ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות יסודי התורה
ד1 וְיֵשׁ שָׁם דְּבָרִים שֶׁהֵן אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע. * כֵּיצַד? 'מִי יֹאמַר לִפְלוֹנִי שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹת שֶׁהוּא עַתָּה?', * אוֹ שֶׁיֹּאמַר 'שִׁתְקוּ מִפְּלוֹנִי, אֵינִי רוֹצֶה לְהוֹדִיעַ מָה אֵרַע וּמֶה הָיָה', וְכַיּוֹצֵא בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ. וְכֵן הַמְּסַפֵּר בְּטוֹבַת חֲבֵרוֹ בִּפְנֵי שׂוֹנְאָיו – הֲרֵי זֶה אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁזֶּה גּוֹרֵם לָהֶן שֶׁיְּסַפְּרוּ בִּגְנוּתוֹ. וְעַל עִנְיָן זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה: "מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים * – קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ" (משלי כז,יד), שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי רָעָתוֹ.
ד2 וְכֵן הַמְּסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וְדֶרֶךְ קַלּוּת רֹאשׁ, כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׂנְאָה; * הוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אוֹמֵר: "כְּמִתְלַהְלֵהַּ * הַיֹּרֶה זִקִּים * חִצִּים וָמָוֶת, כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי" * (שם כו,יח–יט). וְכֵן הַמְּסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע דֶּרֶךְ רַמָּיוּת, וְהוּא שֶׁיְּסַפֵּר לְתֻמּוֹ, וּכְאִלּוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁדָּבָר זֶה לָשׁוֹן הָרַע הוּא, אֶלָּא כְּשֶׁמְּמַחִין בּוֹ, אוֹמֵר 'אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵלּוּ מַעֲשָׂיו שֶׁלִּפְלוֹנִי' אוֹ 'שֶׁזֶּה לָשׁוֹן הָרַע'.
ה אֶחָד הַמְּסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ * אוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וְהַמְּסַפֵּר דְּבָרִים שֶׁגּוֹרְמִין, אִם נִשְׁמְעוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ, לְהַזִּיק * חֲבֵרוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ, אֲפִלּוּ לְהָצֵר לוֹ אוֹ לְהַפְחִידוֹ – הֲרֵי זֶה לָשׁוֹן הָרַע. וְאִם נֶאֶמְרוּ דְּבָרִים אֵלּוּ * בִּפְנֵי שְׁלשָׁה – כְּבָר נִשְׁמַע הַדָּבָר וְנוֹדַע, וְאִם סִפֵּר הַדָּבָר אֶחָד מִן הַשְּׁלשָׁה פַּעַם אַחֶרֶת, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרַע; וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְהַעֲבִיר הַקּוֹל * וּלְגַלּוֹתוֹ יָתֵר.
ו כָּל אֵלּוּ הֵם בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁאָסוּר לָדוּר בִּשְׁכֵנוּתָם, וְכָל שֶׁכֵּן לֵישֵׁב עִמָּהֶם וְלִשְׁמֹעַ דִּבְרֵיהֶם. וְלֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין עַל אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרַע בִּלְבַד. *
___________________________________
הלכות יסודי התורה (79)
בשביל הנשמה
41 - הלכות דעות פרק ז' הלכות א'-ג'
42 - הלכות דעות פרק ז' הלכות ד'-ו'
43 - הלכות דעות פרק ז' הלכות ז'-ח'
טען עוד
אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע – לשון הרע בדרגה פחותה, שהיא כמו האבק, שאינו עפר ממש. "וזו הרחקה גדולה מלשון הרע" (פה"מ אבות א,טז). מִי יֹאמַר לִפְלוֹנִי שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹת שֶׁהוּא עַתָּה – כלומר 'מי היה מאמין שפלוני יגיע למצב זה', ובכך יגיעו לידי סיפור על עברו הרע של אותו אדם. בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים – מוקדם, כדי שישמעו כל הבריות את הברכה, אוהביו ושונאיו. כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׂנְאָה – עושה עצמו כאילו אינו מדבר מתוך כוונה לפגוע. כְּמִתְלַהְלֵהַּ – כמי שמהתל ועושה מעשה שטות. זִקִּים – ניצוצות (מצו"ד משלי כו,יח). וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי – מעמיד פני תם. הַמְּסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ – העובדה שהדבר לא נעשה בהיחבא אינה מצילה מאיסור זה. יתר על זה, הוא אף מכלים את חברו. וְהַמְּסַפֵּר דְּבָרִים שֶׁגּוֹרְמִין... לְהַזִּיק וכו' – שאין בדבריו שום גנות על פלוני, אך אפשר שהדברים יגיעו לכדי היזק, כגון אם יספר שראובן רוצה לפתוח חנות, והדבר יגיע לאוזניו של שמעון, שיש לו חנות באותו תחום, ששמעון עלול למנוע מראובן לפתוח את חנותו. דְּבָרִים אֵלּוּ – לא של גנאי, שאסור לפרסם אותם, אלא דברים שעלולים להזיק. לְהַעֲבִיר הַקּוֹל – לפרסם. עַל לָשׁוֹן הָרַע בִּלְבַד – שדיברו בגנותה של ארץ ישראל (פה"מ ערכים ג,ה; ולעונשו של מי שמספר לשון הרע ולחומרת העוון ראה גם טומאת צרעת טז,י).
ביאורים
סוגים רבים של דיבורים רגיל האדם להוציא מפיו. חלקם עוסקים באופן ישיר במה שהוא חושב עליו ומכוון אליו, וחלקם עקיפים יותר, וטומנים בחובם כוונות ומחשבות נסתרות. גם מה שנגרם כתוצאה מהדיבור של האדם משתנה מאוד ממקרה למקרה. לפעמים האדם אומר דבר מסוים שאין בו שלילה, אולם הוא גורם, במוקדם או במאוחר, נזק לזולת.
חז"ל הקפידו לְפרט שאיסור לשון הרע מתרחב ומתפרס על כל מה שנוגע בנזק לזולת או גורם אליו. מכאן מפרט הרמב"ם כמה סוגים של דיבורים אסורים, חלקם מהתורה, וחלקם מדרבנן: הסוג הראשון תלוי בכוונת המְסַפר. יש כמה סוגים של כוונות שיכולות להיות בבסיסו של הדיבור, לפעמים אדם אומר דבר שלילי מתוך שנאה, ולפעמים רק מתוך רצון ליהנות או להתלוצץ על חשבון אחרים. סוג נוסף הוא של כאלה שכוונתם שלילית ורצונם לספר לשון הרע, אולם הם מוצאים דרך עקיפה לומר מה שרוצים באופן שהם יוכלו 'להִיתמם', כדי שלא ירגישו שהם עוברים על איסור זה.
הסוג השני, קשור להשפעת הדיבור. בני אדם רגילים אולי לחשוב שרק דיבור שיש בו רע כשלעצמו נחשב לשון הרע, אולם ישנם דיבורים שכשלעצמם אין בהם רע, אך העובדה שאותו אדם שאומרם בפני אחרים, גורם לזולתו בושה, צער או נזק כלשהו, הופכת אותם לדיבורים אסורים.
הסוג השלישי, הוא דין ייחודי שמצוי רק בלשון הרע ובעוד כמות מצומצמת של איסורים, שבהם חכמים אסרו גם דבר שאינו חלק מהאיסור עצמו, אלא הוא רק בגדר 'אבק' של האיסור. לשון הרע הוא דבר כה ארסי עד שאפילו האבק שלו רע ומסוכן. מסיבה זו נאסר גם דיבור שעלול לגרום שיספרו בעתיד לשון הרע, וגם דיבור שאין בו גנות ישירה אולם הוא רומז על גנותו של האדם.
הרמב"ם חותם את העיסוק בענייני לשון הרע, בגודל ההרחקה שיש להתרחק מ'בעל לשון הרע'. הוא מזהיר אותנו מפני אדם שדרכו לעסוק בלרכל ולדבר רע, ועלול לגרום לנו להיות מושפעים מהרעל הנורא של לשון הרע, שעליו נחתם גזר דינם של אבותינו במדבר. ולכן הפליגו חז"ל בדבריהם ואמרו על בעלי לשון הרע: 'אסור לדור בשכנותם וכל שכן לישב עמהם'.
הרחבות
לשון הרע פוגע בכלל ישראל
אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרַע בִּלְבַד. שעבוד מצרים היה, לדעת רש"י, עונש על לשון הרע [רש"י, שמות ב, יא] גם חורבן בית שני היה בגלל שנאת חינם ובכלל זה לשון הרע, וגם אריכות הגלות והצרות נובעת מכך שעוד לא תוקן עוון לשון הרע כראוי. רבי ישראל מאיר הכהן מסביר שלשון הרע פוגע בכלל ישראל: "ונראה פשוט שהטעם שהחמירה התורה כל כך בזה העוון משום שמעורר בזה הרבה את המקטרג הגדול על כלל ישראל, ועל ידי זה הורג כמה אנשים בכמה מדינות". מדוע? מסביר החפץ חיים: "מקרא מפורש בפרשת (וזאת ה)ברכה 'ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל', ופרש רש"י שם, שאימתי הוא מלך בישורון, דוקא כשהם ביחד שבטי ישראל ולא אגודות אגודות, וידוע דדבר זה רגיל לבוא על ידי לשון הרע" [חפץ חיים, הקדמה]. לשון הרע פוגע באחדות ישראל וגורם לפילוגים וליצירת כִּתות שונות, וכאשר עם ישראל אינו אחד, לא ניכר שאב אחד לכולנו, ועוברים על אזהרת התורה: "בנים אתם לה' אלוהיכם לא תתגודדו" [דברים יד, א], ודרשו חז"ל "לא תֵּעָשֹוּ אגודות אגודות" [יבמות יג:], שכן "כיוון שאתם בני אב אחד ואל אחד ראוי הוא לכם שלא תעשו אגודות אגודות וכאילו יש כאן שתי תורות ושתי אלוהות" [חידושי הריטב"א, שם].
טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא ב נאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו ( רמב"ם על פי הרמב"ם (. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם .
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הלכות שטיפת כלים בשבת
הלכלוך הקדוש
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
