בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ויקהל
קטגוריה משנית
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • פקודי
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

undefined
5 דק' קריאה
הטעם לכפילות פרשיות המשכן
התורה חזרה וכפלה את פרשיות המשכן פעם אחת בשעת צוויו בפרשיות תרומה תצוה, ופעם אחת בשעת בצוע עשיתו בפרשיות ויקהל פקודי, ונשאלת השאלה מדוע התורה שכל מלותיה מדודות וספורות כפלה כאן את הדברים ובפרוט רב כל כך?
הרמב"ן עונה על כך (שמות לו, ח, בסופו):
"ועל הכלל כל זה, דרך חיבה ודרך מעלה, לומר כי חפץ ה' במלאכה ומזכיר אותה בתורתו פעמים רבות להרבות שכר לעוסקים בה, כענין מה שאמרו במדרש: יפה שיחתן של עבדי בתי אבות לפני המקום, יותר מתורתן של בנים, שהרי פרשת אליעזר שנים ושלושה דפים היא".

מדוע יפה שיחתן של עבדי בתי אבות יותר מתורתן של בנים? מפני שתורתן של בנים היא האידיאה שעל פיה יש לחיות, ותכליתה לקיים אותה בפועל. ועל כן עבדי אבות הגשימו את חזון התורה למעשה ובפועל ממש חביבין יותר ממחדשי אותו חזון של תורה, (הבנים יודעים יותר מה שבלב האבות ומסוגלים יותר לחדש חדושי תורה הלכה למעשה, העבדים הם בעלי העובדות והמעשים שמקיימים אותם בפועל). ולפי זה המשכן, שנעשה בל"ט מלאכות, (שהן כנגד מעשה שמים וארץ), ומעשה הקרבנות שנקרא עבודה, הוא התכלית של התורה. ולכן חביב המשכן מקום העבודה יותר מתורתן של בנים.

ונראה ללמוד מפרשת אליעזר עבד אברהם שנכפלה שיחתו, מפני השנויים שבה, שבאו ללמד על מידותיו הטובות. וכך גם פרשת המשכן נכפלה בגלל השנויים שבה שבאו ללמד ענין מהותי במשכן.
כפי שיבואר להלן.

סדר עשית המשכן והארון
מובא בגמ' (ברכות נה.):
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך, ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו: משה רבינו, מנהגו של עולם - אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר: עשה לי ארון וכלים ומשכן! כלים שאני עושה - להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא: עשה משכן ארון וכלים. אמר לו: שמא בצל אל היית וידעת!"

ומנין ידעו חז"ל שמשה הפך את הסדר (עיין תוס' שם "לך אמור".), נראה שלמדו זאת משנוי הסדר של עשית המשכן וכליו. בפר' תרומה נזכר קודם עשית הארון ואח"כ המשכן. ובפרשת כי תשא ויקהל קודם המשכן ואח"כ ארון.

ולכאורה קשה איך שינה משה ממה שנאמר לו. ולא יתכן לומר את התורה שנאמרה לו, שכן העיד הקב"ה על משה "וגם בך יאמינו לעולם", ומה שנאמר לנו על ידו "הלכה למשה מסיני" שאין לערער עליה!?

וכדי לתרץ זאת נקדים דברי הרמב"ן שישראל נצטוו על המשכן עוד לפני חטא העגל, והפרשיות נאמרו כסדרן קודם פרשת תרומה תצוה שיש בהן צווי על הקמת המשכן ואח"כ פר' כי תשא שמוזכר בה חטא העגל, ומה שנצטוו שנית על המשכן לאחר חטא העגל פר' ויקהל פקודי, והתורה חזרה וכתבה פרשיות אלו ללמדנו שהשכינה חזרה לשכון בתוכנו וסלח לנו על חטא העגל. וז"ל (רמב"ן לה,א):
"והנה משה אחר שצוה לאהרן והנשיאים וכל בני ישראל האנשים כל אשר דבר ה' אתו בהר סיני אחרי שבור הלוחות, ונתן על פניו המסוה, חזר וצוה והקהילו אליו כל העדה אנשים ונשים. ויתכן שהיה זה ביום מחרת רדתו. ואמר לכולם ענין המשכן אשר נצטוה בו מתחלה קודם שבור הלוחות, כי כיון שנתרצה להם הקב"ה ונתן לו הלוחות שניות וכרת עמו ברית חדשה שילך השם בקרבם, הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולותם, ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם כענין שצוהו תחלה, כמו שאמר (לעיל כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ולכן צוה אותם משה עתה בכל מה שנצטוה מתחלה".

ונראה לומר שאם לא היו חוטאים בחטא העגל היה המשכן שלהם במדרגה של ישראל לפני החטא, כמעלת הלוחות הראשונות שהיו אבן משמים, היינו שהגשמיות היתה מתרוממת למדרגה רוחנית של התורה. ובאופן זה נכון היה לצוות על עשית הארון לפני המשכן, שהמשכן נבנה לפי איכות רוחניותו של הארון. וכך היתה גם נתינת התורה בפרשת יתרו קודמת לצווי המשכן בפרשת תרומה, שמהווה המשך של מתן תורה בדרך קבע בישראל ע"י המשכן (כמבואר בדברי הרמב"ן בהקדמה לפר' תרומה). אבל משחטאו ונתנו לישראל לוחות שניות שהיו אבן מלמטה. שמשה נצטווה לפסול את האבנים ולהתקין אותם לתורה, אז נהפך גם סדר הדברים שהיו צריכים להתקין קודם משכן ואח"כ ארון, דהיינו להכין את הכלים, שיוכלו לקלוט את התורה. וכך גם ישראל צריכים להכין עצמם לקבל את התורה, בתקון המידות ודרך ארץ שקדמה לתורה, ואז יוכשרו לתורה.

ההבדל בין משכן שלפני החטא לאחריו
מובא במשך חכמה הסבר מדוע בפרשת כי תשא קדמה פרשת המשכן לפרשת שבת, ובפר' ויקהל קדמה פרשת שבת לפרשת המשכן. וחז"ל למדו בפר' ויקהל מסדר הדברים שאין מעשה המשכן דוחה שבת, ולפ"ז אפשר לדייק להפך שמעשה המשכן דוחה שבת!? ומתרץ המשך חכמה שאכן באמת לפני חטא העגל היה מעשה המשכן דוחה שבת, שהיה כקרבנות ממש שעולים לריח ניחוח לה' ודוחים שבת. הרי לנו שיש הבדל מהותי והלכתי בין המשכן שלפני חטא העגל לזה שלאחריו. המשכן שלפני חטא העגל היה כבר בחינת עבודת ה' ולא הכנת כלים והכשר מצוה. ולכן הוא לא היה רק מקום כדי להכניס בו את הארון, אלא אדרבה, ע"י הארון ניתן לבנין המשכן משמעות של "עבודה" ודביקות בקב"ה, ולכן צריך המשכן להעשות לאחר עשית הארון.

ולפי כל זה אפשר להסביר את מה שמשה הפך את הסדר וצווה לעשות ארון ואח"כ משכן, מפני שמשה צווה זאת לפני חטא העגל, אבל אחרי שחטאו נתברר שהם צריכים לעסוק תחילה בהכנת הכלים היינו המשכן לפני שיעסקו בארון ותורה. וזה דבר שלא נאמר בפירוש אלא שבצלאל הבין דבר מתוך דבר, מעשית הלוחות השניות מאבן מלמטה, שגם חל שנוי דומה, ועל זה אמרו חז"ל "בצלאל על שם חכמתו נקרא". כמו שנאמר: "בצל החכמה", והסכימה שכינה עמו. עליו אמר הכתוב "וימלא אותו בחכמה בתבונה ובדעת" (שמות לה), היינו שהייתה לו תבונה להבין דבר מתוך דבר, גם מה שלא נאמר לו בפרוש. "ולהורות נתן בלבו"- כח ההוראה בדמוי מילתא למילתא.

סדר עשית המשכן והארון לפי המדרש
והנה במדרש (שמות רבה נ) מובא גם כן שבצלאל אמר להפוך את סדר עשית הדברים, אבל באופן הפוך. וז":
"ד"א תן לחכם ויחכם עוד, זה משה שנאמר (משלי כא) עיר גבורים עלה חכם שהיה למד תורה מפי הגבורה ובא ואמר לישראל ומטיבן והוא מוסיף להם חיים הוי תן לחכם ויחכם עוד, ד"א תן לחכם זה בצלאל, אתה מוצא בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה המשכן בא ואמר לבצלאל אמר לו מהו המשכן הזה אמר לו שישרה הקב"ה שכינתו בתוכו ומלמד לישראל תורה, אמר לו בצלאל והיכן התורה נתונה אמר לו משאנו עושים את המשכן אנו עושין הארון, א"ל רבינו משה אין כבודה של תורה בכך אלא אנו עושין הארון ואח"כ המשכן לפיכך זכה שיקרא על שמו שנאמר ויעש בצלאל את הארון".

לכאורה קשה מדוע סבר המדרש להפוך את סדר הדברים בין משה לבצלאל? ויותר מזה קשה, שלפי המדרש בצלאל מחשיב את התורה יותר ממשה?
נראה לומר, שהמדרש מפרש את הצוי של משה כפי שאמר לו הקב"ה לעשות בפועל דהיינו משכן ואח"כ ארון. שלא יתכן שמשה ישכח את מה שה' ציווהו, ובצלאל שהוא בחינת תורה שבע"פ כמו שנאמר "ולהורות נתן בלבו", כיצד לעשות את המשכן בפועל, הוא ידע את אשר עלה במחשבה תחילה לפני החטא לעשות ארון תחילה לפי כבודו, וכך התחברו שני התורות תורה שבכתב מגמתה להוריד את התורה לתחתונים ע"י מעשיהם ונעשה קודם לנשמע, ולכן משכן קודם לכלים. ותורה שבע"פ מגמתה להעלות את המעשים להיות לפי רצון הבורא כפי שעלה במחשבה, והנשמע קודם למעשה, וזכור ושמור בדבור אחד נאמרו, וכך נעשה המשכן בשלימות ותוכל לשרות בו השכינה.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il