- שבת ומועדים
- שמחת פורים
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבדו את ה' בשמחה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
נתבונן תחילה בעניינה של השמחה במשך כל השנה, ולאור זאת ננסה להבין את השמחה שבחודש אדר ובפורים.
ראשית, לפניכם מספר שאלות למחשבה ולעיון על עניינה של השמחה במשך השנה:
א. איך אפשר לצוות על רגש בכלל, ושמחה בפרט (ראה את המקורות שבפתיחה)?
ב. איך אפשר, באופן רגשי, לשמוח – הרי יש רע בעולם? הרי אדם עושה עבירות?
ג. האם אפשר דרך השכל להגיע לשמחה? האם יש סיבות שכליות לשמוח?
בכך שהתורה מצווה אותנו צוים רגשיים (נסו לחשוב על עוד מצוות הפונות אל הרגש, מלבד השמחה!), היא מלמדת אותנו שהאדם אינו נשלט בידי רגשותיו, אלא להיפך – השכל, שהוא החלק העליון של האדם, יכול לכוון את הרגש. לכן, נתבונן בכמה נקודות מבט יהודיות על העולם והחיים, המביאות אותנו לשמחה ואופטימיות.
הכוונה ללימוד המקורות
1. התבוננו במקור 1. בעולם יש טוב ורע. אדם שבוחר להתרכז בטוב – הוא אדם שמח, ואילו לאדם שמסתכל בעיקר על הרע – קשה לשמוח. בחירה זו היא אחת ממשמעויות ה"עין טובה".
2. גם באופן אמיתי, הטוב שבעולם מרובה הרבה יותר מהרע שבו (נסו לחשוב, כמה דברים טובים יש בעולם – דברים שאנו כל כך רגילים אליהם, עד שלא שמים לב, ורואים הכל מובן מאליו, כמו תינוק שזה עתה נולד). הקשיים הם זמניים, אבל לעתיד לבוא יהיה הכל טוב, והעולם הולך ומתקדם (ראו מקור 2).
3. במקור 3 אנו מגלים עוד מקור לאופטימיות ולשמחה גדולה, והוא המצוות והמעשים הטובים שעושה היהודי. אמנם, יש גם מעשים לא טובים שעושה האדם, שלפעמים מקשים עליו לשמוח. על כך ראו מקור 4 שעוצמת המצוות גדולה הרבה יותר מעוצמת העבירות, וזאת על פי העיקרון "גדולה מידה טובה ממידת פורענות". על כך יש להוסיף, שעל כל עבירה פתוחה הדרך לתיקון – התשובה.
מכאן נגיע לחודש אדר, שבו אנו "מרבים בשמחה". ריבוי זה מה טיבו? כדי להבין זאת נשאל כמה שאלות:
א. מדוע שם ה' אינו נזכר בתוך המגילה?
ב. ראו את המדרש המובא במקור 5. מהי משמעות המדרש, לאור המאורעות המתוארים במגילת אסתר?
ג. מהו תפקידו של היין בפורים? הרי השכל הוא החלק המרומם ביותר של האדם, ומדוע להינתק ממנו?
4. השמחה פורצת הגבולות השכליים בפורים נובעת מכך, שאם לפני כן ראינו שלעתיד לבוא לא יהיה רע, בפורים אנו נוכחים לדעת שגם הדברים שבשעתו, מצד הבנת השכל, היו נראים רעים – הם למעשה חוליות בנס, וזו אחת ממשמעויות דברי המדרש "במה שהוא מכה הוא מרפא" (מקור 5).
5. ואם נוסיף להעמיק, הרי שמכך שה' לא עזב אותנו בגלותינו (ראה מקור 6) אנו מבינים יותר את הפסוק "בנים אתם לה' אלוקיכם" (מקור7, התבוננו היטב בפרשנים ואת הנדבך שמוסיף כל אחד מהם להבנת הפסוק). וגם כאשר ה' מסתתר בתוך המציאות, ולא מוזכר במגילה אפילו פעם אחת, אנו סמוכים ובטוחים שהוא הוא המלך האמיתי, מלך שהוא גם אבא, וגם אם הוא לפעמים מכאיב, הרי זה כדברי הפסוק "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך" (דברים ח, ה).
וזוהי בעצם מקור השמחה הגדולה ביותר, למעלה מכל ההסברים השכליים: האמון וההישענות המוחלטים על אבינו שבשמים. על ידי היין, אנו יכולים להתרומם מעל המגבלות השכליות, ואנו מתקשרים לריבונו של עולם כמו שמתקשר תינוק אל הוריו, ללא מגבלות השכל.
סיכום: למדנו על הסברים שכליים שונים על מהותה של השמחה ומקור מבועה של האופטימיות, הנכונים לכל השנה, וגם על השמחה שפורצת כל גבולות – השמחה על עצם היותנו בנים של ה', ששם עינו ומשגיח עלינו גם כאשר אנו לא עושים את רצונו. שמחה זו באה לידי ביטוי מיוחד בפורים ובו אנו מתרוממים למעלה מכל המסגרות, אל השורש הפנימי אליו שנותן לנו עוצמות חיים ושמחה במשך כל השנה.
ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, כן יהיה לנו בעזרת ה' בקרוב ממש.
מקורות
1. מסכת אבות פרק ה, משנה יט
כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר, לְהַנְחִיל אהֲבַי יֵשׁ, וְאצְרתֵיהֶם אֲמַלֵּא. אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע יוֹרְשִׁין גֵּיהִנָּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר, וְאַתָּה אֱלהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.
2. תלמוד גמרא מסכת מכות כד ע"ב
שוב פעם אחת היו עולים (ר' עקיבא והזקנים) לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הם בוכים, ור' עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם? מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שכתוב בו 'והזר הקרב יומת', ועכשיו שועלים הלכו בו – ולא נבכה???
אמר להם: לכך אני מצחק! דכתיב 'ואעידה לי שני עדים נאמנים, את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו'. וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון, זכריה במקדש שני! אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב 'לכן בגללכם ציון שדה תחרש', בזכריה כתיב 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים'. עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה – בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו, עקיבא נחמתנו.
3. מסילת ישרים, אמצע פרק י"ח
ונבאר עתה ענפי האהבה... השני הוא השמחה, והוא עיקר גדול בעבודה, והוא מה שדוד מזהיר ואומר: עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה, ואומר 'וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלוקים וישישו בשמחה', ואמרו רבותינו ז"ל 'אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה'. ועל הפסוק שזכרנו למעלה 'עבדו את ה' בשמחה' אמרו במדרש "אמר רבי אייבו כשתהיה עומד להתפלל יהא לבך שמח עליך שאתה מתפלל לאלוקים שאין יוצא בו". כי זאת היא השמחה האמיתית, שיהיה ליבו של האדם עלז על שהוא זוכה לעבוד לפני אדון יתברך שאין כמוהו, ולעסוק בתורתו ובמצוותיו שהם השלמות האמיתי והיקר הנצחי. ואמר שלמה במשל החכמה "משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך". כי כל מה שזוכה האדם ליכנס יותר לפנים בחדרי ידיעת גדולתו יתברך, יותר תגדל בו השמחה... ומצינו שנתרעם הקב"ה על ישראל מפני שחיסרו תנאי זה בעבודתם, הוא שנאמר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב".
4. סוף מסכת מכות (פרק ג' משנה טו)
אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל, מָה אִם הָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, נוֹטֵל נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ. הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּנָּתֶן לוֹ נַפְשׁוֹ (ברטנורא: שמידה טובה מרובה ממידת פורענות). רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִמְּקוֹמוֹ הוּא לָמֵד, שֶׁנֶאֱמַר וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעשׂת וְגוֹ', וְאוֹמֵר אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם. הָא, כָּל הַיּוֹשֵׁב וְלא עָבַר עֲבֵרָה, נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי אוֹמֵר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְגוֹ', וּמָה אִם הַדָּם שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם קָצָה מִמֶּנּוּ, הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּו מְקַבֵּל שָׂכָר. גָּזֵל וַעֲרָיוֹת שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאַוָּה לָהֶן וּמְחַמְּדָתָן, הַפּוֹרֵשׁ מֵהֶן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּזְכֶּה לוֹ וּלְדוֹרוֹתָיו וּלְדוֹרוֹת דּוֹרוֹתָיו עַד סוֹף כָל הַדּוֹרוֹת
5. שמות רבה נ, ג
אין מידותיו של הקב"ה כמידת בשר ודם, מידת בשר ודם שהוא מכה באיזמל ומכה ברטייה, אבל הקב"ה במה שהוא מכה הוא מרפא, שנאמר "ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה" – למה? 'כי מרים הם', אמר רבי לוי: הדור היה מר במעשיו.
ועיין עוד עין אי"ה לברכות חלק א', קא, עמוד 159.
6. גמרא בבא בתרא י ע"א
"זו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע: אם אלהיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסם? א"ל: כדי שניצול אנו בהן מדינה של גהינם. א"ל: אדרבה, זו שמחייבתן לגיהנם! אמשול לך משל, למה הדבר דומה? למלך מבשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורין, וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, וכששמע המלך לא כועס עליו? ואתם קרוין עבדים, שנאמר: "כי לי בני ישראל עבדים"! אמר לו ר"ע: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין, וצוה עליו שלא להאכילו ולהשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא דורון משגר לו? ואנן קרוין בנים, דכתיב: "בנים אתם לד' אלהיכם". אמר לו: אתם קרוים בנים וקרוין עבדים, בזמן שאתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין בנים, ובזמן שאין אתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין עבדים, ועכשיו אין אתם עושים רצונו של מקום! אמר לו, הרי הוא אומר: "הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית", אימתי עניים מרודים תביא בית? האידנא, וקאמר: "הלא פרוס לרעב לחמך".
7. דברים יד, א ומפרשים
בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלהֵיכֶם לא תִתְגּדְדוּ וְלא תָשִימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת:
רש"י: לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראויין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים.
אבן עזרא: וטעם בנים. אחר שתדעו שאתם בנים לשם והוא אוהב אתכם יותר מהאב לבן אל תתגודדו על כל מה שיעשה כי כל אשר יעשה לטוב הוא, ואם לא תבינוהו כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו כן תעשו גם אתם כי עם קדוש אתה ואינך כשאר כל הגוים על כן לא תעשה כמעשיהם.
דעת זקנים: בנים אתם לה' אלהיכם. ולכן אם מת אביכם הבשר ודם לא תתגודדו שהרי אינכם יתומים בכך כי יש לכם אב שהוא חי וקיים יתברך ויתברך שמו, אבל העכו"ם כשמת אביו יש לו להתגודד שאין לו עוד אב כי אם עצו ואבנו שאין בם מועיל כדכתיב אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתנו
גאולת מצרים מאז ועד היום
מהו הדבר המרכזי של ארץ ישראל?
אוי ויי!
הלכות פורים משולש: מה עושים בכל יום?
מהו הכח שמוציא את עם ישראל ממשבר?
אנחנו בצד של החזקים!
איך ללמוד אמונה?
איך ללמוד גמרא?
מה מיוחד בעבודת יום כיפור?
סודה של ברכה
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
