ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שבת - דף קמ"ג

בית מדרש גמרא שבת Bookmark and Share
גירסת הדפסה האזן לשעור (16 ד') הורד mp3
שלח לחבר

י"ג אדר התשע"ג

שבת - דף קמ"ג

הדף היומי הקצר



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יוסף בן שמחה

(קמג. במשנה – קמג: בשליש התחתון)

חלק א - המשך מוקצה

א. מוקצה בדברים שראויים לבהמה:

  1. 1.מוקצה בעצמות וקליפות

היו ראויים בכניסת שבת, אך נהיו לא ראויים.

ר"ש – לא מוקצה (תוס' – כי ראויים עכשיו לכלב)
            ר"י – מוקצה, כי אי אפשר לשנות ייעוד מאדם לכלב (נולד)

ב"ה וב"ש נחלקו באותה מחלוקת (לפי המשנה ב"ה כר"י, רב נחמן – ב"ה כר"ש).

  1. 2.עוד דוגמאות:
  2. a.פירורין

אפילו קטנים מכזית אינם מוקצה, כי ראויים לכלב.
(ומכאן ראיה שאסור לאבד גם פירורים קטנים).

  1. b.שיער של אפונים

במשנה – אינו מוקצה כי הוא מאכל בהמה
בגמרא – זה כר"ש, ור"י אוסר.

  1. c.גרעיני תמרים
    לר"ש מותר
    כי הגרעינים ראויים לכלב.
    לר"י אסור כנ"ל (בפרסייתא)

                        אבל בתמרי ארמייתא, שהם רעים ומראש מיועדים (גם) לבהמה – מותר.

 

ב. שיטות להיפטר מהגרעינים

  1. 1.טלטול אגב משהו מותר,

דוגמאות:

  1. a.במשנה – מטלטל הקליפות אגב השולחן (לר"י).
  2. b.שמואל אגב הלחם (החמיר על עצמו אפילו שהוא כר"ש),
    רבא אגב ספל מים
    .
  3. 2.רב הונא בר"י – עשאן בכוונה גרף של רעי.

רב אשי דוחה – לא עושים גרף של רעי לכתחילה.

  1. 3.לא טלטלו, אלא:

רב ששת – ירק עם מפיו למקום רחוק.
רב פפא לאחורי המיטה, וכן ר זכריה בן אבקולס
(שענוותנותו שרפה את ההיכל).

 

 

חלק ב – סחיטה

רש"י – תולדה של דש.
נדבר על איסור סחיטה ועל דברים שאסורים שמא יסחוט.

א. ספוג – סחיטה ומוקצה

(מובא אגב ענייני ניקוי השולחן)

A. האם מותר בשימוש?

אם יש בית אחיזה – מותר.

אם אין – אסור (סחיטה).

            בתחילה הגמרא הבינה שזה לר"י, שדבר שאין מתכוון אסור,
            אך למסקנה גם לר"ש, כי זה פסיק רישא.

B. בכל מקרה אינו מוקצה (אלא כלי שמלאכתו לאיסור, ומותר לגופו ומקומו).

הדרן עלך נוטל אדם את בנו.

 

ב. חבית שנשברה

ראינו במשנה בדף קכ. שכשיש שריפה, מצילים מזון 3 סעודות ולא יותר, מתוך שבהול שמא יכבה.
במשנתנו – כשחבית נשברת גם כן מצילים 3 סעודות ולא יותר, מתוך שבהול שמא יוציא.
ובכלי אחד מותר כמה שרוצה.

ובלבד שלא יספוג כדי להציל,

  1. 1.רש"י – שמא יסחוט
  2. 2.תוס' – גם שלא יעשה כדרך שעושה בחול

בגמרא – בשמן לא יטפח בידיו, שלא יעשה כמו בחול

                (ואגב, התפזרו פירותיו, לא יכניס לסל אלא ילקט ויאכל, שלא יעשה כמו בחול).

 

ג. פירות שזבו – מתי גוזרים שמא יסחוט

חכמים – אסור,
ר"י – תלוי במטרת הפירות: למשקין – אסור, לאוכל – מותר
(כי אינו מרוצה מזה שהם זבים, ואין חשש שיסחט עוד כדי שיזובו עוד).

במה נחלקו? יש שלוש רמות:

  1. 1.זיתים וענבים – רוב העולם מייעד לסחיטה. כאן יותר סביר כחכמים
  2. 2.תותים ורימונים – יש ויש
  3. 3.שאר פירות – רוב העולם לא מייעד לסחיטה. כאן יותר סביר כר"י.

עולא ורי"ח – נחלקו בהכל, אלא שאנחנו פוסקים בזיתים כחכמים וכר"י בשאר.

שמואל – הם עצמם נחלקו רק בתותים ורימונים, ואילו בשני הקיצוניים מסכימים.



שיעור דף יומי בקיצור - באדיבות הדף היומי של אתר סיני
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il

בית המדרש החדש נמצא בתהליכי בנייה סופיים,
בוא ותתחדש אתנו בגירסת הנסיון!



אל תציג לי הודעה זאת שוב