ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- שיחות ליום העצמאות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
נוסף לרבנים הידועים-משכבר ביחסם החיובי להקמת המדינה ולשמחה ביום העצמאות, כמו הרב עמרם אבורביע רבה של פתח תקווה, רבי יוסף משאש רבה של חיפה, הרב צבי פסח פרנק רבה של ירושלים, רבי משולם ראטה בעל שו"ת קול מבשר, האדמו"רים מהוסיאטין, מסדיגורה וממודז'יץ (לפחות בדור הקמת המדינה), הרב ראובן מרגליות מתל אביב, הרב חיים דוד הלוי רבן של ראשון לציון ותל אביב, הרב מ"מ כשר מחבר 'תורה שלמה', הרב זוין עורך האנציקלופדיה התלמודית, הרבנים הראשיים לדורותיהם ועוד, מציג לנו הרב דדון את דמויותיהם האמיתיות ואת יחסם של רבים אחרים לנושא – כמו הגאון המקובל רבי עובדיה הדאיה בעל שו"ת 'ישכיל עבדי', רבי דוד הכהן סקאלי בעל שו"ת 'קרית חנה דוד', רבי חיים חורי מג'רבא (ובסוף ימיו בבאר שבע), רבי איסר זלמן מלצר, המקובל רבי מרדכי עטיה, רבי חיים צימרמן בעל ספר 'אגן הסהר' (מגאוני ארה"ב ובסוף ימיו בארץ), רבי יהושע מנחם אהרנברג אב"ד תל אביב, רבי יעקב עדס, רבי חיים סנואני מגדולי רבני תימן, הרב יוסף אליהו הנקין מגדולי הפוסקים בארה"ב, הרי"ש כהנמן ראש ישיבת פוניבז' וממקימי עולם התורה בארץ אחרי השואה, ועוד רבים אחרים. בוודאי שאין הכוונה שכל הנ"ל הגדירו את עצמם כאנשי הציונות הדתית, אבל יחסם למדינה ולפעליה ולנס שבהקמתה וקיומה היה רחוק מאוד ממה שנראה היום כנורמה בחלק גדול מן הציבור החרדי, והדברים מוכחים בספר בעליל.
פרק מיוחד ניתן לדמותו המיוחדת של רבי יחיאל יעקב ויינברג, ראש בית המדרש לרבנים בברלין וגדול רבני גרמניה לפני השואה, שחי בסוף ימיו במונטרה שבשוויץ. הוא ברח כל ימיו מפני המחלוקת, ומשום כך אף נמנע מלבקר בארץ (!); אך מדברים שכתב במקומות שונים, כאלה שנדפסו עוד בחייו, ומכּתבים שכתב לתלמידיו ונדפסו אחר פטירתו, מתגלה יחסו האמיתי למדינת ישראל; כמו למשל: "אני זקנתי ונחלשתי וסבלתי הרבה, אבל זכיתי לראות בתקומת מדינת ישראל וזו היא נחמתי, ועליה אני מודה לה' שהוציאני מגיא ההריגה ותופת הייסורים הנוראים". ובמכתב אחר: "מחנה ענקי של מקדשי השם, ובראשו שורה ארוכה של גאונים וצדיקים, סבבו כביכול את כסא הכבוד לעורר רחמים על עם ה', והוא החל לנחמנו, להרגיענו, להשקיט את כאבנו העמוק מני ים, ושלח לנו מתנה: את מדינת ישראל".
בראשית כל כרך נמצא פרק של בירורים על גאולה בדרך הטבע בשיטתם של עשרות מגדולי ישראל בכל הדורות, ובסוף הכרכים צולמו מסמכים שונים שצוטטו בגוף הספר, וכן נספח ובו הקונטרס הידוע של הרב אליהו כי טוב 'כבשי דרחמנא', עם תוספת דברים מאת המלקט. כרך שלישי בסדרה נמצא כעת בהכנה.
מִשִּׁירִי אֲהוֹדֶנּוּ. על חודש אייר במקרא וימי ההודאה שבו. אליהו אריאל אדרי. ירושלים, חוסן ישועות שעל יד ישיבת הר המור, תשע"ג. קעה עמ' (02-6424242)
הרב אדרי שליט"א, ר"מ בישיבת הר המור, משמש כדיין בבית הדין באשקלון וכרב שכונת הר חומה בירושלים. בספר זה מובאים דברים שהעביר במשך תקופה ארוכה לתלמידיו בעניין מיוחדותו של חודש אייר, חודש שזכה לשאת על גבו את המועדים המיוחדים של ראשית צמיחת גאולתנו – יום העצמאות ויום ירושלים. הוא מראה עד כמה "חודש זה היוצא אל הפועל בדורותינו בהופעת רוממות גבורה ושיבה אל הקודש המתרחשים בו - הוכן מראש מקדם להופעת גאולה, יש בו רוממות עליונה, עם נפילה שאין בה כדי לגרוע את רום מעלת הזמן המוכשר לגאולה".
ואכן, חלקו הראשון של הספר מברר את האירועים שאירעו לאבותינו בחודשי אייר של שלוש שנים רצופות – השנה שלפני יציאת מצרים והשנתיים הראשונות במדבר, מאמונה שלמה במשה "ויאמן העם", דרך "כי אני ה' רופאך" שלפני מתן תורה, ועד ההכנות לכניסה המיידית לארץ בראשית השנה השנית לצאת בני ישראל ממצרים (חלקו הראשון של ספר במדבר) – אלא שגרם החטא ואבותינו נאלצו להתעכב עוד כ 38 שנה – "נפילה שאין בה כדי לגרוע את רום מעלת הזמן המוכשר לגאולה", כאמור.
חלקו השני של הספר כולל הסבר על משמעות צעדי הגאולה הנראים במוחש בחודש אייר בזמננו, ומובאים בו שיחות ליום העצמאות וליום ירושלים, ענייני הלל וקדושת ירושלים, דברים דבורים על אופניהם.
עָלֹה נַעֲלֶה. מאמר שלוש השבועות. מענה לספר 'ויואל משה'. תשובות מפי הרה"ג שלמה אבינר שליט"א. עריכה: הרב מרדכי ציון. בית אל, תשע"ב. 278 עמ' (02-9973168)
בארבעים ושמונה פרקים, במעין דו-שיח בין העורך לבין רבו הרב אבינר שליט"א, מוצגות כל הטענות והראיות והסברות שבספר הגדול 'ויואל משה' שנכתב בראשית ימי המדינה, ובמשנהו 'על הגאולה ועל התמורה' שנכתב בעקבות מלחמת ששת הימים. בספרים אלו ניסה הרבי הגדול מסטמאר זצ"ל להוכיח שאין שום עניין ביישוב הארץ בימינו בכלל - ושקיים איסור על הקמת המדינה וחיזוקה בפרט, ושכל הצרות שנגרמו בדורות האחרונים הן תוצאה של זלזול בחיוב שהתחייבה האומה לה' בשלוש השבועות הידועות, שלא למרוד באומות וכו'.
הרבי מסטמאר התמרמר כל ימיו על כך שלא הייתה לספרו תגובה תורנית רצינית של הרבנים הרבים שאותם הוא תקף, כולל רבים מהרבנים המזוהים עם אגודת ישראל - שגם הם אינם מחזיקים ברובי שיטתו. לאחר שנות דור מובאת בספר זה לראשונה תשובה מקיפה ושיטתית, המציגה את דברי האדמו"ר בכנות וברצינות, בכבוד ובענייניות, כדרכה של תורה, אך דוחה את דבריו באופן מוחלט ומשכנע.
מדובר על הרחבה כפולה ומכופלת של חוברת שכתב הרב אבינר לפני שנים רבות, ובה ליקט את כל התשובות לטענות הידועות נגד הזלזול-לכאורה של העולים לארץ ומיישבים אותה בשלוש השבועות, ובהן התשובה הפשוטה ביותר: אין פוסקים על פי דברי אגדה בניגוד להלכות מפורשות, ולרוב הראשונים מצוות יישוב הארץ וכיבושה בפועל נוהגת לדורות, גם בזמן הזה.
מתוך העיתון בשבע
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך ללמוד גמרא?
איך עושים קידוש?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
האם מותר להתקלח ביום טוב?
מבוא לסדרת פתחי אמונה
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
