ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות יסודי התורה
ד1 וְיֵשׁ שָׁם דְּבָרִים שֶׁהֵן אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע. * כֵּיצַד? 'מִי יֹאמַר לִפְלוֹנִי שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹת שֶׁהוּא עַתָּה?', * אוֹ שֶׁיֹּאמַר 'שִׁתְקוּ מִפְּלוֹנִי, אֵינִי רוֹצֶה לְהוֹדִיעַ מָה אֵרַע וּמֶה הָיָה', וְכַיּוֹצֵא בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ. וְכֵן הַמְּסַפֵּר בְּטוֹבַת חֲבֵרוֹ בִּפְנֵי שׂוֹנְאָיו – הֲרֵי זֶה אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁזֶּה גּוֹרֵם לָהֶן שֶׁיְּסַפְּרוּ בִּגְנוּתוֹ. וְעַל עִנְיָן זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה: "מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים * – קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ" (משלי כז,יד), שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי רָעָתוֹ.
ד2 וְכֵן הַמְּסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וְדֶרֶךְ קַלּוּת רֹאשׁ, כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׂנְאָה; * הוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אוֹמֵר: "כְּמִתְלַהְלֵהַּ * הַיֹּרֶה זִקִּים * חִצִּים וָמָוֶת, כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי" * (שם כו,יח–יט). וְכֵן הַמְּסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע דֶּרֶךְ רַמָּיוּת, וְהוּא שֶׁיְּסַפֵּר לְתֻמּוֹ, וּכְאִלּוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁדָּבָר זֶה לָשׁוֹן הָרַע הוּא, אֶלָּא כְּשֶׁמְּמַחִין בּוֹ, אוֹמֵר 'אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵלּוּ מַעֲשָׂיו שֶׁלִּפְלוֹנִי' אוֹ 'שֶׁזֶּה לָשׁוֹן הָרַע'.
ה אֶחָד הַמְּסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ * אוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וְהַמְּסַפֵּר דְּבָרִים שֶׁגּוֹרְמִין, אִם נִשְׁמְעוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ, לְהַזִּיק * חֲבֵרוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ, אֲפִלּוּ לְהָצֵר לוֹ אוֹ לְהַפְחִידוֹ – הֲרֵי זֶה לָשׁוֹן הָרַע. וְאִם נֶאֶמְרוּ דְּבָרִים אֵלּוּ * בִּפְנֵי שְׁלשָׁה – כְּבָר נִשְׁמַע הַדָּבָר וְנוֹדַע, וְאִם סִפֵּר הַדָּבָר אֶחָד מִן הַשְּׁלשָׁה פַּעַם אַחֶרֶת, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרַע; וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְהַעֲבִיר הַקּוֹל * וּלְגַלּוֹתוֹ יָתֵר.
ו כָּל אֵלּוּ הֵם בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁאָסוּר לָדוּר בִּשְׁכֵנוּתָם, וְכָל שֶׁכֵּן לֵישֵׁב עִמָּהֶם וְלִשְׁמֹעַ דִּבְרֵיהֶם. וְלֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין עַל אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרַע בִּלְבַד. *
___________________________________
הלכות יסודי התורה (79)
בשביל הנשמה
41 - הלכות דעות פרק ז' הלכות א'-ג'
42 - הלכות דעות פרק ז' הלכות ד'-ו'
43 - הלכות דעות פרק ז' הלכות ז'-ח'
טען עוד
אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע – לשון הרע בדרגה פחותה, שהיא כמו האבק, שאינו עפר ממש. "וזו הרחקה גדולה מלשון הרע" (פה"מ אבות א,טז). מִי יֹאמַר לִפְלוֹנִי שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹת שֶׁהוּא עַתָּה – כלומר 'מי היה מאמין שפלוני יגיע למצב זה', ובכך יגיעו לידי סיפור על עברו הרע של אותו אדם. בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים – מוקדם, כדי שישמעו כל הבריות את הברכה, אוהביו ושונאיו. כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׂנְאָה – עושה עצמו כאילו אינו מדבר מתוך כוונה לפגוע. כְּמִתְלַהְלֵהַּ – כמי שמהתל ועושה מעשה שטות. זִקִּים – ניצוצות (מצו"ד משלי כו,יח). וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי – מעמיד פני תם. הַמְּסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ – העובדה שהדבר לא נעשה בהיחבא אינה מצילה מאיסור זה. יתר על זה, הוא אף מכלים את חברו. וְהַמְּסַפֵּר דְּבָרִים שֶׁגּוֹרְמִין... לְהַזִּיק וכו' – שאין בדבריו שום גנות על פלוני, אך אפשר שהדברים יגיעו לכדי היזק, כגון אם יספר שראובן רוצה לפתוח חנות, והדבר יגיע לאוזניו של שמעון, שיש לו חנות באותו תחום, ששמעון עלול למנוע מראובן לפתוח את חנותו. דְּבָרִים אֵלּוּ – לא של גנאי, שאסור לפרסם אותם, אלא דברים שעלולים להזיק. לְהַעֲבִיר הַקּוֹל – לפרסם. עַל לָשׁוֹן הָרַע בִּלְבַד – שדיברו בגנותה של ארץ ישראל (פה"מ ערכים ג,ה; ולעונשו של מי שמספר לשון הרע ולחומרת העוון ראה גם טומאת צרעת טז,י).
ביאורים
סוגים רבים של דיבורים רגיל האדם להוציא מפיו. חלקם עוסקים באופן ישיר במה שהוא חושב עליו ומכוון אליו, וחלקם עקיפים יותר, וטומנים בחובם כוונות ומחשבות נסתרות. גם מה שנגרם כתוצאה מהדיבור של האדם משתנה מאוד ממקרה למקרה. לפעמים האדם אומר דבר מסוים שאין בו שלילה, אולם הוא גורם, במוקדם או במאוחר, נזק לזולת.
חז"ל הקפידו לְפרט שאיסור לשון הרע מתרחב ומתפרס על כל מה שנוגע בנזק לזולת או גורם אליו. מכאן מפרט הרמב"ם כמה סוגים של דיבורים אסורים, חלקם מהתורה, וחלקם מדרבנן: הסוג הראשון תלוי בכוונת המְסַפר. יש כמה סוגים של כוונות שיכולות להיות בבסיסו של הדיבור, לפעמים אדם אומר דבר שלילי מתוך שנאה, ולפעמים רק מתוך רצון ליהנות או להתלוצץ על חשבון אחרים. סוג נוסף הוא של כאלה שכוונתם שלילית ורצונם לספר לשון הרע, אולם הם מוצאים דרך עקיפה לומר מה שרוצים באופן שהם יוכלו 'להִיתמם', כדי שלא ירגישו שהם עוברים על איסור זה.
הסוג השני, קשור להשפעת הדיבור. בני אדם רגילים אולי לחשוב שרק דיבור שיש בו רע כשלעצמו נחשב לשון הרע, אולם ישנם דיבורים שכשלעצמם אין בהם רע, אך העובדה שאותו אדם שאומרם בפני אחרים, גורם לזולתו בושה, צער או נזק כלשהו, הופכת אותם לדיבורים אסורים.
הסוג השלישי, הוא דין ייחודי שמצוי רק בלשון הרע ובעוד כמות מצומצמת של איסורים, שבהם חכמים אסרו גם דבר שאינו חלק מהאיסור עצמו, אלא הוא רק בגדר 'אבק' של האיסור. לשון הרע הוא דבר כה ארסי עד שאפילו האבק שלו רע ומסוכן. מסיבה זו נאסר גם דיבור שעלול לגרום שיספרו בעתיד לשון הרע, וגם דיבור שאין בו גנות ישירה אולם הוא רומז על גנותו של האדם.
הרמב"ם חותם את העיסוק בענייני לשון הרע, בגודל ההרחקה שיש להתרחק מ'בעל לשון הרע'. הוא מזהיר אותנו מפני אדם שדרכו לעסוק בלרכל ולדבר רע, ועלול לגרום לנו להיות מושפעים מהרעל הנורא של לשון הרע, שעליו נחתם גזר דינם של אבותינו במדבר. ולכן הפליגו חז"ל בדבריהם ואמרו על בעלי לשון הרע: 'אסור לדור בשכנותם וכל שכן לישב עמהם'.
הרחבות
לשון הרע פוגע בכלל ישראל
אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרַע בִּלְבַד. שעבוד מצרים היה, לדעת רש"י, עונש על לשון הרע [רש"י, שמות ב, יא] גם חורבן בית שני היה בגלל שנאת חינם ובכלל זה לשון הרע, וגם אריכות הגלות והצרות נובעת מכך שעוד לא תוקן עוון לשון הרע כראוי. רבי ישראל מאיר הכהן מסביר שלשון הרע פוגע בכלל ישראל: "ונראה פשוט שהטעם שהחמירה התורה כל כך בזה העוון משום שמעורר בזה הרבה את המקטרג הגדול על כלל ישראל, ועל ידי זה הורג כמה אנשים בכמה מדינות". מדוע? מסביר החפץ חיים: "מקרא מפורש בפרשת (וזאת ה)ברכה 'ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל', ופרש רש"י שם, שאימתי הוא מלך בישורון, דוקא כשהם ביחד שבטי ישראל ולא אגודות אגודות, וידוע דדבר זה רגיל לבוא על ידי לשון הרע" [חפץ חיים, הקדמה]. לשון הרע פוגע באחדות ישראל וגורם לפילוגים וליצירת כִּתות שונות, וכאשר עם ישראל אינו אחד, לא ניכר שאב אחד לכולנו, ועוברים על אזהרת התורה: "בנים אתם לה' אלוהיכם לא תתגודדו" [דברים יד, א], ודרשו חז"ל "לא תֵּעָשֹוּ אגודות אגודות" [יבמות יג:], שכן "כיוון שאתם בני אב אחד ואל אחד ראוי הוא לכם שלא תעשו אגודות אגודות וכאילו יש כאן שתי תורות ושתי אלוהות" [חידושי הריטב"א, שם].
טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא ב נאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו ( רמב"ם על פי הרמב"ם (. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם .
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
