ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות תלמוד תורה פרק א' הלכות ו'–ז'

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה הלכות יסודי התורה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

כ"ו שבט התשע"ה

הלכות תלמוד תורה פרק א' הלכות ו'–ז'

כ"ו שבט התשע"ה



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

מסגרת החובה בלימוד
ו מֵאֵמָתַי מַתְחִיל אָבִיו לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה? מִשֶּׁיַּתְחִיל לְדַבֵּר, מְלַמְּדוֹ "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה" (שם לג,ד) וּפָסוּק רִאשׁוֹן מִפָּרָשַׁת 'שְׁמַע'* (שם ו,ד). וְאַחַר כָּךְ מְלַמְּדוֹ מְעַט מְעַט, פְּסוּקִים פְּסוּקִים, עַד שֶׁיְּהֵא בֶּן שֵׁשׁ אוֹ בֶּן שֶׁבַע, לְפִי בֻּרְיוֹ,* מוֹלִיכוֹ אֵצֶל מְלַמֵּד הַתִּינוֹקוֹת.
ז1 הָיָה מִנְהַג הַמְּדִינָה* לִקַּח מְלַמֵּד הַתִּינוֹקוֹת שָׂכָר – נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ. וְחַיָּב לְלַמְּדוֹ בְּשָׂכָר עַד שֶׁיִּקְרָא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כֻּלָּהּ.*
ז2 מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְלַמֵּד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בְּשָׂכָר* – מֻתָּר לְלַמֵּד בְּשָׂכָר. אֲבָל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה – אָסוּר לְלַמְּדָהּ בְּשָׂכָר, שֶׁנֶּאֱמַר:* "רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם" (שם ד,ה) – מָה אֲנִי בְּחִנָּם לָמַדְתִּי, אַף אַתֶּם בְּחִנָּם לְמַדְתֶּם מִמֶּנִּי. וְכֵן כְּשֶׁתְּלַמְּדוּ לְדוֹרוֹת – בְּחִנָּם, כְּמוֹ שֶׁלְּמַדְתֶּם מִמֶּנִּי.
ז3 לֹא מָצָא מִי שֶׁיְּלַמְּדוֹ בְּחִנָּם – יִלְמֹד בְּשָׂכָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱמֶת קְנֵה" (משלי כג,כג). יָכוֹל יְלַמֵּד לַאֲחֵרִים בְּשָׂכָר? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְאַל תִּמְכֹּר" (שם). הָא לָמַדְתָּ שֶׁאָסוּר לוֹ לְלַמֵּד בְּשָׂכָר, אַף עַל פִּי שֶׁלִּמְּדוֹ רַבּוֹ בְּשָׂכָר.
___________________________________

וּפָסוּק רִאשׁוֹן מִפָּרָשַׁת שְׁמַע – "שמע ישראל, ה' אלהינו ה' אחד". לְפִי בֻּרְיוֹ – לפי יכולת הלימוד שלו. מְדִינָה – עיר. תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כֻּלָּהּ¬ – התנ"ך. לְלַמֵּד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בְּשָׂכָר – "מתוך כוונה שיהא אותו שכר שכר לימוד הטעמים ושכר שמירת התינוקות, שלא ייעזבו ויתקלקלו" (פה"מ נדרים ד,ג). שֶׁנֶּאֱמַר – בדברי משה אל העם.


ביאורים
לימוד התורה הוא המצוה הראשונה שהילד היהודי מתחיל לקיים בעצמו . האב מצֻווה להתחיל ללמד את בנו את פסוקי התורה כבר מהרגע שהוא מתחיל לדבר, על אף שהוא אינו מבין לעומק את תוכנם. המילה הראשונה שצריך לחנך את הילד לומר היא: 'תורה'. דבר זה מלמדנו שלימוד התורה איננו רק מצוה אינטלקטואלית שפונה אל השכל אלא דרך חיים ותרבות רוחנית מתמדת.
בשלב הראשון של לימוד הבן, צריך האב ללמד את בנו בעצמו, אך בשלב השני, כשהילד כבר הגיע לגיל חינוך, שולח אותו האב למלמד תינוקות, אשר בקי במלאכת החינוך, כדי שיקנה לילד את התורה כולה. שם פוגש הבן ילדים נוספים ונוצרת אווירה חברתית מדרבנת סביב לימוד התורה.
הילד מחויב ללמוד את כל התורה כולה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, אך יש כמה הבדלים ביניהן:
א. עבור לימוד תורה שבכתב מותר לקחת שכר, ואילו את התורה שבעל פה אסור ללמד בשכר.
ב. החיוב של האב ללמד את הבן בשכר הוא רק בתורה שבכתב, שזו התורה וכן הנביאים והכתובים. לעומת זאת, החובה להמשיך וללמוד את התורה שבעל פה מוטלת על הבן, ואפילו 'לא מצא', הבן, 'מי שילמדו בחינם - ילמד בשכר', כדי ללמוד גם את התורה שבעל פה.
ניתן לבאר ששורש ההבדל הוא שתורה שבעל פה לומדים מתוך הבנה כאשר האדם כבר גדול ועומד על דעתו. עיקר חכמת התורה והבנתה לעומק הוא בתורה שבעל פה, והצורך ברב שילמד את האדם תורה שבעל פה הוא הכרחי. אם תלמיד חכם ייקח כסף על כך שהוא מלמד הוא יוכל להרוויח מכך שכר רב, אך בדרך זו מעמדם של תלמידי החכמים ושל התורה ירד. התורה תיהפך להיות כ"קרדום לחפור בה", אנשים ילמדו אותה לשם מקצוע על מנת להרוויח כסף, והיא תיחשב בעיניהם כאחת מן המלאכות. כדי למנוע מציאות זו נאסר עלינו ללמדה בשכר. אך את התורה שבכתב ניתן ללמוד גם באופן עצמאי. היא כתובה ומתוחמת ובמאמץ עצמי ניתן להגיע להקפתה ולהבנתה. לכן אין חשש לזלזול בתורה ובלומדיה אם ילמדו אותה בשכר.

הרחבות

שכר המלמדים
אֲבָל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה - אָסוּר לְלַמְּדָהּ בְּשָׂכָר. בימינו מקובל ללמד תורה בשכר. כיצד זה מתיישב עם ההלכה שלמדנו כאן? הרב אליעזר מלמד דן בכך בהרחבה ומעלה מדברי התלמוד והפוסקים כמה סברות להתיר את קבלת השכר במקרים שונים. בין השאר הוא מתאר שינוי היסטורי בלימוד התורה ובלומדי התורה עד שכיום קשה לאדם להיות גם תלמיד חכם וללמד תורה וגם להתפרנס ממעשה ידיו. ולכן "ברור שעל פי ההלכה אין שום איסור בזה שהרבנים מקבלים פרנסתם מן הציבור, שכן מה שהציבור נותן לרבנים ולמורים הוא שכר בטלה, כלומר, שכר עבור זה שהם מתפנים ממלאכתם ומלמדים תורה בישראל. שאם לא היו משלמים להם שכר, היו צריכים לעבוד בעבודה אחרת ולא הייתה בידם אפשרות ללמד תורה. ואף שחלק מן הזמן הם לומדים בעצמם, מכל מקום גם לימוד זה הוא לתועלת הציבור, שעל ידו יוכלו לשמור על רמתם התורנית, ומתוך כך יוכלו ללמד תורה ולפסוק הלכות. שכן כיום לא ניתן לשמור על רמה נאותה של תלמיד חכם בלא להקדיש לכך את כל היום, לפיכך הציבור מבקש מאותם המסוגלים לשמש ברבנות לפנות את כל זמנם כדי ללמוד וללמד, ועבור כך משלמים להם שכר בטלה" [פניני הלכה, ליקוטים א עמוד 37, ועיין גם בשאר דבריו].

לעילוי נשמת מרת תמו בת חנה עמאר ע"ה

טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא ב נאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו ( רמב"ם על פי הרמב"ם (. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם .
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il