ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

קמחא דפסחא

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים סיפורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ניסן התשע"ג

קמחא דפסחא


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

מדי שנה, בימים שלפני פסח, יוסף הלהטוטן מוזמן להופעות בקייטנות של ערב פסח ולשאר פעילויות הילדים הנמצאים בחופשה. יום אחד, בתקופת ערב פסח, היו לו כמה הופעות. בסוף היום, כאשר חזר לעיר מגוריו ירושלים, נסע לצרכנייה גדולה שבה אשתו ביצעה את הקניות לחג, כדי לסייע לה.
כאשר נכנס לצרכנייה, קידמה את פניו כצפוי המולה גדולה של קניות ערב פסח ובקושי רב מצא את אשתו. כאשר נפגשו, סיפרה לו: "קצת לפני שבאת ניגש אליי מישהו ואמר שהוא אוסף כסף בשביל קניות של אדם אחר. סיפור קצת מוזר, אבל נראה לי שתהיה מעוניין לתת לו משהו".
"איפה הוא עכשיו?" שאל יוסף, והוסיף: "זה דווקא מתאים לנו! הרי דיברנו על כך שאנחנו עדיין צריכים לתת כסף לקמחא דפסחא, ויכול להיות שהנה יש לנו את ההזדמנות הכי טובה!"
"אני לא יודעת איפה הוא עכשיו, אבל הוא מסתובב כאן כל הזמן", ענתה.
יוסף פנה לחפשו, וכעבור זמן קצר ניגש המתרים בעצמו ליוסף. "סליחה, האם תוכל לסייע למישהו בהוצאות הקנייה?" אמר, "יהודי ממש מסכן שצריך עזרה נמצא בקופה, ואין בידו לשלם על כל המצרכים שלו לפסח".
האיש היה צעיר למראה, ויוסף הכיר היטב את הקהילה שאליה הוא משתייך, וידע שלא מדובר בניסיון להוציא כסף במסווה של קמחא דפסחא אלא באמת באנשים קשי יום שמסוגלים לערוך קניות לפסח מבלי שיהיה להם מספיק כסף, והם שמים את מבטחם בקדוש ברוך הוא ובשלוחיו. הצעיר היה חבר של בנו של הלקוח בקופה, ונרתם לעזרתו, וביקש ממנו להמתין בעוד הוא מנסה לגייס את הסכום החסר לקנייה מלקוחות החנות.
יוסף הוציא סכום מסוים ומסר לו. הצעיר המשיך להסתובב בחנות כדי לחפש תורמים נוספים. יוסף חשב לעצמו: לפי הציבור כאן בחנות, לא נראה שהמגבית הזו תסתיים בהצלחה יתרה, והרי ה' עזר לי, והיו לי היום כמה הופעות טובות. אוכל להפריש מזה מעשר לטובת העניין ולסיים את הסיפור. הוא חיפש אחרי הצעיר, וכאשר מצאו אמר לו: "כמה כסף הספקת לקבץ עד עכשיו?"
"אולי רבע ממה שצריך", אמר הצעיר.
"ומה בכוונתך לעשות?" שאל יוסף.
"לא יודע. אמשיך לבקש מאנשים, עד שיהיה מספיק", ענה.
"בוא ניגש לקופה", אמר יוסף, "וכמה שיחסר אני אשלים".
ליד הקופות המתין אדם מבוגר, שנשען ביד אחת על עגלת קניות עמוסה לערב פסח. על פניו ארשת מיוגעת למדי, ונראה עליו שהוא מתבייש לפנות בעצמו לעזרה ורק הסכים לעזרת הצעיר. כאשר ראה את הצעיר קורא לו לבוא לקופה להעביר את המוצרים ולסיים עם העניין, אורו עיניו. אכן היה חסר סכום לא מבוטל כדי להשלים את הקנייה.
לאחר התשלום חזר יוסף לרכבו והמתין עד שאשתו תזדקק לעזרתו. אז ראה שוב את הצעיר מגיע אליו ואומר: "עד עכשיו סייעתי בקנייה של אביו של חברי. כעת אני זקוק לקנות מצרכים עבור עצמי... האם יש ביכולתך לסייע שוב?".
חשב יוסף: הצעיר דאג קודם לאחרים, כאשר הוא עצמו נזקק לאותו עניין, ולכן הוא ראוי באמת שיסייעו לו. והרי בהלכות מתנות עניים כותב הרמב"ם על כמה רמות בצדקה לעני העומד בפתח: יש הנותן מעט ויש הנותן שיעור מעשר, ומעל זה יש שיעור חומש, שזו מצווה מן המובחר. לא נורא אם אפריש חומש!
"מה עיקר ההוצאה בקנייה?" שאל את הצעיר.
"אנחנו עושים את הפסח יחד עם המשפחה המורחבת, וחילקנו בינינו את המצרכים שכל אחד ידאג להם, וסיכמנו שאני מביא את המצות. אבל האמת שלא היה לי מושג מאיפה אשלם את זה".
"כמה בערך יעלו המצות?" שאל יוסף, ומשנענה נתן לו את הסכום המבוקש.
"הקדוש ברוך הוא ישלם לך פי מאה ממה שנותר לך בארנק!" בירך הצעיר בהתרגשות וחזר לצרכנייה.
ואז ערך יוסף חשבון. כאשר חיבר את הסכומים שתרם, שם לב לנתון מעניין: הסכום הראשון שנתן בתחילה לא היה משמעותי, אבל הסכום בקופה שהצטרף למה שנתן בתחילה, הסתכם בעשירית ממה שהרוויח באותו יום, וזה היה כאשר חשב על כך שיפריש מעשר. הוא צירף לחישוב את מה שנתן בסוף, והתוצאה הייתה חומש.
השנה שחלפה עד לפסח הבא הייתה מוצלחת במיוחד עבור יוסף. הופעתו הפכה למבוקשת ופרנסתו גדלה בהתאם. לקראת פסח הבא לא הצליח לחשב אם הרוויח בדיוק פי מאה ממה שנותר בארנקו בערב פסח שעבר, אבל חש שהברכה הנרגשת פעלה את פעולתה.

פורסם בעיתון "בשבע"
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il