שמוש בדוד חשמלי ובדוד שמש בשבת | הרב יוסף אפריון | בית המדרש

שבת ומועדים
הלכות כלליות

קטגוריה משנית

11 דק' קריאה

כיום, בכל בית יש דודי שמש ודודים חשמליים. בכל פעם שאנחנו פותחים את ברז המים החמים זורמים אלינו מים מהדוד ובמקומם נכנסים מים אחרים קרים לדוד. האם מותר הדבר או שגם בלילות החורף הקרים אנו צריכים להסתפק במים קרים? תשובות בלימוד שלפנינו.
הלימוד יתחיל מהגמרא דרך פרושי הראשונים ועד לפסיקת האחרונים וההלכה למעשה.

א. בישול באוּר, חמה ובתולדותיהם
איתא במשנה: (שבת לח ב)
"אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל ולא יפקיענה בסודרין, ורבי יוסי מתיר. ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה".
וברש"י:
"אין נותנין ביצה בצד המיחם - קומקמוס של נחשת.
בשביל שתתגלגל - שתצלה קצת עד שתהא מגלגלת.
ולא יפקיענה בסודרין - לא ישברנה על סודר שהוחם בחמה כדי שתצלה מחומו של סודר.
בחול ובאבק דרכים - שהוחמו מכח חמה, ובגמרא מפרש אמאי לא פליג ר' יוסי בהא".
ובגמרא: (לט א)
"אמר רב נחמן: בחמה - דכוליה (ת"ק ורבי יוסי) עלמא לא פליגי דשרי, בתולדות האור - כוליה עלמא לא פליגי דאסיר, כי פליגי - בתולדות החמה; מר סבר: גזרינן תולדות החמה אטו תולדות האור, ומר סבר: לא גזרינן".
וברש"י:
"בחמה - בשמש.
דשרי - דאין דרך בישולו בכך, וחמה באור לא מיחלפא דליגזר הא אטו הא.
בתולדות האור - כגון אם הוחם הסודר הזה באור מתחילה.
דאסיר - דהוי בישול.
תולדות חמה - שהוחם הסודר בחמה.
אטו תולדות האור - דמאן דחזי סבר דתולדות האור נינהו".
בישול בחמה פרושו בישול לאור השמש לדוגמא הנחת סיר בחוץ כדי שהמים שבתוכו יתבשלו על ידי השמש.
בישול באור פרושו בישול ע"י אש. כגון סיר על הגז.
בישול בתולדות האור פרושו בישול ע"י דבר שהתבשל באש.
בישול בתולדות חמה פרושו בישול ע"י דבר שהתבשל בחמה (עפ"י המשנה: בישול ביצה בתוך סודר שהתחמם בשמש).
למסקנת הגמרא עולה שבישול באור ובתולדותיו אסור מהתורה לכו"ע, בישול בשמש מותר לכו"ע, ובבישול בתולדות החמה נחלקו הדעות לרבי יוסי הדבר מותר ולת"ק הדבר נאסר ע"י חכמים שלא יבואו להקל לבשל גם בתולדות האור.
מדוע גזרו חז"ל על בישול בתולדות חמה ולא גזרו על בישול בחמה עצמה? (עפ"י רש"י- שיש הרבה להאריך בו)
ההבדל בין בישול באש לבישול בשמש ניכר לעין ואם נקל בבישול בשמש לא חיישינן שיבואו להקל בבישול באש. אולם אין הבדל ניכר לעין בין דבר שבושל באש לדבר שבושל בשמש. כגון: קשה להבדיל בין מים שהוחמו ע"י אש למים שהוחמו ע"י שמש ואם נתיר בישול במים שהוחמו בשמש יבואו להקל לבשל במים שהוחמו באש (דבר האסור מהתורה).
הפוסקים פסקו כת"ק. וזה לשון השו"ע: (שיח ג)
"כשם שאסור לבשל באור כך אסור לבשל בתולדת האור, כגון: ליתן ביצה בצד קדרה או לשברה על סודר שהוחם באור כדי שתצלה; ואפילו בתולדת חמה, כגון: בסודר שהוחם בחמה, אסור גזירה אטו תולדת האור, וכן אסור להטמינה בחול או באבק דרכים שהוחמו מכח חמה; אבל בחמה עצמה, כגון: ליתן ביצה בחמה או ליתן מים בחמה כדי שיוחמו, מותר".

ב. שימוש במים שחוממו בדוד חשמלי (בוילר)
תאור המציאות :
בדוד חשמל (בוילר) יש מקום כניסה בתחתית הדוד למים קרים שבאים מהרשת הכללית, לאחר שהמים נכנסים לדוד הם מתחממים ע"י גוף חימום שנמצא בתחתית הדוד ועולים למעלה (מים חמים שואפים לעלות למעלה). ברגע שהם קצת מתקררים, הם יורדים שוב ומתחממים, וכך תמיד נשמרים מים חמים בדוד. בחלקו העליון של הדוד מותקן צינור שמוביל את המים עד הבית.
כאשר אתה פותח את ברז המים החמים בביתך, נוצר מקום פנוי בדוד, ובאופן אוטומטי ומיידי נכנסים מיד מים קרים חדשים מהרשת הכללית לדוד.

יוצא אם כן שדוד חשמלי שפועל בשבת הוא כלי ראשון שעומד על האש בדיוק כמו מים המתבשלים בסיר על האש. מכיון שברגע שאני פותח את ברז המים החמים בבית יוצאים מים מהדוד ומיד נכנסים מים קרים לדוד נחשב הדבר כהנחת מים בסיר ישירות על גבי האש דבר האסור כמובן מהתורה. (ואעפ"י שאין האדם בעצמו מכניס את המים לדוד מ"מ הוי פסיק רישא - יתבאר בהמשך)
אולם המציאות השכיחה היא שהדוד אינו פועל בשבת אלא שבכ"ז יש כאן בעיה נוספת שהמים הקרים שנכנסים לדוד מתחממים ע"י המים החמים שבדוד ולפי מה שלמדנו יש כאן בישול בתולדת האור (שהרי המים החמים התחממו ע"י מקור חשמל) ובישול כזה אסור מהתורה.
ואעפ"י שהדוד אינו פועל, מ"מ כל עוד המים שבו חמים בחום שהיד סולדת בו יש איסור תורה לבשל בהם מים אחרים כדין כלי ראשון שהורד מהאש.
וכך למדנו במשנה: (שבת מב א)
"האילפס והקדרה שהעבירן מרותחין - לא יתן לתוכן תבלין, בל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי".
וברש"י:
"שהעבירן - מן האור.
מרותחין - בין השמשות.
לא יתן לתוכן תבלין - משתחשך, דכלי ראשון כל זמן שרותח מבשל.
אבל נותן הוא לתוך הקערה - דכלי שני אינו מבשל".
וכך נפסקו הדברים בשו"ע: (שיח ט)
"כלי ראשון (פי' הכלי שמשתמש בו על האש) אפילו לאחר שהעבירוהו מעל האש מבשל, כל זמן שהיד סולדת בו. לפיכך אסור ליתן לתוכו תבלין".

מסקנות בעניין השימוש בדוד חשמל בשבת:
אם הדוד נשאר דלוק בשבת, יתכן שפתיחת ברז המים החמים אסורה מהתורה, ממש כמו לשים מים בסיר הנמצא על האש.
אם הדוד כבוי, (המקרה המצוי) דומה הדבר לסיר מים שבושל על האש והורד ממנה, שכל עוד המים שם בדרגת חום שהיד סולדת בו, אסור מדאורייתא להכניס לשם מים.
(אמנם דנו הפוסקים האם זוהי ממש מלאכה מהתורה או שאפשר להגדיר זאת כמלאכה הנעשית בגרמא שאסורה רק מדרבנן, ויתבאר בהמשך)
לכן, לפני כניסת שבת צריך לבדוק את דרגת החום של המים על ידי פתיחת ברז המים החמים לבד, ללא תוספת מים קרים - אם היד יכולה לעמוד בחום זה, מותר להשתמש במים אלו בשבת, ואם לא אסור. (אם יש אפשרות לסגור את ברז כניסת המים הקרים לדוד לפני שבת, בכל מקרה מותר להשתמש במים החמים).

ג. שימוש במים שחוממו בדוד שמש
תאור המציאות:
נתחיל ממצב תיאורטי שהדוד מלא במים קרים. בתחתית הדוד יש פתח יציאה לכיוון הקולטים (הצינורות השחורים שנמצאים בתוך הזכוכית, שם מתחממים המים ע"י השמש). המים זורמים לכיוון הקולט, וברגע שהם מתחממים הם חוזרים באופן אוטומטי לדוד (מים חמים עולים למעלה), ברגע שהם חוזרים לדוד מתפנה מקום בקולטים ומיד נכנסים מים קרים חדשים מהדוד לקולטים. המים החמים שנכנסו לדוד עולים באופן טבעי לחלק העליון של הדוד, שם הם "ממתינים" עד שתפתח את ברז המים החמים בבית והמים יזרמו אליך דרך צינור הנמצא בחלקו העליון של הדוד. ברגע שפותחים את הברז בבית, מתפנה מקום בדוד ובאופן מיידי זורמים מים חדשים לדוד מצינור הנמצא בתחתית הדוד שמוביל מים מהרשת הכללית.

לגבי שימוש במים חמים מדוד זה יש לדון כמה דיונים:
א . כיצד יש לדון את חימום ע"י השמש באמצעות הקולטים והצינורות - האם זהו חימום בשמש עצמה והדבר מותר או נחשב הדבר כחימום בתולדות החמה ואסור מדרבנן.
ב . המים הנכנסים לדוד (לאחר שפתחנו את הברז והוצאנו ממנו מים) מתערבבים עם המים החמים שהתחממו בדוד ומתבשלים על ידם. אפילו אם נחשיב את דוד השמש כבישול בחמה ולא בתולדותיה מ"מ המים שחוממו נחשבים כתולדות חמה בדיוק כמו הדוגמא של המשנה לגבי חול שחומם בשמש.

לגבי הדיון הראשון נחלקו האחרונים:
בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ז סימן יט) כתב:
"ולפענ"ד עיקר היסוד שיש לבוא בזה להתיר השימוש במים מדודי שמש הוא מה שכותב כת"ר (הלא הוא הגאון הרב קאפח) בסוף דבריו, כי אין זה מים שהוחמו בתולדות חמה כי אם כמים שהוחמו בחמה עצמה שבכה"ג לכו"ע שרי...וקולע הוא ההסבר שמסביר כת"ר ע"ז מפני שהרי מים אלה מתחממים בעברם במקלטים שהם צנורות של מתכת העומדים להדיא מול קרני השמש, ואין המים מתחממים מחמת חום הצנור אלא ישר מחום קרני השמש, אע"פ שהצנור עצמו מתחמם מעט אין בחומו כדי לחמם את המים, והם מתחממים בעברם כמה כמה פעמים מול השמש ובכל פעם קולטים מעט חום עד שמתחממים די הצורך. ואין לדמות צנורות אלה לחול ואבק דרכים דתנן במתניתין ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה דחול ואבק דרכים כבר קלטו חום רב השמש ומבשלים ומחממים גם בהעדר השמש, שאם תעביר חול זה למקום צל עדיין מספיק חומו כדי לבשל...אבל אלו לא היו מחממין אלא רק בעודם מול השמש וכנגדה... הרי רואים שהשמש היא הפועלת ובהעדרה אין שום פעולה, ובנדון דידן אלו נקח צנור - מקלט זה למקום אחר לא יהיה בו כדי לחמם כלל, ואין בעובי מתכתו כדי לחמם בחומו, ונמצא שהמים מתחממים באופן ישיר מהשמ ש, ובכי האי ודאי קרינא ביה חמי חמה ולא תולדות חמה ושרי. וזאת יש לדעת כי לוחות הזכוכית שעל המקלטים אינן פועלות כלל על חמום המים ואין להם שום השפעה לכך ואינן אלא מונעות את הרוח והאויר הצונן מלקרר את המים העובר חליפות בצנורות הקליטה עכ"ד המחוכמים".
ועוד כתב: (שם חלק ח סימן יד)
"ואודיעו, כי בימים אלה קבלתי מכתב מהרה"ג ר' משה צבי נריה שליט"א ר"מ בישיבת כפר הראה, ובו הוא כותב לי דבזמנו שאל על אודות דודי השמש את הגאון עמוד ההוראה הגרצ"פ פרנק ז"ל , והיתה דעתו ג"כ בפשיטות דהו"ל כחמי חמה ומותר".
וכ"כ הגרש"ז אויערבך: (הערות על ספר יסודי ישורון, עמוד לא; הו"ד בספר שולחן שלמה שיח ג יג)
"ובעיוני תמוה איך אפשר לומר דזכוכית חשובה כתולדת חמה, הלא הזכוכית אינה מבשלת רק מרכזת את קרני השמש".

לעומתם כתב בספר ברית עולם להרב בנימין יהושע זילבר (בעל מחבר שו"ת אז נדברו): (מלאכת האופה יג)
" דוד שמש דינו כתולדת חמה ולא כחמה עצמה דהא אם יעמוד דוד מים מול השמש באופן טבעי לעולם לא יגיעו ליד סולדת ונמצא דהמכשירים של הדוד הם הגורמים לבשל בין שהם גורמים בחימום עצמו בין שהם גורמים רק לרכז את קרני השמש והמים מתחממים מקרני השמש עצמה מ"מ לא דמי לשמש עצמה דמותר משום דלא מיחלף באש אבל בנידון דגם המכשירים גורמים אתי למיחלף בתולדת האור".
דיון זה חשוב אבל לא כ"כ שכיח הלכתית. היינו הדיון כאן הוא על המים הנכנסים לדוד ומתבשלים ע"י הדוד עצמו אולם ברוב המקרים יש חשש נוסף שהמים שנכנסים לדוד מתערבבים במים החמים שהם תולדות חמה וא"כ יש כאן איסור דרבנן של בישול בתולדות חמה. (נפק"מ בדיון הראשון תהיה במקרה שהמים בדוד קרים והמים שנכנסו עכשיו לדוד סופם להתחמם ע"י הקולטים).

לגבי הדיון השני של כניסת מים חדשים לדוד המתבשלים ע"י המים החמים נחלקו הפוסקים האם למרות שבוודאי יש כאן איסור דרבנן יש להקל בגלל כללי מלאכות שבת כגרמא, פסיק רישא וכד'. נבאר את הדברים.
פסיק רישא :
שנינו בגמרא: (שבת קלג א)
"אמר מר: בשר אף על פי שיש שם בהרת ימול דברי רבי יאשיה. הא למה לי קרא? דבר שאין מתכוין הוא, ודבר שאין מתכוין - מותר! ...רבא אמר: אפילו תימא רבי שמעון, מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות".
הגמרא מכריעה עפ"י פסוק שיש למול תינוק אף במקרה שיש במקום המילה נגע צרעת ואם ימולו את התינוק יחתכו עם המילה גם את הצרעת (דבר שאסור מהתורה). מבררת הגמרא מדוע צריך פסוק להיתר זה והרי המוהל מתכוון למול ולא לחתוך את הצרעת ופשוט שהדבר מותר? עונה הגמרא מכיון שוודאי הוא שתחתך הצרעת נחשב הדבר כפסיק רישא, כלומר כפעולה וודאית של חיתוך צרעת, ולכן ללא פסוק לא הינו מתירים זאת.
וכך כתב רש"י: (סוכה לג ב)
"והא מודי ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות - באומר: אחתוך ראש בהמה זו בשבת ואיני רוצה שתמות, דכיון דאי אפשר שלא תמות - כמתכוין חשיב ליה, וכי אמרינן דבר שאין מתכוין מותר - כגון היכא דאפשר ליה בלא איסור, כגון, גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ, ואף על גב דאיכא למיחש דלמא עביד חריץ, כיון דלא מתכוין להכי ואפשר לגרירה בלא חריץ, כי עביד נמי חריץ דהוי מלאכה גמורה - לא מיחייב, אבל היכא דודאי עביד - מודי".
במקרה שלנו יש כאן פעולה שיש להחשיבה כפסיק רישא מכיון שבכל פעם שאדם פותח את ברז המים החמים המחובר לדוד נכנסים מים אחרים לתוך הדוד ולכן יש לאזור בזה.
אולם כבר בגמרא ובראשונים ישנה חלוקה בין פ"ר דניחא ליה לפ"ר דלא ניחא ליה. כלומר פ"ר שהאדם מעוניין בתוצאה שלו לפ"ר שאדם אינו מעוניין בה (וגם אם לא אכפת לו מהתוצאה נחשב כלא ניחא ליה). כגון הנוטל ידיים על הדשא שלו נוח לו שהדשא יקבל מים אולם בדשא של השכן לא אכפת לנוטל בהשקיית הדשא. פ"ר דניחא ליה לכו"ע אסור ובפ"ר דלא ניחא ליה נחלקו הערוך שמתיר ותוספות שאסרו מדרבנן (עיין כתובות ו ב תוד"ה "האי מסוכרייתא"). ההלכה נפסקה כתוספות. (עיין שו"ע שכ יח).
אמנם אצלנו מדובר בפסיק רישא באיסור דרבנן שהרי בישול בתולדות חמה אסור מדרבנן. מה הדין בפסיק רישא באיסור דרבנן? נחלקו בזה הפוסקים.
דעת תרומת הדשן (סימן סד) שהדבר מותר אולם המגן אברהם (שיד ה) האריך להוכיח מהש"ס שהדבר אסור. המשנ"ב הוסיף: (שיד יא) "והנה לענין עיקר הדין הסכימו המ"א וא"ר והגר"א והגרע"א דפסיק רישא אסור אף במלתא דרבנן".
אולם דנו בזה רבות האחרונים, לדוגמא: גדול הפוסקים האחרונים (לשון הציץ אליעזר) הגאון רבי יצחק אלחנן מקובנה (שו"ת באר יצחק או"ח סימן ט"ו), דחה את ראיות המגן אברהם ונטה להקל בפ"ר באיסור דרבנן אפילו בניחא ליה אולם בהשמטות שבסוף הספר חזר בו מעט והתיר רק כשלא ניחא ליה.
הרב עובדיה נוטה בד"כ להקל בפסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דרבנן ולכן במקרה שלנו בכה"ג שלא נוח לפותח הברז שהמים שבדוד יתחממו יש להקל. וכבר בארנו שגם אם לא אכפת לו מהתוצאה חשיב הדבר כלא ניחא ליה ולכן אם אכן יש הרבה מים חמים בדוד ואין לאדם צורך במים חמים נוספים שיתחממו יש להקל.
וכך פסק ביביע אומר (ח"ד או"ח לד) לאחר דיון ארוך בצרוף הרבה סניפים להקל:
"מסקנא דדינא בהא סליקנא ובהא נחיתנא שמותר לפום דינא לפתוח הברז של המים החמים שהוחמו בדוד שמש, ולהשתמש בהם לשטיפת כלים ורחיצת ידים ולשתיה וכל כיו"ב...ומיהו אם אפשר לסגור את ברז המעבר של המים הצוננים, ולחסום עי"ז את זרימתם לתוך הדוד, נכון לעשות כך, כדי לצאת מכל פקפוק. אבל כשאי אפשר לעשות כן מותר להשתמש במים החמים...והרוצה להחמיר על עצמו לבל ישתמש במים שהוחמו בדוד שמש, מטעם גרם - בישול של המים הצוננים, תבא עליו ברכה. אולם גם המקילים יש להם על מה שיסמוכו להלכה ולמעשה".

הפוסקים האשכנזים (בעקבות הרמ"א) בד"כ לא מקילים בפ"ר דלא ניחא ליה באיסור דרבנן אא"כ מדובר בפעולה שהיא תרי דרבנן.
בנדון דידן מדובר באיסור דרבנן של בישול בתולדות חמה ולכאורה יש להוסיף שהכנסת המים לדוד נעשית בגרמא האסורה בשבת רק מדרבנן ((שבת קכ ב) "לא תעשה כל מלאכה - עשייה הוא דאסור, גרמא שרי מהתורה") ומכיון שיש כאן פעולה שאסורה רק מכוח תרי דרבנן יש להקל.
וכך כתב הרב פרנק: (שו"ת הר צבי או"ח א סימן קפח)
"אולם נראה שבנ"ד יש להקל משום שיש בזה עוד קולא שכל הבישול כאן הוא רק גרמא שכניסת המים הקרים לתוך הדוד אין זה כח ראשון כי בכח ראשון יוצאים תחילה המים החמים ובמקומם נכנסים מים קרים, ומכיון דלא הוי כח ראשון אלא כח שני הוי גרמא".

וכך פסק שם:
"העולה מכל הנ"ל, שבנ"ד לא הוי אלא גרמא, ונהי שגרמא אסורה עכ"פ מדרבנן מ"מ בצירוף הדבר שנ"ד הוי בישול בתולדות חמה שאין אסור אלא מדרבנן, א"כ הו"ל תרי דרבנן ובתרי דרבנן בודאי יש להתיר באינו מתכוין בפסיק רישא כמש"כ הפמ"ג (סימן שטז א"א ס"ק ח) והובא בשער הציון (אות יח)".
כמו"כ פסקו להקל הרב אור לציון (ח"ב ל ב) והציץ אליעזר (ח"ז יט; ח"כ טז).

אולם יש גם רבים האוסרים.
המנחת יצחק ציטט מאחד מתלמידי החכמים שהסתפק אם להחשיב מעשה זה כגרמא, וזה לשונו: (ח"ה סימן כד)
"אבל אני מסופק בזה, אם מקרי גרמא, כי ממש באותו רגע שפותחין השויער, נכנס כנגדו מים צוננים להמיחם, להשלים החסרון, והם מתבשלים, דהיינו שנעשה יד סולדת בו, אם כן הוי ככח ראשון, דמקרי עשי' ולא גרמא".

בספר ברית עולם (שם) כתב: "נלענ"ד דכל כה"ג שנעשה מתחילה באופן זה וזה עיקר ודרך תשמישו תמיד שבזמן שפותח הברז להשתמש במים חמים נכנסים צוננים לא מיבעיא דלא מיקרי 'דלא ניחא ליה' אלא שי"ל שבכלל לא נכנס בגדר של אין מתכוין דהוי מתכוין ממש אף שאינו חושב על זה כלל בזמן פתיחת הברז".
נראה שכוונתו שא"א להחשיב את פעולת פתיחת הברז בגדרי אינו מתכוין ופ"ר אלא זו עצם פעולת הכנסת המים לדוד שהרי זו הדרך היחידה והקבועה לעשות זאת. סברא דומה לזה כתב הגרש"ז אויערבך לגבי הדלקת נורת המקרר ע"י פתיחת הדלת של המקרר, וזה לשונו: (שש"כ לא הערה א) "מכיון שבאופן קבוע ומתוכנן נעשית ההדלקה רק ע"י פתיחת הדלת והכיבוי נעשה רק ע"י סגירתה אפשר דחשיב כאילו עושה מעשה בידים ואינו בגדר פ"ר". (עיין גם במנחת שלמה ח"א צא ט).

בנוסף החמירו בזה בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סימן מד) ובשו"ת שבט הלוי (ח"א סימן צד).

בשמירת שבת כהלכתה במהדורה הראשונה היקל אולם במהדורה השניה (המצויה כיום בינינו) כתב בזה הלשון: (פרק א הלכה מה) " טוב להימנע מלהוציא בשבת מים חמים מדוד השמש אם נכנסים במקומם לדוד מים קרים והם מתחממים על ידי המים". ובהערה קכז שם באר את הדין על פי הגרש"ז אויערבך: "דמכיון שיש מקומות שהמיתקן מופעל בכוח החשמל בימים המעוננים, חיישינן שמא יבוא להוציא מים מדוד השמש גם בזמן שהוא מופעל בחשמל ואפשר שגם זה בכלל הגזירה דאתי לאיחלופי תולדות השמש בתולדות האור". פרוש הדבר שמכיון שיש היום גם דוד חשמלי אם נקל בדוד שמש יבואו להקל בטעות גם בדוד חשמלי, ואעפ"י שהפוסקים נוקטים שאין בכוחנו לחדש גזירות חדשות מדעתנו שלא גזרו חז"ל, מ"מ כאן הדבר כבר כלול בגזירת חז"ל "גזרינן תולדות החמה אטו תולדות האור".

מסקנות בעניין השימוש בדוד שמש בשבת:
נחלקו בדין זה גדולי ישראל, כמובן שאין בכוחנו להכריע, המיקל יש לו על מי לסמוך והמחמיר תבוא עליו ברכה. מ"מ אם ביום שישי המים אינם חמים מותר לפתוח את ברז המים החמים בשבת ואעפ"י שיתכן שבמשך הזמן המים שנכנסו לדוד יגיעו לקולטים ויתחממו יש להקל: א. יש הסוברים שהוי בישול בחמה ומותר הדבר. ב. גם לסוברים שהוא בישול בתולדות חמה בכה"ג יש להקל כיון שמיירי באיסור דרבנן בגרמא ברורה ויתכן שאינו פסיק רישא. (אורחות שבת עמוד נה)

הלכות כלליות