ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש בית מדרש קול צופייך

קיבוץ גלויות – שמחת כל העולמות

מוקדש לרפואת
חילי צה"ל הפצועים החלמה מהירה
לחץ להקדשת שיעור זה
בניין ירושלים – משוש כל הארץ
הנביא ישעיהו (סו י) אומר: "שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ, שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ". בפסוק זה כתובות כמה לשונות של שמחה, גילה וששון. כל זה בגלל שהשמחה בזמן הגאולה היא שמחה גדולה. גאולה שלנו שגורמת בסופו של דבר שמחה לכל הארץ. "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ" (תהילים מח ג).
השמחה הזאת היא לא רק של כל בני האדם. דוד המלך בתהילים מתאר את שמחת הגאולה כשמחה של הטבע כולו: "יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר". גם הים הדומם ישמח: "יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָּהּ: נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ". וכך כל היצורים: "הַחַיָּה וְכָל בְּהֵמָה רֶמֶשׂ וְצִפּוֹר כָּנָף".
הזוהר הקדוש כותב שהשמחה הזאת היא שמחה גם במרומים: "בְּגִין דְּחֶדְוָה לָא אִשְׁתְּכַח, אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל קַיְימֵי בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא", שכן חדווה לא נמצאת בעולם אלא בזמן שישראל נמצאים בארץ הקדושה. שמחה שהיא "חֶדְוָותָא דְּכֹלָּא", שמחה של כולם, "חֶדְוָותָא דְּעֵילָּא וְתַתָּא", שמחה של העליונים והתחתונים (זוהר במדבר קיח. ועיין אור החיים הקדוש בתחילת פרשת כי תבוא).
שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ
השמחה הגדולה בגאולה והצער הגדול בגלות הם שני צדדים משלימים של אותו דבר. לכן הפסוק אומר שהם תלויים זה בזה. מי שמרגיש את חסרון הגלות מבין את גודלה של הישועה. לכן אמרו חכמינו "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה." היה שואל על כך הרה"ג צבי יהודה זצוק"ל: למה כתוב "זוכה ורואה בישועתה"? אם זוכה להיות בישועה, בוודאי הוא גם רואה אותה. והשיב שיש זוכה להיות בגאולה, אבל לא רואה אותה.
המצפים לישועה – ישמחו בישועתה
על הציפייה לגאולה אומר הנביא ישעיהו: "קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן" (ישעיהו נ"ב). מסביר הזוהר הקדוש: "רבי יְהוּדָה הֲוָה יָתִיב קָמֵיהּ דְּר' שִׁמְעוֹן, וְהוּא קָארֵי, כְּתִיב 'קוֹל צוֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּיו יְרַנֵּנוּ'. קוֹל צוֹפַיִךְ, מַאן אִינּוּן צוֹפַיִךְ?" – מי אלה שנאמר עליהם צופייך? – "אֶלָּא אִלֵּין אִינּוּן דִּמְצָפָאן, אֵימָתַי יְרַחֵם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְמִבְנֵי בֵּיתֵיהּ" – אלה שמצפים מתי יבנה הקב"ה את ביתו (בשלח דף נ"ה ע"ב).
ממשיך הזוהר ומקשה: למה כתוב "נָשְׂאוּ קוֹל" בלשון עבר? צריך לכתוב "יִשְּׂאוּ קוֹל" לעתיד, כשיראו את בניין בית המקדש, כמו שכתוב בהמשך הפסוק בלשון עתיד "יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ". מתרץ הזוהר ואומר: "אֶלָּא, כָּל בַּר נָשׁ דְּבָכֵי, וְאָרִים קַלֵיהּ עַל חָרְבַּן בֵּיתֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, זָכֵי לְמָה דִּכְתִּיב לְבָתַר יַחְדָּיו יְרַנֵּנוּ. וְזָכֵי לְמֵחֱמֵי לֵיהּ בְּיִשּׁוּבָא בְּחֶדְוָותָא". תרגום: כל אדם שבכה והרים קולו על חורבן הבית של הקדוש-ברוך-הוא, יזכה לשמוח בבניינו. "יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ". יזכה לראות את יישוב ארץ ישראל בשמחה.
זה מה שאומר רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי (מאמר חמישי): "גם מי שמעורר בלב בני אדם אהבה למקום הקדוש הזה ראוי לשכר בלא ספק, והוא מקרב עת בוא תקותנו כמה שנאמר 'אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו'. זאת אומרת ירושלים לא תבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית תשוקה עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה".

קיבוץ גלויות – גאולה ותשובה
קיבוץ גלויות – בסיס הגאולה
בגאולה הראשונה, ביציאת מצרים, היו בדרך גם מתן תורה ודברים אחרים חשובים לא פחות, אבל בתפילה ובכלל אנחנו זוכרים את הגאולה כיציאת מצרים ועלייתנו לארץ ישראל. הגאולה מתוארת בתורה בעיקר כקיבוץ גלויות. כך הדבר גם בגלות. כשהתורה מתארת את הגלות בכמה מקומות, היא מתארת את היציאה מהארץ כבסיס הגלות אף שיש עמה דברים חשובים נוספים כמו איבוד התורה והמקדש והצער הגדול של העם.
מי שקורא את דברי הרמב"ם בספר ההלכה שלו רואה שהרמב"ם הרגיש צורך להסביר שאמונה בקיבוץ גלויות, במשיח ובגאולה אינה דבר צדדי, אלא בסיס התורה. "וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו. שהרי התורה העידה עליו שנאמר 'ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה''. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים" (רמב"ם הלכות מלכים פרק יא).
נבואות שמתממשות בימינו
התורה מתארת את הגאולה ואת קיבוץ הגלויות ממש כפי שהיה וכפי שקורה בדורנו: "וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ". תיאור זה מוזכר במילים אחרות בנביאים ובכתובים עשרות ומאות פעמים.
בימינו אנו רואים את דברי התורה והנביאים מתממשים מול עינינו. לפני מאה שנה היה בארץ ישראל רק אחוז אחד מכל עם ישראל, ובימינו יושבים בארץ ישראל כמעט חמישים אחוז מהעם. מהפך כזה שקורה בתוך פחות ממאה שנה הוא לא פחות מקיבוץ גלויות.
וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת – וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ
המעיין בפסוקים בפרשה זו רואה שאחרי קיבוץ הגלויות באה תשובה גדולה בסיוע גדול של מעלה: "וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ". כיוצא בו אתה רואה בנבואת יחזקאל ובנביאים אחרים שאומרים כי אחרי קיבוץ גלויות יערה עלינו ה' רוח ממרום לשוב בתשובה שלמה: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם". אחר כך אטהר אתכם: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם". אחר כך אחדש אתכם: "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר". אחר כך אחזיר אתכם לשמור מצוות: "וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם".
גם את הנס הזה אנחנו זוכים לראות בימינו עין בעין. חלק גדול מהעם מתחזק בתשובה, וחלק אחר מתקרב לשמוע ולהאמין אחרי שהיה בריחוק גדול מכל ענייני תורה ואמונה, קדושה ומצוות.
גאולה למען שמו באהבה
אחד הפסוקים המדברים על גאולתם של ישראל הוא זה אשר מופיע בתהילים (סט לו): "כִּי אֱלֹקִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה, וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ: וְזֶרַע עֲבָדָיו יִנְחָלוּהָ, וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ בָהּ". על כך הביא הרב ישעיהו ביסמוט שליט"א פירוש משם הרה"ג רבי צבי יהודה הכהן קוק זצוק"ל, שאמר כי פסוק זה מדבר על השלבים של גאולת ישראל.
תחילת הגאולה תהיה בשם ציון ועל-ידי שם אלוקים (שהוא לא השם המפורש): "כִּי אֱלֹקִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן". אחר כך יבנו את הערים שנמצאות בנחלת יהודה – אפרת, בית-לחם, חברון ועוד. בערים אלו זכינו רק תשע-עשרה שנה אחרי הקמת המדינה. על כך נאמר: "וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה, וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ". בניין, ישיבה וירושה.
אחר כך מדברים על מצבנו הרוחני. בשלב הראשון אנו קרויים "זֶרַע עֲבָדָיו". בזכות אבות. לא בצדקתם וביושר לבבם "כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' אֱלֹקֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב".
בשלב יותר מאוחר מתקיימת בנו ירושת הארץ בזכות אהבת ה' "וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ בָהּ". אנשים שרוצים גאולה "למען שמו באהבה". אנשים שמבינים כי במעשיהם הם מביאים קידוש ה'. להקים שכינתא מעפרא.

קיבוץ גלויות – השפעה על העולם כולו
קידוש ה'
הנביא יחזקאל כתב כי קיבוץ הגלויות הוא קידוש ה', והגלות היא חילול ה'. הוא למד זאת ממשה רבנו שאומר בתפילתו על עם ישראל שאולי לא יגיע לארץ ישראל: "פֶּן יֹאמְרוּ הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָנוּ מִשָּׁם מִבְּלִי יְכֹלֶת ה' לַהֲבִיאָם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם וּמִשִּׂנְאָתוֹ אוֹתָם הוֹצִיאָם לַהֲמִתָם בַּמִּדְבָּר" (דברים פרק ט כח).
כך גם אומר יואל הנביא (ב יז): "בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי ה' וְיֹאמְרוּ חוּסָה ה' עַל עַמֶּךָ וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם". כאשר הנוכרים שולטים על ארץ ישראל, שהיא נחלת ה', זו חרפה וביטוי חלילה לחוסר יכולת ה'.
גם חולשתם של ישראל היא חילול ה'. כך גם אומר דוד המלך במזמור לאסף (תהילים עט) "לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֶלֹהֵיהֶם יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ". לעומת זאת כשאנחנו בארץ ישראל מתקדש שמו: "וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' נְאֻם אֲדֹנָי ה' בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם".
אומות העולם בעד מדינת ישראל
עד כמה משפיע קיבוץ הגלויות על העולם כולו ניתן ללמוד מהקמת המדינה. בטרם ההצבעה באו"ם על הקמת המדינה היו מעט מדינות שהסכימו לתמוך בכך. מי שנחלץ לעזרת היהודים בשכנוע מדינות שונות להצביע בעד הקמת המדינה היו כמה גויים, וביניהם פרופסור אֶנְרִיקֶה רוֹדְרִיגֶס פַבְּרֶגָט, דיפלומט מאורוגוואי שהיה חסיד אומות העולם ואוהב ישראל.
פרופסור רודריגס היה נציג מדינתו באו"ם וחבר המשלחת שביקרה את היהודים במחנות העקורים באירופה, והוא ראה את מצבם הנורא של היהודים אחרי השואה. הוא גם ביקר בארץ ישראל וראה את התחלת היישוב היהודי בארץ והיה אחוז התפעלות מהיהודים שהצליחו להפוך מקום שהיה מדבר ושממה במשך אלפיים שנה למקום פורח.
כאמור, בתחילה לא היו די מדינות שהסכימו להצביע בעד הקמת המדינה, וזו הייתה צרה גדולה. אבל פרופסור רודריגס לא התייאש והטריח את עצמו מראש ממשלה אחד למשנהו כדי לשכנע מדינות רבות ככל האפשר להצביע בעד הקמת מדינת ישראל. ביחד עם נשיא עצרת האו"ם, אוסוואלדו ארניה מברזיל, ושגריר גואטמלה, חורחה גרסיה גרנדוס, הוא ארגן את שגרירי אמריקה הלטינית לגוש משמעותי של קולות בעד התוכנית, שבלעדיו לא הייתה עוברת.
כששאלו את פרופסור רודריגס למה הוא כל כך מתאמץ למען הקמת מדינת ישראל הוא הסביר ואמר כי עם ישראל תרם רבות לאנושות בעת שישב על אדמתו בימים רחוקים. זה עם שהקים מתוכו נביאים רבים והם הביאו את דבר ה' לעולם, בזכותם העולם מבין מה זה מוסר, מה היא אמת וכדומה.
הוא הציע לאומות העולם לא להסתכל על מצבנו העגום כפי שהיה אחרי השואה, כיוון שעם ישראל לא יכול להביא תועלת לעולם כשהוא בגלות. הוא הסביר כי אם יאפשרו לעם ישראל להקים מדינה משלו הוא יחזור ויביא תועלת רבה לאנושות בתחומים רבים. אם יאפשרו לו להקים מדינה עצמאית הוא יחזור ויצמיח מתוכו נביאים שיחזרו ויביאו ברכה רבה לעולם כולו.
טענותיו נשמעו, והמדיניות של ברית-המועצות וגרורותיה התהפכה. כך, בהחלטה מפתיעה לגמרי הם החליטו לתמוך בהקמת מדינת ישראל. אחריהם נגררו כל מדינות הגוש הסובייטי, וההחלטה שלהן השפיעה גם על ארצות-הברית ועל רוב מדינות דרום-אמריקה שהצטרפו והיו בעד הקמת המדינה.
הצבעה רוחנית
הצבעה זו באו"ם הייתה חשובה לא רק מבחינה מדינית, אלא גם מבחינה רוחנית. כך היה ביציאת מצרים, לא יצאו ממצרים לפני שהייתה לכך רשות של פרעה מלך מצרים. כך היה גם בבית שני שחיכו להרשאתו של דרייווש מלך פרס. הסיבה לכך היא שהגאולה היא חלק מההתקדמות של העולם כולו ולא רק של עם ישראל. כמו שאומר הנביא יחזקאל (כ מא) "בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם".
כך הוא גם בגאולת עם ישראל בדור הזה. אשר על כן חשובה ההכרה של אומות העולם בחשיבות הקמת המדינה ובהבנה שבהקמה זו הקב"ה מקיים את שבועתו לאבותינו. "זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה".
הגמרא במסכת כתובות (קיא ע"א) מביאה את הסיפור על רב יהודה שלא רצה לעלות לארץ ישראל בגלל הפסוק הנאמר בשיר השירים (ב) "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ את האהבה עד שתחפץ".
"דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, שָׁלֹשׁ שְׁבוּעוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? אַחַת, שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל בַּחוֹמָה, וְאַחַת, שֶׁהִשְׁבִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִמְרְדוּ בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְאַחַת, שֶׁהִשְׁבִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא יִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּהֶן בְּיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִדַּאי". היו רבים שחששו משבועות אלו ולא רצו לעלות לארץ ישראל כי הם חשבו שזו מרידה באומות העולם. ואולם אחרי שהחליטו באו"ם על הקמת המדינה "סר פחד השבועה".
אומות העולם הבינו בשכל או בקול פנימי שלהן שהתעוררה האהבה העליונה של הקב"ה לעם ישראל. במקום הכעס הגדול שהיה לקב"ה עלינו בעת הגלות, יש כעת אהבה. את מקום הכעס – "וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אֲחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה" – תופסת מעתה אהבתו הגדולה של ה': "בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ: בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה'" (ישעיה נד ז).
קיבוץ גלויות חשוב מיציאת מצרים
קידוש ה' של קיבוץ הגלויות בימינו הוא כל כך גדול, עד שהנביא ירמיהו (טז יד) אומר כי הוא יהיה גדול מיציאת מצרים: "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם".
בגלל הפסוק הזה אומרת הגמרא בברכות (יב ע"ב) בשם בן זומא שלא מזכירים יציאת מצרים לימות המשיח אלא רק את הגאולה העתידה. היא תהיה כל כך גדולה עד שלא יזכירו כלל את יציאת מצרים. חכמים שחולקים עליו אומרים: "לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל".
הגמרא שם ממשיכה ואומרת שעל הגודל של קיבוץ הגלויות אומר הנביא ישעיהו (מג יח) "אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל תִּתְבֹּנָנוּ: הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח הֲלוֹא תֵּדָעוּהָ, אַף אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ, בִּישִׁמוֹן נְהָרוֹת". על הדרכים הללו שבהן ילכו בני ישראל לארץ ישראל דורשת הגמרא שם "אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת" – זה שעבוד מלכיות. "וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל תִּתְבֹּנָנוּ" – זו יציאת מצרים. וכל זה הוא בגלל שקיבוץ הגלויות והדרכים שבהן הם ילכו לארץ ישראל תהיה חלק מהגאולה הגדולה.

וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם
שלטון גויים בארץ – אסון
צריך להבין שלא די בכך שישראל יושבים בארץ ישראל. הם צריכים לשלוט בה. כשאומות העולם שלטו בארץ ישראל והיהודים ישבו תחת שליטתם הם עשו בהם פרעות וצרות רבות. הרב ישראל משקלוב זצוק"ל היה אחד מתלמידי הגר"א שעלה לארץ במצוות רבו עם קבוצה גדולה של תלמידים. הוא כתב ספר הלכתי על מצוות הארץ הנקרא "פאת השולחן". בתחילה הם ישבו בצפת ואחר כך עברו להקים את היישוב האשכנזי בירושלים.
בהקדמת ספרו הוא מספר על התלאות שעברו עליהם בישיבתם בארץ. רעות רבות וצרות עשו להם האומות בעת שבתם בארץ ישראל. להם ולכל אשר בשם ישראל יכונה. השלטון הטורקי המושחת והבדואים שפרעו ביהודים שעלו ובאו להתיישב בארץ אבותיהם. הצקותיהם של הגויים הללו עלו לעם ישראל בדמים מרובים, גם בנפש וגם ברכוש. כל קניית אדמה עלתה בדמים מרובים. כל בניית בית או בית-כנסת הייתה כרוכה בשוחד ובשלמונים.
גם הבריטים שבאו בעקבותיהם לא היו חסידי אומות העולם. הם הציקו לעם היהודי בכל כוחם, ובעיקר הפרו את הבטחתם לאו"ם בעת שקיבלו מנדט מחבר הלאומים. בתחילה הם התחייבו להקים מדינה יהודית משני צדי הירדן, כפי ההבטחה של אלוקים לאברהם בברית בין הבתרים. מדינה שכוללת את מה שנקרא היום מדינת ישראל ומדינת ירדן. אחר כך הם החליטו לחתוך את המדינה לשניים ולתת לעבדאללה מדינה במתנה, והקימו את מדינת ירדן.
אחר כך אסרו הבריטים על היהודים לעלות לארץ באמצעות חוקים שנכתבו ב"ספרים לבנים". בעקבות החוקים האלה הם רדפו אחרי אוניות רעועות של יהודים שרצו לעלות לארץ. חלק מהאוניות הללו טבעו על אנשיהן, חלק מהעולים הוגלו לקפריסין וחלק גדול נמנעו מלבוא והיגרו לארצות-הברית, שם התבוללו.
שלטון ישראל בארץ – מצוות עשה
שלטון עם ישראל בארץ ישראל ולא שלטון של גויים הוא לא רק חובה הגיונית אלא גם חובה הלכתית. בספר במדבר (לג נא) אומר משה לישראל "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן: וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם". ממשיך משה ואומר להם את דבר ה': "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ". הוא גם מזהיר ואומר: "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם ישְׁבִים בָּהּ".
כך כותב הרמב"ן: "נצטווינו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתעלה לאבותינו, לאברהם, ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה. והוא אמרו להם: 'והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה, והתנחלתם את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם'."
בכייה לדורות
בתחילת ספר שופטים (ב) בא מלאך ה' והוכיח את עם ישראל על כך שהם השאירו חלק מהנוכרים לשלוט בחלקים מארץ ישראל. "וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וָאֹמַר לֹא אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם: וְאַתֶּם לֹא תִכְרְתוּ בְרִית לְישְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּן וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי מַה זֹּאת עֲשִׂיתֶם? וְגַם אָמַרְתִּי לֹא אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ: וַיְהִי כְּדַבֵּר מַלְאַךְ ה' אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ: וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֹּכִים וַיִּזְבְּחוּ שָׁם לַה'".
למה קרה שם המקום "בוכים"? כי הרפיון הזה הוא חלק מהרפיון של חטא המרגלים שהביא בכייה לדורות. חלק מאותה בכייה של המרגלים היא הבכייה ב"בוכים" שלא הורשנו את כל גויי הארץ מפנינו.

ברוך מציב גבול אלמנה
בגמרא וברמב"ם (הלכות ברכות פרק י הלכה י) וב"שולחן ערוך" (או"ח תקס"א) כתוב: "הרואה בתי ישראל ביישובן מברך: ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם מציב גבול אלמנה. בחרבנן אומר: ברוך דיין האמת".
כתב רבי יוסף קארו בספרו הבית יוסף: "והאי 'ערי יהודה בחורבנן' דקאמר דהיינו שהן חרבות ואין בהן ישוב כלל, אבל אם יש בהן ישוב אע"פ שהן בידי גויים היה נראה לכאורה דאין צריך לקרוע. ואפשר דכל שהן בידי גויים אע"פ שיש בהן ישוב 'בחורבנן' מיקרי. וכן עיקר". אע"פ שהן אולי בנויות לתפארה. כיוון שישיבת גויים בנחלת ה' חורבן וחרפה היא לנו ולארץ.
כדבריו כתבו הב"ח, הט"ז והא"ר, והביאו דבריהם המשנה ברורה וכף החיים בסימן תקס"א: "בחורבנן – אפילו יושבין בהן ישראל כיון שהישמעאלים מושלים עליהם מקרי בחורבנן". לכן מתפללים אנו "ואל תתן נחלתך לחרפה למשול בם גוים".
בימינו זכינו לעלייה של יהודים רבים לארץ ישראל ולשלטון של יהודים על חלקים נרחבים מארץ ישראל. כל אלה הם חלק ממצוות התורה, ובזכותם יש גם עלייה גדולה ברוחניות של עם ישראל. ישיבות רבות מוקמות. התעוררות גדולה של תשובה קיימת. קידוש ה' מול אומות העולם שרואים כי דבר אלוקים מתקיים.
ה' עוז לעמו נותן
בימינו אנו רואים גם התחזקות של גבורה גדולה בעם ישראל. פעם אחר פעם מתקיימת בנו הבטחת ה' לאברהם אחרי העקידה: "ויירש זרעך את שער אויביו". זה מתקיים ממש כמו שכתוב בפסוק (ויקרא פרק כו ז) "וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב: וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב".
האומץ של חמישה יהודים לרדוף מאה אויבים הוא לא פשוט כלל. פעם היינו בורחים מפני קול עלה נידף: "וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף" (ויקרא כו לו). היום אנו רואים גם גבורה גדולה בעם ישראל וגם הצלחה מופלאה. כל זה גורר פחד שנופל על אויבינו עד שהם בורחים מאתנו כמו שהיה במלחמת העצמאות וכמו שהיה במלחמת ששת הימים.

הודאה מביאה ישועה
נִסים אלו אינם מובנים מאליהם. צריך להודות לה' כל יום וכל היום על נִסיך שבכל יום עמנו. במיוחד על הנסים הללו שנראים לנו כאילו הם מדרך הטבע, אבל באמת הם חידוש כזה שלא היה כמותו זה אלפיים שנה.
מרן הרב אליהו זצוק"ל היה מזכיר את הפסוק בהלל (תהילים קיח) "אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה", שפירושו הוא כי הודאה על העבר מביאה את הישועות בעתיד. ולכן אם הודינו על כך שה' ענה לנו, זה יביא ישועה בעתיד.
כך גם אנו אומרים "הוֹדוּ לה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", ופירושו כי ההודאה על הטוב של העבר מביאה את החסד לעולם. ויהי רצון שכשם שזכינו לראות נסים ונפלאות מול עינינו בדור זה, כך נזכה לראות עין בעין גאולה שלמה בבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.

סיפור על הרב זצ"ל
האמת על עסק הביש

סיפר הרב זצ"ל: בצעירותי, ממש בטרם התמניתי לדיין, הוצרכתי להיפגש עם ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, שכיהן בימים ההם גם כשר דתות ולכן היה צריך לאשר את המינוי שלי כדיין. התפתחה בינינו שיחה שבה הוא שאל אותי לדעתי על כישלונו ב"עסק הביש" במצרים.
אמרתי לו שכאשר הוקמה המדינה, היו רבים שאמרו כי זו הצלחה של בן-גוריון. פלא גדול של הצלחה גדולה. אבל האמת היא שזו הצלחה של עם ישראל. אלוקים נשבע לאבות וקיים את שבועתו דרך הבנים. הם קיבלו כוח לעשות חיל. ממש כמו שכתוב בפסוק. איך אלוקים יסביר את זה לעמו? הוא מביא את "עסק הביש". פתאום כולם רואים שכאשר בן-גוריון מתמודד באופן אישי, הוא עלול להיכשל על ימין ועל שמאל. אם כן, הם מבינים שההצלחה שהייתה במלחמת העצמאות ומבצע סיני היא של הקב"ה שנתן לנו כוח לעשות חיל.
איך קיבל בן-גוריון את הדברים? אני לא יודע. הוא רק נראה מאוד מהורהר אחרי הדברים הללו. אבל מזכירו דאז יצחק נבון היה מאוד נסער. לא היה מקובל בימים ההם לומר ביקורת כנגד "הזקן". הוא היה בדרגה אחת מעל כולם. כשיצאנו הוא אמר לי את דעתו הנחרצת על הטעות שעשיתי. לדעתו הפסדתי את הסיכוי להיות דיין בישראל. גם הוא טעה. אינני יודע מה היו השיחות שבינו לבין בן-גוריון אחרי שיצאתי משם. אבל התוצאה הייתה הפוכה ממחשבתו של יצחק נבון, שלימים היה נשיא המדינה. בן-גוריון חתם מיד על המינוי לדיינות. כנראה שהמילים הללו חדרו אל לבו.

מובאה
השמחה הגדולה בגאולה והצער הגדול בגלות הם שני צדדים משלימים של אותו דבר. לכן הפסוק אומר שהם תלויים זה בזה. מי שמרגיש את חסרון הגלות מבין את גודלה של הישועה
עוד בנושא קול צופייך
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il