פרשיית המן - זכר למעשה בראשית או זכר ליציאת מצרים?

השבת יסודה במעשה בראשית; ישראל קיבלו את השבת כמצווה.

6251

הרב יוסף כרמל

התשס"ד

2 דק' קריאה

השבת יסודה במעשה בראשית. משמעות מיוחדת מקבלת השבת בזמן יציאת מצרים. ואכן מצאנו בתורה שתי הגדרות לשבת, הראשונה בדברות של פרשת יתרו:

"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁו... כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה’ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה’ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהו" (שמות כ' ז-י).

לפי זה השבת היא "זכר למעשה בראשית". השניה, בדברות של פרשת ואתחנן:

"שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ ...וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" (דברים ה' יא-יד)

בבחינת "זכר ליציאת מצרים". לחז"ל מסורת שעוד בימי השעבוד השתעשע העם מבחינה רוחנית ביום המנוחה הוא יום השבת. וז"ל המדרש:

"תכבד העבודה על האנשים, מלמד שהיו בידם מגילות שהיו משתעשעין בהם משבת לשבת לומר שהקדוש ב"ה גואלן, לפי שהיו נוחין בשבת, אמר להן פרעה תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו וגו', אל יהו משתעשעין ואל יהו נפישין ביום השבת" (שמות רבה (וילנא) פרשה ה ד"ה יח ויצו פרעה).

ומסורת בידינו כי ישראל קיבלו את השבת כמצווה (כנראה כמצוות עשה) כבר במרה כמו שמצינו שהגמרא דורשת את הפסוק

"וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה: וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה: וַיִּצְעַק אֶל ה’ וַיּוֹרֵהוּ ה’ עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ" (שמות ט"ו כג-כה)

בדרך זו התניא: עשר מצות נצטוו ישראל במרה, שבע שקיבלו עליהן בני נח, והוסיפו עליהן: דינין, ושבת, וכיבוד אב ואם. (סנהדרין דף נו עמוד ב). אבל הלכות מפורשות הנוגעות לחיוב לשבות בשבת מצויות לראשונה רק בפרשת המן.

"וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם:... וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ: ס וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי: רְאוּ כִּי ה’ נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי: וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי" (שמות ט"ז ה, כז-ל). הביטוי היחיד, בכל התנ"ך, המקביל ל "וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי" הוא הביטוי ממעשה בראשית "וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּו"ֹ (בראשית ב' ב).

אם כן אי ירידת המן ביום השבת וההימנעות מלקיטתו בידי העם, הם בבחינת "זכר למעשה בראשית". לקיחת המן והנחתו "לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שם ט"ז לב), הם בבחינת "זכר ליציאת מצרים". עכשיו ברור למה נבחר עניין ירידת המן, דווקא הוא כמקום הראשון בתורה בו אנו מוצאים את הלכות שבת למעשה.

הבה נתפלל שיתקיים בנו בקרוב מאמר חז"ל "ױאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן - מיד נגאלים, שנאמר (ישעיהו נו) "כה אמר ד' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי ..." (שבת דף קיח עמוד ב).

פרשת שבוע

בשלח