ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

אבני המקום כרך ט"ו

טיהור ממזרים

מוקדש לעלוי נשמת
דוד ונאוה אפלבוים הי"ד
לחץ להקדשת שיעור זה
הצגת הבעיה
בין עשרת היוחסין "שנתברך" בהם עם ישראל, מצויים הממזרים 1 . מצבם היחוסי אינו מזהיר כל כך - הממזרים אסורים לבא בקהל, כנאמר בתורה: "לא יבוא ממזר בקהל ה'" 2 , ומבאר רש"י: "לא ישא ישראלית". מעמדם העגום נמשך לעולם ועד 3 , בין בזכרים ובין בנקבות 4 . ואף שנאמר בתורה: "גם דור עשירי לא יבוא לו בקהל ה'" מבאר הספרי 5 : "נאמר כאן דור עשירי ונאמר להלן בעמוני ומואבי דור עשירי, מה דור עשירי דלהלן עד עולם (כמבואר שם בפסוק) אף דור עשירי שבכאן עד עולם". זהו מעמד שלא מצאנו בשאר פסולי חיתון 6 . יתר על כן, דין זרעם של הממזרים יחרץ כהוריהם, בין אם הממזר נשא ישראלית ובין אם הממזרת נישאה לישראל 7 . איננו יודעים את כוונות הבורא יתברך במשפטו בעולם, וצדיק ה' בכל מעשיו, אך קשה להבין בתפיסתנו אנו, מה חטאם ומה פשעם של ילדים תמימים, שאבות אבותיהם חטאו, ושיני הילדים תכהנה בצורה כה כאובה. אמנם יש ערך לתוצאה כה חמורה על מעשה כה שפל, שהרי על ידי כך אנו גודרים פרץ בטהרת חיי המשפחה בעם ישראל ובטוהר יחוסם 8 , ולמרות הכל, כשאנו מביטים על מצבם האומלל של הילדים הללו, בבואם להינשא, ואנו דוחים אותם ממשרדי הרבנות בשתי ידיים, הדבר דורש פתרון המניח את הדעת. בפרט בדורנו, שהממזרים עלולים ל"הנשא" בצורה אזרחית, ולהרבות עוד ממזרים בעם ישראל. הלכה נוספת המוסיפה על הבעיה היא, שהממזרות יכולה להופיע אף במעשה שוגג 9 , כשההורים אינם יודעים שהם אסורים זה לזה, וכעין שאמרה המשנה ביבמות 10 : "האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך וניסת, ואחר כך בא בעלה...תצא מזה ומזה והולד ממזר מזה ומזה..."
במאמרינו זה, ננסה לבאר, בעזרת ה', מה גדרו של הממזר, למי הוא רשאי להינשא, והאם ישנו פתרון המאפשר לטהר ממזרים.
מיהו ממזר
הרמב"ן על התורה 11 מבאר את הלשון ממזר: "מוזר מאחיו ומיודעיו, שלא ידוע מאין בא", ולפי זה היה אפשר לומר שכל אדם שאינו יודע מיהו אביו הנו ממזר, אך בהלכה גדרו של אדם כזה הוא שתוקי, "ואלו הם שתוקי - כל שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו, אסופי - כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא אמו" 12 . הגדרתו הלשונית של החזקוני קרובה יותר לגדר ההלכתי: "שנולד ממי שהוא זר אצל אימו" וכן מופיע ביבמות 13 מדרש: "ממזר - מום זר". ונבאר את הגדר ההלכתי של הממזר. ביבמות 14 מובאות ג' שיטות מהו ממזר - לר' עקיבא "כל שאר בשר שהוא בלא יבוא", כלומר כל איסור, אף שאין בו כרת 15 מביא לידי ממזרות. לר' שמעון התמני "כל שחייבים עליו כרת בידי שמיים" 16 , ולר' יהושע "כל שחייבים עליו מיתת בית דין". והמשנה שם פוסקת כר' שמעון התמני. וכן פסקו הרי"ף 17 והשו"ע 18 וכסתם משנה בקידושין 19 : "וכל מי שאין לה עליו קידושין אבל יש לה על אחרים קידושין, הולד ממזר, זה הבא על אחת מכל העריות שבתורה".
לפי זה, ישנם ב' גדרים לקביעת ממזר: א. שיצא הוולד מבּיאה שעונשה לכל הפחות כרת (להוציא חייבי לאווין, כגון נושא חלוצתו או פצוע דכא) ב. שלא תגרום הביאה לקידושין (להוציא נידה, שאף שישנה בכרת, תופסים בה קידושין) 20 .
חיתון עם אלו שאינם קהל
אף שאין פתרון לממזר להינשא עם כשרים, יכול הממזר להינשא לפסולי קהל 21 . ולפי זה, מותר הממזר בממזרת, אדומית ומצרית 22 . וכן ממזרת תהא מותרת בנוסף לנ"ל במואבי ועמוני ופצוע דכא 23 . כל זה הוא היתר בלבד, אבל הבעיה לא נפתרה, כיוון שהבן שיצא מזיווג זה יהיה ממזר למהדרין, בין אם האב ממזר ובין אם האם ממזרת. וכנאמר "לא יבוא בקהל ה' - לו, הלך אחר פסולו" 24 , ויתכן שאף יש איסור להשיאם לכתחילה, שהרי על ידי כך אנו מרבים ממזרים בישראל, וכן מופיעה סברה כזו בבית שמואל לגבי גר הנושא ממזרת 25 . אותו דיון יש לנו לגבי ההיתר של ממזר בגרים. הגמרא בקידושין 26 פוסקת כר' יוסי שקהל גרים לא נקרא קהל, ומותר ממזר בגיורת, אך לכתחילה, אומר הבית שמואל הנ"ל שאין להתירם בכדי לא להרבות ממזרים. אם כן, הפתרונות הנאמרים בחלק זה אינם מעשיים לכתחילה עבור ממזרים, ושוב חזרנו לבעיה.
ועוד, שאף אם בדיעבד נמצא מקום להשיא ממזר בממזרת, ישנו "יצור" ייחוסי יותר בעייתי והוא ה"ספק ממזר", קרי, השתוקים והאסופים וכל מי שממזרותו מוטלת בספק. הגמרא בקידושין 27 מביאה מחלוקת אם ספק ממזר מותר בממזרת או אסור, להלכה פוסקים 28 כרב וכר' אלעזר שספק אסור בישראלית ובממזרת ואף בספק ממזרת. אם כן, ספק ממזר מצוי בבעיה קשה שאינו יכול לישא ממזרת, עמונית וכל שאר פסולי קהל, ואף אסור לו לישא ספקות משום צד כשרות שבו. אמנם קולא אחת יש בו, שמדין תורה מותר הספק בישראלית וכל פסולו הוא מדברי חז"ל 29 . ושיקול זה, שספק ממזר איסורו רק מדרבנן, יכול להישקל לקולא בצרוף עוד צדדים להקל.
נשיאת שפחה
במשנה בקידושין 30 מציע ר' טרפון פתרון מפתיע לטיהור צאצאי הממזר: "ר' טרפון אומר, יכולים ממזרים להיטהר, כיצד? ממזר שנשא שפחה, הולד עבד, שחררו, נמצא הבן בן-חורין". הטעם לדבר מבואר בגמרא משום ש"כל ולד במעי שפחה כנענית כולד במעי בהמה דמי", וכמו שלבהמות אין יחוס אלא הולד מקבל את כל אישיותו מתוך לידתו הטבעית, כלומר מאימו, כך הולד של השפחה מקבל את כל אישיותו מאימו ולא מאביו, ולכן אין ממזרות האב מתייחסת אחר הולד. למסקנת הגמרא דין זה הוא לכתחילה, אלא שחיסרון אחד יש בו, והוא "אמרו לו לר' טרפון, טהרת את הזכרים ולא טהרת את הנקבות", כלומר, שהממזרים מצאו פתרון לטיהורם, אך לגבי הממזרות, אף אם הם ישאו עבד, "עבד אין לו חייס" והילד ילך אחר יחוס אימו ויהיה ממזר 31 . דעת ר' טרפון נפסקה להלכה בשו"ע 32 , וכידוע שהשו"ע לא מביא "הלכתא למשיחא", הלכך נראה שהלכה זו מעשית בפועל. ואם נשאל, מהיכן יש לנו כיום שפחות? בעניין זה דנו ה"מנחת יצחק" 33 וה"חלקת יעקב" 34 בחילופי מכתבים בניהם בעניין האם כיום יש מושג "שפחה כנענית". מהסתכלות במקורות, גמרות, ראשונים ורמב"ם, לא נראה שיש הגבלה בעניין עבד כנעני, לעומת עבד עברי, שנפסק ברמב"ם 35 שנוהג רק מתי שהיובל נוהג. וכן נראה משו"ת ראשונים ואחרונים שגם כיום נוהג דין עבד כנעני במשרתים הנכרים. כן מובא במשנה ברורה 36 , שמשרתים אשר אדוניהם משלמים בעבורם מס עבדים, הנם עבדים גמורים. אך מסתפקים האחרונים 37 האם כשהמלכות אוסרת מבחינת החוק, לקנות עבדים, כנהוג ברוב מדינות העולם כיום, מופקע דין עבד כנעני מכח "דינא דמלכותא דינא". הרב וייס נוטה לומר שאין דין שפחה כנענית כיום מחמת דינא דמלכותא דינא, והרב ברייש נוטה לומר שאף כיום יש דין שפחה. מסתבר, שכיום במדינת ישראל, בה הפיקוח על נושאי אישות מופקד בצורה ממלכתית ביד הרבנות הראשית, שאין מניעה מבחינת הרבנות לקבוע שניתן לקנות שפחה כנענית על מנת לטהר את הממזרות מישראל 38 (כמובן שהדבר צריך להעשות בפיקוח חמור, על מנת שלא לפתח פירצה מזיקה בענייני נישואי תערובת). אם כן, נתנו פתרון מסוים לממזרים כיום 39 , נשאר רק הצורך בעיגון משפטי - הלכתי מצד הרבנות הראשית.
נשיאת גויה
כל עוד לא יבוצע הפתרון הנ"ל, אפשר להסתפק בפתרונות אחרים. אחד מהם הוא בנשיאת נכרית. במקרה שממזר ישא גויה, הבן ישאר גוי, כאמור במשנה בקידושין 40 : "וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קידושין, הולד כמותה, ואיזה זה? ולד שפחה ונכרית". הבן, לדברי ר' טרפון שעסקנו בהם לעיל, יהיה גוי, וכן נפסק בשו"ע 41 . אך פתרון זה אסור לכתחילה הלכה למעשה, וזאת מב' טעמים: א. מי יבטיח לנו שהבן שיוולד יסכים להתגייר, ואף אם בית הדין יגיירו בקטנותו, עדיין יש חשש שבבגרותו הבן ימחה ויחזור בו מגרותו (עיין כתובות יא, א). ב. הממזר יעבור בנישואיו עם הגויה על איסור חמור מדרבנן, שבית דין של חשמונאי השווהו לעובר על נשג"ז (נדה, שפחה, גויה,זונה) 42 . הלכך נראה שפתרון זה שייך רק לאחר מעשה ולא כהצעה לכתחילה.
הפקעת קידושין
עוד פתרון שהובא באחרונים לטיהור ממזרים, הוא על ידי "הפקעת קידושין". במספר מקומות בש"ס הובא המונח של הפקעת הקידושין 43 . בדרך כלל, נכתב בגמרא כך: "ומי איכא מידי, דמדאורייתא לא להוי גט, ומשום צנועות ומשום פרוצות? מה כח בית דין יפה שרינן אשת איש לעלמא? אין, כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה". התוספות בגיטין 44 מקשה: אם הפקיעו רבנן קידושין במצבים מסוימים, אזי "יכולים ממזרים להיטהר" על יד כך? ומתרץ: "אי ידעינן שלכך מתכוון, לא מפקיעינן קידושין מיניה, דלתקנה עשו חכמים ולא לתקלה, שמתוך כך יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות, אבל אם ברור לנו שלא נתכוון לכך, לא חיישינן אם יכולים ליטהר". משמע מהתוספות, שבמקרה חריג בממזרות, כגון ממזרות באונס או בשוגג או בכל מקרה צורך אחר, ניתן לטהר את הממזר על ידי הפקעת הקידושין בעזרת ביטול הגט וכדומה מהמקרים המובאים בש"ס. וכן הציע שלא למעשה המהרש"ם 45 . אך הגרש"ז אויירבעך 46 דוחה את התרו במספר נימוקים, ואוסר להפקיע. בין הסיבות שראה הגרש"ז לאסור היא, שהרבה אחרונים 47 טוענים שאף אם נפקיע קידושין, הילד ישאר ממזר מדרבנן, וכאמור לעיל, ספק ממזר דינו קשה מממזר ודאי. ועיין שם בתשובתו שמביא עוד ה' סיבות לאסור. ועיין בתחומין 48 במאמרו של הרב דוד לאו שמביא עוד מקורות לעניין ומסתפק לדינא. וכן ישנו מאמר 49 מקיף של הרב שלמה ריסקין שמצדד להקל לעניין היתר עגונות, אך מצריך לצורך כך כינוס רחב של רבני ישראל שיחליטו לבצע דבר זה (לדעתו ניתן להפקיע את הקידושין אף ללא שימוש במקרים המובאים בש"ס, אלא אפשר להשתמש בכח שניתן לבי"ד להפקיע קידושין במקרים מוצדקים).
מכיוון שהדבר מפורש ומבואר במאמרים הנ"ל, אין צורך להרחיב בדבר כאן, והרוצה יעיין שם.
פתרון על ידי אם פונדקאית
עם התפתחות המדע כיום, ניתן להציע עוד פתרון לבעיית הממזרות, והוא על ידי אם פונדקאית. כלומר, במקרה שיש ממזרת הנשואה לישראל כשר, כאמור לעיל, הילד שיוולד מהם יהיה ממזר לחלוטין, אך אם הזוג ישכן את העובר ברחם אשה פנויה ישראלית אחרת, לדעת פוסקים רבים 50 הילד יתייחס אחר האם היולדת ויהיה יהודי כשר למהדרין, ואף אם לא ימצאו יהודיה אלא נכרית, הילד יהיה גוי, ועל ידי גיור ייהפך הילד לגר צדק כשר. הבעייתיות בפתרון זה היא שיש פוסקים 51 , שחולקים על הקביעה הנ"ל שבאם פונדקאית יחוס הולד הולך אחר הפונדקאית, ולדעתם היחוס נשאר ביד האם המקורית, אם הביצית. והרב אויירבעך 52 הסתפק בעניין זה ולא הכריע. נראה שלהלכה רוב פוסקי דורנו פוסקים שיש ללכת אחר האם הפונדקאית, ואם כן, יש לנו פתרון מעשי לממזרות.
האם מותר להעלים ממזרים?
עד כה דנו על טיהור ממזרים. אך כל דברינו נסבו על ודאי ממזר וספק ממזר היודע את מצבו העגום וחש לדברי התורה "לא יבוא ממזר". אך ישנם מצבים שהאדם עצמו אינו יודע שהוא ממזר ורק מסתובבות סביבו שמועות וקולות על ממזרות, או מצב יותר מורכב, שהוא עצמו יודע שהוא ממזר, אך הוא לא חס על כבודם של עם ישראל ורוצה להינשא עם כשרות, בין במזיד ובין שאינו יודע את ההלכה. מה דינם? האם יש עלינו חובה מוסרית לעורר את העניין ולפתחו כדי לטהר את עם ישראל, או שמכיוון שאין אנו ה"משגיחים" של עם ישראל, לא עלינו המלאכה לטהר את עם ישראל על חשבון זולתנו, ולכן עדיף לשתוק וה' את שלו יעשה?
נושא זה מורכב ומסובך ויש לבררו מתוך שלוש סוגיות בש"ס 53 . ננסה להציג את המסקנות העולות מתוך סוגיות אלו אליבא דהילכתא בצורה של שתי שאלות ותשובות. כמובן שלא נפרט יותר מדאי, שהרי קצר המצע מהשתרע.
שאלה ראשונה: כשבא אדם לרב להינשא, האם הרב צריך לחשוש שמא אותו פלוני, או פלונית הינם ממזרים?
תשובה: הגמרא בקידושין 54 מביאה את דעת ר' מאיר שמצריך בדיקה מקיפה לכל אשה שמצב משפחתה אינו ידוע 55 : "הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות...לויה וישראלית מוסיפין עליהן עוד אחת...". חכמים חולקים: "אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר' מאיר, אבל חכמים אומרים: כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות. אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: אם קורא עליו ערער צריך לבדוק אחריה (אף לדעת חכמים)". בגדר ה"ערעור" אומרת הגמרא בכתובות 56 : "דברי הכל אין ערער פחות משנים", ונחלקו הראשונים בגדרו של ערעור זה: רש"י 57 כותב שאפילו אם "קראו עליה שני עדים שמץ של פסול ולא שמעידים עדות גמורה אלא יציאת קול" - חשוב כערעור להצריך בדיקה מקיפה. מאידך, הרמב"ם 58 מצריך "שיעידו שנים שנתערב בהן ממזר", אך בקול בעלמא אין לחשוש ואין צורך בבדיקה. להלכה, פסק השו"ע 59 כלשון הרמב"ם. יש לציין שלפי הרמב"ם ופשט השו"ע, חיוב הבדיקה הוא רק על הנקבות, דהיינו, כשאיש בא לישא אשה מוטל עליו חיוב לבדוק את האשה, אך אין חיוב על האשה לבדוק את הזכרים, כלומר, את האיש הבא לקחתה לו לאשה 60 . אך הבית שמואל 61 סובר שאם יש עדות גמורה, וכדעת הרמב"ם, אף את הזכרים יש לבדוק 62 .
הלכך יוצא למעשה 63 , שאם לא באו ב' עדים להעיד שמשפחתו של פלוני היא משפחה עם פגם ביוחסין, אין לחוש ליחוסו ואינו צריך בדיקה, ולפי זה אין חשיבות לשמועות 64 . ונראה שאפילו רישום בעלמא בבית דין (כל עוד שהרישום לא קיבל קיום מיוחד), אינה נחשבת כעדות שתגרום לערעור במעמד החשוד.
שאלה שניה שנשאל: האם יש חובה על אדם פרטי לדווח על פלוני שהוא ממזר? וכן כשבית הדין דן איזה שהוא דין בהלכות אישות, ומתוך כך מתברר שצאצאי הזוג הנידונים הינם ממזרים, האם יש חיוב על בית הדין לערוך עדות חתומה ומקוימת על מנת שלעתיד כשירצו הילדים להינשא יוכל בית הדין למנוע מבעדם להיכנס לכלל ישראל?
שאלה זו תלויה בסוגיה בקידושין 65 , וזו לשונה:
"מאי מגישי מנחה בצדקה? א"ר יצחק: צדקה עשה הקב"ה עם ישראל, שמשפחה שנטמעה - נטמעה". ובהמשך: "א"ר יוחנן: היכלא! בידינו היא, (רש"י: שבועה בהיכלו של מקום, בידינו היא - לגלות פסול משפחות ארץ ישראל) אבל מה אעשה שהרי גדולי הדור נטמעו בה. סבר לה כר' יצחק, דאמר ר' יצחק: משפחה שנטמעה - נטמעה. אמר אביי, אף אנן נמי תנינא: משפחת בית הצריפה (רש"י: שם המשפחה) היתה בעבר הירדן וריחקה בן ציון בזרוע (רש"י: אדם חשוב ואיש זרוע. ריחקה - הכריז שהן פסולין), עוד אחרת היתה וקירבה בן ציון בזרוע, כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר, לרחק ולקרב; כגון אלו דידעין, אבל משפחתה שנטמעה - נטמעה. תאנא: עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלותה, אבל חכמים מוסרים אותו לבניהם ולתלמידיהן פעם אחת בשבוע".

הלכה זו מוזכרת ברמ"א 66 :
"אבל משפחה שנתערב בה פסול, ואינו ידוע לרבים, כיון שנטמעה נטמעה והיודע פסולה אינו רשאי לגלותה, אלא יניחה בחזקת כשרות, שכל המשפחות שנטמעו בישראל כשרים לעתיד לבא. ומכל מקום כשר הדבר לגלות לצנועין. ודוקא משפחה שנטמעה ונתערבה, אבל כל זמן שלא נתערבה מגלין הפסולים ומכריזין עליהם, כדי שיפרישו מהם הכשרים".

מעיון בראשונים ובמפרשי השו"ע, נראה לסכם זאת כך: נראה מסוגיה זו, שהלאו "לא יבוא ממזר" הוא רק כשהעובר על הלאו מודע למעשהו, ודומה הדבר לאיסורי הלכות שבת, שבהם דווקא "מלאכת מחשבת" אסרה תורה, והעובר איסור שבת ללא מודעות למעשהו אינו חייב 67 . אך כמובן שעצם הפסול של ממזרות לעניין מעלת יוחסין נשאר ללא קשר למודעות האדם, ולכן יש ממזרות אף מבעילת אונס. יוצא מכאן, שבודאי כשהאדם עצמו יודע שפלוני ממזר, הוא אינו רשאי להתחבר לצאצאי הממזר, ואף אם לא מכיר את הממזר אלא יודע שיש במשפחה איזו נגיעות בממזרות כלשהי ("משפחה מוטמעת") גם אז מוטל עליו איסור להיכנס לחשש לאו דאורייתא של "לא יבוא ממזר" 68 , שהרי כשהוא מודע לבעיה, הלאו חל עליו. אך כל עוד אינו מודע לממזרותו של השני ורוצה להשתדך עמו, נראה על פי הסברה הנ"ל, שאין עליו שום סרך עברה 69 , שהרי אינו מודע למעשהו. לכן ראו חז"ל צורך לאסור פרסום, שהרי אין בהתערבות הממזרים בעם ישראל שום סרך עברה כל עוד הדבר לא נודע, ומשיקולים של שלמות העם העדיפו חז"ל להשתיק את העניין 70 . אלא שעדיין ישנו פגם בייחוס, ומפני כך התירו חז"ל להגיד בסתר לאנשים צנועים את הדבר, על מנת לשמור על טוהר ייחוסם. בגדר האיסור לפרסם, נראה שיש לחלק בין ממזר "ידוע" לבין "משפחה מוטמעת"- כלומר, משפחה שידוע שיש בה עבר ייחוסי מפוקפק אך לא ברור מה אירע שם בדיוק. לגבי משפחה מוטמעת, הגמרא אומרת בפירוש שאין לפרסמה. ואומר הבית שמואל 71 , שאף כשהדבר ידוע בב' עדים, אסור לפרסם את העניין ואפילו לרב המקדש 72 . ה"חלקת מחוקק" 73 לעומת זאת, טוען שבב' עדים ניתן לפרסם (כמובן לשם שמים, לשידוכין, ולא סתם לשם לשון הרע). ונראה מסברה, שאף לדעת החלקת מחוקק, אם ב' העדים אינם מתואמים אחד עם השני, אזי יחול על כל אחד משניהם איסור פרסום, שהרי אם יפרסמו בעד אחד יהיה הדבר בגדר לשון הרע, מפני שכאמור לעיל, יש צורך בב' עדים 74 שיעידו בבית דין בכדי שבית הדין יחשוש לטענותיהם ועדות עד אחד לא תתקבל, הלכך מותר להם לפרסם רק כשיש תאום בין ב' העדים. כל זאת לגבי משפחה מוטמעת, אך לגבי ממזרים פרטיים לא אסרו חז"ל לפרסם, וכדברי הרמ"א: "כל זמן שלא נתערבה מגלין הפסולים ומכריזין עליהם, כדי שיפרישו מהם הכשרים". אך כאמור לעיל, נראה שההיתר לפרסם הוא דווקא בב' עדים מתואמים יחדיו בבית דין, אבל לפרסם ביחידות, הרי זה לשון הרע, ואסור הדבר. יש לעיין אם ההיתר לפרסם כשמותר, הוא חיוב גמור או שמא הוא היתר בלבד. ומתוך הסברה שהעלינו לעיל, אולי יש מקום לחלק בין אם הממזר יודע שהוא ממזר, לבין כשאינו יודע. אם הממזר יודע אך מזלזל בהלכה ולא מפרסם, אז חל עליו הלאו "לא יהיה ממזר", ויהיה חובה להציל אותו ואת זוגתו מאיסור ולכן אז יהיה חובה לפרסם. אך אם פלוני אינו יודע בעצמו שהוא ממזר, שאז אין שום איסור בזיווגו - אין חובה לפרסם 75 . בכל אופן, לפי האמור לעיל נראה, שאין רשות לאדם פרטי לפרסם על פלוני שהוא ממזר אלא אם כן הדבר מפורסם ממילא, (כגון בעיתון וכדו'), או כשהממזר עובר במזיד על איסור חיתון והדבר מתואם בין שני העדים. מסתבר שאף לבית דין שנודע לו מקרה פסול, אין חיוב לעשות "רשימת ממזרים" אם אין את התנאים לעיל.
סיכום העולה עד כה: נגענו בקצרה בסוגיות מורכבות, שבמסקנתם נראה שהמקרה היחיד בו נמנע מלחתן אדם החשוד כממזר, הוא כשבמקרה יוודע לבית דין על פי ב' עדים שיש בעיה במשפחתו של החשוד, אך נראה שאין חיוב לחפש עדים 76 . כל זאת להלכה, אך כמובן שיש עניין שכל ירא שמים יבדוק כראוי את ארוסתו 77 , והוא הדין להיפך, ובפרט אם יש קול פסול. אך בתור הדרכה לכלל, בפרט במצבינו אנו, נראה 78 שאין לברר על היחוס אלא אם כן יש את התנאים האמורים לעיל.
סיכום
הבאנו במאמר זה מספר אפשרויות לטיהור ממזרים, חלקן מעשיות וחלקן אינן מעשיות. נראה שהפתרון המעשי המצוי ביותר הוא האמור בגמרא 79 :
"שאלו את רבי אליעזר: ממזרת לאחר עשרה דרי, מהו? אמר להם: מי יתן לי דור שלישי ואטהרנו (רש"י: כלומר דבר שאי אפשר הוא). אלמא קסבר: ממזרא לא חיי. וכן אמר רב הונא: ממזרא לא חיי. והא אנן תנן: ממזרין אסורין ואיסורן איסור עולם? אמר רבי זירא, לדידי מפרשא לי מיניה דרב יהודה: דידיע חיי (רש"י: דידיע לכל בברור - חיי), דלא ידיע - לא חיי, דידיע ולא ידיע - עד תלתא דרי חיי, טפי לא חיי..." 80 . וה' מטהר את עמו ישראל בדרכיו שלו, ואנו את שביכולתנו לעשות
אנו עושים.




^ 1.. קידושין סט, א.
^ 2.. דברים כג, ג.
^ 3.. יבמות עח, ב במשנה.
^ 4.. יבמות עו, ב: "אלא מעתה, ממזר - ולא ממזרת! ממזר כתיב, מום זר".
^ 5.. דברים רמח, וכן עיין ביבמות עח, ב.
^ 6.. מצרי ואדומי מותרים לאחר ג' דורות, ועמוני ומואבי אף שזכריהם אסורים לעולם, נקבותיהם מותרות מיד. עיין יבמות עו, ב.
^ 7.. משנה בקידושין סו, ב: "כל מקום שיש קידושין ויש עברה, הולד הולך אחר הפגום".
^ 8.. עיין רמב"ם במורה הנבוכים ג, מט בסופו, שכך מסביר.
^ 9.. נראה שאף בבעילת אונס הוולד יהיה ממזר, כגון שבאו גויים והדביקו עריות זה לזה, שאף שזוהי אחת מעברות שבהם נאמר "יהרג ואל יעבור" אין העוברים נענשים, כמבואר ברמב"ם יסודי התורה ה, ד. ולמרות הכל יהיה הולד ממזר, וכן כתב האגרות משה אהע"ז ד, ט. נראה מכאן להוכיח שהממזרות אינה עונש אלא מציאות פגומה, כמו עמוני.
^ 10.. יבמות פז, ב.
^ 11.. דברים כג, ג.
^ 12.. קידושין סט, א.
^ 13.. עו, ב.
^ 14.. מט, א.
^ 15.. ויש דעות שלר"ע אף מאיסורי עשה יש ממזרים, וזוהי דעת ר' ישבב שם.
^ 16.. ומבארת הגמרא בקידושין עד, ב שלדעתו אף ממיתת בית דין יוצא ממזר.
^ 17.. שם.
^ 18.. אהע"ז ד, יג.
^ 19.. סו, ב.
^ 20.. כמבואר ביבמות מט, א, ובקידושין סח, א.
^ 21.. עיין בקדושין עב, ב שלכל אדם שלא שייך ל"קהל", כלומר שאינו שייך לקהל ישראלי מיוחס, מותר לישא ממזר, וכן ביבמות עו, ב לגבי פצוע דכא שמותר בנתינה, ועיין הערה 23 בדעת הרמב"ם.
^ 22.. אך מואבית ועמונית הינן כשרות לקהל וממזר אסור בהם.
^ 23.. לגבי פצוע דכא, הרמב"ם אסרו לישא ממזרת ודאית, וכן פסק השו"ע ה, א. מאידך, הטור והראב"ד מתירים, וכן פסק הרמ"א שם. בסברת הרמב"ם צריך לומר שסובר כתוספות בקידושין עב, ב ד"ה חמשה, דפצוע דכא "לא שייך ביה קהל", ומסביר המהרש"א שמכיוון שפסול זה נאמר רק בזכרים, אין כוונת הפסוק "לא יבוא פצוע דכא וכרות שפחה בקהל ה'" (דברים כג, ב) להוציאו מקהל ולהתירו בפסולי קהל, אלא רק לאוסרו בקהל ישראל. אך מרש"י ותירוץ א' בתוספות הנ"ל (בקידושין עב, ב) נראה שפצוע דכא יצא לגמרי מקהל ומותר בפסולי קהל, וכדעת הראב"ד.
^ 24.. קידושין סט, א, יבמות עח, א.
^ 25.. אהע"ז ד, ס"ק לה. ואולי הבית שמואל דיבר רק לגבי גרים, שיש לו אפשרות להוציא ולדות כשרים על ידי נישואין לישראלית, אך ממזר בממזרת, שאין באפשרותם להכשיר את זרעם באופן רגיל, לא נאמר את סברתו של הבית שמואל. אך מצד שני, ניתן להכשיר את בניו של הממזר על ידי שפחה, וכמו שנבאר לקמן, ולפי זה שייך בו את סברת הבית שמואל, ויש לעיין.
^ 26.. עג, א.
^ 27.. עה, א.
^ 28.. רי"ף ורא"ש שם, הרמב"ם והשו"ע ד, כד.
^ 29.. כמבואר בקידושין עג, א "לא יבוא ממזר בקהל ה', ממזר ודאי הוא דלא יבוא, הא ממזר ספק יבוא, בקהל ודאי הוא דלא יבוא, הא בקהל ספק יבוא, ומה טעם אמרו ששתוקי ואסופי אסורים זה בזה? משום מעלה עשו ביוחסין".
^ 30.. סט, א.
^ 31.. אמנם כיום בעידן ההנדסה הגנטית, ניתן לגרום שכל "זן" הממזרים יהיה זכרים ובכך להפחית את שיעור הממזרות בישראל. דהיינו, כל הממזרות יינשאו לממזרים, ו"ידאגו" שהולדות יהיו רק זכרים, ובכך כל הנכדים של הממזרת יהיו ישראלים כשרים. כמובן שהדבר דורש עיון מבחינה אתית-רפואית, אך לכאורה הדבר יגרום לטיהור עם ישראל.
^ 32.. שו"ע ד, כ.
^ 33.. ר' יצחק יעקב וייס - רב בלונדון ובירושלים, נפטר בתשמ"ט.
^ 34.. ר' מרדכי יעקב ברייש - רבה של ציריך, נפטר בתשל"ז.
^ 35.. עבדים א, ו, על פי ערכין כט, א.
^ 36.. שד, ס"ק כו.
^ 37.. מהרשד"ם א, ט. חלקת יעקב אהע"ז כג - כה. מנחת יצחק ה, מז - מח.
^ 38.. מה גם שכלל לא פשוט שיש בארץ ישראל מושג של "דינא דמלכותא דינא", עיין אנציקלופדיה תלמודית ערך "דינא דמלכותא דינא".
^ 39.. לגבי ספק ממזר, הרדב"ז (מובא בבאר היטב ד, כד) מתיר לספק לישא שפחה. לעומתו מביא הפתחי תשובה (ד, כד) דעות של אחרונים התמהים על הרדב"ז וחולקים עליו. הפתחי תשובה מביא פתרון נוסף בשם החכם ר' שלמה בן עזרא והוא על ידי שחרור שפחתו עם תנאי שתנשא לכשר, ואז יוכל לישאנה, דאם הוא ממזר, אז האשה היא שפחה, ובניו עבדים ויוכל לטהרם על ידי שישחררם. ואם הוא כשר, אז אשתו משוחררת ובניו כשרים. אך רע"א (על השו"ע ד, הערה יב) מביא "פני משה" שחולק על ר' שלמה, וכן נראה מפשט השו"ע והרמב"ם: "ואין לספקות אלו תקנה" (וטעמו משום שאין ברירה בדבר שניתן לברר).
^ 40.. סו, ב.
^ 41.. ד, כ.
^ 42.. וכן כתב חלקת יעקב הנ"ל.
^ 43.. כתובות ג, א לגבי אונס בגיטין; גיטין לג, א לגבי ביטול גט; גיטין עג, א לגבי שכיב מרע; ובב"ב מח, ב, לגבי תלויה וקדיש, וכן ביבמות קי, א.
^ 44.. לג, א ד"ה ואפקעניהו.
^ 45.. חלק א, ט. ר' שלום מרדכי הכהן שבדרון, נפטר בתרע"א, פולין.
^ 46.. מנחת שלמה א, עו.
^ 47.. עונג יו"ט קסט, כתב סופר אהע"ז סח.
^ 48.. כרך יז, עמוד 251.
^ 49.. תחומין כב, עמוד 191.
^ 50.. הרב זלמן נחמיה גולדברג, תחומין ה 248. הרב עזרא ביק, תחומין ז 266. הרב מרדכי רלב"ג, תחומין כ 322. וכן הרב שאול ישראלי זצ"ל בתשובה שענה למכון פוע"ה.
^ 51.. הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, תחומין ה 260. הרב יעקב אריאל, תחומין טז 171.
^ 52.. נשמת אברהם חלק ד אהע"ז סימן ה עמוד טז.
^ 53.. סוגיית אלמנת עיסה - כתובות יד, א; סוגיית משפחה שנטמעה נטמעה - קידושין עא, א; סוגיית ארבע אמהות, קידושין עו, א. וכן שו"ע ב, א-ה.
^ 54.. עו, א.
^ 55.. אנו מסבירים את הסוגיה לשיטת הרמב"ם, שכן היא נפסקה בשו"ע ב, ג. ולשיטתו מחלוקת רבי מאיר ורבנן עוסקת בחשש ממזר וחללות, ולשיטתו עושים בדיקה לכל יהודיה המתחתנת, אך הזכרים אינם צריכים בדיקה. אולם יש ראשונים (תוספות שם ד"ה צריך, וכן רא"ש) שמעמידים את הסוגיה רק על חשש חללות, אבל לממזרות אין צורך בבדיקה ולשיטתם הבדיקה היא רק לבאות להינשא לכוהנים, אך לשאר המתחתנות אין צורך בבדיקה. הר"ן והרמב"ן סוברים בדומה לרמב"ם שהבדיקה היא לכל המתחתנות, אף עם ישראלים, אלא שהם סוברים שחוששים לממזרות גם אצל הזכרים, ומצריכים בדיקה אף בזכרים.
^ 56.. כו, א.
^ 57.. קידושין עו, ב ד"ה כשקרא.
^ 58.. אסורי ביאה יט, יח.
^ 59.. ב, ג.
^ 60.. סברתם כפשט הגמרא, שמכיוון שלגבי כהונה לא הוזהרו הנשים מלהינשא לחללים, כך לגבי ממזרות, אף שהוזהרו מלהינשא לממזרים, הקלו בהן שאינם מצריכות בדיקה בגברים, על פי בית שמואל ב, ס"ק ט.
^ 61.. הנ"ל.
^ 62.. וסברתו שיש לחוש לדעת הרמב"ן והר"ן שמצריכים בדיקה לממזרות גם לזכרים. ואף לדעת רש"י, מה שלא הצריך בדיקה לזכרים, הוא לפי שיטתו שמספיק קול להצריך בדיקה, אך אם יש עדות מפורשת, יתכן שיש צורך לבדוק אף אצל זכרים.
^ 63.. אמנם יש דעה בראשונים, דעת הרמ"ה, (מובא בטור סימן ב, ובשלטי הגיבורים קידושין עמוד ט ברי"ף אות ב) שכל ההיתר של רבנן "כל המשפחות בחזקת כשרות", הוא רק כשיש חזקת כשרות, אך אם משפחה הגיעה מחוץ לארץ ואין ידוע עליה שום מידע על עברה, היא חשודה ויש לבודקה אף לדעת חכמים. והבית שמואל (ב, ס"ק ג) טוען שכך הבין השו"ע ג, א בדעת הרמב"ם (וכהסבר א' במגיד משנה על הרמב"ם איסורי ביאה כ, ה) וכן פסק. אך הפתחי תשובה (ב, ב) בשם שער המלך חולק על הבית שמואל, ועוד שכל הראשונים (טור, רא"ש, תוספות, ר"ן, רמב"ן) חולקים על שיטת הרמ"ה וסוברים שאין לחוש לממזרות כלל וכן עיין שו"ת יביע אומר ז, אהע"ז א ס"ק ו-ז שגם כן חולק על הבית שמואל על הבנתו את השו"ע.
^ 64.. יש הטוענים שהחובה לב' עדים היא משום שעדי יחוס הם עדי ערווה (רע"א, חזון איש), ויש הטוענים שאין זה גדר עדי ערווה אלא מעלה עשו ביוחסין להצריך ב' עדים אף שזה דין איסורים (שב שמעתתא, אחיעזר) ועיין על נושא זה באנציקלופדיה תלמודית ערך "יוחסין" ס"ק ב.
^ 65.. עא, א.
^ 66.. ב, ה.
^ 67.. עיין באגרות משה אהע"ז ד, ט שמשווה דין זה להלכות שבת. ועיין אנציקלופדיה תלמודית ערך "יוחסין" סעיף ח שמביא עוד טעמים לדין "כיוון שנטמעו נטמעו".
^ 68.. על פי הדרכי משה ב, ב וכן פשט דברי הרמ"א הנזכרים לעיל: "וכל זאת דווקא למי שיודע בדבר...". ויש להעיר, שלגבי משפחה מוטמעת בספק ממזר , יש דעות שמותר אף ליודעים בדבר להינשא עימהם, וכן דעת המהרש"ל והבית שמואל (ב"ש ב, טז). אך הבית יוסף והגר"א (ס"ק לא) אוסרים לכתחילה אף בספק ממזר.
^ 69.. אמנם לגבי אסורי שבת, יש דעות באחרונים שיש עברה אף ב"מתעסק", עיין שו"ת רע"א קמא ח, וכן בבית האוצר להר"י ענגיל מערכת א-ו כלל כד. אך יתכן שכאן שונה הדבר מהלכות שבת, מפני שכאן הגמרא עצמה מביאה מקורות מפורשים ש"כסף מטהר ממזרים" ושלעתיד לבוא יבוא אליהו ויטהר ממזרים, ועיין ר"ן שם שאין בין העולם הזה לימות המשיח לעניין זה, ויש עוד מקום לעיין בדבר.
^ 70.. "אבל מה אעשה, שהרי גדולי הדור נטמעו בה", שם בגמרא.
^ 71.. ב, ס"ק יט.
^ 72.. כך נראה מההוא אמינא של ה"חלקת מחוקק" ב, ס"ק ט.
^ 73.. ב, ס"ק ט, וסברתו, שהרי כשיש ב' עדים, עלולים העדים להעיד בבי"ד, ולגרום למשפחה שנישאה ל"מוטמעים" לפסול בזרעם. וכדעת החלקת מחוקק סובר גם החזון איש אהע"ז א ס"ק יח. אך מהרמ"א והר"ן לא משמע כן.
^ 74.. ואף לדעת רש"י הנ"ל, יש צורך "שיקראו עליה שני עדים שמץ של פסול" וכן מדייק הפתחי תשובה ב, ס"ק ג.
^ 75.. וכל זאת לפי סברתנו בסוגיה, אך עיין אנציקלופדיה תלמודית ערך "יוחסין" סעיף ח שמביא עוד טעמים לדין "כיוון שנטמעו נטמעו", ושם מובא בשם המהרי"ט שההיתר של משפחה שנטמעת הוא רק בספק ממזר ולא בודאי, עיין שם טעמו. ולפיו בודאי-ממזר יש עניין לפרסם. אך לסברתנו אין שום איסור בנשואי הממזר שאינו מודע למעשהו.
^ 76.. חוץ מדעת הבית שמואל הנ"ל, הערה 64.
^ 77.. שו"ע ב, א.
^ 78.. כמובן שאין כאן פסיקת הלכה, והפסיקה בדברים חמורים אלו נתונה לגדולי הדור בלבד.
^ 79.. יבמות עח, ב.
^ 80.. ועיין בית שמואל ב, ס"ק יח, בשם ספר חרדים (תק) שממזר אינו חי יתר מי"ב חודשים, כמו טרפה. ומוסיף הבית שמואל, שאם במקום א' הממזר היה מפורסם לכל, ועבר הממזר למקום ב' ושם אינו מפורסם, הממזר יכול להאריך ימים אף שבמקום מגוריו הוא לא ידוע כממזר.
עוד בנושא מאבני המקום

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il