ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מאמר שלישי ל"ד- ל"ה ;">

בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה ספר הכוזרי Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

ט"ז אייר תשע"ג

מאמר שלישי ל"ד- ל"ה

ט"ז אייר תשע"ג



נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
אלון בן איריס

לד אָמַר הַכּוּזָרִי: כָּך אוֹמְרִים הַקָּרָאִים. אֲבָל אַחַר מְצִיאוּת הַתּוֹרָה כְּשֶׁהִיא שְׁלֵמָה הֵם אֵינָם זְקוּקִים לַמָּסֹרֶת.
לה אָמַר הֶחָבֵר: חָלִילָה לה', שֶׁהֲרֵי זֶה סֵפֶר משֶׁה הַפָּשׁוּט הֻצְרַך בְּמִלּוֹתָיו וּבַהֲגִיָּתוֹ לְמָסֹרֶת שֶׁל כַּמָּה כִּתּוֹת, מְנַקֵּד, וּבַעַל טְעָמִים, וּמְפַסֵּק, וּמַסְרָן, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה הֻצְרַך בְּעִנְיָנָיו, כִּי הָעִנְיָן רָחָב מִן הַמִּלִּים. הֲתִרְאֶה כִּי כְּשֶׁאָמַר לָהֶם "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים", לְמָשָׁל, לֹא הִסְתַּפְּקוּ בְּנֵי אָדָם הַאִם רָצָה לוֹמַר חָדְשֵׁי הַגִּיפְטִים, וְהֵם הַמִּצְרִים אֲשֶׁר הָיוּ בֵּינֵיהֶם, אוֹ רָצָה לוֹמַר חָדְשֵׁי הָאֲרַמִּים, אֲשֶׁר הָיוּ עַם אַבְרָהָם בְּאוּר כַּשְׂדִּים, וְהֵם הַכַּשְׂדִּיִּים, אוֹ חֳדָשִׁים שִׁמְשִׁיִּים, אוֹ חָדְשֵׁי הַיָּרֵחַ בְּאֹפֶן שֶׁיַּתְאִימֵם עִם שְׁנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁבָּא בְּחָכְמַת הָעִבּוּר.

הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁיְּשִׁיבוּנִי הַקָּרָאִים תְּשׁוּבָה מַסְפֶּקֶת עַל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וְאָשׁוּב לְדַעְתָּם, כִּי אֲנִי רוֹצֶה לְהִשְׁתַּדֵּל בַּדָּבָר, וְשֶׁיְּשִׁיבוּנִי תְּשׁוּבָה מַסְפֶּקֶת כַּאֲשֶׁר אֶשְׁאָלֵם עַל מַה שֶּׁיֻּתַּר בּוֹ בַּעַל הַחַיִּים, מָה עִנְיַן הַזְּבִיחָה, וְאוּלַי הִיא נְחִירָה וְהֶרֶג אֵיך שֶׁיִּזְדַּמֵּן? וְלָמָּה זֶה נֶאֶסְרוּ זִבְחֵי גוֹיִים, וּמַה בֵּין שְׁחִיטָתוֹ לְהֶפְשֵׁטוֹ וּשְׁאָר מְלַאכְתּוֹ? וְהָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁיְּבָאֵר לִי הַחֵלֶב הָאָסוּר, וְהוּא דָּבוּק בַּמֻּתָּר בַּמֵּעַיִם וּבַחַלְחֹלֶת, וְזוּלַת זֶה מִנִּקּוּי הַבָּשָׂר, וְיִתֵּן לִי הַגְּבוּל שֶׁבֵּין הַמֻּתָּר וְהָאָסוּר, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא אֶחְלֹק בּוֹ עַל חֲבֵרִי. וְכֵן הָאַלְיָה הָאֲסוּרָה אֶצְלָם, הֲיֵשׁ לָהּ גְּבוּל? וְאוּלַי אֶחָד יָסִיר קְצֵה הַזָּנָב בִּלְבַד וְאַחֵר יָסִיר הַקַּטְלִית כֻּלָּהּ. וְהָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁיְּבָאֵר לִי הָעוֹף הַמֻּתָּר מִן הָאָסוּר, מִלְּבַד הַמְפֻרְסָמִים, רְצוֹנִי לוֹמַר יוֹנָה וְתוֹר, וּמִנַּיִן לוֹ שֶׁאֵין הַתַּרְנְגֹלֶת וְהָאַוָּז וְהַבַּרְוָז וְהַחָגְלָה מִן הַטְּמֵאִים.
___________________________
בעניניו – הבנתו לפרטיו. ואשוב לדעתם – אצטרף לשיטתם. נחירה – הריגת בהמה שלא בשחיטה. זבחי גויים – שחיטת גוי. באופן שלא אחלוק וכו' – בצורה שתהיה מוסכמת על כולם. הקטלית – חלק בבהמה שנמצא מעל הירכיים.



ביאורים
לאחר שהוכיח ריה"ל את הצורך במסורת עבור קריאת פסוקי התורה, הוא פונה להסביר בפירוט את הנחיצות למסורת תורה שבעל פה כדי להבין מצוות שונות בתורה. לכל חברה יש מושגים שהם מובנים מאליהם, אין צורך להסביר אותם כשהם נאמרים. למשל, אם כל החברים נפגשים כל שבת ליד הקיר שבגן המשחקים, כשמישהו יאמר: תגיעו לקיר בשעה שש, כולם יבינו את כוונתו. אין צורך להסביר לאיזה קיר הוא מתכוון בגלל שזהו מושג מובן מאליו. הקראים טוענים שהתורה שבכתב מושלמת ואין כל צורך בסיוע כדי להבין את כוונת הכתוב שבה. ריה"ל מוכיח עד כמה דבריהם חסרי בסיס כשהוא בוחן כמה מן המצוות ואת הדרך שניתן להבין אותן. לשון התורה "החדש הזה לכם..." שהיא המצווה הראשונה שבה נצטוו ישראל, היא דוגמה למצווה שאיננה מוסברת כלל ועיקר. על איזה חודש מדובר? אין לנו אלא להסביר שהתורה פונה לעם שהמושגים מובנים לו. כלומר, קיימת אצלו מסורת כלשהי שיוצרת את המובן מאליו שעליו דיברנו לעיל. כך הוא גם מדגים בעניין השחיטה של הקרבנות שעליהם נצטווינו. כיצד היא פעולת השחיטה: האם בדקירה? ירייה? או אולי בחנק? ללא ההנחה שישנה מסורת, לא ניתן להבין את המילה "זביחה", ולא את הדרך שיש לבצע את הציווי הזה. זוהי דוגמה נוספת לכך שללא הפירוט המדויק, שהוא חלק בלתי נפרד מן התורה שבעל פה, אין אפשרות להבין את התורה. התורה שבעל פה היא עדות לכך שהשפה שבה התורה מדברת אלינו מובנת לנו. התורה פונה לעם שמושגי התורה אינם זרים לו.

הרחבות
* הכרח המסורת
ריה"ל מסביר שאנו זקוקים למסורת של התורה שבעל-פה כדי להבין את כוונת התורה שבכתב. בגמרא בשבת יש סיפור על נכרי שרצה להתגייר על מנת שילמד רק את התורה שבכתב: "מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי. אמר לו: כמה תורות יש לכם? אמר לו: שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. א''ל: שבכתב אני מאמינך ושבעל פה איני מאמינך, גיירני ע''מ שתלמדני תורה שבכתב. גער בו והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל, גייריה. יומא קמא א''ל א''ב ג''ד. למחר אפיך ליה. א''ל: והא אתמול לא אמרת לי הכי! א''ל: לאו עלי דידי קא סמכת? דעל פה נמי סמוך עלי" (=יום אחד אמר לו אל"ף בי"ת גימ"ל דל"ת, למחרת הפך לו את הסדר. אמר לו הגר: הרי אתמול לא אמרת לי כך. אמר לו: הרי כדי ללמוד ולהבין את משמעות האותיות אתה חייב לסמוך עלי ולהאמין לי, כך תסמוך עלי גם לגבי הפירוש לתורה שבכתב שהוא התורה שבעל-פה.) [שבת לא, א].
סיפור זה מתאים להסברו של ריה"ל בדבר ההכרח שיש במסורת לגבי ההבנה ולא רק לגבי הקריאה הנכונה.

שאלות לדיון
מדוע התורה ניתנה כך שאי אפשר להבינה כראוי בלי מסורת?
לאור דברי ריה"ל, מהו היחס הראוי אל המסורת גם בענייני מנהגים שאינם מצוות מן התורה?
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il