ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מאמר רביעי ג' ;">

בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה ספר הכוזרי Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

י"ד סיוון תשע"ג

מאמר רביעי ג'

י"ד סיוון תשע"ג



נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

וְהַגְּדוֹלָה שֶׁבָּרְאָיוֹת עַל אֲמִתָּתָן הִיא הַסְכָּמַת כֹּל הַמִּין הַזֶּה עַל הַצּוּרוֹת הָהֵן, רְצוֹנִי לוֹמַר: כֹּל הַנְּבִיאִים, כִּי הֵם רוֹאִים דְּבָרִים שֶׁמְּעִידִים בָּהֶם קְצָתָם לִקְצָתָם, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים בְּמוּחָשֵׁינוּ, שֶׁהֲרֵי אָנוּ מְעִידִים בִּמְתִיקוּת הַדְּבַשׁ וּמְרִירוּת הַפַּקּוּעָה, וְאִם נִרְאֶה מִי שֶׁיַּחְלֹק עָלֵינוּ נֹאמַר שֶׁהוּא חוֹרֵג מֵהָעִנְיָן הַטִּבְעִי. וְאֵלֶּה בְּלִי סָפֵק רוֹאִים אֵת הָעוֹלָם הַהוּא הָאֱלֹהִי בָּעַיִן הַנִּסְתֶּרֶת, וְרוֹאִים צוּרוֹת מַתְאִימוֹת לְטִבְעֵיהֶם וּלְמַה שֶּׁהֻרְגְּלוּ, וּמְתָאֲרִים אוֹתָן בַּתְּאָרִים אֲשֶׁר רָאוּ אוֹתָן, מֻגְשָׁמוֹת, וְאוֹתָם הַתְּאָרִים אֲמִתִּיִּים בְּיַחֲסָם אֶל מַה שֶּׁיְּבַקְּשׁוּהוּ הַהַשְׁעָרָה וְהַדִּמְיוֹן וְהַחוּשׁ, וְאֵינָם אֲמִתִּיִּים בְּיַחַס אֶל הָעֶצֶם אֲשֶׁר יְבַקְּשֵׁהוּ הַשֵּׂכֶל, כְּמוֹ שֶׁמָּשַלְנוּ בַּמֶּלֶך, כִּי הִנֵּה מִי שֶׁאָמַר: "הוּא הַגָּבוֹהַּ, הַלָּבָן, לּוֹבֵשׁ הַמֶּשִׁי, אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ הָאוֹת", וּמַה שֶּׁדּוֹמֶה לָזֶה, לֹא כִּזֵּב, וּמִי שֶׁאָמַר: "אֵינוֹ זֶה, אֶלָּא הַנָּבוֹן, הַמַּבְחִין, הַמְצַוֶה, הַמַּזְהִיר בְּאֶרֶץ פְּלוֹנִית בְּדוֹר פְּלוֹנִי עַל אֻמָּה פְּלוֹנִית", לֹא כִּזֵּב גַּם כֵּן. וּלְפִיכָך רוֹאֶה הַנָּבִיא בָּעַיִן הַנִּסְתֶּרֶת אֵת הַשְּׁלֵמָה שֶׁבַּצּוּרוֹת אֲשֶׁר רָאָה, בִּדְמוּת מֶלֶך אוֹ שׁוֹפֵט יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא בִּנְסִבּוֹת שֶׁל צִוּוּי וְאַזְהָרָה וּמִנּוּי וְהַעֲבָרָה, וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהִיא צוּרָה מַתְאִימָה לְמֶלֶך שֶׁנִּשְׁמָעִים לוֹ, וְאִם רָאָה דְּמוּת נוֹשֵׂא כְּלִי זַיִן, אוֹ נוֹשֵׂא כְּלֵי כְּתִיבָה, אוֹ מְשַׁנֵּס מָתְנָיו לַעֲשׂוֹת דְּבַר מָה, הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהִיא צוּרָה מַתְאִימָה לַמְשָׁרֵת הַנִּשְׁמָע. וְאַל יִקְשֶׁה בְּעֵינֶיךָ דַמּוֹת אָדָם לַבּוֹרֵא. אָמְנָם בְּהִתְבּוֹנְנוּת הַשֵּׂכֶל הֲרֵי הוּא מְדַמֵּהוּ תְּחִלָּה בָּאוֹר, לְפִי שֶׁהוּא הַנִּכְבָּד שֶׁבַּמּוּחָשׁוֹת וְהַדַּק שֶׁבָּהֶם, וְהַמַּקִּיף וְכוֹלֵל חֶלְקֵי הָעוֹלָם יוֹתֵר מִכֻּלָּם, וְכַאֲשֶׁר יַחְשֹׁב בַּתְּאָרִים אֲשֶׁר אֵין מָנוֹס מֵהֶם, בְּדֶרֶך הַעֲבָרָה אוֹ בֶּאֱמֶת, כְּגוֹן חַי וְיוֹדֵעַ וְיָכוֹל וְרוֹצֶה וּמַנְהִיג וּמְסַדֵּר וְנוֹתֵן לְכֹל דָּבָר אֵת הַמַּגִּיעַ לוֹ וְשׁוֹפֵט צֶדֶק, לֹא יִמָּצֵא בְּמַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים יוֹתֵר דּוֹמֶה לוֹ מֵהַנֶּפֶשׁ הַמְדַבֶּרֶת, וְהִיא הָאָדָם הַשָּׁלֵם, וְהִיא הוּא בַּאֲשֶׁר הוּא אָדָם, לֹא בַּאֲשֶׁר הוּא גּוּף, כִּי הוּא מִשְׁתַּתֵּף בָּזֶה עִם הַצְּמָחִים, וְלֹא בַּאֲשֶׁר הוּא בַּעַל חַיִּים, כִּי הוּא מִשְׁתַּתֵּף אַף בָּזֶה עִם הַבְּהֵמוֹת. וּכְבָר דִּמּוּ הַמִּתְפַּלְסְפִים הָעוֹלָם לְאָדָם גָּדוֹל, וְהָאָדָם לְעוֹלָם קָטָן. וְאִם כֵּן, וְה' הוּא רוּחַ הָעוֹלָם וְנַפְשׁוֹ וְשִׂכְלוֹ וְחַיּוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּקְרָא "חֵי הָעוֹלָם", הֲרֵי כְּבָר נִתְבָּרֵר הַדִּמּוּי בְּדֶרֶך הַשֵּׂכֶל. כֹּל שֶׁכֵּן שֶׁלַּנְּבוּאָה רְאִיָּה יוֹתֵר בְּרוּרָה מֵהַהֶקֵּשׁ, וְאוֹתָהּ הָרְאִיָּה הִשִּׂיגָה אֵת הָעֶלְיוֹנִים בְּעַיִן, וְרָאֲתָה אֵת שׁוֹכְנֵי הַשָּׁמַיִם מֵהָרוּחָנִיִּים הַמְקֹרָבִים וְזוּלָתָם בְּצוּרַת אָדָם. וַאֲלֵיהֶם הָרֶמֶז בְּאָמְרוֹ יִתְעַלֶּה: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ", רוֹצֶה לוֹמַר: אֲנִי כְּבָר דֵּרַגְתִּי אֵת הַבְּרִיאָה וְהוֹלַכְתִּיהָ עַל סֵדֶר הַחָכְמָה, מִן הַיְּסוֹדוֹת אֶל הַמַּחְצָבִים, אֶל הַצְּמָחִים, אֶל חַיּוֹת הַמַּיִם וְהָאֲוִיר, וְאַחַר כֵּן אֶל חַיּוֹת הָאָרֶץ בַּעֲלוֹת הַחוּשִׁים הַחַדִּים וְהַהַרְגָּשׁוֹת הַנִּפְלָאוֹת, וְאֵין אַחֲרֵי אוֹתָהּ הַמַּדְרֵגָה אֶלָּא מַדְרֵגָה שֶׁהִיא קְרוֹבָה אֶל הַסּוּג הָאֱלֹהִי הַמַּלְאָכִי, וּבָרָא אָדָם בְּצוּרַת מַלְאָכָיו וּמְשָׁרְתָיו הַמְקֹרָבִים אֵלָיו בְּמַדְרֵגָה, לֹא בְּמָקוֹם, כִּי יִתְעַלֶּה מֵהַמָּקוֹם.
___________________________
קצתם לקצתם – ניתן להביא ראייה ממראה נביא למראה חברו. אותם התארים – המגושמים. ביחסם אל מה שיבקשוהו – בהתאמה לתפקידם של התארים. העצם – מהות כוונת מראה הנבואה. דמוֹת האדם – הנביא מדמה את ה' לאדם. מדמהו – את הבורא. המקיף וכולל וכו' – האור מתפשט בכול וכולם נהנים ממנו. יותר דומה לו מהנפש המדברת – מדמיון הבורא לנפש האדם. היא הוא – הנפש היא מהות האדם. הדימוי – של הבורא לאדם. המקרבים – יותר קרובים, כביכול, לה'. לא במקום – קרבת המלאכים לה' אינה גיאוגרפית אלא פנימית.



ביאורים
ריה"ל מחדש חידוש נוסף. הדתות השונות טוענות שהייתה התגלות אלוהית ליחיד, וכל ההמון הרב צריך להאמין שאכן הייתה התגלות כזו. היהדות אומרת דבר מיוחד במינו. הקב"ה התגלה לכל עם ה'. בזמן מתן תורה כל ישראל היו נביאים. כולם שמעו את ה' וראוהו בעיניהם. כולם אמרו בפה מלא 'זה אלי ואנוהו'! אך ההתגלות הזאת הייתה לכל אחד ואחד לפי כוח קליטתו. כולם שמעו את ה' אך הוא התגלה באופן אחר לגמרי לאדם הפשוט ולאיש המעלה. למרות זאת לכולם היה ברור שזהו הקב"ה שמדבר איתם ומתגלה אליהם.
כך גם במהלך הדורות. כל הנביאים שקמו לישראל חוו התגלות אלוהית, אך כל אחד קלט זאת לפי מדרגתו. הדבר מתבטא במשלים השונים שמופיעים בנבואות. אך למרות השוני במראות הנבואה כולם יכולים להעיד על דבר אחד ברור בכל המשלים שהופיעו בנבואות הקב"ה הוא הנמשל. בין אם המשל היה על גיבור מלחמה ובין אם על מישהו שנראה כזקן ויושב בישיבה. הפירוש הוא אחד אלה מידותיו של הקב"ה . לכל הנביאים יש אותה עין פנימית שרואה את מהותו של המשל: הקב"ה מסתתר מאחורי כל התופעות, והוא זה שמניע את כל המציאות.
ריה"ל מוסיף דבר נוסף. אנו פוגשים משלים רבים המתארים את הקב"ה כאדם. למה הקב"ה נמשל דווקא לאדם ולא לדברים אחרים? והרי הדבר יכול להביא לטעות אמונית ולגרום לאנשים הפשוטים לחשוב שהקב"ה הוא אדם כמונו? ההסבר הוא שהאדם הוא הבריאה הקרובה ביותר שאפשר לדמותה לקב"ה. האדם הוא עולם קטן. הוא מורכב מדומם (עצמות), ומצומח (השערות הצומחות ומתפתחות), מחי (כוחות ההולדה), ובעיקר מנפש רוחנית אשר מניעה את הכול. כך גם העולם מורכב מכל חלקי הנבראים, דומם, צומח, חי ואדם, והקב"ה מעל הכול ומחיה את הכול. החידוש המדהים הוא שהקב"ה ברא כך את האדם מלכתחילה, כדי שעל ידי התבוננות בו נוכל לראות את התגלות הקב"ה בעולם.

הרחבות
* האדם – 'עולם קטן'
וּכְבָר דִּמּוּ הַמִּתְפַּלְסְפִים הָעוֹלָם לְאָדָם גָּדוֹל, וְהָאָדָם לְעוֹלָם קָטָן . יסוד הדימוי מצוי כבר במדרש: "שהמשכן שקול כנגד כל העולם וכנגד יצירת האדם שהוא עולם קטן. כיצד? כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו כילוד אשה בראו, מה ילוד אשה מתחיל בטבורו ומותח לכאן ולכאן לארבעה צדדין כך התחיל הקדוש ברוך הוא לבראות את עולמו מאבן שתיה תחלה וממנה הושתת העולם... ויצירת הולד כיצירת העולם, כנגד יצירת הולד במעי אמו" [מדרש תנחומא פרשת פקודי, ג]. ובדברי ה'אבן עזרא' מצינו: "והיודע סוד נשמתו ומתכונת גופו, יוכל לדעת דברי העולם העליון, כי האדם דמות עולם קטן, והוא היה סוף בריאתו בארץ" [פירוש האבן עזרא לשמות כה, מ].
המלבי"ם הסביר בהרחבה דימוי זה: "וכמו שנקרא העולם בכללו בשם אדם גדול כן נקרא האדם בשם עולם קטן, כי כל העולמות שברא ה' וכל המציאות כולו שנוסד בששת ימי המעשה ועד סוף כולם נקבצו באו ביצירת האדם והושתלו בו... עד שהאדם הוא צלם כל מעשה בראשית והנשמה אשר נפח בו מרוחו שהיא אלהית וחלק אלוה ממעל היא מתפשטת בעולם הקטן הזה ומניעה ומחיה ומנהיגה אותו כהתפשטות האלהות בעולם הגדול... כי האדם מנהיג את מרכבתו הקטנה שהיא גויתו, כמו שינהיג המלך העליון את מרכבתו הגדולה שהיא העולם הגדול" [פירוש המלבי"ם לשמות, רמזי המשכן שבסוף הספר].

שאלות לדיון
מה ההבדל בין הצייר או המלחין לפני שהם יוצרים את יצירת האומנות לבין הנביא לפני נבואתו, לכאורה לשניהם יש "עין נסתרת"?
"יוֹדֵעַ שֶׁהִיא צוּרָה מַתְאִימָה לַמְשָׁרֵת הַנִּשְׁמָע". בתרבות של מותגים, איך ניתן לבנות עולם דימויים בריא?
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il