שמונה פרקים לרמב"ם פרק שמיני חלק ח'

וְלֹא נִשְׁאַר מִזֶּה הָעִנְיָן אֶלָּא דָּבָר, יְחֻיַּב לְדַבֵּר בּוֹ מְעַט כְּדֵי שֶׁתִּשְׁלַם כַּוָּנַת הַפֶּרֶק, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָצִיתִי לְהָבִיא בּוֹ דְּבָרִים כְּלָל, אֲבָל כְּבָר הֵבִיא הַהֶכְרֵחַ לָזֶה, וְהוּא: יְדִיעַת ה' הָעֲתִידוֹת. לְפִי שֶׁהִיא הַטַּעֲנָה אֲשֶׁר יִטְעַן עָלֵינוּ בָּהּ מִי שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁהָאָדָם מֻכְרָח עַל הַמִּשְׁמַעַת וְהַמֶּרִי, וְשֶׁכֹּל מַעֲשֵׂי הָאָדָם אֵין בְּחִירָה לוֹ בָּהֶם, הוֹאִיל וּבְחִירָתוֹ תְּלוּיָה בִּבְחִירַת ה'. וַאֲשֶׁר הֵבִיא לְזֹאת הָאֱמוּנָה, שֶׁהוּא יֹאמַר: זֶה הָאִישׁ, יָדַע ה' בּוֹ אִם יִהְיֶה צַדִּיק אוֹ רָשָׁע, אוֹ לֹא יָדַע? הִנֵּה, אִם תֹּאמַר יָדַע - יִתְחַיֵּב שֶׁיִּהְיֶה מֻכְרָח עַל אוֹתוֹ הַמַּצָּב אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' מִקֹּדֶם, אוֹ שֶׁתִּהְיֶה יְדִיעָתוֹ בִּלְתִּי אֲמִתִּית. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהוּא לֹא יָדַע זֶה מִקֹּדֶם - יִתְחַיְּבוּ הַרְחָקוֹת עֲצוּמוֹת וְיֵהָרְסוּ חוֹמוֹת.
שְׁמַע, אֵפוֹא, מִמֶּנִּי מַה שֶּׁאֹמְרֵהוּ, וְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ מְאֹד, כִּי הוּא הָאֱמֶת בְּלִי סָפֵק. וְזֶה, שֶׁכְּבָר הִתְבָּאֵר בַּחָכְמָה הָאֱלֹהִית, רְצוֹנִי לוֹמַר: מַה שֶּׁאַחַר הַטֶּבַע, שֶׁה' יִתְעַלֶּה אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּדַעַת, וְלֹא חַי בְּחַיִּים, עַד שֶׁיִּהְיוּ הוּא וְהַדַּעַת שְׁנֵי דְּבָרִים, כְּמוֹ הָאָדָם וְדַעְתּוֹ, לְפִי שֶׁהָאָדָם זוּלַת הַדַּעַת וְהַדַּעַת זוּלַת הָאָדָם, וְהֵם שְׁנַיִם. שֶׁאִלּוּ הָיָה ה' יוֹדֵעַ בְּדַעַת - הָיָה מִתְחַיֵּב הָרִבּוּי, וְהָיוּ הַנִּמְצָאִים הַקַּדְמוֹנִים רַבִּים: ה', וְהַדַּעַת אֲשֶׁר בָּהּ יֵדַע, וְהַחַיִּים אֲשֶׁר בָּהֶם הוּא חַי, וְהַיְכֹלֶת אֲשֶׁר בָּהּ הוּא יָכוֹל, וְכֵן כֹּל תְּאָרָיו. וְאָמְנָם זָכַרְתִּי לְךָ טַעֲנָה קְרוֹבָה לַהֲבָנַת הֲמוֹן בְּנֵי הָאָדָם, אַף כִּי הַטְּעָנוֹת וְהָרְאָיוֹת אֲשֶׁר יְבַטְּלוּ זֶה חֲזָקוֹת מְאֹד וּמוֹפְתִיּוֹת, וְהִתְאַמֵּת שֶׁהוּא יִתְעַלֶּה - תְּאָרָיו, וּתְאָרָיו - הוּא, עַד שֶׁיֵּאָמֵר שֶׁהוּא הַדַּעַת וְהוּא הַיּוֹדֵעַ וְהוּא הַיָּדוּעַ1, וְהוּא הַחַיִּים וְהוּא הַחַי וְהוּא הַמַּמְשִׁיך לְעַצְמוֹ הַחַיִּים, וְכֵן שְׁאָר הַתְּאָרִים. וְאֵלּוּ עִנְיָנִים קָשִׁים, אַל תְּקַוֶּה לַהֲבִינָם בִּשְׁלֵמוּת מִשְּׁתַיִם שָׁלשׁ שׁוּרוֹת מִּדְּבָרַי, וְאָמְנָם יֻשְּׂגוּ לְךָ מֵהֶן הַיְדִיעוֹת בִּלְבָד. וּלְזֶה הָעִקָּר הַגָּדוֹל לֹא תַּתִּיר לְשׁוֹן הָעִבְרִים לוֹמַר: חֵי ה', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: "חֵי נַפְשְׁךָ" (שמואל א א, כו), "חֵי פַרְעֹה" (בראשית מב, טו), רְצוֹנִי לוֹמַר: שֵׁם נִסְמָך. כִּי הַנִּסְמָך וְהַסּוֹמֵך שְׁנֵי דְּבָרִים חֲלוּקִים, וְלֹא יִסָּמֵך הַדָּבָר לְעַצְמוֹ. וּמִפְּנֵי שֶׁחַיֵּי ה' הֵם עַצְמוֹ, וְעַצְמוֹ חַיָּיו, וְאֵינָם דָּבָר אַחֵר זוּלָתוֹ - לֹא אֲמָרוּם בִּסְמִיכוּת, אֶלָּא אָמְרוּ : "חַי ה'" (שופטים ח, יט), וְהַכַּוָּנָה שֶׁהוּא וְדַעְתּוֹ דָּבָר אֶחָד.
___________________________
יתחייבו הרחקות עצומות – יגרמו שיבושים גדולים בעיקרי האמונה. חכמה האלוקית – מדע החכמה העוסק באלוקות. אינו יודע בדעות – משמעות הידיעה כלפי הקב"ה הוא במשמעות שונה ממה שאנחנו מכנים ידיעה.

שמונה פרקים לרמב"ם (50)

בשביל הנשמה

add_alert

15 - שמונה פרקים לרמב"ם פרק שמיני חלק ז'

16 - שמונה פרקים לרמב"ם פרק שמיני חלק ח'

17 - שמונה פרקים לרמב"ם פרק שמיני חלק ט'

טען עוד

ביאורים
בסיומה של ההקדמה, וכחלק מביסוס עיקרון הבחירה החופשית, מתמודד הרמב"ם עם אחת משאלות האמונה היסודיות: שאלת "הידיעה והבחירה". עד כה למדנו שהאדם הוא בעל בחירה חופשית ואין הוא כפוי לעשות טוב או רע. אלא שלאור הבנה זו עולה מיד שאלה: האם יודע ה' את העתיד? אם נאמר שכן, הלא ידיעה זו מחייבת את שלילת הבחירה מן האדם. שכן ה' יודע את עתידו כבר מעתה. ואם איננו יודע את העתיד הלא דבר זה מעיד על חיסרון כביכול בידיעת ה', דבר שלא ייתכן. אם כן השאלה ברורה: אם ישנה ידיעה אין מקום לבחירה. ואם ישנה בחירה – מהו מקומה של הידיעה? הדרך בה בוחר הרמב"ם לענות על שאלה זו מלמדת אותנו כלל חשוב בבירור שאלות האמונה. לעתים, שאלות נובעות מהנחות יסוד מסויימות. אנו מניחים הנחה ועל הנחה זו אנו מקשים קושיות שונות. אלא שלא תמיד הנחת היסוד נכונה ומדוייקת וממילא השאלות בטלות מעיקרן. אם ילד קטן ישאל למשל על הפסוק: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" איך ה' לא מתעייף? ודאי נדחה שאלה זו בחיוך. ה' איננו כערכנו ולכן הוא גם לא מתעייף כמונו. וכן על דרך זו. גם בשאלת הידיעה והבחירה בוחר רמב"ם בשינוי הנחות היסוד כדרך לפתרון הבעיה. העניין הוא שידיעת ה' איננה כידיעתנו. ה' לא יודע דברים על ידי למידה מבחוץ, כמונו. הוא וידיעתו דבר אחד. נשמע קשה להבנה? זה בסדר. באמת אין לנו שום יכולת להבין דבר שלא שייך לעולם המושגים שלנו. אלא שחשוב לזכור שממש כמו שה' לא מקבל את חייו מבחוץ, כמונו, כך הוא גם איננו מקבל ידיעות מבחוץ. ידיעת ה' שייכת לקטוגריה אחרת וממילא – אין סתירה בין ידיעה לבחירה.

הרחבות
בעל התניא הביא את דברי הרמב"ם הללו, והוסיף: "הודו לו חכמי הקבלה, כמו שכתב בפרדס מהרמ"ק, וגם לפי קבלת האר"י ז"ל יציבא מילתא וכו'" (ליקוטי אמרים, פרק ב, הגה"ה).

שאלות לדיון
האם חוית פעם מציאות שבה ידעת מה אדם קרוב לך יבחר (ילד שלך;חבר קרוב וכיו"ב) – האם היתה לו בחירה? האם התקדמות במדעי הנפש תגיע למצב בו תוכל לחזות בוודאות את בחירותיו של האדם?

ניתן להגיב ולהשתתף בדיון און-ליין בפורום האתר.