות אולם בחורף מספיק ארבע שעות.
עוד יש שנהגו להמתין 3 שעות והאחרונים נלאו למצוא מקור למנהג. יש שכתבו (מהר"ד פארדו הביאו ביביע אומר ח"א יו"ד ד) שמקורם נסמך על הפר"ח ואפילו בקיץ נהגו להמתין 3 שעות. יש שכתבו שהמנהג היה לאכול בצהרים סעודה בשרית ואחר הצהרים לשתות משקה עם חלב ומשום כך השתרש המנהג להמתין 3 שעות. מ"מ ברור שהמנהג מתבסס על הרמ"א שכתב שהמנהג הרווח הוא להמתין שעה.

אכילת בשר אחרי גבינה:
למדנו לעיל שלדעת הרמב"ם יש צורך בנטילת ידים וקינוח הפה וכך אפשר לאכול גם בשר וגבינה באותה סעודה, ובעוף אחרי גבינה אין צורך בכלום שהרי "עוף וגבינה נאכלין באפיקורן". אמנם פשוט שצריך לבדוק שאין על ידיו ובתוך פיו שאריות גבינה. ומ"מ הרבה אחרונים כתבו שגם לצורך אכילת עוף המנהג ליטול ידיו ולקנח הפה.
אולם יש מה להרחיב בדין זה:
שנינו בזוהר: (פרשת משפטים דף קכה א)
"דכל מאן דאכיל האי מיכלא (בשר וחלב) דאתחבר כחדא, או בשעתא חדא או בסעודתא חדא, ארבעין יומין אתחזיא גדיא מקלסא בקלפוי..." (פרוש: יראה בעור בשרו צורת גדי מקולס שדי שיכירוהו כוחות הטומאה להעניש)
עפי"ז כתב הב"י (או"ח קעג ג) שיש מחמירים שלא לאכול בשר אחרי גבינה באותה סעודה.
המהר"ם מרוטנבורג (סימן תרט"ו) כתב (הביאו המרדכי חולין סימן תרפז):
"וששאל אדוני ששמעת דאני נוהג שלא לאכול בשר בהמה וחיה אחר גבינה ומיקל בבשר עוף. בימי חורפי הייתי מתלוצץ בבני אדם שהיו עושי' כן ואדרבא.. היה נראה בעיני כמו מינות עד שפעם אחת מסעודה לסעודה מצאתי גבינה בין שיני [גזרתי] להחמיר [על] עצמי בבשר אחר גבינה כמו גבינה אחר בשר... ובבשר עוף אני מיקל כיון דבשר עוף וגבינה נאכלי' באפיקורן"
וכתב הב"י (שם): ודאי שהמהר"ם לא ראה את הזוהר שלפי הזוהר יש להחמיר גם אחרי אכילת עוף.
אולם בשו"ע לא הביא מכל חומרות אלו ופסק כפשט הגמרא לפי הרמב"ם.
הדרכי משה (יו"ד פט ב) כתב ש"הרבה נוהגים שלא לאכול בשר אחר גבינה קשה הנדבקת בין השיניים".
עפי"ז פסק הרמ"א: (שם)
"ויש מחמירין אפילו בבשר אחר גבינה וכן נוהגין שכל שהגבינה קשה אין אוכלין אחריה אפילו בשר עוף כמו בגבינה אחר בשר ויש מקילין ואין למחות רק שיעשו קנוח והדחה ונטילת ידים מיהו טוב להחמיר".
הט"ז (ד) באר שכל מה שיש להחמיר זהו רק בגבינה מותלעת, היינו גבינה קשה באופן מיוחד ובזה יש להחמיר שש שעות.
בש"ך (טז) הביא דמשמע מהזוהר שמספיקה המתנה של שעה אחת.
לבד מהבנת הרמ"א נחלקו רבות האחרונים בהבנת הזוהר עצמו. כפי שראינו הב"י בארו גם על אכילת עוף לאחר גבינה אולם יש דעות שהזוהר דיבר דוקא על בשר בהמה י"א שהזוהר שווה לגמרא ורק דיבר על אכילת גבינה אחרי בשר ועוד מחלוקות.
בעקבות הזוהר (כנראה) השתרש המנהג להמתין מעט זמן בין אכילת גבינה (אפילו רכה) לאכילת בשר. כ"כ החיד"א (ברכי יוסף שיורי ברכה יג) שיש נוהגים להמתין שעה יש נוהגים שלוש ויש אפילו שש. כיום המנהג הרווח להמתין חצי שעה או שעה.

בענין גבינה צהובה שלנו נחלקו הדעות:
הרב עובדיה (יבי"א ח"ו ז) פסק שאין צורך להמתין כלל (שהרי השו"ע לא הביא חומרא זו) הרב בן ציון אבא שאול פסק שיש להמתין שעה אחת.( ספר הכשרות י מט)
גם בין גדולי האשכנזים נחלקו הדעות האם גבינה קשה שלנו דומה למה שדיברו הפוסקים.
הרב אלישיב (קובץ תשובות) ובשבט הלוי (ב לה) החמירו בזה. ופסקו שיש להמתין שש שעות.
בספר קצוש"ע הלכות בשר וחלב (ח"א עמוד קל"ח) הביא מגדולי אמריקה שאין להחמיר בגבינות שלנו. כך אמר הגר"א קוטלר: "הגבינה הצהובה המצויה בינינו איננה הגבינה הקשה עליה דברו הפוסקים שההיא היתה כ"כ קשה שהיו צריכים מגרדת לחותכה". ודברים דומים הביא שם בשם בעל שו"ת באר משה שכתב שהחומרה בזה נובעת "מערבוב דברים לפי הבנת ודעת העולם".
הרב אשר וייס (מנחת אשר פרשת כי תשא) תמה על המחמירים וכתב שאין מקום להחמיר כ"כ בדבר שאינו לא דאורייתא ולא דרבנן אלא רק נובע ממנהג וסגי בהמתנה הרגילה של חצי שעה או שעה.

סיכום:
אחרי אכילת בשר מנהג רוב העולם להמתין שש שעות. יש נוהגים להמתין קרוב לשש שעות ויש נוהגים להמתין פחות. (הרב אוירבך כתב שראוי לבני תורה להחמיר ולנהוג שש שעות)
אחרי אכילת גבינה השו"ע פסק שמספיק נטילה וקינוח לשם אכילת בשר ואפילו באותה סעודה (והאחרונים הוסיפו שהמנהג נכון גם לגבי עוף). מנהג נפוץ היום להמתין חצי שעה או שעה.
לגבי המתנה לאחר אכילת גבינה קשה כתב הרמ"א שהמנהג להחמיר כמו אחרי בשר ונחלקו האחרונים האם בזמננו נחשבת הגבינה הצהובה כגבינה קשה ועוד נחלקו כמה זמן יש להמתין אחריה. המחמיר תבוא עליו ברכה והמיקל יש לו על מי לסמוך.
עפי"ז פסק המשנ"ב (תצד טז) שהאוכל בשבועות חלב ובשר באותה סעודה לא יאכל גבינה קשה שאחרת יצטרך להפסיק בינה לבין הבשר בברכת המזון והמתנת שש שעות.

דיני כשרות