ק אָמַר הַכּוּזָרִי: בִּכְגוֹן זֶה תָּנוּחַ הַנֶּפֶשׁ לְקַבֵּל דָּת בְּלִי סָפֵק וּבְלִי פִּקְפּוּק, בְּבוֹא נָבִיא אֶל עֲבָדִים מְשֻׁעְבָּדִים רְדוּיִים, וִייַעֵד לָהֶם שֶׁיֵּצְאוּ מִן הָעַבְדוּת לְשַׁעְתָּם בָּאֹפֶן הַהוּא, בְּלִי עִכּוּב וּשְׁהִיָּה, וְשֶׁיַּכְנִיסֵם לְאֶרֶץ כְּנַעַן וּבָהּ שֶׁבַע אֻמּוֹת שֶׁכֹּל אַחַת מֵהֶן חֲזָקָה מֵהֶם, וִיתָאֵר לְכֹל שֵׁבֶט חֶלְקוֹ מֵהָאָרֶץ לִפְנֵי שֶׁהִגִּיעוּ אֵלֶיהָ, וְהֻשְׁלַם כֹּל זֶה בְּמֶשֶׁך זְמָן מֻעָט, בְּמוֹפְתִים נִפְלָאִים. זֶה מְאַמֵּת עֹצֶם הַשּׁוֹלֵחַ וּגְדֻלַּת הַשָּׁלִיחַ וּמַעֲלַת אֵלֶּה אֲשֶׁר נִשְׁלַח אֲלֵיהֶם בְּיִחוּד. וְאִלּוּ הָיָה אוֹמֵר: אֲנִי נִשְׁלַחְתִּי לְיַשֵּׁר אֵת כֹּל הָעוֹלָם, וְאַחֲרֵי כֵן לֹא הָיָה דְּבָרוֹ מַגִּיע אֲפִלּוּ לְחֶצְיוֹ, הָיָה דֹּפִי בִּשְׁלִיחוּתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה נִשְׁלֶמֶת כַּוָּנַת ה' בָּזֶה. וְהָיָה מוֹנֵעַ הַשְׁלָמָתוֹ הֱיוֹת סִפְרוֹ עִבְרִי, וְהוּא מְחַיֵּב אֵת אֻמּוֹת שְׁבָא וְהֹדּוּ וְכוּזָר לַהֲבִינוֹ וְלַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁכָּתוּב בּוֹ, אִם לֹא אַחֲרֵי מֵאוֹת שָׁנִים, אִם יִזְדַּמֵּן לָהֶם לְהִשְׁתַּנּוֹת אֲלֵיהֶם בִּגְלַל כִּבּוּשׁ אוֹ שְׁכֵנוּת, לֹא בְּשֶׁל רְאִיַּת הַנָּבִיא עַצְמוֹ אוֹ נָבִיא אַחֵר הַמֵּעִיד עָלָיו וּמְאַשֵּׁר אֵת תּוֹרָתוֹ.
קא אָמַר הֶחָבֵר: לֹא קָרָא משֶׁה אֶל תּוֹרָתוֹ אֶלָּא אֵת עַמּוֹ וְאַנְשֵׁי לְשׁוֹנוֹ, וְיִעֵד לָהֶם ה' חִזּוּק תּוֹרָתוֹ בְּהֶמְשֵׁך הַדּוֹרוֹת עַל יְדֵי נְבִיאִים, וְעָשָׂה כֵּן כֹּל זְמַן הָרָצוֹן וְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה.
קב אָמַר הַכּוּזָרִי: וּמַדּוּעַ לֹא הָיְתָה הַהַיְשָׁרָה לַכֹּל, וְזֶה יוֹתֵר רָאוּי לְפִי הַחָכְמָה?
קג אָמַר הֶחָבֵר: הַאִם לֹא הָיָה יוֹתֵר טוֹב שֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי הַחַיִּים כֻּלָּם מְדַבְּרִים? אִם כֵּן כְּבָר שָׁכַחְתָּ מַה שֶּׁקָּדַם בְּסֵדֶר צֶאֱצָאֵי אָדָם, וְהִמָּשֵׁך חוּל הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי הַנְּבוּאִי בְּאִישׁ שֶׁהָיָה לֵב הָאַחִים וּסְגֻלַּת הָאָב, מְקַבֵּל הָאוֹר הַהוּא, וְזוּלָתוֹ כִּקְלִפּוֹת אֵינָם מְקַבְּלִים אוֹתוֹ, עַד שֶׁבָּאוּ בְּנֵי יַעֲקֹב כֻּלָּם סְגֻלָּה וָלֵב, נִבְדָּלִים מִבְּנֵי אָדָם בְּיִחוּד אֱלֹהִי הָעוֹשֶׂה אוֹתָם כְּאִלּוּ מִין אַחֵר וְעֶצֶם אַחֵר מַלְאָכִי, מְבַקְּשִׁים כֻּלָּם מַדְרֵגַת הַנְּבוּאָה, וְרַבִּים מֵהֶם מַשִּׂיגִים אוֹתָהּ, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַשִּׂיג אוֹתָהּ מֵהֶם קָרוֹב לָהּ בַּמַּעֲשִׂים הַנִּרְצִים וְהַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה וּפְגִישַׁת הַנְּבִיאִים.
וְדַע, כִּי מִי שֶׁיִּפְגּשׁ נָבִיא, הֲרֵי בְּעֵת פָּגְשׁוֹ אוֹתוֹ וְשָׁמְעוֹ דְּבָרָיו הָאֱלֹהִיִּים, תִּתְחַדֵּשׁ לוֹ רוּחָנִיּוּת, וְיִבָּדֵל מִסּוּגוֹ בְּזַכּוּת הַנֶּפֶשׁ וְהִכָּסְפָהּ אֶל הַמַּדְרֵגוֹת הָהֵן וְהַדְּבֵקוּת בַּכְּנִיעָה וּבַטָּהֳרָה. וְזֹאת הָיְתָה אֶצְלָם הָרְאָיָה הַגְּלוּיָה וְהָאוֹת הַבָּהִיר וְהַמַּכְרִיעַ לִגְמוּל הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי הַמְבֻקָּשׁ מִמֶּנּוּ אָמְנָם הוּא שֶׁתֵּעָשֶׂה נֶפֶשׁ הָאָדָם אֱלֹהִית, תִּפָּרֵד מֵחוּשָׁיו וְתִרְאֶה אֵת הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְתֵהָנֶה בִּרְאִיַּת הָאוֹר הַמַּלְאָכִי וּשְׁמִיעַת הַדִּבּוּר הָאֱלֹהִי. וְהִנֵּה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא תִּהְיֶה בְּטוּחָה מִן הַמָּוֶת כַּאֲשֶׁר יִכְלוּ כֵּלֶיהָ הַגּוּפָנִיִּים. וְאִם נִמְצֵאת תּוֹרָה שֶׁמַּגִּיעִים בִּידִיעָתָהּ וַעֲשִׂיָּתָהּ אֶל הַמַּדְרֵגָה הַזֹּאת, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִחֲדָה וְעִם הַנְּסִבּוֹת אֲשֶׁר צִוְּתָה בָּהֶם, הֲרֵי הִיא בְּלִי סָפֵק הַתּוֹרָה הַנֶּאֱמָנָה בְּהִשָּׁאֲרוּת הַנְּפָשׁוֹת אַחַר כְּלוֹת הַגּוּפוֹת.


___________________________
רדויים – עובדים בעבודות קשות. לשעתם – בזמן מסוים. עֹצֶם השולח – כוחו הגדול של השולח. השולח – ה'. השליח – משה רבנו. אלה אשר נשלח אליהם – בני ישראל. אם לא – רק אחרי מאות שנים יתכן שתושלם השליחות. להשתנות – לקבל עליהם את התורה. וְיִעֵד – וזימן. הַהַיְשָׁרָה לכל – ההדרכה והציווי לכל בני האדם. מסוגו – משאר בני האדם. המבוקש ממנו – מהעולם הבא (הערת הרב שילת). הנפש ההיא – המגיעה לדבקות עליונה.


ביאורים
בשונה מן הדתות האחרות, היהדות איננה מבקשת לכפות את עמדתה כלפי העולם כולו. היהדות אמנם מבקשת לגלות לעולם כולו את האמונה בא-ל אחד ואת משמעותה, אך איננה קוראת לכל עמי תבל להיות יהודים. המלך מנסה להבין מדוע לא קיבל העולם כולו את בשורת היהדות. החבר מזכיר למלך את שלימד אותו כבר בתחילת פגישתם: ישנן מדרגות בבריאה – דומם, צומח, חי ומדבר. על גבי המדרגה הזאת ומעליה ניצבת מדרגת ישראל – מדרגה אלוהית נבדלת. מדוע נברא העולם בהדרגתיות הזאת? מדוע ניתנה סגולת הדיבור רק לבני האדם ומדוע רק חלק קטן באנושות נושא את סגולת העניין האלוהי? סיבת השאלה נובעת לפעמים ממחשבה שהסגולה היא רק סוג של יתרון – זכות שמעניקה לנו הטבות שונות. אמנם, החיים באור האלוהי הם חיים מלאים בעונג, בטוב ובשפע, אך חשוב לזכור שזהו רק צד אחד של המטבע. הצד השני הוא האחריות העצומה שמוטלת עלינו בגלל הסגולה הזאת. לא לכל אחד יש את הכישורים להיות לוחם ביחידה מובחרת. הזכות להיות חלק מן היחידה היא גם חובה גדולה. מעתה, ללוחם יהיו פחות חופשות, פחות שעות מנוחה. על כל טעות הוא ייענש בחומרה גדולה מכל יחידה אחרת. בקיצור – אחריות גדולה. באותה העת, ישנם לוחמים רבים אחרים, חשובים גם הם, שלא מטילים עליהם אחריות כזאת. וגם הם חשובים מאוד. בלעדיהם הצבא לא יתקיים. כל עמי תבל מבטאים את הצד הטבעי שבאנושות. הצד הזה נדרש לעמוד בקריטריונים מחמירים אך כולם מסתכמים בלהיות בני אדם טובים. גם זוהי מדרגה חשובה, שלא רבים עומדים בה. אך על עם ישראל הוטלה משימה רוחנית על טבעית – חיבור עם מקור החיים ולא רק עם החיים בתוך העולם. החיבור הזה עמוק, משמעותי ונפלא אך הוא גם מחייב ומעמיד כל העת בדריכות מפני גודל המשימה.

הרחבות
1. אם אינם נביאים
מְבַקְּשִׁים כֻּלָּם מַדְרֵגַת הַנְּבוּאָה, וְרַבִּים מֵהֶם מַשִּׂיגִים אוֹתָהּ. אמנם הגמרא במסכת מגילה [דף יד] אומרת שרק "ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל", אך בהמשך שם נאמר: "הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה".
2. יעוד האדם בעולם
כִּי הַמְבֻקָּשׁ מִמֶּנּוּ אָמְנָם הוּא שֶׁתֵּעָשֶׂה נֶפֶשׁ הָאָדָם אֱלֹהִית. כיוון שהשכר בעולם הבא הוא גילוי השכינה ללא מחיצות גופניות, כדברי חז"ל: "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא פרייה ורבייה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה" [ברכות יז, א], אם כן, אדם הזוכה לגילוי בחייו בטוח הוא בשכר העתידי. זו כוונת חז"ל בהמשך שם: "עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי העולם הבא", וכפי שמבאר זאת בתניא [פרק יד]: "אלא על ידי גודל ותוקף האהבה לה' בבחי' אהבה בתענוגים להתענג על ה' מעין עולם הבא. ועל זה אמרו רז"ל עולמך תראה בחייך". וכן ביאר 'הכתב והקבלה' (על דברים יא, כא): "למען ירבו ימיכם וגו' כימי השמים על הארץ. ירצה למען תזכו לחיות פה בחיים הזמניים מעין חיי עולם הבא, בהיותכם על הארץ תחיו חיים אמתיים כאותן החיים אשר בשמים כעין אמרם עולמך תראה בחייך" (עין אי"ה ברכות פרק ב פסקה סו, דברים רבה פרשה יא פסקה י).

שאלות לדיון

"וְאִלּוּ הָיָה אוֹמֵר: אֲנִי נִשְׁלַחְתִּי לְיַשֵּׁר אֵת כֹּל הָעוֹלָם, וְאַחֲרֵי כֵן לֹא הָיָה דְּבָרוֹ מַגִּיע אֲפִלּוּ לְחֶצְיוֹ, הָיָה דֹּפִי בִּשְׁלִיחוּתוֹ ". האם זוהי מטרתנו או שמא אנו רוצים לדאוג רק לעם ישראל?
מי שפוגש נביא מתעלה ומתדבק בבורא. איך אנחנו, ללא נביאים, יכולים להתעלות ולהשיג דביקות?

לעילוי נשמת רפאל דוד שלום בן ללי ויוסי ז"ל