ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- הזכרת גשמים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אך נשאלת השאלה, כשאנחנו בדרך כלל מזכירים עניינים מיוחדים בתפילה כגון-ר"ח על ידי יעלה ויבוא, או חנוכה על ידי "על הניסים" אנחנו תמיד מזכירים זאת בערבית של יום זה ומעולם לא ראינו שמזכירים עניין מסוים דווקא ממוסף של יום מסוים? מדוע העניין פה שונה?
התוספות במסכת תענית 3 בד"ה "העובר לפני התיבה" דן בדיוק בשאלה הזאת והוא אומר שם כך-
פי' האחרון שמתפלל תפלת מוסף הראשון אינו מזכיר פירוש שמתפלל שחרית אינו מזכיר ובירושלמי קאמר אמאי אינו מזכיר מאורתא פירוש מתפלת ערבית ומשני דלית תמן כל עמא ולדכרו בצפרא פירוש בתפלת שחרית ומשני דהוו סברי דהוו מדכרו ליה מאורתא:
אם כן, התשובה שתוס' מביא מהירושלמי היא כך:
1.לא יכולנו להזכיר גשמים מערבית כי בערבית רוב העם לא נמצא בבית כנסת 4 .
2.וגם אי אפשר להזכיר גשמים בשחרית כי אם נזכיר גשמים בשחרית אז כשיבואו כול העם לשחרית ויראו שמזכירים גשמים, העם היה חושב שהזכירו גשמים גם אתמול בערבית ולשנה הבאה יזכיר בערבית בביתו 5 .
ממילא יוצא שהזכרת הגשמים במוסף מבטלת את כול החששות ש תוס' מביא בשם הירושלמי .
אך עיון קצר במשנה , מראה שהדברים אינם כה פשוטים. המשנה במסכת תענית אומרת כך:
"מאימתי מזכירין גבורות גשמים?
רבי אליעזר אומר: מיום טוב הראשון של חג
ר' יהושע אומר: מיום טוב האחרון של חג.
{אמר לו ר' יהושע: הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג - למה הוא מזכיר?
אמר לו ר' אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו.
אמר לו: א"כ לעולם יהא מזכיר!
אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים. } 6
ר' יהודה אומר: העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של חג - האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר 7 . ביו"ט הראשון של פסח - הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר:"
רבי אליעזר אומר: מיום טוב הראשון של חג
ר' יהושע אומר: מיום טוב האחרון של חג.
{אמר לו ר' יהושע: הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג - למה הוא מזכיר?
אמר לו ר' אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו.
אמר לו: א"כ לעולם יהא מזכיר!
אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים. } 6
ר' יהודה אומר: העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של חג - האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר 7 . ביו"ט הראשון של פסח - הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר:"
כשר' אליעזר אומר שמזכירין גבורות גשמים מיו"ט ראשון של חג הוא מסתמא מתכוון לתפילת ערבית שהרי תפילת ערבית היא תחילת יו"ט ראשון של חג. אך בשיטת ר' יהושע יש לנו ספק מהי בעצם שיטתו בגלל מה שאומר ר' יהודה בסיפא 8 . האם ר' יהודה מתכוון לחלוק על ר' יהושע ואז יוצא שר' יהושע סובר שיש להזכיר גשמים בערבית בשמיני עצרת ור' יהודה סובר שיש להזכיר גשמים במוסף של שמיני עצרת או שמא ר' יהודה מסביר את שיטתו של ר' יהושע ואז יוצא שר' יהושע חולק על ר' אליעזר בשני דברים-
1.בענין זמן הזכרת גשמים-לר"א מיו"ט ראשון של סוכות ולר' יהושע משמיני עצרת.
2.בעניין מאיזו תפילה מתחילים להזכיר גשמים-לר"א מערבית ולר' יהושע ולר' יהודה ממוסף.
הגמ' בתענית 9 מביאה ברייתא האומרת כך:
"דתניא מאימתי מזכירין על הגשמים רבי אליעזר אומר משעת נטילת לולב ר' יהושע אומר משעת הנחתו"
לכאורה מכאן מוכח שר' אליעזר סובר שיש להזכיר גשמים משחרית 10 של יו"ט ראשון של סוכות. בפשטות זה נכון אך בבריסק למדו את זה כך-החיוב היסודי של נטילת לולב מתחיל מהיום של יו"ט ראשון וכול יום מתחיל מהלילה לפי ההלכה, אם כן כשר' אליעזר אומר משעת נטילת לולב הוא למעשה מתכון לערבית 11 . אם כן, הכול תלוי באיך מבינים את הביטוי "משעת נטילת לולב".
ממשיכה הברייתא:"ר' יהושע אומר משעת הנחתו". מאי משעת הנחתו? משעה שמניחים את הלולב 12 , כלומר שאין בו צורך יותר, שתם זמן חיוב נטילת לולב ומתי זה קורה? בהושענא רבה-היום השביעי של סוכות ועכשו השאלה היא לאיזה תפילה ר' יהושע מתכוון? אם נאמר שהוא מתכוון לשחרית של הושענא רבא זה יסתור את ר' יהושע דמתניתין שאמר שיש להזכיר גשמים מיו"ט אחרון(=שמיני ולא שביעי) ואם נאמר שזמן הנחתו הכוונה לתפילת מוסף 13 יוצא שהוא דיבר על מוסף דהושענא רבא. אז מאימתי מזכירין גשמים לפי ר' יהושע?!
באותו דף בתענית 14 כותב בהגהותיו המהר"ב רנשבורג :
"רש"י אומר 'משעת הנחתו-מיום שמברכים בו באחרונה דהיינו בשביעי' וכן פירש"י לקמן בג. וצ"ע דלעיל בדף א. ד"ה ר' יהושע-דווקא ביום השמיני."
המהר"ם מעלה שאלה- רש"י לכאורה סותר את עצמו בפירוש-במקום אחד הוא מסביר שמשעת הנחתו זה מיום שביעי 15 ובמקום אחר הוא כותב שזה מיום שמיני 16 !
ממשיך המהר"ם ומתרץ את הסתירה:
"שוב ראיתי דלא קשיא מידי. דמה שאמר רש"י בשביעי-על שעת הנחת הלולב קאמר"
אם כן מה שרש"י מפרש בשביעי זה בכלל לעניין ההלכתי של סוף זמן חיוב על הלולב-והוא באמת בשביעי של החג ובאמת הרש"י שמפרש בשמיני עוסק בשאלה מאימתי מזכירין לדעת ר' יהושע.
מוכח מפה שר' יהושע סובר שיש להזכיר גשמים מסוף יו"ט שביעי-שהוא בערבית של יו"ט שמיני! לכן ניתן להסיק שישנם שלוש דעות במשנה:
1.ר' אליעזר אומר מיו"ט ראשון של סוכות-שעל פי הברייתא אליבא דבריסק 17 ניתן להבין שזה בערבית של יו"ט ראשון.
2.ר' יהושע אומר מיו"ט אחרון של סוכות-שעל פי הברייתא אליבא דרש"י אליבא דהגהות המהר"ם 18 זה בערבית של יו"ט שמיני.
3.ר' יהודה החולק על ר' יהושע בדבר אחד-שזה ממוסף של יו"ט אחרון.
וכך יש להבין סוגייה זו היטב 19 .
^ 1.מה שאנו קוראים "הזכרת גשמים" הנאמרת בברכת 'מחיה מתים' בתפילת שמונה-עשרה.
^ 2.אגב, בחו"ל נוהגים לומר זאת מ5 בדצמבר בשנה הלועזית.
^ 3.דף ב,ב.
^ 4.ככול הנראה מסיבות של סכנות כאלו ואחרות.
^ 5.וקשה לי על תירוץ זה משום שאם יש צורך{ואף חובה} בהכרזה על שאילת הגשמים(מה שהש"ץ אומר 'לברכה ולא לקללה' עיין עוד בשו"ע, רמ"א קיד סע' }-מדוע יש לחשוש לזה? הרי ברגע שהעם רואה שמכריזים על כך העם יודע שרק משחרית התחילו להזכיר גשמים.
^ 6.לא נעסוק בחלק זה של הסוגריים.
^ 7.ועיין בפירוש תוס' לעיל.
^ 8.ר' יהודה אומר שיש להזכיר גשמים במוסף של שמיני עצרת.
^ 9.דף ב,ב.
^ 10.שהרי זמן נטילת לולב מתחיל משחרית של יו"ט ראשון
^ 11.ואומנם נכון שלפי ההלכה זמן נטילת הלולב הוא משחרית,אך בעיקרון ביסוד של זמן הנטילה-ודאי שהוא מערבית.
^ 12.יש להיזהר מלהבין לא נכון ולחשוב שהנחת לולב זה כמו שאומרים הנחת תפילין ולמעשה זה בדיוק ההיפך.
^ 13.וניתן לסבור זאת משום שמוסף זה אחרי תפילת שחרית,אחרי זמן החיוב על הלולב-מתי שאין כבר צורך בלולב ומניחים אותו(ואף נראה שצד זה יותר סביר להניח).
^ 14.ב,ב.
^ 15.כפי שאנחנו הסברנו לעיל.
^ 16.סוף זמן הנחת הלולב=סוף שביעי=תחילת שמיני.
^ 17.לעיל הבאנו שתי סברות-הסברה הפשוטה והסברה של בריסק הסקנו שהסברה של בריסק יותר נראית ללימוד(דאם לא כן הסברה פשוטה גורמת לכך שר' יהושע דיבר על היום ממש בשחרית ולא בלילה).
^ 18.בלי המהר"ם רש"י עומד בסתירה חמורה כפי שראינו לעיל.
^ 19.ע"ע במפרשים על הדפים שהובאו כאן.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
למה ללמוד גמרא?
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה חשוב לשים לב כשמדליקים נרות שבת?
רמב"ם וכוזרי
הלכות קבלת שבת מוקדמת
למה באנו לעולם הזה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
