ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ספר הכוזרי מאמר ראשון מ"ד- נ"ב ;">

בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה ספר הכוזרי Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

י"א אדר תשע"ג

ספר הכוזרי מאמר ראשון מ"ד- נ"ב

י"א אדר



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

מד אָמַר הַכּוּזָרִי: וְזֶה פֶּלֶא אִם יֵשׁ אֶצְלְכֶם מִנְיַן שָׁנִים מְאֻמָּת לִבְרִיאַת הָעוֹלָם.
מה אָמַר הֶחָבֵר: אֲבָל בּוֹ אָנוּ מוֹנִים, וְאֵין מַחְלֹקֶת בֵּין הַיְּהוּדִים בָּזֶה מִכּוּזָר וְעַד כּוּשׁ.
מו אָמַר הַכּוּזָרִי: וְכַמָּה אַתֶּם מוֹנִים הַיּוֹם?
מז אָמַר הֶחָבֵר: אַרְבַּעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. וּפֵרוּטָן מְבֹאָר מֵחַיֵּי אָדָם וְשֵׁת וֶאֱנוֹשׁ עַד נֹחַ, וְאַחַר כֵּן שֵׁם וָעֵבֶר עַד אַבְרָהָם, וְאַחַר כֵּן יִצְחָק וְיַעֲקֹב עַד משֶׁה. וְאֵלֶּה לְפִי דְּבֵקוּתָם לֵב אָדָם וּסְגֻלָּתוֹ, וּלְכֹל אֶחָד מֵהֶם בָּנִים כִּקְלִפּוֹת, לֹא דָּמוּ לָאָבוֹת וְלֹא הִתְחַבֵּר בָּהֶם עִנְיָן אֱלֹהִי, וְנִמְנָה מִנְיַן הַשָּׁנִים בְּאֵלֶּה הָאֱלֹהִיִּים. וְהֵם הָיוּ יְחִידִים, לֹא קְהָלִים, עַד שֶׁהוֹלִיד יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, כֻּלָּם רְאוּיִים לָעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וְהֵחֵלָּה הָאֱלֹהִיּוּת לְהִמָּצֵא בְּקָהָל, וּבָהֶם מִנְיַן הַשָּׁנִים. וַאֲנַחְנוּ קִבַּלְנוּ מִמּשֶׁה מִנְיַן שְׁנֵי מִי שֶׁקְּדָמָם, וְיוֹדְעִים מַה שֶּׁיֵּשׁ מִמּשֶׁה עַד עַתָּה.
מח אָמַר הַכּוּזָרִי: זֶה הַפֵּרוּט מַרְחִיק מַחְשָׁבָה רָעָה אוֹדוֹת כָּזָב וְהַסְכָּמָה, כִּי דָּבָר כָּזֶה לֹא יַסְכִּימוּ עָלָיו עֲשָׂרָה מִבְּלִי שֶׁיִּנְטְשׁוּ זֶה אֶת זֶה וִיגַלּוּ סוֹד הַסְכָּמָתָם, אוֹ יֶהְדְּפוּ דִּבְרֵי מִי שֶׁיָּבוֹא לְבָרֵר אֶצְלָם דָּבָר כָּזֶה, וְכֹל שֶׁכֵּן הֲמוֹנִים רַבִּים. וּמִנְיַן הַשָּׁנִים קָרוֹב, אֵין מָקוֹם בּוֹ לְכָזָב וְלִבְדָיָה.
מט אָמַר הֶחָבֵר: אָכֵן, וְאַבְרָהָם בְּעַצְמוֹ הָיָה בְּהִפָּרֵד הַלְּשׁוֹנוֹת, וְנִשְׁאַר הוּא וּקְרוֹבָיו בִּלְשׁוֹן עֵבֶר זְקֵנוֹ, וּלְפִיכָך נִקְרָא עִבְרִי. וּבָא משֶׁה אַחֲרָיו בְּאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וְהָעוֹלָם מָלֵא מֵהִתְחַזְּקוּת הַחָכְמוֹת הַשְּׁמֵימִיּוֹת וְהָאַרְצִיּוֹת, וּבָא אֶל פַּרְעֹה, וְאֶל חַכְמֵי מִצְרַיִם וְחַכְמֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַמַּקִּיפִים אוֹתוֹ וְהַחוֹקְרִים אַחֲרָיו, אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי הַבּוֹרֵא מְדַבֵּר עִם אָדָם, עַד שֶׁהִשְׁמִיעָם דְּבָרוֹ בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. כָּך הָיוּ עַמּוֹ עִמּוֹ, לֹא מִסִּכְלוּתָם, אֶלָּא מֵחָכְמָתָם, מִיִּרְאַת הַתַּחְבּוּלוֹת שֶׁל הַחָכְמוֹת הַשְּׁמֵימִיּוֹת, וְזוּלַת זֶה מִמַּה שֶּׁלֹּא יִתְקַיֵּם עִם הַחֲקִירָה, כַּדָּבָר הַמְזֻיָּף. וְהָעִנְיָן הָאֱלֹהִי כַּזָּהָב הַמְזֻקָּק, מוֹסִיף עִם הַנִּסָּיוֹן לְדִינָר עוֹד דִּינָר. וְאֵיך יְדֻמֶּה שֶׁיְּצֻיַּר אֶצְלָם שֶׁהַלְּשׁוֹנוֹת חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לִפְנֵיהֶם הָיוּ לְשׁוֹן עֵבֶר לְבַדָּהּ, וְנִפְלְגָה בְּבָבֶל בִּימֵי פֶּלֶג, וְיִחוּס אֻמָּה כָּזוֹ וְאֻמָּה כָּזוֹ אֶל שֵׁם, וְאֻמָּה כָּזוֹ וְכָזוֹ אֶל חָם, וְאַרְצוֹתֵיהֶן כָּזוֹ וְכָזוֹ? הֲיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה הַיּוֹם אִישׁ שֶׁיְּצַיֵּר אֶצְלֵנוּ כָּזָב בְּיִחוּסֵי אֻמּוֹת מְפֻרְסָמוֹת וּבְדִבְרֵי יְמֵיהֶם וּלְשׁוֹנוֹתֵיהֶם, וְיִהְיֶה סִפּוּרוֹ אוֹדוֹת פָּחוֹת מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה?
נ אָמַר הַכּוּזָרִי: זֶה בָּטֵל, וְאֵיך יִתָּכֵן זֶה, וַאֲנַחְנוּ מוֹצְאִים אֵת הַחָכְמוֹת בְּכִתְבֵי יְדֵי מְחַבְּרֵיהֶם מִלִּפְנֵי חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. וְסִפּוּר אוֹדוֹת מִי שֶׁהָיָה לִפְנֵי חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, לֹא יִתָּכֵן לְכַזֵּב בְּעִנְיָנָיו הַמְפֻרְסָמִים, כְּמוֹ הַיִּחוּסִים וְהַלְּשׁוֹנוֹת וְהַכְּתָבִים.
נא אָמַר הֶחָבֵר: וְאֵיך לֹא סָתְרוּ אֵת משֶׁה בְּמַה שֶּׁמָּסַר, וְעַמּוֹ בּוֹדְקִים אַחֲרָיו, כֹּל שֶׁכֵּן זוּלָתָם.
נב אָמַר הַכּוּזָרִי: אֵלּוּ דְּבָרִים מְקֻבָּלִים, חֲזָקִים וּמְבֻסָּסִים.

___________________________
לפי דבקותם – לפי דבקותם בה'. לב האדם וסגולתו – מרכז ועיקר האנושות והחלק הנבחר שבה. שני מי שקדמם – היסטוריית האנושות עד ימי משה. בהפרד הלשונות – בזמן דור הפלגה כאשר "בלל ה' שפת כל הארץ" [בראשית יא, ט]. החכמות השמימיות – חכמות הכוכבים והכישוף. והארציות – מדעי הטבע. המקיפים אותו – המלווים את משה רבנו. לא מסכלותם – הספקות באמונה לא נבעו מטיפשות. שלא יתקיים עם החקירה – שעל ידי בירור וחקירה מתגלה שקרו. מוסיף עם הנסיון וכו' – מליצה שפירושה: עם הניסיון ערכו עולה [הערת הרב שילת]. ואיך ידמה שיציר אצלם – כלומר: שהיה אפשר לפתות אותם לחשוב כן, אלמלא שכך היה באמת [הערת הרב שילת]. זולתם – אנשים אחרים, גויים.


ביאורים
סעיף מד' ועד סעיף סח' מהווה מעין מאמר מוסגר. בסוף סעיף מג' מזכיר החבר את מניין שנות העולם כידיעה ייחודית הנובעת מנבואת משה רבנו. ידיעה זו מעניינת את מלך כוזר ויוצרת בו סקרנות המביאה לבירור כמה סוגיות עלומות בעולם האמונה. החבר היהודי כורך את הידיעה על אודות ההיסטוריה, שעליה אין מחלוקת בעולם היהודי, באנשי הסגולה אשר השתלשלות קורותיהם המשפחתיות מתוארות בתורה. כלומר, על פי עם ישראל, לימוד ההיסטוריה איננו תחום לימודי אובייקטיבי בלבד, אלא תיאור התולדות הראויות לעניין האלוהי. זוהי ההיסטוריה כפי שהיא משתקפת מבעד לעיניים עבריות. בתחילה היה מדובר ביחידים בעלי סגולה – האבות. לאחר מכן הסגולה הזו התפשטה והופיעה בקרב עם שלם המתפתח ממשפחתו של יעקב אבינו. ניתן לומר שתכלית האבות מופיעה בעם ישראל. האבות הם השורש שממנו צומח העץ המסועף והמרשים שנקרא עם ישראל. השורש נטוע באדמה, מעמיד את העץ ומזין אותו, אך התכלית כאמור היא העץ עצמו, ובנמשל – עם ישראל. נקודה נוספת הנובעת מעיקרון זה היא שמניין ההיסטוריה מתחיל מרגע פגישת האדם עם העולם. סעיפים אלה בספר הכוזרי מלמדים אותנו על הדרך שבה עלינו להתבונן במציאות. האדם מגדיר את נקודת הזמן שבה הוא מתבונן וכך הוא גם משפיע עליה. דרך ההתבוננות הייחודית בהיסטוריה נוכל ללמוד גם על הדרך שבה מתגלה ה'. זהו גם חידושו של עם ישראל בעולם. לסַפר תהילת ה': 'עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו' אומר הנביא ישעיהו. זהו הייעוד לגלות על הופעת ה' בהיסטוריה.

הרחבות
3. המבט על ההיסטוריה
וְזֶה פֶּלֶא אִם יֵשׁ אֶצְלְכֶם מִנְיַן שָׁנִים מְאֻמָּת לִבְרִיאַת הָעוֹלָם. נראה שהכוזרי והחבר מדברים בשתי שפות שונות; הכוזרי מתלהב מהדיוק המדעי ומהביסוס על בריאת העולם על סמך התאריך ואילו החבר חוזר ומדגיש לפניו את רוח ההיסטוריה שלנו שבנויה לפי אנשים שהם הסגולה. כולם הם אבני דרך בהיסטוריה האנושית. לכל אחד מהם היו עוד בנים אך הסגולה לא עברה דרכם והם נדחקו לשולי היסטוריה. מניין השנים נעשה לפי מעבר הסגולה דרך אנשי הסגולה. החידוש הגדול שלנו שמאז יעקב אבינו נוצר כאן עם שלם שכולו סגולה. דרך דיוק התאריך ההיסטורי הוא מחנך את הכוזרי למבט מעמיק יותר על מאורעות ההיסטוריה.

2. אנוש
וּפֵרוּטָם מְבֹאָר מֵחַיֵּי אָדָם וְשֵׁת וֶאֱנוֹשׁ עַד נֹחַ... וְאֵלֶּה לְפִי דְּבֵקוּתָם לֵב אָדָם וּסְגֻלָּתוֹ. החבר מזכיר את אנוש כאחד מאנשי הסגולה. והדבר מעורר תמיהה שהרי חז"ל אומרים ש"כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כאנוש מוחלין לו שנאמר אשרי אנוש יעשה זאת", ומשמע שהוא היה עובד עבודה זרה? בעל קול יהודה עונה מספר תשובות; א. דברי הגמרא מוסבים על דורו של אנוש ולא על אנוש עצמו (שלא כמו הרמב"ם בתחילת הלכות עבודה זרה שכותב ש'אנוש עצמו מן הטועים היה'. ב. יתכן שעברה דרכו הסגולה אך הוא לא היה מאנשי מעלה (כמו תרח אבי אברהם) ג. יש מדרשים חלוקים והוא סבר כמו תרגומו של אונקלוס [בראשית ד, כו] וכן כהאבן עזרא [שם] שכותבים שבדורו של אנוש החלו להתפלל ולא כדרש זה של חז"ל.

שאלות לדיון

החבר אומר שעם ישראל התייחד בכך שדבק כולו בעניין האלוהי. איפה באה לידי ביטוי דביקות זו?
הסברו של החבר נשען על סיפור היסטורי. האם סיפור ההיסטוריה חשוב לחיינו? מה הוא תורם לנו?
לעילוי נשמת בתיה בת אברהם גולדברגר ז"ל


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il