בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • הלכות יסודי התורה
לחץ להקדשת שיעור זה
כ"ה טבת התשע"ה

הלכות יסודי התורה פרק ז' הלכות ב'-ה'

undefined

בשביל הנשמה

כ"ה טבת התשע"ה
4 דק' קריאה
מעלות שונות בנביאים
ב1 הַנְּבִיאִים – מַעֲלוֹת מַעֲלוֹת הֵן; כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בַּחָכְמָה חָכָם גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ, כָּךְ בַּנְּבוּאָה – נָבִיא גָּדוֹל מִנָּבִיא. וְכֻלָּן אֵין רוֹאִין מַרְאֵה הַנְּבוּאָה אֶלָּא בַּחֲלוֹם בְּחֶזְיוֹן הַלַּיְלָה* אוֹ בַּיּוֹם אַחַר שֶׁתִּפֹּל עֲלֵיהֶן תַּרְדֵּמָה,* כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר יב,ו).
ב2 וְכֻלָּן, כְּשֶׁמִּתְנַבְּאִין – אֵבְרֵיהֶן מִזְדַּעְזְעִין, וְכֹחַ הַגּוּף כּוֹשֵׁל, וְעֶשְׁתּוֹנוֹתֵיהֶם מִטָּרְפוֹת,* וְתִשָּׁאֵר הַדֵּעָה פְּנוּיָה לְהָבִין מַה שֶּׁתִּרְאֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם: "וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו" (בראשית טו,יב), וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּדָנִיֵּאל: "וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ"* (דניאל י,ח).
ג1 הַדְּבָרִים שֶׁמּוֹדִיעִים לַנָּבִיא בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה – דֶּרֶךְ מָשָׁל מוֹדִיעִין לוֹ, וּמִיָּד יֵחָקֵק בְּלִבּוֹ פִּתְרוֹן הַמָּשָׁל בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה, וְיֵדַע מַה הוּא; כְּמוֹ הַסֻּלָּם שֶׁרָאָה יַעֲקֹב* אָבִינוּ וּמַלְאָכִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ, וְהוּא הָיָה מָשָׁל לַמַּלְכֻיוֹת וְשִׁעְבּוּדָן, וּכְמוֹ הַחַיּוֹת שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל,* וְהַסִּיר הַנָּפוּחַ וּמַקֵּל שָׁקֵד שֶׁרָאָה יִרְמְיָה,* וְהַמְּגִלָּה שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל,* וְהָאֵיפָה שֶׁרָאָה זְכַרְיָה.*
ג2 וְכֵן שְׁאָר הַנְּבִיאִים: יֵשׁ מֵהֶן אוֹמְרִין הַמָּשָׁל וּפִתְרוֹנוֹ, כְּמוֹ אֵלּוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן אוֹמְרִין הַפִּתְרוֹן בִּלְבַד; וּפְעָמִים אוֹמְרִין הַמָּשָׁל בִּלְבַד בְּלֹא פִּתְרוֹן, כְּמִקְצָת דִּבְרֵי יְחֶזְקֵאל וּזְכַרְיָה. וְכֻלָּן בְּמָשָׁל וְדֶרֶךְ חִידָה* הֵם מִתְנַבְּאִין.
ד כָּל הַנְּבִיאִים – אֵין מִתְנַבְּאִין בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצוּ,* אֶלָּא מְכַוְּנִין דַּעְתָּן, וְיוֹשְׁבִין שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב וּמִתְבּוֹדְדִין, שֶׁאֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה* לֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת, אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה. לְפִיכָךְ, בְּנֵי הַנְּבִיאִים – "לִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר" (שמואל א י,ה), וְהֵן מְבַקְּשִׁין הַנְּבוּאָה. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים" (שם), כְּלוֹמַר מְהַלְּכִין בְּדֶרֶךְ הַנְּבוּאָה עַד שֶׁיִּנָּבְאוּ, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר 'פְּלוֹנִי מִתְגַּדֵּל'.*
ה אֵלּוּ שֶׁהֵן מְבַקְּשִׁין לְהִתְנַבֵּא הֵם הַנִּקְרָאִין 'בְּנֵי הַנְּבִיאִים'. וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּכַוְּנִין דַּעְתָּן – אֶפְשָׁר שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עֲלֵיהֶן, וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תִּשְׁרֶה.
___________________________________
שני סוגי נבואה הם: 1) בַּחֲלוֹם בְּחֶזְיוֹן הַלַּיְלָה – במהלך השינה, כשממילא החושים שובתים (מו"נ ב,לו); 2) בַּיּוֹם אַחַר שֶׁתִּפֹּל עֲלֵיהֶן תַּרְדֵּמָה – כעין שינה. וְעֶשְׁתּוֹנוֹתֵיהֶם מִטָּרְפוֹת – כל מחשבותיהם מתרוקנות ואובדות (ראה תהילים קמו,ד; פה"מ ברכות ה,ה), מלבד מחשבת הנבואה עצמה. "וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית [הנבואה סיערה אותי וטלטלה אותי] וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ". הַסֻּלָּם שֶׁרָאָה יַעֲקֹב – בראשית כח,יב (פתרונות נוספים לחלום מצויים במקומות אחדים במו"נ). הַחַיּוֹת שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל – יחזקאל פרק א ופרק י (ראה מו"נ ג,א-ז). וְהַסִּיר הַנָּפוּחַ וּמַקֵּל שָׁקֵד שֶׁרָאָה יִרְמְיָה – ירמיה א,י-יד. וְהַמְּגִלָּה שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל – יחזקאל ב,ט. וְהָאֵיפָה שֶׁרָאָה זְכַרְיָה – זכריה ה,ו (למשלים אלו ראה מו"נ ב,מג. וכל מו"נ מוקדש לביאור המשלים). דֶּרֶךְ חִידָה – סוד ורמז שהנביא צריך להבינם לפי כוחו. אֵין מִתְנַבְּאִין בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצוּ – אלא ברצון ה' (הקיים תמיד. ראה מו"נ א,י). שֶׁאֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה וכו' – "וזוהי הסיבה העצמית הקרובה לסילוק הנבואה בזמן הגלות בלי ספק, איזו עצלות או עצבות יהיו לאדם באיזה מצב שיהיה יותר מהיותו עבד נשלט ומשועבד לבורים הרשעים, אשר צירפו העדר ההיגיון האמתי ושלמות התאוות הבהמיות" (מו"נ ב,לו). מִתְגַּדֵּל – הולך וגדל. והמתנבא עדיין אינו נביא המקבל מדע מאת הבורא.


ביאורים
הנבואה היא יכולת ראייה רוחנית, קליטת המסר האלוהי המושפע על הנביא, באמצעות הכוח המדמה שלו. בראייה גשמית יש דרגות שונות, יש בעלי ראייה חדה ויש בעלי ראייה מטושטשת. גם בכוח השכלי ישנם הבדלים בין אנשים שונים, במידת ההבנה של רעיונות מופשטים. כך גם בנבואה, יש בין הנביאים מדרגות רבות, והן נובעות ממידת ההכשרה הרוחנית. כל הנביאים 'רואים משהו' ו'מבינים משהו', אבל כל אחד בצורה אחרת, ברורה יותר או ברורה פחות. אולם כל הנביאים שונים באופן מהותי, ממי שנעדר ממנו לגמרי 'החוש הנבואי', שאינו רואה דבר בממד הזה.
הנבואה היא שחרור ממגבלות הגוף. לאדם יש יכולות רוחניות גבוהות מאוד, מעבר לתפיסה הרגילה שלנו, והנבואה המביאה פוטנציאל זה לידי מימוש, אינה יכולה להיקלט במתכונת החיים הנורמאלית. לכן קבלת הנבואה מלווה בזעזוע של כל המערכות הגופניות, ונעשית רק בשעת שינה כאשר הגוף פעיל באופן חלקי בלבד (פרט למשה רבנו).
הנבואה, אצל רוב הנביאים (פרט למשה רבנו) היא, למעשה, כמעין חלום. השגת הנבואה נעשית על ידי כוח הדמיון, כמו כל חלום, אלא שהחלום הנבואי מלווה בתחושת ודאות של קליטת מסר נבואי. ה' לא 'מתקשר' עם הנביא ישירות דרך השכל, אלא בצורה עקיפה דרך כוח הדמיון, על ידיו מבין הנביא בשכלו את הדעה שה' מעביר עליו.
הנבואה, בניגוד לרוח הקודש, איננה תוצאה טבעית, אלא תלויה ברצון ה'. גם אם הנביא יעבור את כל מסלול ההכשרה הנדרש, לא מובטח לו שהוא יקבל נבואה. מאידך, הנבואה גם איננה תוצאה מקרית. מי שלא טיפח את האישיות הרוחנית שלו, ולא רכש את התנאים הנדרשים, בודאי לא יזכה לנבואה.
הנבואה איננה תוצר של צמצום האישיות, אלא נובעת דווקא מהרחבת כוחות הנפש. לכן בנוסף להכשרה השכלית והנפשית, הנבואה חלה רק במצב של שמחה, שמבטאת הרמוניה ושלמות בנפש האדם.

הרחבות
 בין נביא לנביא
כָּךְ בַּנְּבוּאָה - נָבִיא גָּדוֹל מִנָּבִיא. בעניין ההבדל ברמת הנבואה בין הנביאים, הרחיב הרמב"ם בחיבורו שמונה פרקים: "יש מן הנביאים מי שיראה את השם יתברך מאחרי מחיצות רבות, ומהם מי שיראהו מאחרי מחיצות מועטות – לפי קרבתם אל השם יתברך ולפי מעלתם בנבואה". ממשיך לבאר מהו הגורם להבדל הזה בין הנביאים: "והכונה בזה הענין... שהמעלות, מהן - מעלות שכליות, ומהן - מעלות המידות. וכן הַפְּחִיתִיּוֹת, מהן פחיתיות שכליות: כסכלות, ומיעוט ההבנה... ומהן פחיתיות המידות: כרוב התאווה, והגאוה, הרוגז, והכעס והעזות, ואהבת הממון והדומה להן... ואלו הפחיתיות כולן הן מחיצות המבדילות בין האדם ובין השם יתברך" [שמונה פרקים ז].

 מדוע בזמן הנבואה כוח הגוף כושל
וְכֻלָּן, כְּשֶׁמִּתְנַבְּאִין - אֵבְרֵיהֶן מִזְדַּעְזְעִין, וְכֹחַ הַגּוּף כּוֹשֵׁל. הנבואה דורשת שלמות. היינו מצפים שבשעת הנבואה יהיה הנביא שלם בכוחות הנפש והגוף. אם-כן, מדוע דווקא אז כל גופו נחלש? בפירוש הכתב והקבלה מבואר שזה משום שהכוחות החומריים מונעים מהנפש להגיע למדרגת הנבואה: "שאר הנביאים חומר גופם היה מעכב אותם מהשראת הנבואה אליהם... כל זמן השתתפות נפשם עם חומר גופם. לכן איבריהם היו מזדעזעים תחילה, וכשל כח גופם עד שתתפשט הנפש מן גשמיותו... ותישאר לבדה פנים מן הגוף, אז תחול עליהם הנבואה, או כשהוא ישן שמראין לנפשו המסתלקת אז מן הגוף... אמנם משה רבנו עליו השלום לגודל טוהר חומרו הזך והנקי לא נמנעה ממנו הנבואה גם בהקיץ" [במדבר יב, ז].
ובמקום אחר פירש הכתב והקבלה שהחלשת הגוף באה "כדי שלא תהיה בהם מחשבה כלל באחד מדברים בטלים ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו, ותהיה דעתם פנוי תמיד למעלה, להבין הדברות הקדושות והטהורות שיצאו מפי הקדוש ברוך הוא, ולהסתכל בפנימית כוונתם" [דברים ה, כג].

לרפואת נתנאל בן זהבה הי"ו
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il