ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מאמר שלישי מ"ח- מ"ט ;">

בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה ספר הכוזרי Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

כ"ב אייר תשע"ג

מאמר שלישי מ"ח- מ"ט

כ"ב אייר תשע"ג



נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
שחר מיכאל בן רעות

מח אָמַר הַכּוּזָרִי: עִם כֹּל זֶה, מַפְלִיא אוֹתִי הִשָּׁמְרָם מִן הַטֻּמְאוֹת.
מט אָמַר הֶחָבֵר: הַטֻּמְאָה וְהַקְּדֻשָּׁה שְׁנֵי עִנְיָנִים קְשׁוּרִים זֶה בָּזֶה, לֹא יִמָּצֵא הָאֶחָד מֵהֶם אֶלָּא בְּהִמָּצֵא הָאַחֵר, וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין קְדֻשָּׁה אֵין טֻמְאָה, כִּי עִנְיַן הַטֻּמְאָה אָמְנָם הוּא עִנְיָן הָאוֹסֵר עַל בְּעָלָיו אֵת הַנְּגִיעָה בְּדָבָר מִדִּבְרֵי הַקְּדֻשָּׁה, מִמַּה שֶּׁמֻּקְדָּשׁ לה', כַּכֹּהֲנִים וּמַאֲכָלָם וּמַלְבּוּשָׁם, וְהַתְּרוּמוֹת, וְהַקָּרְבָּנוֹת, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְזוּלַת זֶה הַרְבֵּה. וְכֵן עִנְיַן הַקְּדֻשָּׁה דָּבָר הָאוֹסֵר עַל בְּעָלָיו אֵת הַנְּגִיעָה בִּדְבָרִים רַבִּים יְדוּעִים.

וְרֹב דָּבָר זֶה תָּלוּי בְּהִמָּצֵא הַשְּׁכִינָה, וּכְבָר חָסַרְנוּ אוֹתָהּ. וּמַה שֶּׁאֶצְלֵנוּ מֵאִסּוּר מַגָּע הַנִּדָּה וְהַיּוֹלֶדֶת אֵינוֹ מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה, אֶלָּא הִיא מִצְוָה גְּרֵידָא מֵאֵת ה', וְכֵן מַה שֶּׁאֶצְלֵנוּ מֵהַרְחָקַת הָאֲכִילָה עִמָּהּ וְהָאַזְהָרָה מִקִּרְבָתָהּ, אֵינָם אֶלָּא גְּדָרִים וּסְיָגִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ דֶּרֶך אֶל מַגָּעָהּ. וּבַאֲשֶׁר לְדִינֵי הַטֻּמְאוֹת, הֲרֵי הֵם בָּטְלוּ מֵאִתָּנוּ מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ בְּאֶרֶץ טְמֵאָה וַאֲוִיר טָמֵא, בְּנוֹסָף עַל כֹּל מַה שֶּׁאָנוּ מִתְעַסְּקִים בּוֹ מֵהַקְּבָרוֹת וְהַשְּׁרָצִים וְהַמְצֹרָעִים וְהַזָּבִים וְהַמֵּתִים וְזוּלַת זֶה. וְכֵן אֲסוּרָה עָלֵינוּ הַנְּבֵלָה, וְלֹא מִפְּנֵי טֻמְאָתָהּ, אֶלָּא מִצְוָה גְּרֵידָא בְּאִסּוּר הַנְּבֵלָה, וּתְנַאי הַטֻּמְאָה נוֹסָף. וְלוּלֵא אָמְרָם "עֶזְרָא תִּקֵּן טְבִילָה לְבַעֲלֵי קְרָאִין", לֹא הָיְתָה חוֹבָה תּוֹרִית, אֶלָּא חוֹבַת טָהֳרָה וּנְקִיּוּת.

וְאִם הָיוּ מְקַבְּלִים זֹאת עַל עַצְמָם לְעִנְיַן הַנְּקִיּוּת אֵין רָע בָּזֶה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּהָ לְתוֹרָה, שֶׁאִם לֹא כֵן, הֲרֵי נַעֲשׂוּ מִתְחַכְּמִים מִתּוֹך סִכְלוּתָם, וּמְשַׁנִּים בַּתּוֹרָה, וְגוֹרְמִים לְמִינוּת, רְצוֹנִי לוֹמַר לְהִתְפַּלְּגוּת הַשִּׁיטוֹת, אֲשֶׁר הִיא שֹׁרֶשׁ הֶפְסֵד הָאֻמָּה, יְצִיאָתָהּ מִתּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד. כִּי הִנֵּה כֹּל מַה שֶּׁמְּקִלִּים בּוֹ אֲנַחְנוּ מִן הַמַּגָּעוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְגֻנֶּה, הֲרֵיהוּ קַל לְעֻמַּת מַה שֶּׁתְּסַבֵּב דַּעְתָּם מִן הַמִּינוּת, עַד שֶׁיִּהְיוּ בְּחָצֵר עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים בְּעֶשֶׂר שִׁיטוֹת.
___________________________
הִשמרם – של הקראים. בדברים רבים – למשל בשר קודשים או תרומה. דבר זה – מציאות של קדושה. אינו מפני הטֻּמאה – כדי שהנוגע בה לא יטמא ממנה. הנבלה – אסורה באכילה (מלבד הטומאה שיש במגעה). לבעלי קראין – בעל קרי. לא היתה חובה תורית וכו' – טבילת בעל קרי כדי שיוכל להתפלל ולעסוק בתורה אינה דין מדאורייתא, אלא יש בה עניין של הידור ותוספת טהרה. עזרא תיקן מדרבנן חיוב טבילה זו. לענין הנקיות – בגלל הידור ניקיון וטהרה ולא כחיוב גמור. מן המגעות – נגיעה בטומאה. תסבב – תגרום.



ביאורים
גם לאחר שהחבר מוכיח את נאמנות דברי חכמינו הקדושים ואת טעות דבריהם של הקראים בפירוש התורה, מלך כוזר מתפעל מזהירות הקראים בענייני טומאה וטהרה. הם מדקדקים בכך מאוד; מתרחקים מטומאה ומשתדלים מאוד להיטהר אם הם נטמאים. לעומת זאת בני ישראל השומרים תורה ומצוות על פי המסורת אינם מדקדקים בכך כלל.
בתשובה מסביר החבר, קודם כול, מהי טומאה. הטומאה איננה כמו שאר איסורים שבתורה. אין איסור להיות טמא, אלא שאסור לעשות דברים של קודש בטומאה. רק במקום שיש בו קדושה יכולה להיות גם טומאה שממנה צריך להיזהר. בימינו אין בית מקדש, ולכן כמעט ואינו קיים מושג זה של קדושה וממילא גם לא קיימת השמירה מן הטומאה. בקרב הקראים המושגים התבלבלו משום שאין להם מסורת, ובגלל הבנתם המוטעית בפירוש התורה הם מדקדקים כל כך בענייני הטומאה. הדבר דומה לעם הארץ שמדקדק מאד בעשיית 'סגולות', אך אינו מקפיד כלל על קיום ההלכה ואינו משתדל ללמוד אותה, אלא שאצל הקראים הדבר חמור יותר כיוון שהם מפרשים את התורה כרצונם, ומזלזלים בדברי חז"ל האמיתיים.
מסקנת דברי החבר היא שלא כל מי שמדקדק יותר הוא הצודק יותר. הוא כבר אמר זאת לעיל [ג, כג] ועוד ימשיך להסביר זאת בהמשך. הדבר תלוי בעצם המעשה, ויש מעשה שהוא רצוי ומועיל מצד עצמו. לכן החבר מסביר למלך את ההבדלים בין טומאה וקדושה לבין האסור והמותר. יש דברים שנאמר עליהם המושג טומאה, אבל אין הכוונה לטומאה וקדושה אלא לאיסור הנוהג בכל זמן ובכל מקום, כמו איסור הקירבה לנידה ואיסור אכילת נבלה.
נקודה נוספת שמציין החבר היא שאם היו מקבלים הקראים את השמירה מטומאה בתור תוספת קדושה, כנקיות ומידת חסידות, לא הייתה עם כך בעיה. אך הם רואים בזה חובה גמורה גם בזמן שאין להיזהר מהטומאות, ובכך הם טועים.

הרחבות
* קדושה וטהרה
וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין קְדֻשָּׁה אֵין טֻמְאָה. גם הרמב"ם אומר "כי זאת המצוה של טומאה וטהרה אינה נתלית רק במקדש וקודשיו...". אך מה שנאמר "והתקדשתם והייתם קדושים, כי קדוש אני" [ויקרא יא, מד] זו קדושה מסוג אחר, והיא קדושת המצוות. דבר זה שייך בכל זמן ונוגע לכל אחד, ועלינו להתעלות בקדושה על ידי קיום המצוות [מורה נבוכים ג, מז]. הרב דוד הכהן ' הנזיר ' מוסיף שנראה מלשון ריה"ל כאן רעיון עמוק מאוד, שסכנת הטומאה יכולה להיות רק במקום שיש בו קדושה. אם אין קדושה לא יכולה להיות טומאה, אבל גם קדושה לא תהיה שם [בפירושו על הכוזרי כאן].
* איסור וטומאה
מֵאִסּוּר מַגָּע הַנִּדָּה וְהַיּוֹלֶדֶת אֵינוֹ מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה. ישנה חקירה האם ההרחקה מאישה נידה הוא 'איסור' או משום 'טומאה', כמו שעל אדם טהור להיזהר מקרבה לכלים טמאים וכדומה. ה' אתוון דאורייתא ' מוכיח מדברי ריה"ל כאן שאין זה משום טומאה, אלא איסור בפני עצמו שהזהירה אותנו התורה עליו. לכן האיסור הזה קיים גם כיום, כשבית המקדש חרב ואיננו נזהרים בשאר ענייני טומאה וטהרה.

שאלות לדיון
האם יוצא, לאור דברי ריה"ל, שלא ייתכן היום מושג של "קדושה"?
לאור דברי ריה"ל, מהי "מינות"? האם גם הנצרות נחשבת ל'מינות'?
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il