בית המדרש

  • מדורים
  • פרשת שבוע
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

הדור קיבלוה בימי אחשורוש

undefined

הרב יוסף כרמל

אדר התשע"ג
3 דק' קריאה
בדברינו לפרשיות תרומה - תצוה, לשנת תשס"ו, עמדנו על ההבדל המרכזי בין בניית המשכן בימי משה רבינו, לבין בנין המקדש בימי שלמה המלך.
משה הכריז על מבצע גיוס תרומות לבנין המשכן, כל העם התגייס למשימה עד כדי כך שהיה צורך לצאת בהכרזה, הפסיקו להביא יש די! (שמות ל"ו ו).
לעומתו, שלמה המלך השתמש באמצעי רדיה וכפיה, שוטים וסבל, כדי להביא את מבצע הבניה של המקדש לכדי סיום, והפך לרקע מרדו של ירבעם בן נבט, שהיה הממונה "לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף" (מלכים א י"א כח).
השבוע נקדיש את דברינו להבדל בדרך קבלת התורה, כפי שהיא מופיעה בפרשיות של ספר שמות, לבין קבלת התורה בימי מרדכי ואסתר. ננסה להבין גם את הלקח לדורנו.
הסוגיא במסכת שבת (פח ע"א) דנה בנושא זה וז"ל: " 'ויתיצבו בתחתית ההר', אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם".
שואלים בעלי התוס' וכי למה היה צריך לכפות אותם באיומים לקבל את התורה? ומתרצים (שם) שהיה חשש שהעם יבהל מעוצמת המעמד הקולות והאש ויחזור בו. לכן כפה עליהם הקב"ה את קבלת התורה.
ממשיכה הגמרא ומסיקה "אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא".
מסביר רש"י (שם) "שאם יזמינם [הקב"ה] לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם - יש להם תשובה, שקבלוה באונס" ואי אפשר לתבוע אותם על אי קיום מצוות התורה.
ממשיכה הסוגיא ומעבירה אותנו לימי הפורים: "אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב (אסתר ט' כז) 'קימו וקבלו היהודים', קיימו מה שקיבלו כבר". כלומר, בעקבות הנס הגדול של מגילת אסתר ותחת הנהגתם של מרדכי ואסתר, החליט עם ישראל לחזור ולקבל על עצמו מרצון את מה שהכריח אותם הקב"ה לקבל בימי משה במתן תורה.
אחדותו של העם לא רק שהצילה אותם מגזרותיו של המן, אלא גם אפשרה להם לחזור ולקבל תורה מרצון בלב אחד.
המהר"ל מפראג בספרו "נצח ישראל" (פ' יא) איננו מוכן להסתפק בתירוצם של בעלי התוס', לכן הוא מסביר בכיוון שונה לחלוטין. נביא את דבריו בקיצור: "אלא הטעם כי קבלת התורה הכרחי, ואילו היו מקבלים עליהם את התורה מרצונם, היו סבורים כי הדבר תולה בדעתם, ואפשר שיהיה פירוד לדבר זה, שאם לא ישמרו התורה יהא בטול לנתינתה. אבל עתה שהייתה קבלת התורה הכרחי, אם כן אי אפשר שיהיה בטול והסרה לדבר זה, כי אם נתינת התורה וקבלתה מחוייב, כל שכן שמחויב שלא תהא בטול לתורה...".
לדבריו של המהר"ל, הכפיה במתן תורה נצרכה למרות שאמרו נעשה ונשמע כדי ללמדנו שהקשר בין ישראל לתורה הוא "בעצם", הוא מהותי ואיננו תלוי בבחירה חופשית. מכאן, גם ההכרזה כי הקשר עם הקב"ה איננו תלוי בבחירה חופשית. זהו קשר בל ינתק שאינו תלוי מעשים אלא נובע מסגולתו המיוחדת של עם סגולה שהוא תמיד בבחינת: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות י"ט ו). העיקרון בא לידי ביטוי בשטח בימי מרדכי ואסתר, בימי ההסתר והחושך, כשנהנו מסעודתו של אותו רשע, כששונאיהם של ישראל הגדירו אותם "יֶשְׁנוֹ" – ישנים מן המצוות, "מְפֻזָּר וּמְפֹרָד" (אסתר ג' ח).
מתוך אחדות "עַם אֶחָד" מתגלה כי נצח ישראל לא ישקר, הקשר בין העם, התורה ונותן התורה בלתי ניתן לניתוק.

דווקא בימים אלה, כשעולם התורה נדרש ובצדק לשאת בעול עם הציבור, נזכיר כי הדרך לדרוש מן הציבור לשאת בעול שמירת המצוות, עוברת רק דרך האחדות. נזכיר עוד כי כל ניסיון כפיה על הציבור לקבל תורה, טומן בחובו "מודעא רבה", ומאידך כל ניסיון ליצור אחדות בכפיה גם הוא לא יצלח.